חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רו

אבל עכ"פ אינו ודאי ויהיה ג"כ ספק שמא נתרצית. וע"כ צ"ל כיון שאינו מוכיח מתוך מעשה דידה לא מהני דהוי ידים שאינם מוכיחות או דהוי מקדש בלא עדים וגם ספק לא הוי כדברי המרדכי כנ"ל. וא"כ י"ל דגם בציפתא דאסא באמת לר"ה דסבר דהוי ודאי קדושין דאי לא ניחא לה תישדינהו וא"כ שפיר מועיל דהוי ידים מוכיחות מטעם הנ"ל. ולכך אמר בש"ס חושו לדר"ה אבל עכשיו דדחי בש"ס דלמא לאו דינא גמירי וסברה כו' רק דנימא חושו לה מספק כו' וא"כ גם ספק לא הוי שוב דעדיין הוי ידים שאינם מוכיחות דאינו מוכח שנתרצית שמא סברה כנ"ל ואין זה ס' בדין דהא הס' הוא אם נתרצית ולא מהני וגם דהוי דברים שבלב כיון שאינה אומרת הן רק לר"ה הוי אומדנא דמוכח דאי לא ניחא כו' משא"כ לדידן דהוי ספק לא מהני כלל דהוי דברים שבלב כנ"ל ובש"ס אמר אתון דשמיע לכו דר"ה והינו דלא סבר כלל סברה הנ"ל דלאו דינא גמירי ומ"מ אינו ודאי דשמא שייך סברה הנ"ל ואינה מקודשת כלל כנ"ל אבל לדידן לא מהני ואמר הטעם רק משום שוה פרוטה במדי כנ"ל:

