חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רמא

לידה כלל ולא נעשה מעשה הקדושין וכיון שהעדים מסופקין בזה לא הוי עדים בשעת הקדושין דאז כבר הוי דבר שבערוה כנ"ל ולכך צריך שפיר עדים בשליחותם לקבלה כנ"ל, והביא הרמב"ם ז"ל שפיר ראיה משליח הגט דלא בעי עדים בשליח להולכה. ולא קשה מה שהקשו דהתם גיטו מוכיח עליה דהא חזינן לר"ה בעל אומר לפיקדון ושליש לגירושין הבעל נאמן ואעפ"כ אי מודה דשלחו לגירושין גם בש"ה מהני ולמה יועיל הודאתו הא בעי עדים דלענין לפיקדון לא שייך גיטו מוכיח כו' וע"כ דא"צ עדים כנ"ל עור י"ל דהא לכאורה נהי דנימא כדברי הרא"ש דאז לא הוי דבר שבערוה כנ"ל. מ"מ זה היה מועיל אם היה השליח ומשלח אומרים קודם שקדשה שזה שליח היה שייך כנ"ל כיון שעדיין אינה נאסרת ולא הוי דש"ב רק שראוי לקדש נאמנים כנ"ל. אבל כיון דאיירי דעכשיו מודים בדבר כשכבר קדשה שהיה שליח ומאי מהני עתה הודאתם שהוא כבר דבר שבערוה דע"י עדות זה נאסרת לעלמא דבשלמא אם הוחזק קודם והיו נאמנים שוב מועיל אח"כ אף דנעשה דבר שבערוה כמו גבי סימן ואישתמודענא כו' וכמ"ש הרמב"ם גבי חלב דהאיסור עצמו הוחזק בעד א' ולוקין אח"כ ע"ש משא"כ כשלא אמרו כלל מקודם רק עכשיו אחר הקידושין למה יועיל כנ"ל

אמנם י"ל דהא יש ב' טעמים במקדש בעד אחד דלא מהני א' דאין דבר שבערוה פחות מב' ועיקר זה לא ילפינן רק לענין קיום גוף הדבר שאין הקדושין נגמרים בלא ב' עדים ולא לענין הנאמנות כמ"ש הפ' שם ולכך בעד אחד, מעיד שנתקדשה לפני שנים היה מועיל מטעם הנ"ל דעד א' נאמן באיסורין כיון שהיו הקדושין בעצמם מועילין כנ"ל. רק דמ"מ לא מהני מטעם איתחזק היתרא אכן בגט להיפך דהיכא דאיתחזק לא מהני עד א' בלא דבר שבערוה כנ"ל ובאמת יש פ' דחוששין כה"ג ואם כן כאן בשלמא אי הוי אמרינן בגוף השליחות דהוי דבר שבערוה א"כ לא היה מהני מצד עצמו כשלא עשאו שליח בעדים כמו גוף הקדושין כנ"ל. אך כיון דהשליחות לא היה אז דבר שבערוה כמ"ש הרא"ש דאז עדיין לא נגמר וא"כ בשעת השליחות היה מועיל גם בלא עדים רק דעתה אחר הקדושין לא יהיו נאמנים וא"כ הוי עכ"פ כמו עד א' מעיד שנתקדשה לפני ב' דהא מעיד שעשאו שליח והיה מועיל עצמו ואי האמת כן הוי קדושין כנ"ל. וא"כ לא שייך טעם דדבר שבערוה רק דמ"מ לא יהיה נאמן מטעם דאתחזק דבא להוציאה מחזקת פנויה כנ"ל והנה התוס' פ"ב דכתובות כתב בס' קרוב לה כו' דליכא חזקת פנויה כיון דאיתרע דודאי נעשה אצלה מעשה הקדושין רק דהס' אי מהני ליכא החזקה ע"ש. וא"כ כאן גבי השליח להולכה דודאי דאי קדשה וקיבלה קדושין בעצמה רק דהס' שמא אין הוא שליח ולא מהני אבל ליכא שום החזקת פנויה דאיתרע כנ"ל. וא"כ שוב השליח נאמן שהיה שליח מטעם עד אחד נאמן באיסורין דמטעם דש"ב לא שייך כיון דמועיל מצד עצמו השליחות כנ"ל. ואיתחזק ג"כ לא הוי כנ"ל דבשלמא בכל דוכתי עד א' מעיד שקדשה לא איתרע החזקה כלל ואינו נאמן משא"כ כאן ולכך א"צ עדים בשליח הולכה אבל בשליח קבלה דכשהיא לא קבלה הקדושין לא איתרע כלל נגד החזקת פנויה דאטו במה שהוא נתן לאדם אחר איתרע חזקה שלה דאם אינו שלוחה הוא אחר לגמרי וכיון דלא איתרע ממילא לא מהני מטעם איתחזק אף דלא הוי דש"ב ולכך שפיר צריך עדים כנ"ל

