חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין ריא

פורע לו ואח"כ נעשה שלו ממילא כמו מתנה לזמן. ולכך במוכר שט"ח ומחלו להחזיר ללוה הנייר דכיון שמחל הוא של הלוה כנ"ל. והנה קי"ל דהעודר בנכסי הגר וסבור שהוא שלו לא קנה כיון שלא כוון לזכות וליש פוסקים גם בדעת אחרת מקנה לא קנה ע"ש. וא"כ י"ל בפשיטות כאן כיון דמקדש במלוה ובאמת יש בכלל הנאת מחילת מלוה ג"כ כמ"ש הר"ן כנ"ל רק להרמב"ם ז"ל לא מהני דבעינן נתינה וא"כ כאן להרמב"ם דאמרינן דדעתי' על החוב לא על הנייר רק דמ"מ תהיה מקודשת דהא יש כאן נתינה ג"כ שנותן הנייר כששוה פרוטה ותהיה מקודשת כנ"ל. אך י"ל דהא כיון דסוברת שמקודשת בהמלוה וא"כ נמחל המלוה וממילא הנייר הוא שלה ואינה צריכה לזכות בו דאם היה באמת הדין כן היה הנייר שלה כשמקדשה במלוה דכיון שנמחל החוב ממילא היא שלה וא"כ כיון שהיא סוברת דמקודשת במלוה והנייר הוא שלה וא"כ כיון דבאמת אינה מקודשת רק מחמת הנייר כשהוא זוכה בו וע"י כן מקודשת ונעשית גם המלוה שלה כנ"ל וא"כ לא מהני כלל דהוי עודר בנכסי הגר וסבור שהן שלו דהא לא כוונה כלל לזכות בנייר כיון שהיתה סבורה דמקודשת בהמלוה א"כ הנייר שלה בלא זכיה ובאמת צריכה לזכות בהנייר ושוב לא מהני כלל ואינה זוכה כלל בנייר וממילא אינה מקודשת אף שהנייר שוה פרוטה כנ"ל. אבל במלוה שיש עלי' משכון להפוסקים דמחילה לא מהני במשכון כל זמן שאינו מחזיר המשכון כמבואר בח"מ וא"כ אף שמוחל המלוה ומחזיר המשכון א"כ צריכה לזכות בהמשכון ושפיר מתכוונת לזכות כנ"ל כיון שבאים בב"א מחילת המלוה וזכיית המשכון כנ"ל. משא"כ בשטר דגרע ממשכון להפ' שם ע"ש דכשנמחל ממילא שלה ושייך כנ"ל וגם דעת אחרת מקנה לא הוי דגם הוא אינו מכוין להקנות הנייר כיון דסובר ג"כ כנ"ל דהוא שלה ממילא כנ"ל

או י"ל דדוקא במשכון דדעתה על המשכון ג"כ כמ"ש הפ' ורוצה להתקדש בשתיהם א"כ שפיר אמרינן דמתכוונת לזכות בהמשכון ג"כ כנ"ל. אבל בשטר דאין דעתה על הנייר רק על גוף המלוה כמ"ש הפ' רק דנימא דמ"מ תהיה מקודשת דיש כאן נתינה. וא"כ אמרינן כיון שאינה מתכוונת לזכות לא מהני כנ"ל. או הטעם פשוט דבמשכון לא בעינן כלל שתזכה בו דהא אינו נקנה להמלוה לגמרי רק שתופסו על החוב ולכך כשמחזיר נעשה של הלוה ממילא וא"כ שפיר מקודשת ולא שייך הנ"ל שאינה מתכוונת לזכות מה בכך מ"מ מהני כנ"ל דלא בעי זכיה כו' משא"כ בשטר דבעי ספר מקנה ונקנה למלוה וכל זמן שאינו מוחל החוב צריך להקנותו ללוה ושיזכה בו כנ"ל ושפיר לא מהני כנ"ל, ומיושב בזה קושיתם דבש"ס בעי לאוקמי פלוגתייהו במקדש במלוה וי"ל דרבנן דהתם סברי כר"א דעידי מסירה כרתי גם בשטרות וא"כ לא בעינן ספר מקנה וא"כ הוי הנייר רק כמשכון ולא בעי זכיה ולכך שפיר שמין את הנייר כנ"ל משא"כ לדידן דבשטרות קי"ל עידי חתימה כרתי ובעי ספר מקנה לא מהני אף שהוא שוה פרוטה כנ"ל

