חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קצד

הכתובין הבאין כא' בפדיון והקדש ע"כ אינם לרבות שוה כסף דמטלטלין דזה בכל מקום ככסף וע"כ רק למעט שטרות וקרקעות א"כ שוב כיון דאין מלמדין מוכח דבכל מקום גם שטרות וקרקע ככסף. דאי בכל מקום אין קרקע ככסף למה מיעט הכלל ופרט הא בל"ז לא הוי מצינן למילף רק מטלטלין דקרקע אינו ככסף דמנזקין לא מוכח כלל קרקע ומוכח שפיר דבכל דוכתי גם קרקע ככסף. וממ"נ מיושב אי אמרינן דמיטב דכתוב בנזקין הוא בתורת כסף שגם זה ככסף. וא"כ אין הוכחה מהכלל ופרט דאיצטריך למעט קרקע מיטב. א"כ שוב מוכח בכל מקום מנזקין כיון דבלית לי' רק זבורית לא טרח וזבין וחשיב כסף ממילא מהני גם בקנין וקדושין כנ"ל. ואי אמרינן דקרא דמיטב אינו בתורת כסף רק דאף אי לא חשיב כסף מ"מ מקיים מיטב שדהו ישלם, וישיב כו' רק על מטלטלין וא"כ שוב אם לא היה שום לימוד בכל מקום לא הוי ידעינן רק מטלטלין דבכסף ולא קרקע וא"כ שוב מוכח מכללי ופרטי דפדיון וערכין כו'. דלא צריך כיון דלא מהני רק במטלטלין ממילא כיון דכ' כסף הוי ידעינן דרק מטלטלין ש"כ ככסף. וא"כ שוב מוכח מב' כתובין כו' דבכל מקום גם שטרות וקרקעות ככסף כנ"ל. ומדוקדק א תוס' שסיימו והא דאיצטריך פדיון כו'. היינו למעט שטרות וקרקעות כו' דשייך לתירוץ הנ"ל. ואין לומר דדלמא לא אתי רק למעט שטרות וא"כ א"א למילף קרקע שיועיל. דהא מאן דדריש ריבוי ומעוטי ממעט שטרות פ' הגוזל ולדידן דדריש כללי ופרטי הוי כמפורש למעט גם קרקע ולא חד מילי. ועוד דחזינן דשטרות גריעי דר"א ממעט רק שטרות וממילא כיון דשטרות חשוב שוה כסף גם קרקע חשוב כנ"ל אך רש"י ז"ל דגריס שטרות (ב"ק דף יד ע"ב) ופי' שם דגם שטרות מקרי כסף יותר מקרקע דמצי לאמטינהו ממתא למתא ע"ש ד"ה אלא וא"כ אי מרבינן שטרות אין ללמוד קרקע. אך תוס' ורשב"א לא גרסי שטרות שם ע"ש. וגם לרש"י א"ש דהא תוס' ור"ן כ' דלדידן דמכירת שטרות דרבנן. ע"כ הכלל ופרט לא ממעט רק קרקע באונאה ופדיון. רק הש"ס מייתי שטרות לאחר שתיקנו חכמים קנין. אבל קרא רק לקרקע. אם כן מוכח ממילא קרקע כנ"ל. וגם אי מכירת שטרות מה"ת ע"כ רק שיעבוד קרקע שבו כמ"ש תוס' פרק הכותב, וא"כ שוב אי קרקע אינו ככסף דלא מצי לאמטינהו ואף דיכול למכרן במקום שירצה אבל אין לוקח במקום אחר שירצה להיות לו קרקע במקום זה. ולכך לא חשיב כסף א"כ גם שטרות שהן שיעבוד קרקע לא עדיפי מה בכך שיכול להוליך השטר ממקום למקום מ"מ השיעבוד קרקע לגבות במקום הלוה לא מצי לאמטינהו ומי שאינו רוצה קרקע במקום הלוה לא יקנה. ורש"י ז"ל פי' במשנה דמכירת שט"ח מצד תקנת חכמים דדינו בזוזי ובמטלטלין שיש ללוה וכיון שקונה הלוקח החוב ג"כ דינו בזוזי ומטלטלין וחשיב מיטב. דסתמא כשיהיה לו מטלטלין יתחייב ליתן ללוקח ויוכל לאמטינהו ממתא כו' אבל מה"ת שאינו נמכר רק השיעבוד קרקע לא עדיף מגוף הקרקע כנ"ל

