חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רלו

ויתחייבו הם לשלם ואי נאמין להם בתורת עדות אין צריכין לשלם א"כ נוגע להם גוף העדות לזכותם והוי כמו בשותפין ובהא דבקרא כמ"ש הרא"ש וכמ"ש דאף דבידם לפטור בטענה אחרת לא מהני כיון דעתה הוא זכותם מה שיהיו עדים וכנ"ל וגם כאן ממילא לא יהיו עדים דעתה נוגעין כנ"ל. ולכאורה י"ל דהא לא מהני מחילתם או ההודאה שלהם דהא אין הכסף שלהם רק של הבעל ומה מועיל מחילה שלהם ושפיר צריכה להחזיר כנ"ל. אך ז"א דקי"ל בנותן לחבירו מעות במתנה וכה"ג אינו נאמן אח"כ לומר של אחרים היו וא"כ אינה צריכה להאמין להם כלל דמעות זה היה של הבעל ונצטרך לומר דאיירי שיש עדים שנתן לה מעות זה צרורים וחתומים ומכירין שזהו המעות עצמם שנתן להם הבעל וזה דוחק דמשמע שאין עדים אחרים כלל וא"כ הם אינם נאמנים כנ"ל

גם היה אפשר לומר דהא קי"ל היכא דמשועבד משיעבודא דרבי נתן לא מהני מחילה או הודאה כמבואר בח"מ וא"כ כיון שהם חייבים לשלם להמשלח וכיון שהיא קיבלה לפקדון היא משועבד להבעל מדרבי נתן וממילא לא מהני מחילה שלהם או הודאתם ועדיין צריכה להחזיר לו כנ"ל ואינם נוגעין. אך ז"א דבאית להו נכסי מאי איכא למימר דלא שייך דר' נתן כנ"ל ועוד דהא כיון שאין עדים אחרים אין אנו יודעין כלל שהם חייבים לו והיא משועבדת מדר"נ שמא הוא שקר ואף שמודים הם מ"מ לא מהני הודאתם לחייב אותה שלא יועיל מחילה שלהם. ואף דהא מכאן ולהבא עכ"פ מהני הודאתם וחייבים להבעל מעתה ושוב חייבת היא מדר' נתן מכאן ואילך ואין מחילתם מועלת ז"א דהא באים שניהם בב"א דבשעת ההודאה שמתחייבים להבעל אז היא המחילה ואין היא חייבת להם ולא שייך דר"נ ועל למפרע לא מהני הודאתם לחי בה כנ"ל ושפיר יהיה מועיל המחילה וקשה כנ"ל. והיה אפשר לומר למ"ד קדושין לאו לטבועין נתנו וכשחוזרת בה אחר הקדושין ומורדת צריכה להחזיר הכסף קדושין ע"ש וא"כ אף לדברי העדים שבאמת נהנו לה לקדושין מ"מ כיון שהיא אומרת לפקדון אם כן עכ"פ חוזרת בה ורוצה לבטל הקדושין וא"כ אף שבאמת קיבלה לקדושין צריכה להחזיר הכסף קדושין דלאו לטבועין כו' וא"כ לא הוי כלל כטענו חטין כו' דהא אין כאן הודאה כלל שאינה חייבת דגם לדברי העדים צריכה להחזיר כיון שאומרת לפקדון כנ"ל. אך ז"א דהא קי"ל דכשחוזרת קודם הנשואין לא הדרי הקדושין משום גזירה שמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה ע"ש לקמן סי' נ' א ושייך שפיר כנ"ל

