חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רמ

אהדרינהו וג"כ העד יאמר כן כיון שבין כך ובין כך מעיד שקר והיה מסייעו גם בטענת אהדרינהו לו והיה פטור מהיסת. אך לענין זה הא הוי מיגו בשנים דהא הב' אינו נוגע ולא שייך תירוץ תוס' דלפטור מממון מתכוונים ע"ש. וא"ל דאף אם רק העד יאמר שהחזיר שוב אף אם הוא יאמר שקדשה לא יהיה נוגע דהא יכול לומר אהדרינהו ויהיה העד מסייעו ושוב הוי המיגו על העד לחוד דז"א חדא דאינו רוצה להכחישו. ועוד דמקדש בעד אחד לא מהני וכיון שאין עד אחר והוא לא יעיד שקדשה לא יהיה מועיל אף שהיא אינו נוגע מ"מ אין כאן עד אחד ולא שייך הנ"ל. ואף דהש"ך ח"מ ס' פ"ז ס"ק כ"א חולק על הרמ"א דגם בהחזרתי מיגו דנאנסה כשעד מסייעו שהחזיר פוטרו משבועה אף דאינו נאמן רק במיגו ואז לא יסייעו מ"מ כ' שם הטעם משום דכמו בב' לענין ממון בכל גווני כמו כן א' לענין שבועה ע"ש אבל לענין נוגע לא שייך זה ע"ש

ואפשר דסובר הח"מ דלא כתירוץ תוס' שם לענין מיגו בשנים רק הטעם בנוגעין כיון ששני העדים יחד היו יכולין לומר טענה אחרת שוב לא הוי נוגעין וגם כאן כיון ששניהם יכולין לומר אהדרינהו ויהיה פטור שוב לא הוי נוגעין כנ"ל והוא דחוק

ואפשר לומר בכוונת הח"מ דהא כשאין המשלח נותן לשליח כסף יכול לקדשה משלו וא"כ כשהעד מעיד שקדשה בכסף לא הוי השליח נוגע דיכול לומר לא נתת לי כלל כסף רק אני קדשתי אותה בכסף שלי דאז יהיה שפיר פטור מהיסת דאין כאן כפירת ממון דאף לדברי המשלח שנתן לו כסף מ"מ העד מסייעו שנתן לה כסף ואף שנתן לו פטור כנ"ל. אך גם זה אינו דמה בכך שיכול לומר עוד טענה מ"מ על זה הוי נוגע מה שאומר דזולת טענה זו לא יפטור מהיסת וצריך הוא לומר שקדשה ואינו עד על זה דהוי נוגע על הקדושין כנ"ל

(ה) או שטר שיש בו שוה פרוטה. וכ' הב"ש דאבל פחות מפרוטה הוי קדושין ולא מחמרינן בזה חומרא דשמואל שמא ש"פ במדי ע"ש. והיינו משום דהא לענין שאר דברים אין חוששין ולא הוי נוגעין בשביל זה כיון שאין כאן ש"פ כנ"ל. ולכאורה היה נראה דגם בקדושי כסף כאן עדיף כשקדשו אותה בפחות מש"פ דהוי ספק קדושין לכ"ע אף שיש כפירת ממון. ואף להחולקין דהוי נוגעין ואינם קדושין כלל מ"מ בפחות מש"פ אין כאן נגיעה דאף ששוה פרוטה במדי אינם נוגעין ואעפ"כ לענין קדושין מקודשת מס' שמא ש"פ במדי והם נאמנים שקדשוה בפ' מש"פ דאין נוגעין בזה כנ"ל. והיינו כשהמשלח נתן להם לקדש פחות מפרוטה או אף שנתן להם פרוטה מ"מ כיון שמחזירין המותר מהני

