חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רלג

אינו צריך לישבע כיון שהיה במעמד ג' כמ"ש תוס' ב"מ כ' וממילא גם לרבנן סמכא דעתה כנ"ל. דלענין מחילה לחוד סברי גם כן דסמכא דעתה משום לא שביק לדידי כו' כנ"ל

אך יש לדחות קצת דמ"מ הא גם למאן דלא דאין דינא דגרמי מ"מ שוה שטר חוב דבר מה על הספק שמא לא ימחול אף דכשימחול יהיה פטור לגמרי מ"מ שוה ספק זה ואם כן מ"מ צריך לשלם מדינא דגרמי עתה עכ"פ זה השווי של הספק מה ששוה אף אי היה פטור לגמרי אם מוחל ומה בכך שנפחת כנ"ל. אמנם מ"ח לענין קדושין א"ש דאינה מקודשת דשפיר לא סמכא דעתה כיון דלא ישלם כל דמי שווי השטר וכמו להרא"ש דמשלם דמים שנתן כנ"ל

עוד י"ל הטעם דאינו משלם הכל מדד"ג דהנה הרמב"ן ז"ל בדיני דגרמי שלו הקשה למה מוכר שטר חוב ומחלו חייב וכן זיכה את החייב או חייב את הזכאי הא הוי היזק שאינו ניכר דקי"ל לא שמיה היזק ותירץ דלר"מ גרמי הוי כמו לרבנן גוף המעשה וכיון שגורם להיזק מכבר שגורם ליקח ממונו של זה וליתן לזה הוי כנוטל מזה כו' ע"ש וכן במוחל מה שגורם שלא יגבה החוב כנ"ל. והנה לכאורה עדיין קשה למ"ש תוס' ב"ק הנ"ל דהא גבי שור הנסקל קי"ל דגורם לממון לאו כממון אף שהפסידו שהיה יכול לפטור עצמו ולמה בשורף שטר חייב ותירצו דהתם אין ההיזק רק הגורם שגרם לו שישלם ולא יפטור עצמו וזה הוי רק גורם לממון ופטור אבל בשטר חוב שהוא שוה לכל העולם ממון למכרו וכיון ששרפו הוי כמו שהזיקו שאר חפץ השוה ממון בזה קי"ל דחייב אף שאין גופו ממון ע"ש. וא"כ קשה דמ"מ במוכר שט"ח ומחלו יהיה פטור דהא לענין מה שהפסידו שהיה יכול לגבות ועתה אינו יכול לענין זה הוי רק גורם לממון ופטור רק דיתחייב על המחילה שהפסידו גוף השטר, השוה ממון והא לענין זה פטור ג"כ דהוי היזק שאינו ניכר דהא השטר הוא אחר המחילה כמו קודם לכן רק שאינו שוה עתה והוי כמו מטמא ומדמע ומנסך כו' דלא שייך תירוץ הרמב"ן הנ"ל דהא לענין הפסד שלא יוכל לגבות הוי רק גורם לממון כנ"ל ובשלמא בשורף הוי היזק ניכר משא"כ במוחל קשה כנ"ל ויש לחלק בדוחק. אמנם י"ל דבאמת הטעם דחייב הוא רק כמו מנסך במזיד דחייב משום שלא יהיה כל אחד ואחד הולך ומנסך יינו של חבירו וכן בכל היזק שאינו ניכר ע"ש ולכך חייב כנ"ל במוחל. ובזה י"ל טעם הפוסקים ח"מ סי' ס"ו במוחל לעצמו וכה"ג

סימן כט

סעיף א האומר לאשה הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שתחזירהו לי אינה מקודשת. (אבל האשה שנתנה לא' מעמ"ל לאחר ל' כדי לקדשה בה בתוך ל' ונתן לה תיך ל' לק' מקודשת. י"א דאם נתן לה מעמ"ל ואמר בהנאה זו שאת נהנית כו' מקודשת)