אמנם דלא קשה דאיך נימא דהוי כט"ח כו' וא"צ להחזיר בשביל הודאתם והוי נוגעין כנ"ל. הא אי נימא דהם נוגעין כנ"ל א"כ אף אי באמת קדשו אותה מ"מ לא מהני כיון שלא קדשו בפני אחרים רק בפני עצמם הוי מקדש בלא עדים כיון שהם נוגעין ופסולין כנ"ל וממילא גם לדבריהם צריכה להחזיר הכסף קדושין כיון דאינו קדושין כלל כיון שנאמר דפסולין וא"כ לא הוי ט"ח כו' מחמת הודאתם דהא גם לדבריהם צריכה להחזיר הכסף קדושין וא"כ כיון שצריכה להחזיר שוב אינם נוגעין דאינו זכותם כנ"ל וממילא שוב נאמנים ומקודשת. ואף דאי אמרינן שנאמנים א"כ אינה צריכה ל חזיר ואינם נאמנים. ז"א דהא אין כאן נגיעה באמת דיכולין לומר אהדרינהו כו' רק דנימא דהא מה שנאמין להם הוי זכיתם כמו בשותפין כנ"ל. וא"כ כאן אינו זכותם כלל דהא אי לא נאמין להם ג"כ לא יפסידו דאי אינם נאמנים ג"כ צריכה להחזיר הכסף קדושין דגם לדבריהם לא הוי קדושין שהוא בלא עדים ואין כאן הודאה וכיון שאינו זכות שוב נאמנים כנ"ל, אך לכאורה הא בחוזרת אחר הקדושין א"צ להחזיר משום שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה רק היכא דאין קדושין כלל צריכה להחזיר דלא שייך שמא יאמרו כו' דהא באמת כן ויאמרו כו' אמנם כאן כיון דמאי דלא הוי קדושין הוא רק משום כיון שאינה צריכה להחזיר הם נוגעין ולכך צריכה להחזיר דאי לא תחזיר אינו קדושין כלל וא"כ שוב י"ל דא"צ להחזיר דשייך שפיר גזירה הנ"ל דאם תחזיר שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה. ואי תחזיר באמת אין קדושין תופסין דאי תחזיר אינם נוגעין והוי קדושין ושייך גזירה הנ"ל וממילא לדבריהם אין צריך להחזיר ושוב הם נוגעין באמת ולא הוי קדושין כלל כנ"ל:

אך י"ל דז"א דבשלמא שם בהדרא בה אחר הקדושין שיך שפיר הגזירה דשמא יאמרו כו' ואין לומר דאדרבה איך נאמר דלא תחזיר א"כ יאמרו דאין קדושין תופסין באחותה. ז"א דהא באמת אין קדושין תופסין באחותה כנ"ל. וע"ש גבי ספק קדושין דצריכה להחזיר ולא אמרינן גזירה דשמא הנ"ל די"ל גם להיפך איך נימא דלא תחזיר הכסף קדושין א"כ יאמרו דודאי אין קדושין תופסין באחותה ובאמת תופסין בספק ולכך נשאר הדין דלאו לטבועין נתנו וצריכה להחזיר ע"ש וא"כ הכא ג"כ שפיר צריכה להחזיר דלא שייך דנימא כנ"ל אם תחזיר שמא יאמרו קדושין תופסין ואי תחזיר באמת אין תופסין ולכך נימא דלא תחזיר ז"א דאדרבה דהא שייך גם להיפך דאי נימא דלא תחזיר שמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה ובאמת תופסין דכיון שאינה מחזרת לא הוי קדושין כנ"ל וא"כ נשאר הדין דצריכה להחזיר ושפיר מהני כנ"ל וי"ל בזה הירושלמי ג"כ דאיירי כנ"ל בליכא כפירת ממון ואעפ"כ סבר דלא מהני בקדושי כסף כנ"ל ומאן דפליג כיון דמה"ת צריכה להחזיר ונאמנים שוב גם מדרבנן מהני דליכא גזירה הנ"ל. ומיושב מ"ש הב"ש במהרי"ק שכ' דאין לחוש ב' חומרות והקשה דהוי עוד חומרא דקידשה בכסף ע"ש ולהנ"ל א"ש דגם השליח אינו יודע בברי לשם קדושין ולא שייך הנ"ל דהוי ט"ח. ועוד דשם גם לדברי השליח עדיין הוי ספק קדושין שאינו אלא עד אחד וצריכה להחזיר הכ"ק. ע' לקמן בש"ע ע"ש ולא שייך ג"כ הנ"ל וי"ל דכ"ע מודים דמהני כיון שאין כפירת ממון כלל

