חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רלב

אינו נאמן עיינתי בחושבני במיגו דמחילה דעכשיו א"צ ליתן רק הדמים שנתן וכשימחול צריך ליתן הכל. אך ז"א דהא הש"ך ז"ל כתב דאף אי אינו נאמן במיגו מ"מ הודאה זו עצמה הוי מחילה וג"כ צריך לשלם הכל ושפיר נאמן ע"ש. ואף דלכאורה א"כ שוב לא הוי אגוד גבי' גם מה שיוכל לומר עיינתי כו' כיון דכל הנאמנות הוא רק מטעם דהוי מחילה א"כ ג"כ אינו מבטל החוב מעיקרו רק עכשיו כמו מוחל וכנ"ל. אך ז"א דהא לכאורה מה דצריך לשלם הכל כשאומר עיינתי כו' היינו משום דאין אנו מאמינים לו שהאמת כן דאם היינו מאמינים לו כן ודאי לא היה משלם רק דמים שנתן דהא לא היה מכירה כלל רק דאמרינן שהוא שקר ואף על פי כן מהני הודאתו מטעם מחילה ולכך צריך לשלם דהא היה המכירה כדין כנ"ל. אך לכאורה למה באמת לא יהיה נאמן הא אית ליה מיגו דמחילה רק דלא הוי מיגו משום דיצטרך לשלם הכל כשימחול כנ"ל. וא"כ כיון דאמרינן דגם עכשיו כשאומר עיינתי כו' אף דלא מהני מטעם נאמנות מהני עכ"פ מטעם מחילה וצריך ג"כ לשלם הכל וא"כ שוב יהיה נאמן מטעם נאמנות במיגו דמחילה דהא גם עכשיו משלם הכל ולא גרע ממחילה וכיון דנאמן מטעם נאמנות א"כ שוב לא ישלם רק הדמים שנתן כיון דהאמת כן שלא היה מכירה כלל כנ"ל. אך ז"א דאיך יכולין להאמין לו הא אם יהיה הדין דנאמן וא"ל לשלם רק דמים שנתן א"כ שוב אינו נאמן דליכא מיגו דבמוחל יצטרך לשלם הכל והוא כמ"ש הנ"י ריש ב"מ גבי חצי' שלי ע"ש. ולכך צריך לשלם הכל כנ"ל. אמנם עכשיו דאמרינן דלכך צריך לשלם הכל א"כ שוב אמרינן דודאי אומר אמת עיינתי בחושבני כו' ונאמן מטעם נאמנות דהא אית ליה שפיר מיגו דמחילה כנ"ל, וא"כ לענין קדושין שפיר אינה מקודשת מטעם אגוד גבי' דלא יצא מרשותו עדיין דיכול לומר עיינתי כו' ויהיה נאמן באמת אף דצריך לשלם הכל ומבטל החוב מעיקרו ולכך אינה מקודשת ומשני שפיר דפליגי בדשמואל ואף שצריך לשלם הכל מדינא דגרמי מכל מקום לא מהני כנ"ל. וממילא מיושב גם כן קושית תוס' הנ"ל דאי יכול למחול במעמד ג' נוקי פלוגתייהו כו' ודכ"ע אית להו דר"ה. ולמ"ש א"ש דנהי דיכול למחול מ"מ סמכא דעתה דהא יצטרך לשלם הכל מדינא דגרמי וכאן לא שייך הנ"ל דנימא כיון דיכול למחול יהיה נאמן עיינתי בחושבני במיגו ז"א כיון שהיה במעמד ג' אינו נאמן עיינתי כו' אף דאית ליה מיגו לדעת הרבה פוסקים ע"ש בח"מ ולא הוי אגוד גבי' רק שימחול באמת ויצטרך לשלם כנ"ל. אבל שפיר י"ל דיכול למחול במעמד ג' כנ"ל. והא דפסקו דאינה מקודשת אף דממ"נ כנ"ל. היינו ג"כ משום שלא תוכל להוציא ממנו רק הדמים שנתן וכמ"ש כנ"ל

