חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רכג

דקנאו בשעת הלואה במעות שהלוה וא"כ נהי דנגד המלוה שפיר קנאו כנ"ל אבל עתה אין הקדושין מועילים דבמה תקנה האשה המשכון הא עכשיו אין כאן כסף רק משיכה שהאשה נוטלת המשכון וקנין זה שיש לו במשכון אינו נקנה כלל במשיכה וא"כ אין האשה קונה כלל המשכון ולא מהני כנ"ל. אמנם ביש לו משכון שלא בשעת הלואתו שפיר יכול לקדשה בו דכיון שקנאו הוא קנין גמור ע"פ ב"ד כמ"ש הנ"י ממילא יכול להקנותו אח"כ במשיכה ג"כ כמו שאר חפץ שלו כיון שהוא שלו. משא"כ משכון בשעת הלואה אף שהוא קנאו מחמת המעות קצת מ"מ האשה אינה קונה כנ"ל. ולכן ע"כ הא דאמר במשכון דאחרים היינו שלא בשעת הלואה ופסק הטור שפיר דאינה מקודשת. אבל בח"מ ס"ו דאיירי במוכר החוב והמשכון שפיר פסק דקונה דיש כאן קנין כסף שמקבל המוכר מהלוקח וכיון שיש לו קצת קנין גם בשעת הלואה וקנין זה נקנה בכסף שפיר מהני המכירה ג"כ כמו שקנאו הוא בכסף כמו כן יכול להקנותו כנ"ל דמעות שפיר קונה גם במשכון כמ"ש הנ"י כנ"ל ולכך מהני גם במשכנו בשעת הלואתו כנ"ל. ומיושב בזה דהטור שם סי' ס"ו כ' מקודם גבי מעמד ג' וכן המוכר או נותן במעמד ג' א"י למחול ואח"כ כ' וכן המוכר שטר משכונא ע"ש ולא כתב או הנותן כמו במעמד ג' ע"ש. ולמ"ש א"ש דבמשכון דוקא במוכר אבל במתנה בלא כסף אינו קונה בשעת הלואה דקנין משיכה אינו מועיל ואינו קונה המקבל מתנה כמו בקדושין כאן כנ"ל

ובמ"ש יש ליישב ג"כ דברי הרא"ש ז"ל שהביא ראיה דבמשכון דאחרים בשעת הלואה אינה מקודשת מהא דעשה לי שירים נזמים כו' דלא מהני ואח"כ סיים במשכון דידה מקודשת גם בשעת הלואה ותמוה דא"כ עדיין קשה מהא דעשה לי שירים דהוי משכון דידה כמ"ש לעיל. ובהנ"ל יש ליישב די"ל הטעם דמקודשת במשכון דידה גם בשעת הלואה דהא המלוה שפיר קונה אותו רק במשכון אחרים אין האשה קונה במשיכה כנ"ל. אבל משכון דידה דהאשה ודאי קונה אותו במשיכה דהא נעשה שלה לגמרי ומהני שפיר קנין משיכה ממילא מקודשת גם בשעת הלואה כנ"ל משא"כ במשכון דאחרים כנ"ל אמנם נראה בשכירות כמו עשה לי שירים נזמים כו' אף דנימא דהוי משכון אצלו החפץ מ"מ נראה דלא מהני כלל דהא כל הטעם דקונה בשעת הלואה כ' הר"ן משום דאז אינו מלוה עדיין וקונה מטעם כסף אז בשעה שמלוה כנ"ל. ואם כן בשכירות כיון דאמרינן דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ואינו יכול לקדש בגוף השכירות משום דהוי מלוה כל פרוטה ופרוטה ע"ש. וא"כ ממילא אף דהוי משכון בשעת הלואה בעד השכירות מ"מ לא קנאו הפועל כלל דגם בשעת הלואה הוי מלוה בשכירות כיון דישנה לשכירות דכמו דאינו יכול לקדש כך אינו יכול לקנות בעד השכירות וכיון דמשיכה אינו קונה במשכון רק מטעם מעות וכאן בשכירות המעות הוי מלוה והוי כמו נתנו הלוה מדעתו אחר הלואה שכ' הנ"י דלא קנה המשכון וכאן הוי בשעת הפעולה כלאחר הלואה ולכך איני קונה כלל המשכון וממילא אינה מקודשת גם, במשכון שלה כיון דהטעם כמ"ש משום דהמלוה קנאו וגם היא קנתה במשיכה כנ"ל ובעשה לי שירים הוא לא קנה אותו כנ"ל והוכיח הרא"ש ז"ל שפיר מהא דעשה לי שירים דבמשכון דאחרים אינה מקודשת דאי נימא דמקודשת ואף דאין כאן קנין כסף וע"כ דנימא דלא כהר"ן רק דמשיכה קונה גם במשכון ולכך יועיל במשכון דאחרים ג"כ דקנתה היא כנ"ל וא"כ גם בעשה לי שירים יהיה מהני דהפועל קונה ג"כ במשיכה אף דאין כאן כסף דהוא מלוה מ"מ הא גם משיכה קונה וע"כ מוכח דאינו קונה רק מעות כהר"ן ז"ל ולכך בעשה לי שירים לא קנה הוא כנ"ל. וממילא מוכת דמשכון דאחרים אינה מקודשת דהא לא קנתה היא במשיכה דאצלה אין כאן מעות. וסיים שפיר דבמשכון דידה מקודשת דבהלואה שהוא קנאו במעות שבשעת הלואה וגם היא קנתה דהוא שלה מהני שפיר כנ"ל. ואף דהרא"ש כ' הטעם דחזרת המשכון הוי כמחילה היינו משום דהוא סבר דגם בלא החזיר מהני ע"ש ואין הטעם משום דקנה כנ"ל. ואעפ"כ א"ש דמטעם מחילה ודאי לא שייך בעשה לי שירים כיון דלא נתנו בתורת משכון כמ"ש הרמ"ה רק דיהיה מהני מטעם קנין ובזה הוכיח שפיר כנ"ל

