חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קצג

שיכול ליזול מ"מ עכשיו שוה. משא"כ שט"ח דכל שווי שלו רק מה שיכול לגבות ואשי ומשי עצמו אינו שוה. שפיר לא סמכא דעתה כיון שיכול למחול ולא ישוה כלום ואף דהא יכולה למכור השט"ח קודם שמוחל מ"מ בכל שעה יכול למחול ולא סמכא דעתה אולי קודם שתמכור ימחול כנ"ל. וא"כ גם במטבע נייר וכה"ג דאין גופו ממון וגם לא מהני הדינא דמלכותא לשוי' גופו ממון רק בתורת שוה כסף שיכולה לקנות בעדו מה שתרצה וכיון דעבידא דבטלה וביד המלך לפסלה ולא יהיה שוה כלום י"ל דשייך לא סמכא דעתה דאולי קודם שתוציא המטבע יפסלנה כנ"ל. והגם דיש לחלק בין מחוסר גוביינא למטבע היוצא מ"מ אין מוכרח כיון דאמר להדיא בש"ס עבידא דבטלה כנ"ל. והיה נראה מ"מ לחוש לדברי הב"ש שלא לקדש לכתחלה במטבע כנ"ל

אך ע"כ ז"א דהא גם בשט"ח של אחרים יהיה שייך ג"כ לא סמכא דעתה שמא לא ישלם או לא יהיה לו וכה"ג ולא יבא לידי גוביינא וע"כ דז"א דדוקא נגד המקדש שייך לא סמכא דעתה אם ישלם לה או שהוא יפסידה ע"י מחילה והוי כאינו נותן לה משא"כ הפסד שאינו מצד המקדש אין חילוק בין שט"ח לשאר, שוה כסף דיכול להיות נפסד כנ"ל כיון דעכשיו שוה אין לך אלא מקומו ושעתו. וממילא גם במטבע נייר כן אף דביד המלך לפסלו לא גרע משאר שט"ח כנ"ל כיון דעכשיו שוה כנ"ל

(ד) שוה פרוטה, בתוס' הקשו מנ"ל דשוה כסף ככסף ותירצו תירוץ א' דילפינן מעבד עברי דלא הוי ב"כ עם נזקין וכו' דס"ד נזקין דמשלם מיטב לא סגי בשוה כסף ואי כתב נזקין א"א בע"ע אי מקני בקרקע לבעי מיטב. אבל קדושין ילפינן שפיר מע"ע. ותירוץ הב' כ' דלא מצי למילף מע"ע דס"ד כדי שלא יטמע כו' וע"ע לא יליף מנזקין די"ל דהוא גרם לו כו' וכתב מהרש"א דלתירוץ ב' ע"כ קדושין מנזקין ילפינן דמע"ע ליכא למילף כנ"ל. והקשו דא"כ לבעי מיטב כמו בנזקין ונהי דקי"ל מטלטלין כל מילי מיטב הוא מ"מ בקרקע לבעי מיטב ע"ש בעצמות יוסף

ולכאורה י"ל דהא דמיאנו תוס' בסברת הר"ן ז"ל דבקנין שמדעת מסברא שוה ככסף הוא משום דנהי דאמרינן גבי פדיון טלית זה בה' סלעים כו' דמהני לדידי שוה לי ואף שאינו שוה כיון שרוצה לקבלו. היינו דוקא במה שיש עליו תורת כסף דלדידן ש"כ ככסף רק בין פחות או יותר מהני שוה לי כו' משא"כ במה שאין עליו תורת כסף לא מהני שוה לי לשוי' כסף וכמ"ש הר"ן ז"ל גבי פחות מש"פ בקדושין דלא מהני שוה לי כו' ע"ש. וא"כ אי נימא דש"כ לאו ככסף ל"מ מה שהוא מדעת לשוי' כסף. ולכך הוצרכו בתוס' ללמוד מע"ע או נזקין כו'. אבל עכשיו ילפינן מנזקין דש"כ ככסף רק דנימא דליבעי מיטב ושוב לענין יהיה בינונית כמיטב שתלוי' בגרוע וטוב שוב מהני מה שהקנין דעת לשוי' מיטב כמו לדידי שוה לי ובזה גם תוס' סוברים כהר"ן ז"ל. ומ"ש תוס' דסד"א בע"ע דאי מקני בקרקע ליבעי מיטב כו' כונתם על קונה את עצמו היינו הפדיון דע"ז קאי קרא דישיב כו' וכמ"ש אח"כ ע"ש. ובזה שמגרע בע"כ סד"א דבעי מיטב. משא"כ בקדושין וקנין כנ"ל. ולהנ"ל היה שייך ספיקו של מהרי"ט בנתינה בע"כ בש"כ גם לשיטת תוס'. דכיון שהוא בע"כ י"ל דבעי מיטב

