חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רלח

וכמו בנסכא דר' אבא ע"ש. ולכאורה דבריו תמוהים דבנסכא דר"א הטעם דליכא מיגו דכשטוען לא חטפתי יצטרך לישבע ע"ש משא"כ בהא דסיטראי נהי דעכשיו כשמודה שקיבל נסתלק נגיעת השליח והוי עד כשר אבל מ"מ הא אית ליה שפיר המיגו דלהד"ם דאז לא יצטרך כלל לישבע נגד השליח דאם לא יודה יהיה נוגע כנ"ל ומאי בכך שעכשיו נסתלק הא זה רק מחמת הודאתו כנ"ל וצ"ל דהרשב"א סובר בטעם דנסכא דר"א לא כמ"ש תוס' לחד תירוצא דלא הוי מיגו שאינו רוצה להכחיש העד ולישבע ע"ש רק כתירוץ הב' שם דכיון דאם היה ב' עדים שחטף היה חייב לשלם ולא היה נאמן דידי כו' וממילא כל שב' מחייבין ממון א' מחייבו שבועה ולענין שבועה הוי א' כב' ולא מהני מיגו נגדו וכיון דאינו נשבע חייב לשלם כנ"ל ע"ש ולכך גם בסיטראי הקשה שפיר נהי דאית ליה מיגו דאם היה כופר לא היה השליח עד מ"מ עכשיו נסתלק והוי עד כשר וכל שב' כו' ואם היה ב' שקיבל לא היה נאמן וחייב ממילא צריך לישבע עתה וכיון שמודה משלם כנ"ל ואף דאית ליה מיגו כנ"ל. ואף דהרשב"א סובר דהיכא דאית ליה מיגו דהחזרתי לא שייך נסכא דר"א ע"ש היינו משום דגם בב' היה נאמן דידי חטפי במיגו דהחזרתי ע"ש

ואם העידו קודם הודאתה די"ל דהוי נוגעין כמ"ש לעיל דשמא לא תודה וא"כ אף אח"כ כשהודית ועומדים בדבורם י"ל דעביד איניש לאחזוקי דבוריה כמבואר בח"מ גבי שלא בפני בע"ד לדעת מהרש"ל ושאר פו' ואף שכ' שם דהיכא דלא היה מועיל עדותן הראשון כלל לא שייך עביד אינש כו' דאין כאן נגיעה דאף אם שקרו לא היה עדות שקר כיון דלא מהני. מ"מ י"ל כאן כיון דפ' בש"ע דאף ביש ביניהם כפירת ממון מ"מ הוי ספק קדושין וא"כ הועיל עדותם אף קודם הודאתה שיהיה קדושי ספק ושוב גם עתה אחר ההודאה הוי רק ספק קדושין דשייך שפיר עביד אינש כו' כיון שהיה מועיל כנ"ל וי"ל דאין ראיה מהרמב"ם וסמ"ג שכ' הב"ש וש"פ דבאין כפירת ממון דהוי ודאי קדושין ע"ש די"ל משום דסוברים ביש כפירת ממון דלא הוי קדושין כלל אף ס' ולכך באין כפירת ממון אף שהעידו קודם ההודאה הוי קדושי ודאי אח"כ כיון שעומדים בדבורם דלא שייך עביד אינש כו' כיון שלא היה מועיל כלל מקודם משא"כ לדידן דגם ביש כפירת ממון הוי ספק כו' ולכך גם באין כפירה הוי ג"כ ס' כנ"ל. אך משמע שלא חילקו ואף באם העידו אחר הודאתה מסתפק הרשב"א אם מהני או לא. וגם בהעידו קודם משמע שמסופק דאל"כ לא היה מקשה מהא דאבימי כו' דלמא התם העיד קודם הודאתו ולכך לא מהני ויש לדחות דהוכיח מדלא חילקו משמע בכל גווני כנ"ל