(ל) אע"פ שהקנהו לה בכתיבה ומסירה אינה מקודשת אלא מספק. היינו שמא לא סמכא דעתה שמא ימחול דקי"ל כשמואל כו'. והקשו תוס' ורא"ש הא צריך לשלם מדינא דגרמי ומה תפסיד והוכיחו מזה דא"צ לשלם רק דמים שנתן והיינו פרוטה ע"ש ברא"ש או משום דאינה רוצה למיקם בדינא ודיינא ע"ש ובאמת אינו מובן למה לא ישלם רק דמים שנתן ולמה עדיף משאר גורם. והרא"ש ז"ל ספ"ק דב"מ כתב הטעם משום דמעיקרא זביני ריעי נינהו דהא ידע דיוכל למחול ולכך א"צ ליתן רק דמים שנתן ע"ש. וגם זה אינו מובן מה בכך שידע דיוכל למחול הא ידע דכשימחול יצטרך לשלם לו מדד"ג וכמו אלו ידע שיוכל לשרפו או להזיקו שאר היזק ובאמת לכך פסקו הפ' דצריך לשלם הכל כנ"ל. ונראה די"ל הטעם דהנה במוחל אינו צריך לשלם כל דמי החוב הכתוב בשטר רק כפי מה ששוה החוב למכור כמבואר בפוסקים ובתוס' ורא"ש ע"ש והיינו דכשהחוב הוא על מנה מסתמא שוה למכור פחות מעט דהלוקח לא יתן כל דמיו ואינו שוה רק צ"ט דהא הוא חוב שיצטרך לגבותו וא"כ כשמוחל המוכר א"צ לשלם רק צ"ט כנ"ל וא"כ נראה דשוב נגד הלוקח שוה עוד פחות דכשקונה החוב של ק' ושוה אצלו צ"ט בעבור שהוא רק חוב וא"כ שוה פחות מצ"ט דהא יודע שיוכל למחול ואף שיצטרך לשלם מדד"ג מ"מ הא לא ישלם רק צ"ט וא"כ לא יהיה לו חוב רק של צ"ט על המוכר בעד המחילה וכשהחוב הוא צ"ט ממילא אינו שוה אצלו רק צ"ח וכה"ג וא"כ מי שלוקח החוב לא יתן בעד החוב ק' רק צ"ח מטעם הנ"ל וא"כ שוב אינו שוה למכרו רק בצ"ח וא"כ כשמוחל המוכר שוב לא יצטרך לשלם מדד"ג רק צ"ח אף שמשלם הכל דלא כהרא"ש מ"מ א"צ לשלם רק מה ששוה כמבואר שם. וכיון שאיני שוה להלוקח רק צ"ח כנ"ל. ממילא לא יצטרך ליתן כשימחול רק צ"ח כנ"ל. וא"כ שוב אינו שוה להלוקח רק צ"ז דהא כשימחול לא יהיה לו רק חוב של צ"ח ושוה פחות כנ"ל ושוה רק צ"ז וממילא שוב כשימחול לא ישלם אלא צ"ז כמו ששוה ושוב שוה עוד פחות וכן חוזר חלילה וא"ש ממילא טעם הנ"ל דא"צ לשלם רק דמים שנתן דאיך נימא שישלם הכל והיינו כל מה ששוה והא מ"מ שוה פחות כנ"ל כיון דיודע שיוכל למחול וזביני ריעי נינהו כנ"ל וא"צ ליתן רק מה שנתן כנ"ל. ובקידושין ג"כ א"צ ליתן רק הפרוטה כנ"ל ומה שנתן י"ל או משום אחריות או דהא שוה שנתן כנ"ל

ובזה מיושב ג"כ דלכאורה למ"ש הרא"ש הטעם בקדושין דלא ישלם רק פרוטה שנתנה קשה דהיכא דכל החוב הוא רק פרוטה תהיה מקודשת שיצטרך לשלם הפרוטה כנ"ל. ולמ"ש א"ש דכשהחוב רק פרוטה ממילא שוה פחות ואינה מקודשת וכשימחול ג"כ לא יצטרך לשלם רק פחות מפרוטה כנ"ל