אך יש לדחות דבל"ז לא הוי כאן כטענו חטין כו' דאיירי שהיא מודה שקיבלה לפקדון היינו שמודה שהם נתנוה לה לפקדון בשביל המשלח ויודעת שהוא של המשלח ולא מהני הודאתם כנ"ל ולכאורה קשה למה מהני כשהיא מודה שקיבלה לפקדון הא מבואר בש"ס ובח"מ ל"ז דהוי נוגעין בעדות משום דלא ניחא להו למיהוי לוה רשע ולא ישלם ע"ש וא"כ כיון דהשלוחים דין נפקדים יש להם ואין רשאין להשתמש בו וכמ"ש תוס' דנאמנים לומר נאנסו וא"כ הא קי"ל דאין הנפקד רשאי להפקיד ביד אחר משום אין רצוני כו' ואם כן עדיין הם נוגעין בעדות דאינם רוצים לומר כמו שאמרה האשה שנתנוה לה לפקדון דא"כ עשו איסור דאין רשאים להפקיד כנ"ל והם נוגעין כמו התם דלא ניחא למהוי לוה רשע כו'. ודוחק לומר דאיירי בנתן להם רשות להפקיד וכה"ג דהוי ליה לפרושי דבסתם ששלחם לקדש למה יתן להם רשות להפקיד וי"ל לתירוץ א' שכתב בש"מ שם שהקשה הא עכשיו עוברים על לא תענה שהוא איסור גדול וכ' דכיון דבאמת הוי זכות להם שוב אינם עדים ע"ש וי"ל דדוקא התם דבאמת יגבה המלוה ולא יהיה לוה רשע באמת והוי נוגע כנ"ל משא"כ הכא איך נימא שמשקרין. ובאמת נתנו לה לפקדון א"כ עשו כבר זה האיסור דאין רשאי להפקיד ואיך יעשו עוד איסור להעיד שקר הא אין מתקנין כלל איסור הנ"ל במה שמעידין שקר דהתם מתקנין שיגבה המלוה ע"י עדותו משא"כ כאן אינו טובה להם כלל רק שלא יהיה נודע שעשו איסור ובשביל זה לא הוי נוגעין כנ"ל, אך לתירוץ האחר שם דלוה רשע יהיה נגד העולם ומתבייש משא"כ עדות שקר אינו נודע לכך הוי נוגע ע"ש. א"כ גם כאן שייך כנ"ל דעכשיו דאומרים שקדשוה אינו נודע שעשו איסור כנ"ל. אך אין לדמות האיסור זה לזה. ועוד י"ל דהתם יהין לעולם לוה רשע כו' כל זמן שלא ישלם ומתבייש כנ"ל משא"כ כאן דאיסורא דעביד עביד וכשמחזיר עכשיו הפקדון שוב אין כאן איסור ולא הוי נוגעין בשביל האיסור שכבר עברו כנ"ל. ועוד דאף דבאמת לא נתן להם רשות להפקידו מ"מ הא יכולין לומר שנתן להם רשות להפקיד ושוב אינם נוגעין מיגו דאי בעי כנ"ל. גם צ"ל דאיירי כאן דנקיטא הפקדון בידה ורוצה היא להחזירו דאל"ה י"ל דאף שמודה שקיבלה לפקדון מ"מ הם נוגעין דאולי יגנב או יאבד ותהי' היא פטורה והם חייבין מדין שומר שמסר לשומר דאת מהימנת לי בשבועה כו' ולכך אומרים לקדושין והם נוגעין. ואפשר דלא הוי נוגעין בשביל זה כיון שעדיין לא נגנב כנ"ל

גם לכאורה נראה דדוקא בהיא מודה שקיבלתי לפקדון אבל במודה לגמרי שקיבלתו לשם קדושין י"ל דמגרע גרע ולא מהני דהם נוגעין כיון שאינה רוצה להחזיר ואם לא יאמרו לקדושין רק אהדרינהו יהיו צריכין לישבע ואם הם יאמרו שנתנו לה לפקדון יצטרכו לשלם והיא תפטור כנ"ל, ואפשר דשייך כמ"ש לעיל דאיך נימא הדין דאין נאמנים והוי מקדש בלא עדים א"כ גם לדבריה