עוד י"ל דהא הר"ן ז"ל כ' הטעם דלא שייך שמא ש"פ במדי משום דאמרה והא לית ביה ש"פ א"כ אין רצונה להתקדש בפחות מפרוטה ומה מועיל מה ששוה במדי ע"ש. וא"כ להרמב"ם ז"ל דסובר זה לספק ע"כ דסובר דאף שאמרה והא לית ביה אין ראיה שאין רצונה בקדושי ספק כמ"ש הר"ן רק שהיא רוצה יותר או שהוא בדרך שאלה והא לית ביה ש"פ ואינו קדושי ודאי ולכך הוי ספק ואעפ"כ כשאמר אח"כ בד' זוזי דאית בה אין ראי' משתיקתה דרצונה להתקדש קדושי ודאי ואף דלהרמב"ם ז"ל הי' רוצית מתחלה להתקדש מ"מ י"ל דעכשיו אינה רוצה להתקדש בודאי כנ"ל. דע"כ צ"ל כן להרמב"ם דבשלמא לפ' הר"ן שפיר מתחלה לא רצתה כלל להתקדש דאמרה והא לית ביה ש"פ ולכך שפיר אמרינן דגם עתה אינה רוצית כלל ומשתיקה אין ראיה כנ"ל אבל להרמב"ם שמקודשת מספק שמא ש"פ וע"כ אמרינן שבתחלת הקדושין נתרצית אף בלא פרוטה וצ"ל דעתה כשאומר בד' זוזי אינה רוצית כנ"ל. ואם כן לכאורה להפ' לקמן סי' נ' דבספק קדושין אינה צריכה להחזיר הכסף קדושין ע"ש והוא שלה. והנה בעודר בנכסי הגר דלא קנה כשאינו מתכוון לקנותו כ' הרשב"א ז"ל פ"ב דגיטין דהיכא דדעת אחרת מקנה אותו לא בעינן כונה לזכות ואף שלא ידע כלל קנה ודוקא בהפקר ע"ש. וא"כ נראה כאן כשנתן לה הציפתא והד' זוזים היו בתוכו והוא נתכוון לקדש אותה בכולו וגם הד' זוזים. וא"כ אף שהיא לא ידעה שיש בו הד' זוזים רק פחות מפרוטה מ"מ נראה דאינה צריכה להחזיר לו הד' זוזים דכיון דהוי קדושי ספק לרמב"ם ז"ל משום שמא שוה פרוטה דזה ידעה א"כ קנתה גם הד' זוזים אף שלא ידעה מ"מ הא הוי דעת אחרת מקנה אותה דהוא כוון להקנות לה גם הד' זוזים אז מיד כמ"ש הרא"ש והר"ן ואין לומר דלא הי' רוצה רק בקדושי ודאי ז"א דא"כ לא היתה מקודשת מספק להרמב"ם ז"ל וע"כ לא אמרינן כן כנ"ל. וא"כ אם לא היה אומר כלל אח"כ התקדשי לי בהד' זוזי מ"מ לא היתה צריכה להחזיר הד' זוזי מחמת קדושין הראשונים שהוא ספק שמא שוה פרוטה במדי וקנתה מחמת דעת אחרת מקנה כנ"ל והוא שלה כנ"ל. וא"כ שוב י"ל דגם בלא סברת הש"ס דנשי לאו דינא גמירי ג"כ אינה מקודשת מחמת השתיקה אח"כ דאין ראיה כלל דלא שייך סברת ר"ה אי לא ניחא לה תשדינהו ז"א דהא הוא שלה כבר ולמה תזרוק אותה ותפסיד לעצמה דהא אף שאין מתרצית בקדושין שניים ג"כ היא שלה והוי ממש כמו בפקדון דחייבת באחריות כנ"ל. וממילא אינה מקודשת כלל כנ"ל אך י"ל דמקודשת ממ"נ דהא באמת מקודשת מספק שמא ש"פ במדי כדברי הרמב"ם רק די"ל כדברי הר"ן דמה דאמרה והא לית ביה שוה פרוטה היה כונתה שאין רצונה בפחות מפרוטה להתקדש ולכך אם לא היה אומר אח"כ שנית התקדשי בד' זוזי לא היה גם ספק דהא אף אי רצונה להתקדש כדברי הרמב"ם הוא ג"כ רק ספק שמא ש"פ וגם הוא ספק שמא מה שאמר והא לית ביה אין רצונה כלל כנ"ל. אך עכשיו שאמר אח"כ התקדשי לי בד' זוזי שוב מקודשת מספק ממ"נ אם היה כונתה מקודם דרך שאלה והא לית ביה ש"פ א"כ מקודשת מספק שמא ש"פ במדי כהרמב"ם ז"ל כיון שנתרצית ואף דעכשיו מהשתיקה אין ראיה מדלא שדתינהו דהוא שלה מ"מ מקודשת מספק שמא ש"פ כנ"ל ואם היה כונתה מאי דאמרה והא לית ביה שאין רצונה להתקדש הפחות מש"פ ולא היה גם ספק א"כ שוב מקודשת מחמת השתיקה דעכשיו דשייך שפיר אי לא ניחא לה תישדינהו דהא לא היה שלה כלל מקודם שלא היתה רוצה אז בראשונה ולא הי' קדושין כלל ותישדינהו וע"כ שנתרצית רק דנימא דלאו דינא גמירי וסברה שתתחייב ושפיר מקודשת מספק דחושו לה וממ"נ מקודשת מספק כנ"ל ומיושבים שפיר דברי הרמב"ם ז"ל בש"ס לר' אחא דסבר זה דלאו דינא גמירי א"כ שוב אינה מקודשת כלל דלא שייך גם הספק דשמא ש"פ במדי דהא אולי היה כונתה דאינה רוצה להתקדש בפחות מפרוטה וכולי האי ל"ח כמ"ש הב"ש לקמן ולכך סבר ר' אחא דאינה מקודשת כלל, אבל עתה דאמר בש"ס חושו לה שהוא ספק שפיר הטעם דהוא ספק מטעם ממ"נ ושייך שמא ש"פ במדי אם היה כונתה שרוצה ואי לא היה כנ"ל שייך הספק דחושו לה וכ' הרמב"ם ז"ל שפיר דהספק הוא משום שמא ש"פ במדי והוא שפיר כדברי הש"ס דחושו לה כנ"ל. וממילא י"ל דגם אם היה דבר שאינו מתקיים ג"כ מקודשת מספק דכיון דלא היה אז קדושין שוב הוא ספק משום שלא שדתינהו דהא לא הי' שלה כצ"ל

