חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רלה

אינו נוגע כנ"ל. והיינו כנ"ל כיון דמה"ת פטור נאמנים כנ"ל

או י"ל למ"ש הר"ן ז"ל כיון דהוא רק שבועת היסת א"כ הם מן התורה עדים כשרים והוי קדושין מן התורה עכ"פ ע"ש. אך עדיין קשה דמשמע דלמאן דפליג הוי קדושין גמורים אף מדרבנן כנ"ל. ולמ"ש א"ש דאמר מכיון שהאמינתו תורה ואם כן אף אי נאמר שהם נוגעין אעפ"כ הוי קדושין מדאורייתא עכ"פ ושוב מועיל עדותם שיהיה קדושי תורה וא"כ ממילא גם מדרבנן מהני דאינם נוגעין כלל שא"צ לישבע דאי חשידי אעדות שקר חשידי אשבועה כנ"ל וכיון דמועיל עדותם עוברים בלא תענה ושפיר מועיל גם מדרבנן והוי קדושין כנ"ל

ומיושב הא דפליג רק בקדושין ולא בעדות ממון דבממון שאין חילוק בין פסול מן התורה או מדרבנן דאף בפסול מדרבנן אין עדותו מועיל כלום וא"כ שפיר פסול מדרבנן דהוי נוגע דלא שייך מיגו דחשוד כו' דאינו עובר בלא תענה כלל כיון שאינו מועיל עכ"פ מדרבנן כנ"ל. דהא קי"ל כמ"ד בשבועות ריש פרק שה"ע כמ"ד לאפוקי משחק בקובי' כיון דרבנן פסלוהו שוב אינו חייב קרבן שבועה דאינו עד מדאורייתא ע"ש וגם כאן כנ"ל רק בקדושין דיש נפקא מיניה בין פסולין דרבנן לדאורייתא פליג שפיר כנ"ל. ולהנ"ל איירי בתר דתקינו רבנן היסת

או י"ל קודם דתיקון היסת רק כמ"ש תוס' דהא אית להו מינו דנאנסה וצ"ל ג"כ משום שיצטרכו לישבע וי"ל נ"כ כנ"ל. וסובר דגם בשבועה דאורייתא שייך כנ"ל דאמרינן דנאמנים בתורת עדות ושוב לא הוי נוגעין כנ"ל

עוד נראה לפרש הירושלמי הנ"ל. דהנה בש"ע סי' כ"ח בח"מ וסי' ע"ו מבואר בשני שותפין או ג' שמודה כל אחד על עצמו ועל חבירו שלא ביחד מנה נאמן על עצמו ולא על חבירו ואינו מחייבו אפילו שבועה וצריך הוא לשלם הכל דערבין זה בזה ע"ש משום דעל חבירו הוי נוגע בעדות ומעיד עליו כדי שלא ישלם אלא מחצה ע"ש. והקשו שם הא כיון דאין עדים אחרים על ההלואה למה הוי נוגע הא מיגו דאי בעי אמר לא לויתי כלום ויכול להכחיש הכל ויהיה פטור וכיון שבידו לפטור עצמו בטענה אחרת לא הוי נוגע כמבואר כאן בש"ס כנ"ל. ונראה לע"ד פשוט דלא קשה דבשלמא הכא אין העדות נוגע כלל אל השלוחים דכשאומרים פרענו למלוה ולגבי עצמם לפטור ודאי נאמנים ואין חילוק להם בין אם נאמין להם בתורת עדות שפרעו למלוה או לא דאף אם לא נאמנים בתורת עדות מ"מ יהיו פטורים דלגביי' נאמנים וא"כ מה שיהיו נאמנים בתורת עדות אינו זכות להם כלל ולא הוי בע"ד רק דמ"מ אם הם נוגעין שאין להם טענה אחרת לא הוי עדות דהא מוכרחים לומר כן לפטור עצמה. ולכך ממילא מיגו דאי בעי אמרי אהדרינהו ללוה כו' ויש להם טענה אחרת לפטור שוב הם עדים כשרים דאין לחוש שמעידים שקר בשביל לפטור כנ"ל. ועל גוף. העדות אינם בעלי דברים כנ"ל אבל התם בשותפין נהי דיכול לפטור עצמו ולכפור לא לייתי מכל מקום הא עכשיו שמודה שלוו ביחד וא"כ מה שנאמין לו על שותף הב' בתורת עדות זה הוי זכותו דאם נחייב שותף הב' לשלם ירויח הוא א"כ עדות זה הוא לטובתו היינו מה שיהיה נאמן בתורת עד דאי אינו עד אין השותף צריך לשלם ומשלם הוא הכל וא"כ מאי בכך שהיה יכול לפטור בטענה אחרת מ"מ עכשיו כשמודה הוא בע"ד ואדם קרוב אצל עצמו ושפיר לא מהני ואינו עד משא"כ כאן דמה שיהיה עד אינו זכותו כלל כנ"ל. וכן הרא"ש פ' הכותב גבי בקרא דאמר לאחר מיתה תפסיה שכ' דהוי בעל דבר ואינו מחויב שבועה להבע"ח. ואינו מובן ג"כ לכאורה דהא אם יאמר הבקרא ג"כ מחיים תפסיה יהיה פטור דהא תפס כדין וא"כ אינו נוגע עכשיו כנ"ל. ולמ"ש מיושב שפיר דמה בכך שהיה יכול לומר מ"מ עכשיו כשמודה דתפס לאחר מיתה א"כ מה שנאמין לו בתורת עדות לחייב הבע"ח זה הוא לזכותו דע"י עדות זה יפטור הוא ואי לא הוי עדות יתחייב לשלם והוי בע"ז על גוף העדות ולא מהני כלל אף שהיה יכול לטעון טענה אחרת כנ"ל

