חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רז

ש"פ ובאמת לא תצטרך להחזיר גוף הציפתא אבל הד' זוז שבתוכו לא קנתה וצריכה להחזיר וא"כ מקודשת עכשיו שפיר כשאומר התקדשי בהד' זוז דלענין הד' זוז לא בעי נתינה חדשה כיון שהיא צריכה להחזיר כ"ל. אך ז"א כמ"ש לעיל דכיון שהיא מקודשת מספק א"צ להחזיר גם הד' זוז כיון שהיה כונתו להקנות לה ואף שלא היה כונתה לזכות מהני בדעת אחרת מקנה כנ"ל. וא"צ להחזיר גם הד' זוז ושפיר קשה כנ"ל. אמנם באמרה הן י"ל דמהני דאף שהוא שלה שא"צ להחזיר מ"מ אמרינן אקנויי אקני לה כמו בגזל כנ"ל. ואף דכאן כבר היא בידה ולא מהני מ"מ י"ל למאי דקי"ל דזכין לאדם שלא בפניו דהגדילו יכולין למחות בפ"א דכתובות וכן בכל קנינים שאדם זוכה שלא מדעתו כשיודע לו ואינו רוצה לא קנה כמבואר ברמב"ם ושאר פ' ואם כן כאן כיון שלא היתה יודעת מהד' זוז רק דמ"מ קנתה שלא מדעתה וא"כ עתה באומר לה אח"כ התקדשי בהד' זוז ונודע לה ואמרה הן שייך שפיר אקנויי אקני ליה כמו בגזל ואף שהוא כבר בידה מ"מ כיון שמתרצית לקדושין ואינה רוצית לזכות בו ממילא הוא שלו וממילא היא זוכה בה רק מהקדושין דעכשיו והוא כמו בגזל שאומרת הן בשעת הנתינה ולכך שפיר מהני באמרה הן כנ"ל, אמנם בשתיקה שוב לא מהני כלל אף אי נימא כר"ה מדלא ניחא לה תישדינהו מ"מ הוי כמו בגזל דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי וגם כאן כיון ששותקת שייך דידי שקלי דהא זכתה בה גם שלא מדעתה כנ"ל כיון דלא הקנתה לו כנ"ל ולכך לא מהני כלל אף ספק. אך שוב שייך דמקודשת מס' שמא ש"פ במדי. וממילא מיושב הרמב"ם ז"ל דבש"ס דפליג אשמואל כמ"ש הריטב"א או דאיירי בדבר שאינו מתקיים כמ"ש הר"ן ז"ל אמר שפיר חושו לה משום דר"ה דהא לא בעי נתינה חדשה כיון שלא הועיל כלום נתינה א כמו בגט כנ"ל, אבל לדידן שפיר לא שייך חושו לה וכ' הרמב"ם רק הספק דשמא ש"פ במדי כנ"ל. או כמ"ש לעיל דממ"נ אי לא היה ניחא לה בפחות מסוה פרוטה ולא היה אפילו ספק שוב שייך חושו לה ואי נתרצית מקודשת מספק דשמא שוה פרוטה כנ"ל וא"ש