ובזה י"ל מה שהקשה הב"ש למה פסקו הרשב"א ור"ן דגם בלא אמר התקדשי בשט"ח מקודשת כשהנייר ש"פ הא בש"ס תני התקדשי בשט"ח ומשמע דוקא כשאמר כן כו' וי"ל דהא באמת גם כשאינו מזכיר השט"ח מ"מ כיון דאיכא נתינה מהני וי"ל דהחילוק הוא רק כנ"ל דכשמזכיר השט"ח מתכוונת לזכות ומהני משא"כ כשאינו מזכיר אינה נוטלת רק מחמת שהוא שלה ולא מהני כנ"ל. אך י"ל דסוברים כמ"ש הרשב"א גיטין דבשטרי ראיה לא בעינן ספר מקנה כו' וכמ"ש תוס' שם דדוקא בשטרי קנין ע"ש. וא"כ לדידן דקי"ל שיעבודא דאורייתא ואינו אלא שטר ראיה השט"ח ואם כן אינו מקנה כלל לו ולא הוי אלא משכון בידו ולכך גם כשאינו מזכיר השט"ח מקודשת כשהנייר שוה פרוטה כמו במשכון דאינה צריכה לזכות בו כנ"ל ולא שייך טעם הנ"ל. ואיכא נתינה כו' אבל בש"ס דבעי לאוקמי אליבא דרב דסבר שיעבודא לאו דאורייתא א"כ הוי שטר קנין ובעינן ספר מקנה ולכך תני דוקא התקדשי בשט"ח דכשאינו מזכיר השט"ח שייך טעם הנ"ל דהא הוא שלו כנ"ל. וגם הרמב"ם י"ל כנ"ל בפשיטות דסובר דלכך אינה מקודשת אף שהנייר ש"פ משום דהוא שלה כיון דלא בעינן ספר מקנה לדידן דשטר ראיה הוי כנ"ל וגם מטעם משכון לא מהני דהא לא תפיס ליה אחוביה כמ"ש הרשב"א גבי שכירות כו' ולכך אינה מקודשת אף שמזכיר השט"ח. אבל בש"ס דקאי אליבא דרב דשיעבודא לאו דאורייתא ובעי ספר מקנה וא"כ הוי הנייר שלו ושפיר מקודשת כשהוא ש"פ כנ"ל וא"ש. או י"ל למאי דאמרינן גבי מוכר דבר שלא בא לעולם כו' וגבי אסמכתא דמחילה בטעות לא הוי מחילה והיינו דאף שהניחו לאכול הפירות אח"כ מ"מ מה שהניחו היה משום שהי' סבור שהמקח קיים ונותן לו שלו כו' ובאמת כיון דבטל כו' ע"ש וכן כאן י"ל דמה שמחזיר לה השטר היינו משום דכיון שהוא סבור דמקודשת מחמת המלוה ונמחל א"כ הנייר שלה ומה שמחזיר אינו מכוין להקנות לה רק משום דסבור דהוי שלה וכיון שבאמת אינה מקודשת משום המלוה לא מהני גם מחמת הנייר כנ"ל וי"ל כנ"ל. ויש לדחות כיון שבאין בבת אחת מה שמחזיר השטר ומוחל המלוה עוד יש ליישב הרמב"ם ז"ל הנ"ל די"ל הטעם דאינה מקודשת כשהנייר ש"פ ג"כ כנ"ל דיש פוס' כתבו דאף דבעינן ספר מקנה כו' והלוה מקנה הנייר של השטר למלוה מ"מ אינו מקנה לו רק על תנאי שאם לא יפרענו יהיה של המלוה וכשיפרענו יהיה למפרע של, הלוה ואינו מקנה לו כלל ולכך כ"ז שלא פרעו מהני השטר דהוא שלו משא"כ כשפרעו צריך להחזיר כו' ע"ש. וא"כ י"ל לרמב"ם ז"ל דבאמת כשמקדשה במלוה יש בכלל גם מחילת מלוה שמוחל המלוה ג"כ רק דלא מהני דבעינן נתינה ובהנאה לחוד לא מיקדשא כמ"ש הלח"מ שם ע"ש. וא"כ לכך י"ל דאינה מקודשת כשמקדשה בשט"ח והנייר ש"פ דנימא דיש כאן נתינה שנותן