(א) ע"מ כתב ב"ש עמ"ש הב"ח דמיירי בכפל כו' דבתוס' כו' אומדנא כו' ע"ש. ואיני מבין הא ע"כ צריך שיהיה אומדנא בלי התנאי. דאל"כ תמיד אומדנא אף שלא כפל וא"כ באתרוג שייך שאינו רק לצאת שגם הוא צריך. וכהא דזבין למיסק כו' דאומדנא דאין אדם מוכר כו' או לא איצטריך זוזי כו' וסגי בלי ד"ת רק גלוי דעת. דכשאין מקוים התנאי יש אומדנא שלא היה מקנה כלל משא"כ קדושין וכה"ג דכל כסף קדושין אדם נותן לחלוטין ואין שום אומד דרוצה שתחזיר רק מחמת התנאי. ואי לא כפל לא מהני שדעתו גם שלא יקוים לא יתבטל

ונראה ליישב כונתם. דהא בלא תנאי אם אמר ותחזירם הוי שיור שאין מקנה כלל כדאמר בבכורות לענין פדיון דהוי אזיל כו' שיחזיר לו א"ל לא גמרת ואקנית ואינו פדוי כו' והוי כמתנת ב"ח כו' רק בדרך תנאי מהני דבאופן זה ע"מ להחזיר גמר ואקני והחלוק כמו בגט בין חוץ לפלוני דהוי שיור ואינו גט ובין על מנת שלא תנשא לפלוני כו' דמהני דכשמקיימת התנאי הותרה לכל אף לפלוני. רק שא"א שאז לא יהיה גט כלל ע"ש. וכן ממש בהנ"ל דכשמחזרת היה לגמרי שלה כמו שא"צ להחזיר כנ"ל וא"כ לא שייך לומר לפי שלא כפל בטל התנאי א"כ ישאר דבורו שתחזיר לו ולא דרך תנאי א"כ לא הוי נתינה כלל דלא גמר ואקנה. ושוב מהני דרך תנאי אף שלא כפל, ושפיר דמי כמו אומדנא גבי אדעתא למיסק כו'. דבלי התנאי לא היה מוכר כלל ושפיר מהני הגילוי דעת וכן אתרוג וממילא גם בק' וכה"ג בעמ"ל שפיר כיון שמגלה דעתו שלא רצה להקנות לחלוטין רק שתחזיר ושוב בלי התנאי לא גמר ואקני ואינו נתינה כלל. ושוב יועיל ג"ד גם בלא כפל, משא"כ שאר תנאים דהנתינה מצד עצמה כראוי כנ"ל. ומ"מ א"א לומר כן דהא בש"ס גיטין ע"ה בגט עמ"ל אמר דבעי כפילא אף דשייך ג"כ כנ"ל

ונראה דתוס' שהקשו רק על אתרוג ולא מקודם משום שלא הוזכר מקודם דאי לא החזיר בטל הנתינה. וי"ל דממ"נ אי מעמ"ל לא הוי נתינה א"צ דיני תנאי דאין כאן נתינה כלל ולא קשה דנאמר כיון שאין ד"ת לא יצטרך להחזיר ויהיה מתנה דל"ש תנאי בטל ומעשה קיים רק כשיש מעשה משא"כ אי לא שייך נתינה ואי מעמ"ל שמה מתנה י"ל באמת דגם שלא החזיר מהני משום דלא כפל בטל התנאי. ועכ"פ שפיר פריך הש"ס ממ"נ אי עמ"ל כו'. רק על רבא דאמר באתרוג החזירו יצא לא כו' לא יצא הקשו שפיר כיון דס"ל עמ"ל שמה מתנה שוב גם לא החזיר יצא דלא כפל ותירץ דמהני גילוי דעת כנ"ל. אבל בשאר דברים פדיון וכה"ג י"ל באמת דפדוי אף שלא החזיר כיון דלא כפל ומסיק שפיר בכולהו קני כנ"ל כיון דעמ"ל שמה מתנה שוב בעי כפילא וא"ל תנאי בטל ומעשה קיים כנ"ל. ובקדושין י"ל ג"כ כיון דלרמב"ם ז"ל מן התורה אין כאן נתינה בקדושין עמ"ל. ולתוס' י"ל מדרבנן מעמ"ל לא שמה מתנה בקדושין ואין כאן מעשה כלל. וא"צ ד"ת אך מ"מ קשה למה יתקנו בזה הא כמו שמן התורה דהוי מתנה ובטל התנאי בלא כפלי' ושוב לא יהיה דמי לחליפין כלל דא"צ להחזיר [חסר סיום הענין]

