חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רלד

דתוך כ"ד קטן נראה כנתכוון מתחלה ע"ש, אם כן י"ל גם כאן בנראה שנתכוונה מתחלה לא כנמלך. והיה לפוסקים לבאר. די"ל שם נאמן מה שאינו כן בקדושין. ועיין רמב"ם ט"ו מה' מעשה הקרבנות ובמ"ל שם

סימן לה

סעיף ב השליח נעשה עד לפיכך אם עשה ב' שלוחים לקדש כו' בד"א כו'. בירושלמי איכא פלוגתא בזה מ"ד הדא דתימא בקדושי שטר אבל בקדושי כסף נעשה כנוגע בעדותו. וחד אמר מכיון שהאמינתו התורה אף בקדושי כסף נאמן כו' ע"ש והר"ן ז"ל תמה ממ"נ אי קודם דתיקון רבנן שבועת היסת למה הוי כנוגע לחד מ"ד ואי בתר דתיקנו היסת אמאי פליג מאי בכך שהאמינתו תורה ע"ש. ונראה דהנה לכאורה קשה למה קודם דתיקון היסת אף שליח אחד ועד אחד מצטרפין גם בדיני ממונות והא תוס' הקשו אהא דאמר בש"ס מיגו דאי בעי אמרי אהדרינהו ללוה כז' והקשו דהא הוי מיגו בשנים דלא אמרינן שאין א' יודע מה בלב חבירו ותירצו דכאן דרוצין לפטור עצמם מממון מסתמא גם השני יסכים ע"ש. וא"כ קשה דזה שפיר כששניהם שלוחים אבל בשליח א' ועד כשר עמו נימא דהוי מיגו דבי תרי והוי השליח נוגע שמא הב' לא יאמר כן דלא שייך תירוץ תוס' דמסתמא יסכים דהא השני אינו צריך לפטור עצמו כלל ואין כאן אלא עד אחד כנ"ל,. אך י"ל דהנה לכאורה קושית תוס' אינה מובנת כלל שהביאו ראיה מהא דאנוסים היינו דלא מהימני במיגו דפרוע וכה"ג דהוי מיגו בשנים. ולא דמי כלל דבשלמא התם דאינם נאמנים מטעם עדות כלל דהם חוזרים ומגידים וכה"ג רק שיהיו נאמנים במיגו לחוד על זה שייך שפיר איך נאמין להם במיגו ויהיה הוכחה שאומרים אמת דאי משקרים יאמרו פרוע והא אינו ראיה דשמא באמת משקרים ורוצים להפסיד למלוה והא דלא אמרו פרוע דירא שמא השני לא יאמר כן ולא יהיו נאמנים בעדותם להפסיד למלוה והם רוצים להפסידו ולכך אומרים אנוסים ואין כאן מיגו אבל כאן דנאמנים עכשיו מטעם עדות שהם עדים כשרים שפרעו למלוה רק דנימא שהם נוגעין דלכך אומרים שרוצים לפטור עצמם א"כ שפיר אמרינן דהא לפטור עצמם יש להם טענה אחרת אהדרינהו ללוה דג"כ נפטרו. ואף אם השני לא יאמר כן מ"מ יהיה פטור הוא דלא יהיה הב' נאמן לחייבו. ואף דאם הב' לא יאמר כן לא יהיה ב' עדים ולא יהיו נאמנים מ"מ מאי בכך הא עכ"פ כיון שיפטור שוב אינו נוגע בעדות בטענת פרענו למלוה ונאמנים בתורת עדות. דבשלמא התם שיהיה הנאמנות מצד מיגו שייך לומר כיון שרוצים להיות נאמנים נגד המלוה אנוסים לפסול השטר אינו מיגו שמא הב' לא יאמר ולא יפסול השטר והם רוצים לפסלו משא"כ לענין חשש שבועה כיון שבין כך ובין כך יהיה פטור מאי בכך שלא יהיו נאמנים בתורת עדות הא שוב נאמנים משום עדות כנ"ל