הנייר כו'. דז"א דנהי דכל זמן שלא נפרע החוב הנייר שלו מ"מ כיון שמוחל המלוה ג"כ א"כ שוב אין כאן נתינה דהא כיון שנמחל ופקע החוב הוא למפרע הנייר שלה ואינו נותן כלום דהא הוא שלה למפרע כנ"ל ובהנאה לחוד לא מיקדשא כנ"ל. אמנם כשמקדשה בגוף המלוה ולא מחל י"ל להיפך דמקודשת כשהנייר ש"פ דהא אינו מוחל ומה שמקנה גוף המעות לא מהני כלל שהוא שלה כיון דלהוצאה ניתנה כו' ועדיין מגיע לו החוב ולא פקע והנייר שלו עדיין מקודשת שפיר בגוף הנייר דיש כאן נתינה ומהני כנ"ל. אך י"ל דממ"נ אינה מקודשת כו' דהא באמת במלוה ופרוטה פליגי אי דעתה אמלוה כו' וקי"ל דדעתה אפרוטה ובאמת אינו מובן איך נימא דדעתה אפרוטה אף שהמלוה הוא הרבה יותר. וי"ל הטעם להרמב"ם דהא באמת מוחל המלוה ג"כ רק דאין כאן נתינה ולא מהני ההנאה לחוד וא"כ כשנותן לה פרוטה ג"כ שוב שפיר מקודשת דיש כאן נתינה ואמרינן דדעתה להתקדש בהפרוטה ואעפ"כ יש לה המלוה ג"כ דהא המלוה נמחל ג"כ כנ"ל ומהני. אמנם כשאינו מוחל המלוה רק מקנה גוף הדינר שהלוה ונותן לה פרוטה ג"כ י"ל דאינה מקודשת דכאן לא מהני כלל הקנין ולא נמחל המלוה ולא שייך דעתה אפרוטה דודאי היא רוצה כולו וכיון דעל המלוה לא מהני כלל אינו מועיל ואינה מקודשת כנ"ל. וא"כ א"ש להרמב"ם במקדשה בשט"ח דאינה מקודשת אף שהנייר ש"פ ממ"נ דאי כונתו מחילת מלוה שמוחל א"כ אין כאן נתינה דכשנמחל הנייר של למפרע כנ"ל. ואי כונתו רק שמקנה גוף הדינר ולא מחילה ויש כאן נתינה של הנייר כנ"ל מ"מ שוב לא מהני דדעתה אמלוה ואף דיש נתינה אינו מועיל דלא שייך דעתה אפרוטה כיון שלא נמחל כנ"ל. אך בש"ס שם דמוקי פלוגתייהו בדרב סברי רבנן דכשאומר התקדשי בשט"ח אין בכללו כלל המלוה רק הנייר לחוד ולכך סברי רבנן שפיר דכשהנייר ש"פ מקודשת דהא כיון שלא נמחל הנייר שלו ויש כאן נתינה כנ"ל ולא שייך ג"כ דעתה אמלוה כיון שאינו נכלל כלל המלוה במה שאחר התקדשי בשט"ח כנ"ל. אבל למסקנא דמבואר שם גבי שט"ח דאחרים דכשאומר בשט"ח כונתו ג"כ על החוב פ' הרמב"ם ז"ל דאינה מקודשת אף שהנייר ש"פ ממ"נ דדעתה אמלוה או שאין כאן נתינה כנ"ל וא"ש

ובזה י"ל קושיית הפ' שם שהקשו דמוקי בשט"ח דאחרים דפליגי אי אותיות נקנין במסירה או לא והקשו להפ' דאף שאינו נקנה מ"מ גוף הנייר קונה א"כ למה לא אמרי רבנן שמין את הנייר כנ"ל ולמ"ש א"ש דדוקא במלוה דידה דנמחל המלוה ג"כ אמרינן במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה דיהיה לה המלוה ג"כ כנ"ל אבל בחוב דאחרים כיון דאינו נקנה במסירה ולא קנתה החוב כלל שוב לא מהני אף שהנייר שוה פרוטה כנ"ל ויש ליישב ג"כ קושיית תוס' אמאי דפריך אי בשט"ח דאחרים קשיא דר"מ אדר"מ כו' והקשו דלוקי בלא אמר קני לך איהו וכל שיעבודיה כו' ע"ש. ולמ"ש מיושב