אמנם נראה דז"א דאי נימא דדוקא מיטב שכ' ככסף ע"כ דנימא כטעם הש"ס (ב"ק דף ז ע"ב) דדוקא מיטב דקפיץ עלי' זביני' הוי ככסף כו'. וכן שם (דף יד ע"ב) חשוב שוה כסף קרקע משא"כ מטלטלין דכסף נהי כו' דמצי לאמטינהו ממתא למתא כו' ומקרי קפיץ עלי' זבינא ודומה יותר לכסף מקרקע שאינו מיטב. ואף שיש קונים גם על בינונית מ"מ כיון דלאו מידי דקפיץ עליה זביני הוא אינו ככסף. וא"כ נהי דאמרינן גבי פדיון דמהני לדידי וה לי אף דאינו שוה ה' סלעים היינו עכשיו דקי"ל ש"כ ככסף אף דמידי דלאו מיטב ולא קפיץ עלי' כו' רק שאפשר למוכרו בשווי זה אא"כ כשהמקבל בעצמו אימר לדידי שוה לי א"כ הוא הקונה אותו בשווי ה' סלעים וחשיב ש"כ על ה' סלעים ומהני. אבל לס"ד הנ"ל דנימא דכשאינו מיטב ולא קפיץ עלי' כו' אינו ככסף. א"כ לא יועיל כלל לדידי שוה לי שאותו השווי אף ששוה אצלו ה' סלעים מ"מ מיטב לא הוי דהא לא קפץ עלי' זביני דלאחרים אינו שוה וא"כ אין תורת כסף עליו ולא מהני כלל לדידי שוה למשוי כסף אי נימא כנ"ל. ולא שייך מ"ש כיון דהוא קנין מדעת יהיה כאומר לדידי שוה כמיטב דזה אינו מועיל כלל לשוי' מידי דקפיץ עלי' זביני ואף שהוא רוצה מ"מ אינו כסף כנ"ל ולא היה מהני

אמנם באמת לע"ד אין התחלה לקושיא הנ"ל דכיון דקי"ל בשלו הן שמין כר"ע דמיטב שדהו של מזיק כו' אף למ"ד בשל עולם כו' מ"מ כשאין לו אלא בינונית או זבורית לא אמרינן זיל זבין ואייתי זוזי ע"ש פ"ק דב"ק וכמה דוכתי וא"כ ע"כ מה שאמרה תורה מיטב כשיש לו אינו משום דלא מיטב לא הוי שוה כסף ככסף. דא"כ לא היה די בזבורית או בינונית כשאין לו יותר דלטרח ולזבין שיהיה כסף. וע"כ דגם זה רק כשיש לו מיטב זה יותר דומה לכסף דקפיץ עליה זביני וצריך ליתן לו זה בתשלומין ויש חיוב עליו ליתן זה כיון שמחויב, משא"כ בקנין או קדושין שאין עליו חיוב רק מה שרוצה ופוסק. א"כ הוי כאין לו יותר דכיון שאינו מחויב ופוסק המקח בעד קרקע בינונית גם זה שוה ככסף, דמה בכך שיש לו עידיות הא אינו צריך ואינו רוצה ליתן אותם ואינו חייב ליתנם ומה חילוק בין יש לו מיטב או אין לו היכא שאינו מחויב. דבשלמא אם היה הדין בנזקין דכשאין לו מיטב צריך למכור וליתן כסף היה שייך למילף דכשאינו מיטב אינו ככסף ולא מהני גם בקנין וקדושין אבל כיון דחזינן דכשיש לו רק בינונית והן מיטב דידיה אף דלא קפוץ עלייהו זביני הוי שוה כסף ככסף רק כשיש לו מיטב צריך ליתן בחובו המיטב ובכך חייבתו התורה דדמי יותר לכסף כנ"ל, משא"כ בקנין וקדושין דזה שנותן בעד הקנין וא"צ ליתן יותר הוי כאין כאן יותר וכיון דג"כ הוא ככסף ודאי מהני. וכי יהיה חיוב לקנות במיטב דוקא. ותוס' לא כתבו רק דאי הוי ילפינן ע"ע גירעון כסף מנזקין ה"א דהיכא דמגרע בע"כ של רבו חייב ליתן לו מיטב בקרקע כמו בנזקין דשייך ג"כ כנ"ל דהיכא דיש לו מיטב צריך ליתן לו ש"כ מיטב דקפיץ עליה זביני והוא יותר נחשב ככסף ממה שאינו מיטב. ולכך צריך ישיב כו' דסתם ש"כ ככסף ואף לא מיטב. משא"כ בקנין וקדושין שאין חיוב שפיר מצינו למילף מנזקין דמיטב דידיה כשהן זבורית דג"כ ככסף כנ"ל

