חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רלז

צריכה להחזיר הכסף קדושין דאף שקדשה לא מהני ושוב אינם נוגעין דגם אם יאמרו לפקדון וכה"ג תצטרך להחזיר מחמת הודאתה ולהפ' דמקח טעות המעות מלוה י"ל דהוי תבעו פקדון והודה במלוה דהוי ט"ח והל"ב להרבה פ' וא"ל שיאמרו שהלוו לה ז"א דיצטרכו הם לשלם וג"כ מיקרי נגיעה אף שיהיה להם חוב עליה כיון שאינו רק חוב. אך בכה"ג ודאי הוי פקדון כיון שהוא שינוי בשליחות ותתחייב כנ"ל. אך מ"מ איך נימא דמקודשת בודאי ולא תצטרך להחזיר שוב הם נוגעין כיון דהדין דמהני וא"צ להחזיר הוי נוגעין כנ"ל. וי"ל באמת לכך נקט שמודה שקבלתו רק אומרת לפקדון דאי היתה מודה לקדושין א היה מהני מקדש בלא עדים כנ"ל

(ג) והיא מודה כו'. וכתב הח"מ דלהרשב"א הוי מקדש בלא עדים כיון שאיני מועיל רק מחמת שהיא מודה ע"ש ובאמת אינו מובן דלא דמי כלל לקדושין בלא עדים דלא מהני אף ששניהם מודים היינו משום דלא מהני הודאתם לחוב לאחריני כדאמר בש"ס ואם הוא שקר אין כאן עדות. משא"כ כאן דכיון שהיא מודה ממילא העדים כשרים כיון דהודאתה מהני לגבי עצמה ואף אם היא משקרת בהודאתה מ"מ אין כאן נגיעה בעדות והם עדים כשרים ואין צריכין לדון כאן על הודאתה אם אמת ונאמנת או לא רק שיועיל לגבי עצמה כנ"ל. ולכאורה י"ל דהא היכא דהם העידו קודם הודאתה שקבלתו אף שמודה אח"כ י"ל דלא מהני דבשעה שהעידו היו נוגעין דלא היו יודעין שתודה ואולי תכפור ולא מהני. אך י"ל דמ"מ מהני דהא כיון שמודה שקיבלתו רק לפקדון וא"כ באמת ודאי נתנו לה רק שאין יודעין אם לקדושין או לפקדון כנ"ל. וא"כ ע"ז לא היו נוגעין כלל מה שאמרו לקדושין דהא היו יכולין לומר שנתנוה לה לפקדון כנ"ל. ואי"ל שמא תכפור שלא קיבלה כלל ז"א דא"כ מאי מועילים במה שאומרים לקדושין הא אם תכפור שלא קיבלה ג"כ לא יועיל עדותם כלל ויתחייבו לשלם דכשכופרת אינם נאמנים כלל ולא הוי קדושין והוי שינוי בשליחות ממילא שלא קדשוה בפני עדים אחרים ויצטרכו לשלם גם כן אם תכפור. וא"כ מאי נימא דבאמת קיבלה היא לפקדון רק שאמרו לקדושין שמא תכפור הא אם תכפור לא יועיל ואם כן היה להם לומר האמת שנתנו לפקדון ולא הוי נוגעין כנ"ל כיון שזה ודאי שנתנו לה רק הספק אם לקדושין או לפקדון כנ"ל

ומיושב הנ"ל דע"ז כ' שפיר דהוי מקדש בלא עדים והיינו דאף שמודית מ"מ שמא משקרת ובאמת לא נתנו לה כלל ואין הודאתה מועלת לחוב לאחריני ואף דנגדה מועיל מ"מ כיון דלא נתנו לה באמת רק שהיא מודית ומתחייבת עצמה עכשיו שוב הם נוגעים מה שהעידו קודם ההודאה שנתנו לה שמא לא תודה וכיון שבאמת החזיקו לעצמם הוכרחו לומר שנתנו לה עכ"פ והם נוגעין על העדות של הנתינה ונהי דהיו יכולין לומר לפקדון מ"מ על הנתינה נוגעין ואין נאמנים שנתנו לה כלל רק מצד הודאתה והוי מקדש בלא עדים דאינו מועיל לענין הנאמנות כמו בכל דוכתי כנ"ל דגם כאן אנו צריכין לדון מחמת הנאמנות של ההודאה ולא מחמת החיוב דעכשיו כנ"ל אבל היכא שהוא הודה דקיבלה לפקדון ואח"כ העידו הם י"ל דמודה הרשב"א דמהני כנ"ל