ובמ"ש מיושב מה דקשיא לי לשיטת תוס' הנ"ל דילפינן בקדושין ש"כ ככסף מנזקין. וא"כ למ"ש הר"ן סוף כתובות ורשב"א ורמב"ן ובש"ע ח"מ סי' ק"א דשטרות לאו בני גוביינא נינהו ואין הלוה יכול לסלק המלוה בשטרות בשומא כיון דלאו גופן ממון ומילי נינהו אף דמזדבני בדינרי. וגם בנזקין כן דהא ראייתו הוא מנחבל באשה שחבלה דלא מגבינן כו' ע"ש. וא"כ ע"כ דלאו בכלל ישיב לרבות שוה כסף היא שטרות דהא יכול לסלקו באיזה שוה כסף שירצה וכיון דבשטרות אינו יכול לסלקו לא נכלל באפילו סובין ע"ש. וא"כ הא קי"ל פרק האיש מקדש דבשט"ח דאחרים מקודשת אי לאו טעמא דמצי דמחיל ומוסכם ע"ש. ומנ"ל דשוה כסף כזה הוא ככסף בקדושין כיון דאין גופן ממון והא ילפינן רק מנזקין ובנזקין לא הוי שטרות ככסף כנ"ל. ואפשר דהר"ן ורשב"א לטעמייהו דסברי דבקדושין מסברא ש"כ ככסף כיון דמדעתו וממילא גם שטרות מהני כנ"ל. ותוס' דסברי דמנזקין ילפינן סברי באמת כגדולי המורים דשטרות בני גוביינא נינהו כשאר שוה כסף כנ"ל אך לש"ך ז"ל שם סי' ק"א שפסק גם לדידן שאינו יכול לסלקו בע"כ בשטרות בשומא קשה לשיטת תוס' איך מקודשת כנ"ל ולמ"ש מיושב כיון דמכלל ופרט ילפינן למעט שטרות ממילא כיון דהוי ב' כתובים ואין מלמדין כו' ילפינן דש"כ ככסף גם שטרות כנ"ל, עוד י"ל דהש"ך ז"ל לא פסק כן רק בבע"ח דצריך ליתן זוזי אי אית לי' או כל מה דמקרב לזוזי יותר. ולכך אין יכול לסלקו בע"כ בשטרות דמרחק יותר מזוזי שאין גופן ממון כו' משא"כ בנזקין דיכול לסלקו לכתחלה או כסף או מיטב ואפילו סובין י"ל דגם שטרות בכלל ישיב כנ"ל. אך לא משמע כן ע"ש סי' תי"א

ולע"ד אין מוכרח כלל בתוס' דילפינן לתירוץ הב' מנזקין כמ"ש מהרש"א די"ל שפיר דילפינן מעבד עברי דמ"ש תוס' דלא הוי יליף נזקין מע"ע דהקילה התורה בש"כ כדי שלא יטמע ואף דהא כיון דכ' מכסף מקנתו וכתיב ישיב לרבות ש"כ אם כן [חסר הסיום]

(ה) ש"פ ב"ש ס"ק ב' כ' תוס' דילפינן מע"ע. והביא דברי מהרי"ט בתנאי ע"מ שאתן כו' בע"כ ע"ש והביא דברי מהרי"ט שכ' שאני ע"ע והקשה עליו א"כ מנ"ל לש"ס למילף ש"כ ככסף מע"ע ע"ש, ודבריו תמוהים. שזה תי' תוס'. ומהרי"ט כ' דבריו על תי' הר"ן דלא ילפינן כלל מע"ע. רק שכ' דאינו צריך לימוד רק באותן שבע"כ תשלומין בנזקין וע"ע שמגרע בע"כ משא"כ קנינים שהן מדעת מסברא ש"כ ככסף וע"ז נסתפק מהרי"ט בתנאי דקי"ל נתינה בע"כ מהני מ"מ בשוה כסף שוב י"ל דאינו ככסף ע"ש. גם מ"ש ב"ש מרשב"א דכ' תן לי ק' ואתקדש לך דלא מהני דלמקבל לא הוי כו'. וברשב"א בחי' גיטין פ' מ"ש מבואר באמר ע"י שאתן הוי ספק נתינה ומקודם כ' בתן כו' כמ"ש הנ"ל ולכאורה בתן כו' מיירי שלא נתן כלום מקודם רק שאמרה תן לי כו' ונתן בע"כ אף דלכאורה פשוט דאין מתקדשת בע"כ. מ"מ י"ל דס"ד כמו דאמר ש"ס פ' השולח דאמר חזו דאתאי דלא הוי גלוי דעת שאינו רוצה בגט ומבטל רק סבר לקיומי תנאי' דחושב שזה קיום ע"ש כן י"ל בהנ"ל דלא חשיב חזרה מדיבורה תן לי ואתקדש רק מה שאינה רוצה לקבל שסבורה שבע"כ אינו נתינה ובאמת הוי נתינה וקמ"ל רשב"א דכיון דגוף כסף ק' צריך שתזכה בהם שיהיה חשיב נתינה לגבי דידה וליכא. משא"כ בתנאי ע"מ שאתן סגי לגבי דידיה כנ"ל