אמנם עדיין קשה לר"ה (ב"ק דף ט ע"א) דאמר או כסף או מיטב ונחלקו שם הראשונים ז"ל בפי'. ובש"ע סי' תי"ט לשיטת הסמ"ע הברירה ב"ד המזיק או כסף או מיטב אף שיש לו כסף. וא"כ אין דינו כלל מתחלה בכסף דוקא רק או לקיים קרא דכסף ישיב כו' או מיטב שדהו וא"כ אין הוכחה כלל בלית לי' רק בינונית דמטעם שוה כסף ככסף. רק דאף אי לאו ככסף מ"מ כיון דהיינו מיטב דידיה דבמזיק שיימינן מקוים מיטב שדהו ישלם דבשלמא להרמב"ם ושאר פ' כמ"ש בש"ך שם דדינו בכסף א"כ ע"כ דככסף גם בקרקע מה דאית לי' ע"ש. משא"כ להחולקים ע"ש אך מ"מ לא קשה דילפינן מזה דאמרה תורה כסף ישיב כו' ואמרה מיטב כו' שהברירה ביד המזיק משום דגם זה ככסף ואף שגרוע מכסף ממש מ"מ הברירה בידו. אבל אם לא היה ש"כ ככסף כלל לא הוי שייך שיתן מה שאינו נחשב כלל ככסף והוי אמרינן זיל טרח כו' ודוחק דהא לא הזיקו רק ש"כ וי"ל שתחלת דינו בב' דברים או כסף או מיטב דידיה ק שאינו כסף. וכיון דקרא דישיב אפילו סובין לא מיירי רק במטלטלין לר"פ ור"ה ממילא אין לימוד כלל על קרקע שיהיה ככסף

אמנם י"ל בפשיטות למ"ש תוס' (קדושין דף לה) ובכמה דוכתי דב' כתובים כו' שאין מלמדין כו' הוי לימוד להיפוך דדוקא הנך שגלתה תורה אבל בכל מקום אין הדין כן ע"ש וא"כ בפדיון הבן וערכין כו' והקדש דילפינן מכלל ופרט למעט שטרות וקרקעות שאינו כעין הפרט דכסף ממש א"כ לכאורה בפשיטות כיון דהן ג' כתובין כו' דאין מלמדין א"כ מוכח דבכל מקום גם שטרות וקרקעות הם ככסף רק לס"ד דתוס' הקשו שפיר מנ"ל דשוה כסף ככסף כו' דכיון דאין לימוד על ש"כ א"כ איצטריך הכלל ופרט לרבות שאר שוה כסף שיהיה פודין ככסף וא"כ המיעוט דשטרות וקרקעות הוא רק דזה אין התורה מרבה שיהיה ככסף. ורק הדבר שמטלטלין וגופו ממון מרבי. וא"כ לא שייך ללימוד דבכל מקום יהיה הכל ככסף אדרבה נימא דהוי ג' כתובין כו' על הריבוי דשאר שוה כסף דזה עיקר הקרא דכלל ופרט דצריך לרבות שאר שוה כסף. ובכל מקום דליכא ריבוי אין ש"כ ככסף אף שמטלטל כו'

אבל עכשיו דתירצו תוס' דילפינן מנזקין כו' עכ"פ מוכח דמטלטלין הם ככסף דכל מילי מיטב כו'. וא"כ שוב