או י"ל דגם בשעת נתינתו הקדושין לה אינו עדיין הגמר דבר שבערוה כל זמן שאינה מקבלת דבזה נגמר ולכך הוי שליחות דידה יותר דבר שבערוה משליח שלו כנ"ל

עוד י"ל דבאמת לא מהני השליחות בלא עדים כמו דלא מהני גוף הקדושין בלא עדים אף שהוא אמת ולכך לא מהני הודאתה וכמו כן על השליחות לא מהני אף שמודית והיא אמת כנ"ל אמנם בשליח שלו למ"ש הרא"ש ז"ל הובא לקמן ס"ד דאף לא עשאו שליח רק גילה דעתו שחפץ לקדשה מהני ג"כ דזכות הוא לו וכיון שרוצה באמת מהני כנ"ל. וא"כ בשליח שלו שפיר מהני הודאתו דלא שייך כנ"ל דאף שאמת שעשאו שליח לא מהני בלא עדים דז"א דכיון שבאמת עשאו שליח א"כ נהי דהשליחות לא מהני מ"מ הא חפץ לקדשה עכ"פ ושוב אף שאינו שלוחו מהני מטעם זכות דזה א"א לבטל מטעם בלא עדים דהא מ"מ רוצה הוא ואיך אפשר לבטל מה שהוא רוצה שיהיה כלא רוצה דבשלמא דבר שנגמר ע"י מעשה כמו עשיית השליח שייך לומר דבלא עדים לא מהני וכאלו לא עשאו משא"כ על מה שרוצה והוי זכות איך יבטל. ובשלמא אי הוי אמרי' דהוי הקדושין בלא עדים היה שפיר כנ"ל דאף שרוצה מ"מ כיון שאינו ידוע לעידי הקדושין הוי בלא עדים כנ"ל אבל באמת על הקדושין אמרינן שפיר דהוי בעדים כיון שראו כל מה שאפשר לראות רק דהשליחות לא מהני בלא עדים ושוב מהני מצד שהוא זכות כנ"ל ולכך מהני גבי שליח שלו הודאתם כיון שהוא אמת מהני כנ"ל. אבל בשליח קבלה שכתבו הרבה פ' דלא כב"ש לקמן סימן ל"ו רק דלגבי דידה לא מהני מה שגלתה דעתה על הקדושין כיון שבאמת חוב לה דאסורה אכולא עלמא ובעינן שתעשה שליח ממש ולא מהני מה שרוצית כנ"ל. ומיושב שפיר דשליח קבלה צריך עדים דבלא עדים לא מהני גוף השליחות ל שהוא אמת דלגבי דידה לא שייך הנ"ל וא"ש

