חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רמב

להפ' דבעי עדים מוכח מש"ס דגם עדים אחרים מהני דהא פריך פ"ב דקדושין ודלמא שליח שוי' לאביו כו' ולהפוסקים הנ"ל ע"כ הפי' הוא דלמא שווי' שליח בעדים ואף שאין עידי הקדושין יודעין עתה כלום חיישינן כנ"ל ומבואר דמהני עדים אחרים על השליחות כנ"ל אך י"ל דבקדושי כסף לא הוי חצי דבר דעידי קבלה לחוד מהני דכשלא יהיו העידי אמירה יצטרך השליח להחזיר הכסף קדושין וכמו שכתב תוס' לענין עידי חזקה דכת א' מהני שיתחייב לשלם הפירות ע"ש

אמנם נראה דלא דמי להפו' דבנותן מעות לחבירו סתם חייב לשלם ולא אמרינן מתנה יהיב ליה ע"ש. וא"כ הא זה פשוט בב' אומרים א' בגבה וב' א' בכריסה כו' אף שכת א' מעידים עוד עדות המועיל לבדם מ"מ אין זה מועיל שלא יהיה חצי דבר כיון שאין זה ענין לעדות זה ומ"מ על עדות של א' בגבה הוי חצי דבר. וגם כאן נהי דזה שמעידים שנתן לו הכסף הוי עדות המועיל מ"מ מה שמעידים על הקדושין שקידשה בכסף זה הוי חצי דבר שזה אינו מועיל כלום בלא עידי השליחות דמה שמעידים שיתחייב להחזיר הכסף זה אף שלא היו מעידים שקדשה היה עדות בפני עצמו דדוקא בשני חזקה כל העדות הוא שאכל הפירות וזה מועיל לבד משא"כ כאן שהיא ב' עדיות שנתן לו כסף ושנתנם לו לקדושין. ויש לחלק קצת. ועוד י"ל דכיון שמודה השליח שוב אין צורך לעדותם דבלא עדותם יתחייב בהודאתו כיון שאין עידי השליחות והוי מקדש בלא עדים דבשלמא בשני חזקה לא יתחייב אף שמודה דהא אומר דאכל ג' שנים ושלו היה משא"כ כאן. ויש לדחות דמ"מ הועיל א עדותם שלא יוכל לכפור כמו התם כמ"ש תוס'

ויש ליישב דהא לכאורה מאי מקשים התוס' דהוי חצי דבר הא באמת העידי אמירה מהני עדיין שמעידים שהוא שלוחה לקבלה וכשיתן לו עתה גט תתגרש בקבלתו ועדותן מועיל עדיין ושוב כיון דכת א' מועיל שוב לא הוי חצי דבר. אך י"ל כיון דקי"ל שלית שעשה שליחותו אינו חוזר ועושה שליחותו וא"כ כיין שכבר קיבל הגט שוב אין עידי אמירה פועלים כלום דעתה אינו יכול שוב לקבל הגט דהא ככר עשה שליחותו. אמנם הא אם לא הי' עידי הקבלה הי' שפיר מועילים העידי אמירה דאם לא קיבל לא עשה שליחותו ויוכל עדין לקבל ומהני ושוב לא הוי חצי דבר דהא עדותם לבד שפיר מועיל בלא העידי קבלה וי"ל דסברי תוס' דמ"מ כיון דעכשיו אין העדות נגמר רק ע"י ב' הכתות דעתה אין העידי אמירה מהני שכבר עשה שליחותו שפיר הוי חצי דבר ואף דבעידי חזקה מהני בכה"ג אף דג"כ עתה ע"י הב' כתות מ"מ כיון שהיה לבדו מהני מ"מ יש לחלק. או י"ל כיון שהשליח אומר שקבל ויודע האמת שקיבל הגט שוב לא יוכל לקבל פעם אחרת אף בלא העידי קבלה כיון שיודע ואומר שעשה שליחותו אינו חוזר ועושה כו'. אך לכאורה הא אי נימא דהוי חצי דבר א"כ הוי מגרש בלא עדים ולא מהני אף שבאמת קיבל הגט וא"כ שוב לא עשה שליחותו כלל דהקבלה לא הועיל כלום וא"כ שוב עדיין יכול לקבל פעם אחרת ומהני העידי אמירה לחוד ושוב לא הוי חצי דבר ומהני גם העידי קבלה, דאיך יכולין לפסוק שלא יועיל משום חצי דבר אם כן לא הועיל הקבלה ולא הוי כלל חצי דבר ושוב מהני כנ"ל