אמנם י"ל בקדושין דדמי ג"כ להנ"ל בשותפין דהא מקדש בלא עדים לא הוי קדושין אף שהוא אמת וא"כ בקדושי כסף י"ל דלא מהני ואף קודם דתקינו רבנן היסת ויכולין לומר אהדרינהו לך מ"מ מה בכך שיכולין לומר מ"מ כאן כיון דגוף העדות הוא לזכותם דאם אינם עדים צריכין לשלם לו אף שבאמת קידשו אותה דהוי מקדש בלא עדים רק ע"י שהם עדים הם פטורים וא"כ מה שהם עדים הוא זכותם ושוב לא מהני אף שהיו יכולין לפטור בטענה אחרת כנ"ל. דאם לא נאמין להם בתורת עדות יתחייבו לשלם דאף שנאמנים, לגבי עצמם מ"מ הם אינם אומרין ג"כ שקידשוה בפני אחרים ואי אינם עדים לא מהני ויהיו חייבים כנ"ל וי"ל דזה טעם הירושלמי דקידשה בכסף נעשו כנוגעין בעדות דלא מהני אף שיכולין לפטור עצמם כנ"ל. ור"י פליג דכיון שיכולין לפטור לא הוי נוגעין. או דסבר דכיון דהא דבעינן עדים בקדושין הוא רק משום דילפינן דבר מממון דחב לאחריני ולכך היכא דלא יהיו נאמנים אח"כ גם גוף הקדושין בטלין אף שהוא אמת. וא"כ כאן אי לא היה צריך עדים היה שפיר עדים אח"כ על הקדושין דאינו נוגע לזכותם, וכיון שיכולין לפטור עצמם מהני כנ"ל רק משום דבעי עדים וא"כ הם שפיר עדים וגוף הקדושין קיימים כיון שיהיו נאמנים אח"כ ואמר שפיר מכיון שהאמינתם התורה גם בכסף אינם נוגעין כנ"ל דכיון שנאמנים שוב הקדושין קיימין ושוב אינם נוגעין כנ"ל