וי"ל דקושית תוס' הוא. די"ל ב' טעמים במיגו בשנים חדא באנוסים מיגו דפרוע ירא לומר פרוע שמא הא' יאמר אנוסים כמו עכשיו ויהיה הוא מוכחש ממנו מלבד מה שלא יהיו נאמנים וגם שמא לא יאמר השני כלל דהא אינו מוכרח להעיד רק עתה לע"ד שרוצה להפסיד וכשיאמר הוא פרוע שמא הב' לא יאמר כלל דלמה יעיד אנוסים להיות מוכחש בחנם. וממילא כיון שאין השני רוצה לומר פרוע לא יעיד כלל רק דמ"מ לא הוי מיגו דגם הוא אינו רוצה לטעון פרוע שמא הב' לא ירצה לומר פרוע ולא יעיד כלל וממילא לא יהיה נאמן והוא רוצה לפסול השטר ולא הוי מיגו כנ"ל והנה טעם זה לא שייך באמת כאן כמ"ש דאף אם הב' לא יעיד כלל מ"מ כיון שיהיה נאמן נגד עצמו אינו נוגע רק טעם הב' שייך גם כאן שאינו רוצה להיות מוכחש ושמא יאמר פרענו למלוה ויהיה מוכחש עכ"פ אף שיהיה נאמן. והקשו תוס' שפיר דבשלמא התם לא שייך טעם זה שמא יאמר הב' אנוסים ויהיה מוכחש דז"א כנ"ל. דלמה יעיד הב' כלל כיון שיהיה מוכחש ולא יהיה נאמן. וצ"ל טעם הנ"ל דעכ"פ גם אם לא יעיד כלל ג"כ אינו מיגו כיון שלא יהיה נאמן וכנ"ל. משא"כ כאן אף דטעם זה לא שייך כנ"ל. מ"מ כאן שוב שייך טעם הנ"ל דירא לומר אהדרינהו כו' שמא יכחישנו ויאמר פרענו ויהיה מוכחש עכ"פ כנ"ל דכאן לא שייך סברא הנ"ל למה יעיד כלל הב' ז"א דהא גם הב' הוא שליח וצריך איזה טענה לפטור וע"כ יטעון ושייך שוב טעם הנ"ל דהוי בשנים כו' שמא יכחישנו וטעם זה שייך גם לענין נוגע בעדות כנ"ל והקשו שפיר וע"ז תירצו דמסתמא גם השני יסכים כיון שרוצה לפטור עצמו גם כן כנ"ל

וממילא מיישב הנ"ל דבשליח ועד דעלמא למה יהיה נאמן. ולהנ"ל א"ש דבכה"ג בל"ז לא הוי כלל מיגו בשנים דכאן שפיר למה יעיד הב' שאינו מוכרח לטעון כלל כיון שאינו שלית רק טעם הנ"ל שייך שמא לא יעיד כלל ולא יהיו נאמנים וזה לא שייך כלל לענין נוגע בעדות כיון דמ"מ יהיה פטור כנ"ל ולכך שפיר הוי גם השליח עד כנ"ל ומיושב הירושלמי הנ"ל ג"כ. דלכאורה למה נקיט דינו דוקא בשליח אחד ולא בב' כדאמר ר"נ וגם דאמר נעשה כנוגע בעדות אינו מדוקדק דהא בתר דתיקון היסת הוי נוגע ממש וגם הלשון מכיון שהאמינתו תורה אינו מובן ולהנ"ל א"ש דאיירי קודם דתקינו היסת ובשליח א' ועד דעלמא כנ"ל. ולכך סבר חד מ"ד דהוי כנוגע והיינו כקושית תוס' הנ"ל דכאן הוי שפיר מיגו בשנים שמא יכחישנו הב' כיון שאין הב' צריך לפטור עצמו ולא שייך תירוץ תוס' הוי נוגע שמא יכחישנו ולא סבר סברא הנ"ל דמסתמא לא יעיד ואף שאינו נוגע ממש דהא מ"מ הוי כנוגע שאינו רוצה להיות מוכחש כנ"ל. ור"י פליג ואמר מכיון שהאמינתו תורה והיינו כמ"ש דבשלמא באנוסים וכה"ג דאינו עתה רק שיהיה נאמן במיגו שייך בשנים כנ"ל. אבל הכא כיון שהאמינתו תורה עתה בתורת עדות שוב גם בקדושי כסף נאמן דאינו נוגע כיון שבין כך ובין כך יהיה נאמן לפטור עצמו ואף שלא והיה עדות שוב אינו נוגע כנ"ל ומהני וי"ל שפיר דבתר דתקינו היסת לכ"ע הוי נוגעין כנ"ל וא"ש. ומיושב ג"כ דבגמ' דידן ליכא פלוגתא דהא ר"נ אמר באומר לשנים דשניהם שלוחים ובזה לא פליגי כלל כנ"ל