אך י"ל דהתם באמת היכא דנפיק גיטא מתותי ידיה השליש נאמן רק משום דעכשיו אין הגט בידו כדאמר בש"ס התם וא"כ בשעת הקבלה היה שפיר מגרש בעדים דאז היה הגט בידו ולא הי' חצי דבר דעידי אמירה מהני לחוד דהוא נאמן כנ"ל. וא"כ ממילא עכשיו שאין הגט בידו שוב הוין שפיר חצי דבר דאף דאמרינן דלא מהני מ"מ אין עידי האמירה לחוד מועיל כלום דאינו יכול לקבל פעם אחרת שכבר עשה שליחותו כיון שבאמת קיבל ובשעת הקבלה היה שפיר מהני שהיה מגרש בעדים ולכך הקשו תוס' שפיר. אך ע"ז תירצו שפיר כיון שהיה מהני לא הוי חצי דבר גם עכשיו כנ"ל

וממילא מיושב דהכא בקדושי כסף דאי נימא דהוי חצי דבר א"כ גם בשעת הקדושין לא מהני כלום דהוי בלא עדים וא"כ לא עשה שליחותו ויכול עדיין לקבל ושוב לא הוי חצי דבר דאי נימא דהוי חצי דבר שוב מהני העידי שליחות לחוד כנ"ל וכן בשליח להולכה גם כן כנ"ל דמהני העידי שליחות שיוכל לקדש עדיין כנ"ל

לח) א"צ עדים במינוי האיש שליח לקדש לו אשה רק שהם מודים השליח והמשלח כו'. הנה הטעם דלא הוו מקדש בלא עדים דלא מהני אף בשניהם מודים משום דבחב לאחרים לא מהני הודאה א"כ גם הכא אמאי מהני הודאתו לחוב לאחרים ומה חילוק יש בין עיקר הקדושין או השליחות, ונראה דהנה הרשב"א פרק האומר שם בסוגיא זו מקשה אמאי אינו נאמן בשניהם מודים משום דחב לאחרים הלא בידו לחוב לאחרים בפנינו דכיון ששניהם מתרצים בידו לקדשה עכשיו ודבר שבידו נאמן לחוב לאחרים ע"ש. והנה לפמ"ש הר"ן בכמה מקומות דמחוסר ממון לא הוי בידו כיון שצריך ליתן ממון א"כ הכא מחוסר הממון שצריך לקדשה בפרוטה וגם בשטר שוה דבר מה ובביאה אסור לקדש ולא מיקרי בידו כדאיתא בכמה מקומות א"כ לא הוי הכא בידו. אך לכאורה אין צריך ליתן כסף קדושין מחדש ממ"נ אם קדשה באמת ודאי מקודשת ואם לא קדשה הוי המעות פקדון אצלה והמקדש בפקדון מקודשת דלחייב עצמה מהני הודאתה וצריכה להחזיר הכסף קדושין אף בליכא עדים דלחייב עצמה מהני הודאתה. אך באמת ז"א דהטעם דמהני הודאה לחייב עצמו אף שאין יודעין שהוא שקר הוא משום שיכול לחייב עצמו בדבר שאינו חייב ואף שהוא שקר ואינו מגיע לו באמת מ"מ מחייב עצמו עכשיו בהודאתו. והנה באמת קי"ל דהמקדש במלוה אין חוששין לקדושיו וא"כ מחמת הודאתה אם הוא באמת שקר ולא קדשה ולא נתן לה כלל כסף רק מחמת הודאתה שמחייבת את עצמה עכשיו וזה החיוב שמתחייבת בהודאתה זה אינו רק מלוה ולא פקדון כיון שבאמת לא נתן לה כלל דלחוב לאחרים אין אנו מאמינים אותה ואנו אומרים שלא נתן לה כלל באמת רק שהיא מודה ומחייבת עצמה בחנם וזה הוא מלוה א"כ מקדש אותה עכשיו במלוה ולא הוי קדושין א"כ צריך ליתן לה כסף מחדש והוי מחוסר מעות ולא הוי בידו. אבל הכא שיש עדים על גוף הקדושין ושנתן לה כסף א"כ מהני ממילא הודאתם מטעם שבידו לקדשה ואינו מחוסר ממון כיון שיש עדים שנתן לה כסף ואי באמת לא עשאו שליח במעות פקדון ויכול לקדשה בו ממ"נ ואף שאין עדים שנתן להשליח כסף ואפשר הוא של השליח מ"מ מתחייב עצמו עכשיו אותו הפקדון שיש בידה והוי הפקדון שלו ויכול לקדשה בו ואינו מחוסר ולכך מהני הודאתם. אך אם הטעם משום בידו לקדשה אינו נאמן רק מכאן ולהבא אבל למפרע אינו נאמן. ולמ"ד בב"ב (דף קלד ע"ב) דאם אומר שגירשה למפרע אינו נאמן אף מכאן ולהבא אף שעכשיו בידו לקדשה לא פלגינן דיבורא דבחד גופא לא פלגינן דיבורא א"כ בל"ז לא קשה קושית הרשב"א שיהיה נאמן מחמת שבידו לקדשה דז"א דכיון שאומר שקדשה כבר אינו נאמן כלל אף בלהבא