(ד) אבל אם יש כפירת ממון כו' ה"ז ספק מקודשת כו' ותמהו למה יהיה ספק הא עד הצריך שבועה אין עד כלל ומאי בכך שהוא היסת מ"מ הא א"נ בדבורו לחוד והוי נוגע ע"ש ונראה ליישב בפשיטות דבשלמא בממון כשאומרים פרענו למלוה הוי ב' דברים נפרדים מה שנאמנים לפטור עצמם ומה שנאמנים לפטור הלוה בתורת עדות דאף שאין נאמנים בתורת עדות מ"מ נאמנים לפטור עצמם ושפיר אמרינן דהוי נוגעין דאי יאמרו אהדרינהו יצטרכו לישבע משא"כ עתה אינם עדים ואף על פי כן לגבי עצמם נאמנין כנ"ל משא"כ כאן אי נימא דהדין הוא שהם נוגעין ואינו קדושין כלל ממילא נראה דחייבים לשלם דאף שהאמת הוא כדבריהם שקדשו אותה מ"מ כיון שלא היה עדים אחרים והוי מקדש בלא עדים דלא הוי קדושין כלל והוי שינוי בשליחות וצריכין לשלם וכמו באומר לשליח קדש לי אשה והלך וקדש בלא עדים דכאן לא שייך לא אמרת הב ליה בסהדי כיון דבקדושין צריך עדים לגוף המעשה כנ"ל. ודוחק לומר כיון דאם הוא מודה הם עצמם כשרים שוב שייך לא אמרת הב בסהדי דז"א דגם במודה הוי רק ס' כנ"ל ובל"ז כיון דבסתם הוי בעדים כנ"ל וא"כ אם נאמר. כאן דעכשיו שאומרים שקדשוה אין נאמנים כלל דהם נוגעין וממילא הם צריכין לשלם כנ"ל וא"כ הא שוב אינם נוגעין כלל דיכולין לומר שנתנו לה לפיקדון ואף שלא יהיו נאמנים ע"פ הדין ויצטרכו לשלם הא גם עכשיו אין נאמנים ע"פ הדין וצריכין לשלם ומאי חילוק להם וזה אין סברא דעתה אין יודעים הדין וסוברין שיהיו נאמנים ועל טענת פיקדון יודעין דמאי חילוק אי יכולין לומר אהדרינהו ואף דיתחייבו היסת מ"מ הא לא יהיה עכ"פ יותר חיוב עליהם מעכשיו שחייבין לשלם א"כ שוב הם עדים כשרים על הקידושין כנ"ל רק דמ"מ אין יכולין לומר שיהיה ודאי קדושין דהא אי נפסוק הדין שהיא מקודשת א"כ לא יצטרכו לשלם והם נוגעין ושוב לא הוו קדושין וחזר הדין אבל מ"מ גם זה אין יכולין לפסוק דודאי אין קדושין דא"כ שוב אין נוגעין והוי קדושין ולכך אי אפשר להתירה בלא גט והוי ספק קדושין כנ"ל ואף דגם בממון שייך הנ"ל כשאומרים פרענו למלוה דשפיר מצי למימר אהדרינהו כו' רק שיתחייבו היסת והם נוגעין והא כיון שהם נוגעין אנו פוסקין הדין דאין נאמנים וממילא אף דנאמנים לפטור עצמם מ"מ הוי כחנוני על פנקסו והדין גם עתה דנשבעין ושוב אינם נוגעין דמאי חילוק ויהיו נאמנים. אך ז"א דבעדות ממון איך יכולין להפסיד למלוה בעדותם הא אם נפסוק דנאמנים הם נוגעין גם כיון שפוסקים דא"נ צריכין לישבע ואין נאמנים באמת דהוי עד הצריך שבועה משא"כ כאן בקדושין אי נפסוק דמותרת משלמין ואסורה לכך שפיר צריכה גט כנ"ל ועיין ח"מ ס' ל"ד שהביא הש"ך דברי הריב"ש ושאר פו' גבי לדידי אוזיף בריביתא דאף שאומר שלא החזיר לו הרבית מ"מ נאמן לפסלו דלא הוי נוגע כיון שיודע דלגבי עצמו אינו נאמן להוציא הרבית ע"פ הדין ע"ש. רק בממון לא שייך זה כיון דע"כ יהיה לו טובה כשנאמין לו בעדותו ולא שייך פלגינן דבורא כנ"ל אבל בקדושין על כל פנים אין יכולין לפסוק דלא הוי כלל קדושין ומותרת כיון דאז ע"פ דין תהיה אסורה כנ"ל. ולהפוסקים שסוברים דבאמת לא הוי קדושין כלל י"ל דהטעם כמ"ש לעיל כמו בשותפין ובבקרא כו' דכיון דגוף העדות הוי לטובתו לא מהני אף שאינו נוגע ע"ש וגם כאן כיון דמה שיהיו נאמנים בתורת עדות הוי זכותו שוב לא מהני כלל כנ"ל