ובמ"ש יש ליישב מה שהקשו תוס' להפ' דבמעמד ג' יכול למחול ג"כ למה לא אמר דכ"ע אית להו דר"ה רק באשה סמכא דעתה קא מפלגי כנ"ל. וי"ל דהנה קשה כמ"ש לעיל איך אמר דסמכא דעתה דלא שביק לדידי ומחיל לאחריני. הא מ"מ שמא לא ירצה לישבע כשיטעון אשתבע לי דלא פרעתיך וממילא תפסיד ועל זה לא שייך לא שביק כו'. ולמ"ש י"ל דהא כל הטעם דכשאינו נשבע מפסיד הוא משום שאם יודה שנפרע יהיה נאמן במיגו דאי בעי מחיל כמבואר ח"מ ס"ו ע"ש

והרא"ש ב"מ הקשה איך נאמן במיגו דמחילה הא יהיה צריך לשלם הכל מדד"ג והוכיח מזה ג"כ דא"ל לשלם רק דמים שנתן כנ"ל ע"ש. וא"כ למ"ש דהטעם דא"צ לשלם הכל משום דהא שוה אצלה פחות שמא ימחול ויהיה החוב על פחות כנ"ל. וא"כ כיון דאמרינן דסמכא דעתה שלא ימחול משום לא שביק לדידי כו' וא"כ שוב שוה אצלה כל החוב וממילא שוב צריך לשלם לה מדינא דגרמי כל החוב דהא שוה כנ"ל וממילא לא יהיה נאמן כלל פרוע במיגו דמחילה ומשני שפיר דלר"מ דסמכא דעתה משום לא שביק לדידי כו' ממילא שוב סמכא דעתה דכשימחול יצטרך לשלם הכל דשוה לה כנ"ל ולא יהיה נאמן פרוע אף שיודה וממילא אינו צריך כלל לישבע אף שיטעון אישתבע לי כנ"ל. וסמכא דעתה כנ"ל. ובמ"ש י"ל הטעם במאי פליגי רבנן וסברי דלא סמכא דעתה דלא אמר הטעם ע"ש. ולמ"ש י"ל דהא תוס' ב"ק פ' מרובה הקשו הא קי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי גבי שומר כו' ולמה קי"ל בשורף שטרותיו של חבירו חייב משום דד"ג ותירצו דהתם בדבר הגורם לממון אינו שוה רק לו אבל בשורף שטר ראוי למכור השטר לכל אדם ושוה לכל חייב ע"ש. וא"כ למ"ש הטעם דמועיל לא שביק לדידי ומחיל לאחריני אף דעדיין שמא לא ישבע היינו משום שלא ישבע דאינו נאמן במיגו דמחיל דיהיה חייב לשלם הכל ואף דהא אינו שוה ללוקח משום שמא ימחול מ"מ הא שוה אצלה משום לא שביק לדידי כו' וא"כ לדברי תוס' הנ"ל ז"א דלענין זה ששוה אצלה משום לא שביק שוב לא יצטרך כלל לשלם כשימחול רזה המותר הוי רק דבר הגורם לממון שהיא יכולה לגבות דזה אינו שוה רק לה לבד משום לא שביק לדידי ומחיל כו' אבל לענין למכרו לאחר שוב אינו שוה כמ"ש לעיל וא"כ כשימחול לא ישלם גם לה רק מה ששוה לאתר ולאחר אינו שוה כמ"ש דבכל פעם שוה פחות ואף שאצלה שוה הכל דלא ימחול והיתה גובה כולו מ"מ זה רק גורם לממון כנ"ל. וא"כ שוב נאמן פרוע במיגו ויצטרך לישבע ואי לאו תפסיד ושוב לא סמכא דעתה כנ"ל. וא"ש דפליגי בהא ר"מ ורבנן דר' מאיר דסבר דבר הגורם לממון כממון כדאמר בכתובות דר"מ סבר כר"ש סבר שפיר דסמכא דעתה משום לא שביק לדידי כו'. וא"ל שלא ישבע ז"א דליכא מיגו שיתחייב הכל מדד"ג כיון שאצלה שוה משום לא שביק כו'. אבל רבנן דסברי לאו כממון דמי רק שורף שטר חייב כמ"ש תוס' ושפיר סברי דלא סמכא דעתה דשמא לא ישבע ונאמן במיגו דלא יצטרך לשלם ג"כ רק הדמים שנתן וכיון דלאו כממון דמי כנ"ל ופליגי שפיר כנ"ל

וממילא מיושב דאף דבמעמד ג' יכול למחול מ"מ לא מצי ע לומר דפליגי במעמד ג' אי סמכא דעתה ז"א דכאן