ובתוס' (ב"מ דף יח ע"ב) הוכיחו מכח קושיא דאינו נאמן אף להבא אם אומר למפרע ע"ש בתוס' ד"ה ואפילו לזמן מרובה דאמרינן התם דאם הבעל מודה יחזיר ואפילו לזמן מרובה ופריך התם אמאי והקשו בתוס' הלא בעל שאמר גירשתי נאמן משום דבידו ומאי פריך ותירצו כמ"ש דמחמת שאומר למפרע אינו נאמן אף להבא. והנה יש לתרץ שם תירוץ אחר דאף דנאמן להבא מ"מ כיון שהזמן נכתב מקודם אמאי נחזיר לה הגט הלא תטרוף מן הלקוחות מזמן הנכתב ולמפרע אינו נאמן וכיון שאינו נאמן רק להבא ואין אנו מאמינים אותו רק להבא וכיון שהזמן נכתב מקודם הוי מנגדם ופסול כיון דאינו נאמן רק מהיום ונאמר ע"כ שגירשה היום והוא מוקדם ופסול. וא"כ אף אי פלגינן דיבורא א"ש. אך באמת יש לדחות זה דהנה באותו דף שם משני רב אשי שאומר נקב יש בצד אות פלונית שהוא סימן מובהק אבל סימן פשוט מספקא ליה אי דאורייתא אי דרבנן ואי דרבנן לא מהני רק לענין ממון אבל להחזיר הגט שהוא איסור לא מהני הסימן ולכך מוקי לה בס' מובהק והחולקים עליו סברי דאיירי אף בסימן שאינו מובהק וסימנין דרבנן ומשני שמא אחרינא וג"כ היה סברת המקשן כמ"ש כל הפ' דהא סובר דאיירי שאומר הבעל סימן שאינו מובהק ולא מהני לענין גט שהוא איסור וא"כ א"ש דאין לומר כמ"ש דלכך אין אנו מחזירין הגט לפי שהזמן נכתב מקודם ויטרוף מן הלקוחות בחנם דז"א דכיון דלענין ממון מהני הסימן אף שהוא דרבנן רק לענין הגט שהוא איסור לא מהני הסימן אם כן לענין זה החשש שיגבה מן הלקוחות בחנם שהוא ממון מהני שפיר הסימן דלענין ממון מהני הסימן וא"כ אנו יכולין שפיר להחזיר הגט מחמת בעל שאמר גרשתי