עוד י"ל בהעידו קודם שכפרה כמ"ש לעיל דהא באמת לאו דלא תענה ג"כ ליתא בחזרה כמו שבועה וא"כ לא הוי נוגעין בשביל שיצטרכו לישבע דכמו כן מעידין שקר עכשיו ומיגו דחשיד כו' וכן בממון כו' רק כיון דאין עדותם מועיל כלל לא מיקרי עדות ואין עוברים בלא תענה כנ"ל אבל בקדושין כיון שהעידו קודם שכפרה וא"כ היה מועיל עדותן על הקדושין שאם תודה יהיה קדושין ע"י עדותן וא"כ כיון שהיה מועיל א"כ שוב גם כשכופרת אח"כ מהני דהא אינם נוגעין דאי באמת לא קדשוה והוא שקר עברו אלא תענה דבשעת, עדות היה עדותן מועיל והיו יכולין לומר אהדרינהו ולישבע ג"כ דאין חילוק דליתא בחזרה כנ"ל. דבשלמא בממון לא שייך דהועיל עדותן שאם יודה כו' דז"א דאם יודה אין צורך לעדותן כלל משא"כ בקדושין כנ"ל דאף שהיא מודה אין הקדושין רק מחמת עדותן כנ"ל. אך בהעידו אחר שכפרה לא שייך זה. וא"ל דמ"מ מועיל שאם תחזיר ותודה יהיה מהני. דז"א דגם אם תודה לא יהיה מועיל העדות שהעידו כשהיתה כופרת כיון דבשעת ההגדה היו נוגעין כנ"ל וצריכין לחזור ולהעיד ולא היה מועיל כנ"ל

עוד היה אפשר למ"ש תוס' ריש ב"מ דאף דאמרינן דחשוד אממון לא חשוד אשבועה משום, שמא ס' מלוה כו' וכ' דדוקא משום שהוא ספק לנו אבל בודאי כופר בפקדון לא תלינן בס' מלוה וא"כ נימא גם כאן אי באמת אומרים שקר וכופר בפקדון היה נשבע ג"כ ולא הוי נוגע. אך ז"א דמ"מ אינו נודע לנו בבירור ושייך לתלות בס' מלוה גם י"ל דאף למ"ד חשוד אממון הוי חשוד אשבועה מ"מ הוי הכא נוגע דבשלמא התם אמרינן כיון שרוצה לעבור על איסור גזל בשביל ממון א"כ גם על איסור שבועה יעבור בשביל הממון כיון דאי אפשר לו להחזיק הממון אם לא יעבור על איסור שבועה ג"כ כיון שמחייבין אותו שבועה כנ"ל. אבל כאן לענין נוגע כיון שיכול עתה לומר שקדשה ולהחזיק הממון בלא איסור שבועה למה יאמר אהדרינהו עבור אשבועה ג"כ כיון דאין העבירה של השבועה צורך להממון והא קי"ל דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה והוי שפיר נוגע כנ"ל

לכאורה היה קשה למ"ש הריב"ש הובא בש"ך ס' ל"ד גבי לדידי אוזיף ברביתא כו' דאף שמגיע לו הממון נאמן לפסלו ואמרינן פלגינן דבורא ועל מה שהוא נוגע אינו נאמן ולפסלו שלוה בריבית נאמן וכן בפלוני רבעני לרצוני מאמינין לו שרבעו רק לאונסו ע"ש. וא"כ גם כאן דהם אומרים ב' דברים שקדש אותה והקדושין היה בכסף ששלחם וע"ז הם נוגעין שקידשו בכסף