עוד י"ל דברי הרמב"ם ז"ל דהא לכאורה למש"פ הרמ"א דבס' קדושין צריכה להחזיר הכסף קדושין והקשו הפ' א"כ במה מתקדשת הא יודעת שצריכה להחזיר ואין לה כלום וא"כ גם ספק לא יהיה ותירצו דלא גרע ממתנה ע"מ להחזיר דמה"ת מקודשת דהוי נתינה וגם כאן אף דמיד אחר הקדושין יוכל לתבעה ותצטרך להחזיר מ"מ בשעת הקדושין הוי נתינה ורק מדרבנן לא מהני מעמ"ל דדמיא לחליפין ובס' לא אמרינן כנ"ל. ולכאורה בהאי ספיקא דשמא ש"פ במדי דפסק הרמב"ם ז"ל דבדבר שאינו מתקיים להוליכו למדי לא הוי אף ספק רק בדבר המתקיים דיכולה להוליכו כו ע"ש וקשה לכאורה דגם דבר המתקיים מ"מ הא צריכה להחזיר אחר הקדושין כיון שהוא ספק כנ"ל רק דמ"מ בשעת הקדושין הוי נתינה דהוא שלה וא"כ שוב הוי דבר שאינו מתקיים דהא עתה אינו ש"פ ולהוליכו אינה יכולה דהא תצטרך להחזיר מיד ואם כן גם בדבר המתקיים יהיה כמו דבר שאינו מתקיים ולא יהיה גם ספק ואינה מקודשת כלל כנ"ל. ואף להפ' דבספק א"צ להחזיר הכסף קדושין מ"מ הא כתב ב"ש שם הטעם דגם לדידהו מדינא צריכה להחזיר רק שלא יאמרו קדושין תופסין באחותה דכשיראו שמחזרת יסברו דלא הוי אפילו ספק ע"ש. וא"כ כאן כיון דאי אמרי' שצריכה להחזיר שוב לא הוי קדושין כלל אף מס' דהוי דבר שאינו מתקיים כנ"ל וא"כ גם להפ' הנ"ל צריכה להחזיר שפיר דלא שייך שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה ז"א דבאמת אם צריכה להחזיר באמת הקדושין תופסין באחותה דלא הוי אפילו ספק וממילא לא שייך הנ"ל וצריכה להחזיר וקשה כנ"ל. אך י"ל דהא פחות מפרוטה אינה יוצאה בדיינים ולא יוכל להוציא ממנה כלום ושוב הוי דבר המתקיים ואף דמחויבים להחזיר מ"מ כאן מספק לא תצטרך להחזיר שוב וגם תוכל שפיר להוליכה למדי כנ"ל ולענין איסור גזל לא אמרינן שמא שוה פרוטה במדי ומיושב הנ"ל דשפיר מקודשת מספק. ומיושב בזה קושית הפ"י תוס' ריש קדושין מקולי ב"ש ע"ש דלב"ש פחות מדינר דתצטרך להחזיר לא הוי קדושין ן מספק כנ"ל ע"ש היטב

וכמ"ש מיושב ממילא כאן בציפתא דאסא דלא אמר בש"ס הספק דשמא ש"פ במדי דכאן כיון שתצטרך להחזיר הד' זוז ממילא גם גוף הציפתא שהוא פחות מפרוטה ג"כ יוכל להוציא ממנה בדיינים שיש לו אצלה ד' זוז ופחות מפרוטה כמבואר בש"ע ר"מ דבכה"ג מוציאין בדיינים. וא"כ כיון שתצטרך להחזיר שוב לא הוי קדושין אף מס' דהוי כדבר שאינו מתקיים אף שמתקיים כנ"ל וגם להפ' דא"צ להחזיר מ"מ לא שייך שמא יאמרו כנ"ל, אמנם עכשיו דאמר חושו לה משום דר"ה והוי ס' וא"כ שוב להפ' הנ"ל א"צ להחזיר הכסף קדושין דשייך שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה דלענין הס' קדושין דר"ה אף אי צריכה להחזיר הוי ספק ושייך שמא יאמרו כו' וא"צ להחזיר וא"כ שוב שייך הספק שמא ש"פ במדי ג"כ דהא הוי דבר המתקיים דתוכל להוליכו למרי דאין צריך להחזיר משום הס' דר"ה וכ' הרמב"ם שפיר ספק דשמא ש"פ במדי והיינו דעכשיו דאמר חושו לה שייך ס' הנ"ל. אבל בש"ס, למאן דלא סבר לה דר"ה שוב גם ספק דשמא שוה פרוטה לא שייך כנ"ל וא"ש

(יב) אשה שחטפה מעות מאיש אחד כו'. נראה דלהרמב"ם ושאר פ' דיאוש לחוד קני מדרבנן ולהפ' דסתם גזילה יאוש בישראל א"כ גם באמרה הן אינה מקודשת קדושי ודאי דהיה שלה גם קודם הקדושין ואינו נותן לה כלום עתה ולא שייך אקנויי אקני ליה כיון שאומרת הן דהא הוא כבר בידה וצריך לקנות ממנה אחר יאוש ואינו בידו כנ"ל. ואפשר דלא הוי קדושין כלל אל דמדאורייתא צריכה להחזיר מ"מ כיון שא"צ להחזיר מדרבנן לו מהני כנ"ל. ואף דעכ"פ מדמי מי קא מייאש וצריכה לשלם לו דמיו ותתקדש בזה דע"י הקדושין לא תצטרך לשלם דמיו ז"א דזה הוי מקדש במלוה ואינה מקודשת דהתשלומין הוא רק מלוה אצלה וכמו בפקדון בקיבלה עליה אחריות כנ"ל