עוד היה אפשר לכאורה כיון דשליח נעשה עד, וא"כ הטעם בכ"מ במקדש בעד אחד דלא הוי קדושין ולא אמרינן שהמקדש עצמו הוי עד להעיד על הקדושין וע"כ הטעם דהוי קרוב דלדבריו שקדשה הוי קרוב ופסול להעיד וכדאמר ביבמות לדבריך נכרי אתה ופסול כו' אמנם בשליחות כשעשאו שליח לקדש נהי דנימא דגוף השליחות צריך עדים בשעת מעשה כמו קדושין מ"מ הא המשלח עצמו עדיין הוי עד כשר על עשיית השליח שאף שעשאו שליח עדיין אינו קרובה וכיון דשליח נעשה עד יש כאן ממילא ב' עדים שעשאו שליח ואם היו מעידים בב"ד שעשאו שליח קודם הקדושין עדיין היו נאמנים שפיר בתורת עדות. וא"ל שהוא נוגע ז"א דהא בידו עדיין לעשותו שליח ואינו נוגע ונאמן בתורת עדות כנ"ל, וא"כ ממילא אף דעכשיו שכבר קדשה שוב אינו כשר להעיד על השליח דהוי תחלתו בכשרות וסופו בפסול מ"מ שוב מהני דהוי כעדים פסולים מעידים שעשאו שליח בפני כשרים ועכ"פ גוף המעשה מהני שנעשה בפני ב' עדים כשרים ושוב אף דעתה פסול מהני מטעם עד אחד נאמן באיסורין משא"כ בשליח לקבלה שהיא עשתה לא הועיל גוף השליחות אף שהוא אמת כיון שהיה בלא עדים דאשה פסולה להעיד ואין כאן עדים כנ"ל. אך אין הלשון משמע כן דא"כ לא היה לו לכתוב אין צריך עדים במינוי השליחות דהא באמת צריך רק דיש עדים ועוד דא"כ כשהבעל פסול שהוא רשע או שהוא קרוב לה בלא הקדושין לא יהיה מהני לטעם הנ"ל ולא משמע כן כיון שכתב דאין צריך עדים מהני גם כנ"ל

הנה משמע מדכ' בשליחות האשה צריך עדים ולא מהני הודאתם כו' משמע דלא הוי הודאתה כאשה אומרת קדשתני דנאמנת עכ"פ לגבי עצמה משום שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא. וצ"ל כמ"ש דגוף השליחות לא מהני בלא עדים ולכך הוי קדשתני בלא עדים דלא מהני דאם היה גוף השליחות בלא עדים רק שאינה נאמנת עתה א"כ היה כאומרת קדשתני בפני פלוני ופלוני והלכו להם דנאמנת לגבי עצמה כנ"ל. או די"ל דאף דהשליחות מהני מ"מ כיון שאינה נאמנת ולא ידעו העדים בשעת הקדושין הוי הקדושין בלא עדים דלא מהני כנ"ל. או דכיון דהבעל לא ידע שייך שמא לשחוק כוון כמו בעדים אחורי הגדר דלא מהני כנ"ל

(ז) אבל שליחות האשה צריך שיהיה בעדים כו'. ומשמע דגם כשהם עדים אחרים על השליחות ואינם עידי הקדושין עצמם מהני ג"כ וכן בשליחות האיש להפוסקים דבעי עדים. וקשה דהא תוס' גיטין ס"ד הקשו דהוי חצי דבר העידי אמירה ועידי קבלה ותירצו כיון דשליש נאמן גם לר"ה כשאינם בעיר אחת דלא שייך אם איתא כו' א"כ מהני העידי אמירה לחוד ולא צריכי לעידי קבלה והוי דבר שלם ע"ש. וא"כ בקדושין בשלמא בשטר שייך ג"כ כנ"ל אבל בקדושי כסף קשה כנ"ל דלא מהני כלל עידי השליחות בלא הקבלה. ואפשר דגם בשטר אינו נאמן לר"ה בעיר אחרת ג"כ בקדושין דהטעם התם דהיכא דלא שייך אם איתא נאמן הוא משום דלפקדון לאו טענה מעלייתא היא דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה ע"ש וא"כ בקדושין דלא שייך טעם הנ"ל הוי לפקדון טענה מצד עצמו וי"ל דגם בעיר אחרת דלא שייך אם איתא ג"כ אין נאמן. אך למ"ש הפ' שם דגם ר"ה סבר דהימניה רק כיון דאיכא סברא דאם איתא לא הימניה כמו דלא הימניה נגד עדים ע"ש וממילא אף בקדושין בעיר אחרת דליכא אם איתא אף דשייך לפקדון מ"מ שוב הימניה כנ"ל. אך בכסף קשה כנ"ל וכן בשליח להולכה