ואין להקשות למ"ש למה אמר אח"כ דבתר דתיקון רבנן היסת הוי נוגעין וכמו בחנוני על פנקסו. ולכאורה הא בחנוני על פנקסו הוי שבועת המשנה וא"כ אף קודם דתיקנו היסת הוי עד הצריך שבועה מטעם חנוני כו'. אך זה טעות דהא קודם דתקינו שהיו עדים כשרים שאינם נוגעין והיו נאמנים לפטור הלוה וממילא לא הוי כלל כחנוני כו' דדוקא עכשיו בתר דתקינו ואינם עדים וכיון שהלוה חייב ומפסיד איכא שבועת חנוני כו' משא"כ קודם דתקינו דהיו עדים כנ"ל. אך למ"ש לכאורה קשה דהא אף קודם דתקינו היסת כו' מ"מ שוב מה שהם עדים הוי זכותם דאם נימא דאינם נאמנים בתורת עדות א"כ אף שיהיו נאמנים לפטור עצמם מ"מ יצטרכו לישבע שבועת חנוני על פנקסו דאי אינם עדים חייב הלוה לשלם ומפסיד כנ"ל. משא"כ אם הם עדים אינם צריכין שבועה כנ"ל וא"כ גוף העדות הוא לזכותם וכמו בשותפין כנ"ל וממילא לא יועיל עדותם אף שיכולין לפטור ושוב יצטרכו לישבע כמו בחנוני על פנקסו ועדותו לא יועיל לפטור הלוה כנ"ל. אך באמת לא קשה דהא מדינא פטורין משבועה רק דחכמים תיקנו היכא דלוה מפסיד יתחייבו שבועה וא"כ כאן אדרבה ע"י החיוב שבועה מפסיד הלוה א"כ למה יתחייבו שבועה ויהיה הדין דחנוני כו' אדרבה לא יהי' חייבין ולא יפסיד כדין והם עדים כשרים שפיר כנ"ל

ויש לומר בירושלמי ג"כ כנ"ל דמ"ד סבר דלכך אינם נאמנין בכסף אף קודם דתיקנו משום דהעדות לזכותם משום שבועת חנוני כיון שאינה מקודשת וכמו הנ"ל. וכן בממון סבר ג"כ כנ"ל ור"י אמר כיון שהאמינו התורה א"כ שוב אינם נוגעין דאי נאמן אין כאן שבועה והם כשרים כנ"ל

(ב) והיא מודה שקבלתו אלא שאומרת שלא קבלתו לקדושין רק לשם פקדון כו'. לכאורה קשה למ"ש תוס' כתובות (דף פט) שהקשו הא אם אומר לא גירשתיך חייב בשאר כסות ותירצו כיון דהיא אומרת גירשתני מודית שאינו חייב לה שאר כסות ואף שתובעת הכתובה הוי כטענו חטין והודה לו שעורין דפטור לגמרי ע"ש וא"כ נראה דגם בקדושין היכא שהוא אומר קדשתיך בכסף זה והיא אומרת לא קדשתני רק נתת לי לפקדון ממילא פטורה לגמרי מלחזור הפקדון דהא הוא מודה שאינה חייבת לו הפקדון דנתן לה לקדושין וכמו בשאר כסות וטענו חטין כו' ואף דאינו נאמן שקדשה מ"מ פטורה כמו התם כנ"ל ואין לחלק בין פקדון דלת מהני ביה מחילה ז"א דמכל מקום מהני מתנה והודאה וכמו בתם דג"כ שותפין הוי ע"ש

וא"כ קשה הכא כיון שהשלוחים אומרים שקיבלה הכסף לשם קדושין א"כ אף שהיא מודה שקיבלה רק לפקדון מ"מ פטורה מלהחזיר כיון שהם מודים שא"צ להחזיר וכמו בשאר כסות הנ"ל וא"כ שוב אף שהיא מודה איכא כפירת ממון דהא אין צריך להחזיר וממילא הם צריכים לשלם להבעל והם נוגעין כנ"ל. ואף דלכאורה לא קשה דהא מ"מ לא הוי נוגעין מה שאומרים שנתנו לה לקדושין דהא אם לא יאמרו כן רק שיאמרו ג"כ שנתנו לה לפקדון אז לא יהיה טענו חטין כו' ושפיר תצטרך להחזיר ושוב לא הוי נוגעין עתה מיגו דאי בעי כו'. אך למ"ש לעיל ז"א דהא מ"מ כיון דעכשיו כשכבר אומרים שקיבלה לקדושין א"כ אם נאמר דאינם נאמנים בתורת עדות אז לא תצטרך להחזיר דהוי טענו חטין