אמנם בגזלה חפץ ממנו י"ל להרמב"ם ז"ל דפסק דבמכר מלוה קונה וא"כ י"ל שוב דשפיר מקודשת באמרה הן אף לאחר יאוש דאמרינן אקנויי אקני ליה כנ"ל וא"ל כיון שאין בידו במה זוכה בו דלמ"ש ז"א דשפיר יכול לזכות בו דהא הוא נותן לה המלוה שחייבת לו בהתשלומין גם אחר יאוש וזוכה הוא בהחפץ אף שהוא בידה דבמכר קונה מלוה ושוב מקודשת בהחפץ שנעשה שלו שקנאה בהמלוה כנ"ל אף שהוא בידה ואף דקי"ל דמעות אינו קונה מדרבנן במטלטלין מ"מ הא קי"ל בהחליף דמי שור בפרה דשפיר קונה כיון שלא הלוה מעות רק שנתחייב לו ע"י מכר דהוי מלתא דלא שכיחא ולא תיקנו רבנן ומעות קונה ע"ש וא"כ כאן דהמלוה הוא מה שנתחייבה לו ע"י היאוש שקנתה החפץ א"כ כשחזרה והקנתה לו שפיר קונה הוא במלוה זו וממילא מקודשת ועוד דלא שייך נשרפו חיטיך בעלי' דהא ע"י הקנין שלו נעשה שלה דמתקדשת בכך לא שייך נשרפו כנ"ל. וזה יש לדחות ואינו מוכרח דאם לא תתקדש לא יקנה אותו דיהיה שייך נשרפו חיטיך. ואינו מוכרח, אך טעם הראשון א"ש דהוי כדמי שור בפרה ושפיר מקודשת כנ"ל אך במעות שחטפה לא שייך זה דהא אין מטבע נקנה בחליפין ולא יועיל אף באמרה הן להנ"ל אחר יאוש

הב"ש כ' דלכך מקודשת באמרה הן ואף דא"י להקדיש דבר שאינו ברשותו מ"מ כיון שאומרת הן נעשה מיד פקדון אצלה ומקודשת ע"ש. וקשיא לי לכאורה דלקמן ס"ל ס"ק א' דבטלי קדושיך מע"ג קרקע הוי ספק קדושין והקשה שם א"כ למה בהיה לו פקדון בידה יכול לקדשה אח"כ בו הא ליכא נתינה עתה מידו לידה ותירץ דכיון דבנתינה בא לידה בשעה שהפקיד אצלה מהני כיון דהיה אז נתינה ע"ש, וא"כ כאן למה מהני באמרה הן משום דנפשה עתה פקדון אצלה הא כאן הוי שוב טלי קדושיך מע"ג קרקע דכאן לא שייך בנתינה בא לידה דהא חטפה ממנו אז ולא היה נתינה דמה שהיא ע"י מעשה דידה לא הוי נתינה כמו קפצה ידי' ע"ש רק במה שאומרת הן נעשה ממילא פקדון בידה וזה הוי טלי מעג"ק כנ"ל דליכא נתינה ולמה תהיה מקודשת כנ"ל. אך באמת טעם הב"ש שם אינו מוכרח די"ל בפשיטות כמ"ש לעיל דבפקדון כיון דכל היכא דאיתי' ברשותא דמרי' הוא וכמ"ש הרא"ש דמשאיל לו רשותו שמונח החפץ ע"ש וא"כ א"צ לומר דבשעה שהפקיד הוי נתינה רק דעכשיו ע"י דיבור זה שמקדשה הוי נתינה דקודם הקדושין הי' מונח ברשותו ועתה שמקנה לה בא לרשותה והוי שפיר נתינה מידו לידה כמו בגט שהיה מונח בחצירה וכתב לה שטר מתנה על חצירו קנאתו ומתגרשת בו דזה הוי נתינה מה שבא מרשותו לרשותה ע"ש וגם כאן מהני כנ"ל וא"כ גם הכא י"ל כיון דנעשה פקדון כשאומרת