ובמ"ש יש ליישב מה שפי' רש"י ז"ל קדושין (דף מח ע"ב) בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת כו' ופי' רש"י ז"ל כיון שכבר החזירו לה הוא כבר מלוה ע"ש והוכיח הר"י דאם לא החזירו ותופס בשכרו כו' היא מקודשת כשמקדשה בו עיין לקמן סעיף ט"ו ובב"ש ס"ק מ', והוא תמוה איך הוכיח מרש"י ז"ל שפירש למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף הוצרך לומר שכבר החזיר דאל"ה אינו מלוה והיתה מקודשת גם בשכר שעשיתי עמך דכל זמן שלא החזיר אינו מלוה ואיך הוכיח הר"י לדידן דישנה לשכירות מוע"ס דשפיר אף בלא החזיר הוי כבר מלוה ואיך יהיה מועיל וע"כ צריך לומר דהר"י סובר דאף למ"ד אינה לשכירות אלא בסוף היינו בשעת גמר המלאכה אף קודם שמחזירו ולכך שפיר הוקשה לו למה לי' לרש"י ז"ל לומר שכבר החזיר הא גם בלא החזיר הוי מלוה בשכר שעשיתי עמך כיון שכבר נגמר והוכיח דינו כיון שתופסו למשכון היה מהני כנ"ל. אך עדיין תמוה דא"כ גם למ"ד ישנה לשכירות מוע"ס יהיה מהני דכיון דאיירי בתופסו וצ"ל דבשכר שאעשה אינו תופסו כיון שלא נגמר. אך היה לו לרש"י ז"ל לפרש גם בשכר שעשיתי באינו תופסו רק בשעה שמחזיר מקדשה בשכר שעשה עמה דג"כ הוי מלוה כבר משעה שנגמר כנ"ל