ובאמת גם בש"ע יש להסתפק אולי דוקא בהעידו אחר הודאתה מהני ולא קודם דנוגעין כנ"ל שמא לא תודה ולא אמרינן כנ"ל דממ"נ. גם נראה היכא דמעידים שקידשו אותה בפני עדים אחרים י"ל דמגרע גרע ואינם נאמנים כשהעידו קודם הודאה דשייך כנ"ל שמא לא תודה ולא היו יכולין לומר לפקדון דלא שייך ממ"נ כנ"ל. ז"א דהא אומרים שקדשוה בפני עדים אחרים ואף אם תכפור יהיו נאמנים לפטור את עצמם דהא עשו שליחותם משא"כ כשיאמרו לפקדון ותכפור יתחייבו לשלם וממילא הם נוגעין כנ"ל. ודוקא כשאין אומרים שקידשוה בפני אחרים מהני דשייך ממ"נ כנ"ל

עוד י"ל טעם הרשב"א ז"ל דכיון דחזינן דעד הצריך שבועה לא מהני והיינו כמ"ש תוס' כיון דכ' ע"פ ב' עדים יקום דבר צריך שיהיו נאמנים בדיבורם לחוד ולא בהצטרפות דבר אחר ע"ש. וכן חצי דבר לא מהני מטעם זה שצריך ש שהיה קיים ע"פ דיבורם בלחוד ולכך גם כאן כיון דעדותם לחוד אינו מועיל כלל אם לא תודה שוב אינו מועיל ע"פ דיבורם ואף שמודה הוי שוב מקדש בלא עדים וכמ"ש הח"מ לענין עד המסייע ע"ש. ולכאורה קשה הא קי"ל בח"מ דפסול נוגע לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ומהני סילוק ונאמן להעיד אחר שנסתלק ע"ש וא"כ כאן עכ"פ הודאתה שמודית ומשלמת הוי כסילוק דנסתלק הנגיעה ולמה לא יועיל עדותם אחר ההודאה כנ"ל

אך י"ל דזה תלוי בשני הטעמים שכתבו הפ' שם טעם א' דלא בעינן בממון תחלתו וסופו בכשרות כתב הראב"ד ושאר פ' דדוקא בקרוב וכה"ג שהיה עליו שם עד גם קודם והיה פסול שוב אינו מועיל משא"כ בנוגע דהוי בעל דבר ולא היה עליו שם עד כלל קודם הסילוק ומתחיל להיות עד כשנסתלק ואז כשר ע"ש. עוד טעם להיפך דכיון שהיה בידו להסתלק היה גם קודם הסילוק נקרא עד כשר ע"ש, והנה לטעם הראשון א"ש כאן דבקדושין י"ל דלא מהני סילוק דהא כל ההכשר הוא רק משום שלא הי' עד כלל וא"כ הוי מקדש בלא עדים דמ"מ בשעת הקדושין לא היה עד מאי מהני מה שנסתלק עתה הא צריך להיות בשעת הקדושין עדות המועיל. דבשלמא בשאר עדיות א"ש כיון שנסתלק נאמן כנ"ל מה שא"כ בקדושין רק לטעם הב' י"ל דגם בקדושין מהני דהוי שפיר קדושין בעדים כיון שהיה בידו להסתלק היה נקרא גם אז עד קודם שנסתלק ג"כ ומהני. ואין לחלק דדוקא היכא שמסתלק מצד עצמו כמו בכותב דין ודברים כו' שהיה בידו לעשות ומה הסילוק שעושה עכשיו משא"כ כאן שהסילוק הוי מה שהיא מודה וזה לא הי' בידם ואף שהיה בידם להחזיר המעות מ"מ זה אינם עושים והסילוק דעכשיו לא היה בידו כנ"ל. דז"א דמבואר שם גם בפטר אותם דמהני אף דג"כ לא היה בידם שיפטור אותם מ"מ כיון שהי' בידם להסתלק באופן אחר שוב נקרא עד ומהני וגם כאן כנ"ל. ולהפו' דגם בפסול נוגע לא מהני סילוק לענין דבעינן תחלתו וסופו בכשרות גם בזה רק לענין דין מהני ע"ש בח"מ ממילא גם הכא לא מהני הודאתה כיון דקודם ההודאה היו נוגעין וכמו סילוק ולמ"ש דממ"נ י"ל דגם לפ' הנ"ל מהני דלא היו כלל נוגעין גם קודם ההודאה כנ"ל