עוד יש לפרש הירושלמי דהנה, קשה למה הוי עד הצריך שבועה הא אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועה רק משום ספק מלוה כו' והטעם דממון איתא בחזרה משא"כ שבועה ואם כן כאן כיון דמעיד בתורת עדות אהדרינהו למלוה א"כ לאו דלא תענה ג"כ ליתא בחזרה כמו שבועה וא"כ אינו צריך לישבע כלל דאי שקר חשוד אלא תענה וחשוד אשבועה ג"כ וכן הקשה בס' פ"י ולכאורה י"ל דאדרבה אי נימא דלא יצטרכו לישבע עתה כשאומרים פרענו למלוה מטעם הנ"ל א"כ ודאי אינם נאמנים דשוב הוי נוגעין דאם יאמרו אהדרינהו ללוה אז שפיר יתחייבו שבועה דאז אינם מעידים בתורת עדות רק פוטרים עצמם ויהיה שייך טעמא דאיתא בחזרה כנ"ל ועכשיו פטורין משבועה והם נוגעין כנ"ל אך ז"א דכיון דאמרינן דמיגו דחשוד אעדות שקר חשוד אשבועה א"כ אינו נוגע ג"כ דאף דאם יאמרו אהדרינהו ללוה יצטרכו לישבע באמת ישבעו ג"כ דמאי חילוק להם בין שמעידין עתה שקר או ישבעו כנ"ל ואף דעכשיו אינם צריכין לישבע מ"מ לא הוי נוגעין כנ"ל. ובאמת י"ל דמ"מ לא קשה למ"ש שיטה מקובצת ב"ב אהא דאמר גבי מוכר קרקע דאינו מעיד לו עליה דלא ניחא ליה למיהוי לוה רשע ולא ישלם והקשו הא עתה יותר רשע שמעיד שקר ותירץ דמ"מ כיון שבלא איסור העדות טענה זו טוב לו יותר שוב הוי נוגע שהוא זכותו ואינו עדות ע"ש. וא"כ גם כאן כנ"ל כיון שעתה אינו צריך לישבע ואז יתחייב שבועה כשטוען אהדרינהו כו' א"כ לא גרע עכ"פ ולא ניחא למהוי לוה רשע כו'. רק לתירוץ אחר שתירצו שם שיהיה מוחזק רשע אצל העולם ע"ש זה לא שייך, כאן דאין חילוק וקשה כנ"ל. וע"כ צ"ל כיון דנוגע לזכותו ואינו נאמן אינו עובר כלל בלא תענה שאינו עד כיון שאינו פועל כלום וכמ"ש הראב"ד גבי אין אדם משים עצמו רשע ע"ש

וי"ל דבזה פליגי בירושלמי דמאן דפליג סבר דאף בקדושי כסף אינם נוגעין דלמה נאמר שאינם נאמנים ואין כאן עדות וצריכין שבועה אדרבה נימא דנאמנים ולא יצטרכו לישבע ובאמת נאמנים דלא יהיו נוגעין דכיון שנאמין להם שייך כנ"ל. דכיון דמדאורייתא נאמנים בלא שבועה רק חכמים תיקנו היסת כדי לברר האמת והיינו שמא כופר בשביל ס' מלוה כו' וע"י השבועה יפרוש דליתא בחזרה. וא"כ כאן אדרבה הא אי נאמין להם בלא שבועה יהיה גם הממון ליתא בחזרה כמו השבועה מחמת לא תענה כיון דהוי עדות ולכך פליג שפיר מכיון שהאמינתו תורה גם בכסף