סימן ל

סעיף ז א"ל התקדשי לי בדינר זה נטלתו וזרקתו לים כו'. לשון הברייתא. ותמוה דלשון נטלתו משמע דעשתה מעשה שמורה רצוי לקדושין דשתיקה בשעת מתן מעות הוי כאמרה הן דקיבלה. ואיך מהני מה שזרקתו אח"כ הא תוך כדי דבור לאו כדבור בקדושין ודלמא הדרא בה ואין לומר דוקא הוא אי"ל תוך כדי דבור לא היא דלשון הש"ס כל התורה כו' חוץ מקדש ומגרש ע"ש. אך ב"ב לשון הגמ' בר מקדושין כו' משמע גם היא וכ"כ בש"ע סי' מ"ב. ואפשר נהי, דקי"ל סוף פ"ק דחולין וגטין דספק א"א הוכיח סופו על תחילתו. דוקא אחר כ"ד אבל תוך כדי דבור אמרינן הוכיח סופו ע"ת שהקבלה היה כדי לזרקו. אולם אינו מובן מה טעם יהיה מוכח שהקבלה לזרקו. אם א"ר להתקדש לא היה לה ליטול מה לה לקבל ולזרוק של חבירו ואפשר דזה בזיון יותר מאם לא קבלה וא"ל על כל פנים ספק ליהוי דלמא הדרא בה ז"א דמסתמא לא תלינן תוך כ"ד בחזרה ותולין יותר שהוכיח ע"ת כנ"ל. אך בשדיך קשה למה נתלי לבזות. אך י"ל דגם חזרה אין סברא בשדיך

לכאורה היה אפשר דהא דא"מ תוך כ"ד חזרה ע"כ אף שחוזר רק מהנתינה שהקנה לה ג"כ לא מהני דאין סברא לומר רק שחוזר מהקדושין לחוד והקנין רוצה. לא כשחוזר מההקנאה דמשמע סתמא דכיון דתלי הך בהך שההקנאה היה לק' גם מההקנאה א"י לחזור. וכן היא שתחזור רק מהזכיה ג"כ אין סברא שיועיל כיון דהזכיה תלי' בקדושין. אבל בזה שזרקתו י"ל דלענין זה תוך ר"ד כדבור שאין כאן זכיה בכסף ק' כלל כיון שנאבד תוך כ"ד או זרקתו קמי' וכאלו לא היה שלה אף רגע א' או כיון דמתנה ע"מ להחזיר בק' לא מהני לרמב"ם מה"ת כחליפין ק"ס דהדר למאריה ולתוס' דרבנן דמי' לק"ס. וכן בהנ"ל דרגע א' שלה ואח"כ הדר ואף דכשקבלה ואח"כ מחזרת לא בטל הקדושין דאז לא הי' להחזיר משא"כ תוך כ"ד היה כאלו היה מיד להחזיר מ"מ אינו נראה. ונראה יותר כנ' לעיל דהוכיח שהיה קבלה לזרוק שהוא בזיון יותר או אפשר למאי דאמר בתמורה וב"ק ע"ג ת' עולה ת' שלמים כו' אם לכך נתכוון מתחלה כו' ואם נמלך כו' תוך כ"ד כו', משמע שגם תוך כ"ד יש לראות אם נתכוון או חוזר ע"ש ובתוס' משמע,