ואפשר דבל"ז מהני דבשלמא בכל דוכתי כמו בני העיר שנגנב ס"ת וכה"ג דבשעת מעשה היה נוגע גמור דלא היה בידו להעיד בשעת הגנבה והוי תחלתו בפסול כנ"ל. אבל כאן י"ל דהא בשעת הקדושין והיינו בשעת הנתינה שנתנו לה הכסף קדושין לא היו כלל נוגעין אז דהיה בידם שלא ליתן לה ולהחזיר לו וא"כ לא היו כלל פסולין אז רק כשכבר נתנו לה נעשו נוגעין וא"כ כיון שעכשיו היא מודה ונסתלק הנגיעה י"ל דהוי תחלתו וסופו בכשרות ובאמצע היה בפסול דמהני כדקי"ל היה יודע בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו כשר ע"ש וכן כאן כיון דלא נעשו נוגעין מיד עד אחר הקדושין ועתה כשרים כנ"ל. דבכל דוכתי הם נוגעין בשעה שראו המעשה דלא היה בידם שלא יגנב משא"כ הכא כשהנגיעה מחמת מעשה שלהם ובידם כנ"ל. ויש לדחות דלא מבעי' אם האמירה הרי את מקודשת היה אחר הנתינה א"כ כיון דעל האמירה בעינן ג"כ עדות ונגד האמירה הוי שוב תחלתו בפסול דבשעת האמירה היו כבר נוגעין כיון שנתנו כבר ולא מהני כנ"ל. רק אע"ג דהיה קודם הנתינה מ"מ י"ל דזה מיקרי באים בבת אחת כיון שנעשו נוגעין ע"י הנתינה א"כ נעשו אז פסולין ומיקרי שפיר תחלתו בפסול כיון שמיד אינם ראוים להעיד על מעשה זו ולא מהני שוב כנ"ל

שוב ראיתי דהרשב"א עצמו בחידושיו בגמ' שם נסתפק אי הוי מקדש בלא עדים או דכיון דפיסולם הוא רק מחמת הנגיעה וכשנסתלק הגורם הם עדים ע"ש דמשמע דספיקו הוא כנ"ל אי לא מהני כו' משום דבעינן שהיה בשעת הקדושין עדות שלא יוכלו להכחיש וכאן הא אם היו מכחישים לא מהני או כיון דמ"מ נסתלקו מהני ע"ש. אך ז"א דמוכח שם דהס' שלו לאו דוקא בקדושין דהא הקשה מהא דאבימי ע"ש ומשמע דספיקו הוא אי מהני סילוק בפסול נוגע לענין עדות או מסופק אי מיקרי עדות כיון דאין הסילוק מחמתו רק מחמת הודאת בע"ד ואינו נאמן בדבורו לחוד ופסול כעד הצריך שבועה כמ"ש לעיל וכן משמע דגם גבי אבימי כן ע"ש

והנה הרשב"א הקשה מהא דאבימי דטעין סיטראי כו' ופסק דנאיכיון דמודה בע"ד שקיבל נסתלק נגיעת השליח והוי עד ויהיה מחויב שבועה ואי"ל משלם אי מהני סילוק כנ"ל