ולמ"ש י"ל. דהא למ"ש הטעם דלא מהני מטעם שקנה המשכון הוא משום דכיון דישנה לשכירות כו' לא קנאו כנ"ל. וא"כ לכאורה למ"ד אינה לשכירות אלא בסוף ממילא גם בשכר שעשיתי עמך תהיה מקודשת דאף דעכשיו הוא כבר מלוה משעה שנגמר מ"מ הא ע"כ כבר קנה המשכון בקנין כסף דיש כאן מעות דכשנגמר מיד קנה אותו דאז לא היה מלוה עדיין כיון דאינה לשכירות אלא בסוף כמו דמקודשת לשאר פ' דהחיוב בשעה שמחזיר משום דאז הוא שנעשה מלוה לא הוי מקדש במלוה. וא"כ ממילא כשנגמר הוי החיוב א"כ נהי דלענין הקדושין שמקדשה אח"כ הוי מלוה מכבר מ"מ לענין קנין המשכון אינו מלוה וקנה המשכון במעות כשנגמר כיון דאינה רק לבסוף וא"כ ממילא מקודשת אח"כ נהי דהוי מלוה מ"מ הא מקודשת מטעם משכון דהא כבר קנאו בקנין מעות והוי בשעת הקדושין מלוה שיש עליו משכון ולכך פי' רש"י ז"ל דוקא בכבר החזיר כנ"ל. והרמ"א ז"ל שפסק דכשכבר עשה ולא החזיר מקודשת י"ל משום דלהרמב"ם ז"ל דפוסק דבמכר קונה מלוה רק בקדושין לא מהני ע"ש. וא"כ ממילא מהני בכבר עשה ולא החזיר דאף דישנה לשכירות כו' והוי מלוה מ"מ נהי דלענין הקדושין לא מהני מ"מ הא לענין קנין המשכון שפיר קנאו בקנין מעות דבמכר קונה מלוה וא"כ ממילא מקודשת אח"כ מטעם מלוה שיש עליו משכון ולכך פסק הר"י ג"כ דגם לדידן דישנה לשכירות כו' מ"מ מהני כשתופס כו' דקנאו כנ"ל אף שהוא מלוה כו'

ובהנ"ל מיושב ג"כ מ"ש הרמב"ם פ"ו ממלוה דגם במשכנו שלא בשעת הלואה מדעת הלוה חייב להחזירו ע"ש ומבואר דולך תהיה צדקה קאי גם במשכנו מדעת הלוה שלא בשעת הלואה וע"כ דקני משכון גם בכה"ג ועיין במשנה למלך ה' שכירות שכ' בפשיטות כדעת הפוסקים דדוקא ע"פ ב"ד אבל מדעת הלוה לא קני משכון כמו בשעת הלואה ע"ש. ולמ"ש מיושב דכל הפ' סוברים שפיר דלא מהני כמ"ש הרי"ן מג"ש והר"ן ז"ל דהא מלוה אינו קונה במכר ולא קנאו רק ע"פ ב"ד שלקחו לגוביינא כנ"ל. אבל הרמב"ם ז"ל לטעמי' דמלוה קונה במכר שפיר קנאו גם מדעת הלוה אחר ההלואה במעות כנ"ל. ואף דבשעת הלואה אינו קונה היינו דקרא לא קאי רק על אחר הלואה ע"ש

ואין להקשות למ"ש דטעם הטור סי' ס"ו משום דקונה הלוקח בכסף כנ"ל. א"כ למה כתב במשיכת המשכון קנה החוב הא אינו קונה במשיכה רק בכסף כנ"ל. אך לא קשה דהא לכאורה איך כ' הר"ן דקונה במעות, הא מדרבנן אין מעות קונה משום גזירה. אך ז"א דלא שייך כאן שמא יאמר נשרפו חיטיך כו' דהא גוף המשכון הוא של הלוה וטרח ומציל כמבואר בח"מ בשכירות דנקנה בכסף מה"ט כיון דגוף הדבר נשאר שלו טרח ומציל כו' אך כאן בטור הנ"ל במשכון דאחרים כשמכרו דנימא דקונה בכסף לענין זה קשה דאינו קונה מדרבנן דבזה שייך שפיר נשרפו כו' והוא לא יפסיד כלום דאין גוף החפץ שלו רק שיפסיד החוב וכיון שקנה הלוקח המשכון והחוב יהיה ההפסד שלו ולא טרח ושייך גזרה הנ"ל. אך מ"מ א"ש דמ"מ כשמושך הלוקח המשכון קונה בכסף דהא יש כאן משיכה רק דאינו מועיל קנין משיכה ושוב