אמנם נראה דזה תלוי בב' הטעמים גבי הא דשמואל דחיישינן שש"פ במדי דהרמב"ם ז"ל מפרש שמא תוליכנו לשם ויהיה שוה פרוטה. והתוס' ושאר פ' פירשו דאין להקדש אלא מקומו רק החשש הוא שמא יהיה כאן מאנשי [מדי] ויראה שפוסקין הדין דאינה מקודשת והוא סבור ששוה פרוטה ויפסוק גם בעירו כן ע"ש וא"כ לטעם התוס' י"ל כאן דגם בפחות מש"פ אינה מקודשת דכיון דלהפ' הנ"ל בקדשו בפרוטה הם נוגעין ולא הוי אף ספק רק דנימא משום דהוא פחות משוה פרוטה לא הוי נוגעין ותהיה מקודשת מחשש ששוה פרוטה במדי והא ז"א דלא שייך כלל שיהיה בכאן מאנשי מדי כנ"ל דז"א דאדרבה כיון שהוא יהיה סבור שהוא שוה פרוטה א"כ ודאי יהיה הדין אצלו שפיר שאינה מקודשת דהם נוגעין ויפסוק בעירו כדין דכשש"פ ודאי אינה מקודשת ולא שייך כלל חשש הנ"ל ושפיר אינה מקודשת בפחות משוה פרוטה ולא עדיף מפרוטה כנ"ל. אך לטעם הרמב"ם ז"ל שפיר י"ל כאן בפחות משוה פרוטה דמהני דהוא ס' דאורייתא שמא תוליכנו לשם ויהיה אצלה שוה פרוטה ואעפ"כ אינם נוגעין כנ"ל. וא"ל דא"כ גם הם נוגעין שמא יש להם דרך לכם ויהיה גם אצלם שוה פרוטה ז"א דודאי בשביל חשש זה לא מיקרי נוגעין ועוד דהא קודם דתיקון רבנן היסת לא היו נוגעין כלל דהא מצי למימר אהדרינהו למשלח רק בתר דתיקון היסת הם נוגעין שיצטרכו לישבע. וא"כ כיון דקי"ל אין נשבעין על פחות משוה פרוטה היסת ולא חיישינן שמא שוה פרוטה במדי א"כ אף אי באמת יש להם דרך לשם ושוה אצלם פרוטה מ"מ לא הוי נוגעין משום דיכולין (לו'] אהדרינהו למשלח ולא יתחייבו היסת גם פתה דאין נשבעין כו' דלענין שבועה אין חוששין כנ"ל. וגם יכולין לומר נאנסה ויהיו פטורין גם משבועה כנ"ל והוי כמו קודם דתיקון היסת והוי שפיר קדושי ספק כנ"ל. אך באומרין שקדשה בפחות משוה פרוטה בדבר שאינו מתקיים נראה דלא הוי קדושי ספק ממ"נ דלטעם הרמב"ם ז"ל לא מהני דהא אינו מתקיים ואינה יכולה להוליכה. ולטעם התוס' והרא"ש בל"ז לא מהני דלא שייך חשש הנ"ל ולא מהני ממ"נ. ולכאורה אף בפרוטה הא יש ב' שלוחים ואין על כל אחד רק חצי פרוטה ולמה יהיו נוגעין. אך י"ל דשמא נאבד מהם בפשיעה ויכול לתבוע מכל אחד כל הפרוטה מטעם ערבות כב' שקבלו פקדון ביחד והוי שפיר נוגעין ועוד דשמא אחד מחזיק בכל הפרוטה ושוב לא נשאר רק עד אחד כשר ולא מהני. אך לפ"ז היה מועיל כשיש עוד עד כשר עמהם דשוב יש כאן ב' עדים כשרים ולטעם א' לא מהני כנ"ל

הנה מוכח מש"ע כאן בעושה שליח לקדש סתם וקידשה ספק קדושין דלא הוי שינוי בשליחות כמ"ש המ"ל. דאל"כ למה פ' ביש כפירה דהוי ספק קדושין והא הוי שינוי כנ"ל ויש לדחות דאיירי באומרים שקידשה בפני עדים אחרים ואינם כאן. עוד יש לחלק בין ספק בדין לספק במעשה כנ"ל