ומ"מ אינו נראה שיצטרך להשמיענו תן לי כי' כנ"ל. שיהיה כל הנתינה בע"כ. וי"ל דנתן לה ש"פ מדעתה. וק"ל בקידש בק' ונתן דינר כו' הז"מ וישלים דהוי כתנאי מ"מ כיון שהיא אמרה קודם כל הנתינה תן לי מנה ואתקדש כו' ואח"כ נתן דינר והשאר בע"כ ג"כ לא מהני כיון שהיא רצתה שיהיה כל המנה כסף קדושין צריך להיות הכל מדעת שתזכה בהם. משא"כ בקידש בש"פ שנתן ומתנה ע"מ שאתן צריך נתינה רק לגבי' דידי' שיחשב קיום תנאי וע"ז כ' דהוי ספק קדושין ע"ש. גם י"ל החילוק בין לאחר או אם כיון דיכולה לחזור מהקדושין וחל אז בשנותן צריך דעתה דסתמא כונתה מדעתה גם על הנתינה. משא"כ ע"מ דמעכשיו כנ"ל. גם אפשר דכונת רשב"א כמ"ש ב"ש לחלק כשהיא מתנה כונתה שיהיה נתינה לגבי דידה שתתרצה משא"כ בהתנה הוא ע"מ שאתן כו' סגי שיהיה נתינה לגבי דידיה. בר"ן שבועות כ' חילוק הב"ש

לכאורה יש לחלק בין גטין לקדושין דבגט אי בע"כ לא חשיב נתינה אף דמ"מ אנוס הוא מה שאינו מקיים התנאי דמה לו לעשות שאינה רוצה מ"מ הא קי"ל אין אונס בגטין. משא"כ בקדושין הוי ספק כמבואר בירושלמי [קדושין דף פג ה"ב] ע"מ כו' יום פלן ע"ש. אך אפשר דהוי אונס דשכיח שלא תרצה ובעי ליה לאתנויי ועיין ש"ך ח"מ סי' כ"א, ומשמעות החילוק בין פטרו או חייבו ע"ש היינו כאן החלוק כמ"ש ב"ש בין היא התנה או הוא. ויש לדחות דשם מ"מ אין לה מה שרוצה הגם שהוא באונס משא"כ כשהיא גורמת האונס חשיב רק פטרי' שיחשב קיום תנאי לגבי דידי' ומ"מ בשוה כסף שפיר כ' מהרי"ט די"ל בע"כ לא הוי קיום התנאי אף אי נתינה בע"כ שמה נתינה ומ"ש הב"ש להוכיח מאיצטלא כיון שכ' הרא"ש דריצוי מהני ע"כ מיירי הש"ס בנתינה בע"כ ע"ש. ולע"ד אינו הוכחה די"ל במרוצה כפי הדין אם הוי נתינה כאיצטלית יחשב קיום התנאי ואי לא לא ואין זה ריצוי שכ' הרא"ש שהוא, אצלה כאיצטלית. א"כ אין ראיה כלל על נתינה בע"כ שאינו רוצי' כלל לקבל לא כסף ולא שויו בזה אף אי נתינת כסף היה מהני בע"כ להפ' הנ"ל. מ"מ ש"כ אינו ככסף בע"כ לר"ן ורשב"א דרק מסברא משום ריצוי כנ"ל, גם אין ראיה מכסף שווי חפץ לשווי כסף. ונראה דהוו ספק. ונ"מ גם דנתינה בע"כ הוי ס'. מ"מ אם קבלה ק' מאחר ג"כ ע"ת שיתן ונתן בע"כ לא היתה צריכה גט מהב'