עי"ל דהא לעיל סי' כ"ז ס' ג' כ' הרמ"א דבמקום דלא הוי קדושין לא מהני כשאומר אח"כ הרי את מקודשת וצריך לחזור וליטול ממנה וליתן לה. והט"ז והב"ש דחו שם דבריו דהא גם בגט כשהנתינה הראשונה לא היתה מועלת כלום א"צ לחזור ולטול ודוקא כשהועיל קצת לפוסלה וכה"ג ושם דלא היתה מקודשת כלל א"צ ליטול כו' ע"ש. והנה בה' גיטין סי' קל"ט בב"ש ס"ק ד' הקשה כיון דבנתינה הראשונה היה ס' גט והועיל קצת יצטרך לחזור וליטול ממנה ולא יועיל האמירה לחוד שנית ותירץ דבספק אמרינן ממ"נ אי היה ניחא כו' מגורשת ואי לא היה מועיל נתינה א' מועיל עכשיו ע"ש

והנה להרמ"א הנ"ל קשה גם כאן בציפתא למה ליה טעמא דשתיקה לאחר מתן מעות הא אף כשאמרה הן לא יועיל כיון דבנתינה הראשונה לא היתה מקודשת שלא היתה יודעת א"כ צריך לחזור וליטול ממנה וא"כ כשלא נטלו רק שאומר שנית התקדשי בד' זוזי לא מהני אף שאמרה הן כנ"ל ולמה פסק בש"ע דכשאמרה הן מהני כנ"ל. והנה גם לדברי הב"ש וט"ז הנ"ל ג"כ קשה דהא מדמי לה לגט והיכא דנתינה ראשונה מועיל קצת לא מהני כשאינו חוזר ונוטלה ממנה וא"כ כאן לרמב"ם ז"ל דמקודשת מספק מחמת הנתינה ראשונה משום שמא ש"פ במדי וא"כ הועילה נתינה ראשונה קצת ושוב אינו מועיל אח"כ גם כשאמרה הן כנ"ל כמ"ש הב"ש בגט וכאן לא שייך תירוץ הב"ש דנימא ממ"נ כנ"ל ז"א דהא ספק זה דשמא ש"פ במדי מבואר ברא"ש ור"ן ז"ל דאף בודאי ש"פ במדי אינה מקודשת מדאורייתא דאין להקדש אלא מקומו ושעתו ע"ש וא"כ שפיר גם אח"כ כשאמרה הן לא תהיה מקודשת בודאי דהא אמרינן שבאמת היה ש"פ במדי והועיל נתינה ראשונה להיות מקודשת מדרבנן וממילא אינו מועיל עכשיו שנית בלא חזר ונוטלה ואעפ"כ אינה מקודשת מה"ת דאף ששוה פרוטה לא מקדשה מה"ת כנ"ל. אך י"ל למה שפסק הרמ"א לקמן ס"נ דבספק קדושין צריכה להחזיר הכסף קדושין ע"ש א"כ יש לחלק בפשיטות דבשלמא בגט כשהועיל הנתינה ראשונה לפוסלה לכהונה ממילא קנתה הנייר של הגט שא"ל להחזיר הנייר ולכך אינו מועיל אח"כ כשאינו חוזר ונוטלה דהא אינו נותן לה כלום כיון שהוא שלה ובעינן ספר מקנה בגט שיהיה שלו כנ"ל אבל בקדושין אף שהוא ספק כיון שצריכה להחזיר א"כ הוי כפקדון ומהני שפיר אח"כ אף בלא נתינה דהא ע"י כך אינה צריכה להחזיר דהוי קדישי ודאי ולכך מהני כשאמרה הן להיות ודאי כנ"ל

אמנם להפ' החולקים דבספק א"צ להחזיר הכסף קדושין ע"ש א"כ קשה כנ"ל דהוי כמו בגט ולא יועיל גם באמרה הן אח"כ כנ"ל. אמנם י"ל דהא בגזל דידה כשקדשה ואמרה הן מהני דאמרי' אקנויי מקני לה כיון שאומרת הן ע"ש. רק דבעי' בשעת נתינה אבל אח"כ בשכבר נתן לה בחזרה לא מהני אף שאומרת הן אח"כ ע"ש לעיל והטעם הוא דהא הוא כבר בידה ואיך שייך שמקנה לו במאי קונה אותו כיון שאינו בידו ולא מהני כנ"ל וא"כ כאן לכאורה בל"ז לא קשה מ"ש דלהפ' דבספק א"צ להחזיר לא תהיה מקודשת דהא מאי בכך הספק היה רק על גוף הציפתא שמא