סע"ג (ו) א"צ עדים במינוי האיש שליח לקדש לו אשה רק שהשליח והמשלח מודים בדבר כו'. אבל בשליחות האשה כו' צריך שיהיה בעדים כו'. זה דעת הרמב"ם ז"ל ותמה הרא"ש ז"ל מאי חילוק ממ"נ אי הוי דבר שבערוה גם שליח להולכה יצטרך עדים ואי לא הוי דש"ב משום דעדיין לא נגמר א"כ גם שליח לקבלה לא לבעי עדים ע"ש פ"ב דקדושין: ש ונראה די"ל בפשיטות למ"ש הרא"ש ז"ל דהטעם דדוקא בגמר הדבר שנאסרת זה הוי דבר שבערוה אבל בשעת השליחות עדיין אין כאן דבר שבערוה רק דקשה גם בשליח קבלה ע"ש. והנה המרדכי כ' גבי ספק קרוב לו או לה דאם העדים אינם יודעין אם קרוב לה כו' לא הוי אפילו ספק כלל דהוי מקדש בלא עדים כיון שאין יודעים דבר ברור בשעת הקדושין הובא לעיל בב"ש ס' ל"א ע"ש. וע"כ צ"ל דבכל דוכתי דהוי ס' קדושין ולא אמרינן דהוי מקדש בלא עדים כנ"ל. וע"כ דדוקא כשאינם יודעין אם קרוב לה לא ראו כלל מעשה הקדושין שהוא שיגיע לידה ולא ראו כנ"ל. משא"כ בכל דוכתי שראו כל מעשה הקדושין רק הספק הוא מצד אחר אם מועילים הקדושין או לא זה לא מיקרי בלא עדים כנ"ל. והנה מה דבקדושין הוי דבר שבערוה שצריך עדים הוא מצדה שנתקדשה היא ונאסרת לכל העולם, אבל לא מחמת המקדש רק דצריכין למידע מי המקדש שנדע למי מותרת ולמי אסורה דכן מבואר מלשון הרא"ש דע"י שנאסרת הוי דבר שבערוה ע"ש כנ"ל

וממילא יש ליישב קושי' הרא"ש הנ"ל. דבאמת י"ל כסברת הרא"ש הנ"ל דא"צ עדים רק בגמר הדבר שבערוה ולא בשעה שעושהו שליח דאינו עדיין דבר שבערוה כנ"ל. אך נהי דבשעת השליחות באמת לא הוי דבר שבערוה אבל מ"מ הא עידי הקדושין צריכין לידע בשעת הקדושין דבר ברור שנתקדשה דאי כבר הוי דבר שבערוה וכיון שאין עדים על השליחות שעשתה היא את זה שליח לקבלה א"כ הם אינם יודעין דבר ברור כלל בשעת הקדושין דאין יודעין אם בא לידה כלל דאם אינו שלוחה נתן לאדם אחר ולא לידה כלל והוי כמו בס' קרוב לה ושפיר לא מהני דהוי בלא עדים בעת הקדושין ואז הוי כבר גמר הדבר שבערוה דצריך עדים כנ"ל. אך כל זה בשליח קבלה אבל בשליח להולכה אף שאין יודעין שהוא שלוחו מ"מ הא ראו גוף הקדושין שהגיע לידה וכל הדבר שבערוה הוא מצדה וזה ראו לגמרי ואף שאין יודעין מי המקדש מ"מ ראו הדבר שבערוה דבר ברור שנתקדשה היא כנ"ל רק דהספק הוא שמא אינו שלוחו של הבעל וממילא אין הקדושין מועילים כלום שהוא בלא שליחות כנ"ל. ושוב זה הספק מצד אחר אם הקדושין מהני או לא וזה אינו ענין לדבר שבערוה דהוא כמי בשאר ספק קדושין דלא דמי לספק קרוב לה כנ"ל דאף אי אינו שלוחו נעשה מעשה הקדושין נגדה רק דלא מהני כו' ועכ"פ לא הוי בלא עדים בשעת הקדושין ולכך מהני דעל שעת השליחות מהני הודאתם דאז אינו דבר שבערוה עדיין כנ"ל ולכך לא בעי בשליחות להולכה כנ"ל. אבל בשליח קבלה אם אינו שלוחה לא בא