חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קצב

(בכורות דף נ) דהוי ליה כ' מתקלי במתקלי דינרי כו' ע"ש. ובתוס' (נ' ע"ב) ד"ה כל שמה שתירגם עשרין מעה על גרה כו' היינו שהמשקל גרה האמור בתורה היה שוה מעה בימי אונקלס ע"ש, וכן פירשו הגאונים הכל במשקל והרמב"ם ז"ל דגרה הוא משקל גרגר כו'. וא"כ אמרה תורה רק דבר שגופו ממון ממש, ואם הפי' בתורה על זהב לילדותיה דרבי כמ"ש תוס' פ' הזהב דהפי' בתורה ג' רבע דינר זהב א"כ כבר השיעור שיהיה שוה ה' שקלים כסף עם השכר טיבועו כמ"ש ר"י ב"ר נתן בתוס' בכורות שם ד"ה דמזדבנא כו'. ואף למאי דקי"ל דכספא טיבעא ושיערה תורה בשקלים ממש מ"מ היה רק הצורה רק שכר הטבעה א' מכ"ה כמ"ש תוס' והיינו לידע שהמשקל כן. ושפיר נקרא גופו ממון כמו שאר אומן קונה בשבח כלי. וגם אי אינו קונה בגוף הדבר מ"מ השבח של בעל הכסף. כמו חזותא אף שאין בו ממש מ"מ הוי גופו ממון צמר צבוע כיון שצריך ליתן שכר לצבוע כן שוה ממש זה הממון. ואינו מזיק כלל מה שהמלך יכול לפסול הצורה דמ"מ עכשיו שוה ממש זה הממון. ואין להקדש אלא מקומו ושעתו. ועוד דאף שיפסלנו מ"מ הצורה שהוא לסימן שהמשקל כן עדיין יהיה הסימן ויהיה שוה כסף זה כמו שהיה שוה. רק שלא יצא להדיא מצד הנזירה ואין זה מגרע השווי, והיינו טעמא דאמר בש"ס (ב"ק דף לך הוציאו במישן כו'. ואי במטבע שכל שויו מחמת הצורה איך שייך. כיון שפסלתו מלכות איך יכול להוציאו במקום אחר. וע"כ כמ"ש שבמקום שאין הגזירה שפיר הסימן של הצורה שעל משקל זה ששוה כן יהיה באמת שוה כסף זה. רק במקום זה מצד גזירת המלך אינו יוצא וכאלו גזר המלך על כסף ממש שלא יוכל להמכר שמ"מ כל זמן שלא גזר ודאי דחשיב גופו ממון אף שיכול לגזור שלא יהיה שוה כנ"ל. וא"כ בזה שפיר גם הדין דשף מטבע של חבירו פטור דהשווי משקל ממש כמו שהיה רק השכר הטבעה להיות נודע לכל המשקל זה חסר וצריך ליתן שכר להטביעו והוי רק גורם כמו בר אמוראי למשקל כנ"ל

וא"כ אין שום ראיה מכל הנ"ל על מטבע שכל שויו רק מחמת גזירת המלך כמו נייר וכה"ג או גם מתכות רק שאין המשקל שוה כלל בערך שיוצא המטבע דעיקרו הצורה וכשהמלך פוסלו אינו שוה כלום י"ל שפיר דאין זה גופו ממון רק כמו שטרות. ואף שיכול להחליפו בכסף ולקנות בו מ"מ לא מהני לשוי' גופו ממון ואין כאן רק הזכות משום דינא דמלכותא. והא בב"ק (דף צח ע"ב) מחלק הש"ס דשור הנסקל וחמץ בפסח אף שאסור בהנאה מ"מ בגורם לממון חשיב עיקרו ממון נגד שטרות ופירש"י כיון שבתחלתו ממון הוא ואף דעכשיו אינו שוה כלום גורם לממון הוא אבל שטרות דמעולם לא היה גופן ממון כו'. וא"כ כמו דהאיסור הנאה שמגזירת התורה אינו מסלק השווי עיקר שלו מכש"כ שהשווי שמגזירת המלך לא משוי אותו גופו ממון אף ששוה לקנות ולמכור מ"מ אינו רק גורם לממון כמו שטרות. לזאת לע"ד שאין לפדות רק בכסף ושוה כסף ממש. גם לענין פשיעה ושאר דברים צ"ע הרבה. ומהתימה שלא ביארו הפוסקים כלל בזה

אמנם לענין פדיון נראה הטעם שלא חילקו הפוסקים במטבע דבשאר מטבעות שעכ"פ שוה פרוטה המתכות שבו י"ל דמהני דלא גרע מטלית בדרכו להתייקר בו דקי"ל דמהני לדידי שוה לי כשמקבלו הכהן בה' סלעים. והא המטבע עכ"פ כיון שיוצא בשווי ה' סלעים שוב יכול הכהן לקבלו בה' סלעים ושייך לדידי שוה לי על גוף הכסף ולא דמי לשטרות. רק במטבע נייר שאין גוף הנייר שוה פרוטה דבזה לא מהני לדידי שוה לשוי' עלה תורת כסף כמ"ש הר"ן פ"ק דקדושין בזה יש להסתפק כנ"ל

והנה לענין קדושין למ"ש אין ראיה מהמשנה וגמ' שמבואר דמקדשין במטבע דהיינו במטבע דהוי גופו ממון שרק הטיבוע על המשקל ובזה לא אמרינן דעתה אצורתא כיון שהוא בתורת שווי דמים. משא"כ מטבע שאין בו שווי רק מחמת הצורה דבזה ודאי דעתה אצורתא י"ל דהוי דבר שאין ממש כנ"ל ואין ראיה

אמנם נראה עיקר דבקדושין אין לחוש דכיון דמהני גם בשט"ח ובמעמ"ש כו'. ולא בעי גופו ממון רק שוה כסף למה לא יהיה מהני במטבע. דמה דמשמע מדברי הנ"י שלא יועיל שום קנין במטבע לכאורה הוא דבר שאין לו שחר כיון דקנין אגב מפורש בש"ס דמהני אין סברא כלל לומר שלא יועיל משיכה ומסירה מיד ליד אף דבשטרות מצינו כן. והא מפורש פ"ק דב"מ הגביה ארנקי מלא מעות דקנה בהגבהה. וגם מפורש שם דגם מן ההפקר קני והא בשטרות לא מהני מההפקר שום קנין. ועכ"פ צ"ל משום דינא דמלכותא כיון שזוכה בגוף הדבר זוכה בשווי הצורה משום דינא דמלכותא שמי שיש לו זו המטבע הזכות שלו כנ"ל ומוכח עכ"פ דאף באותן מטבעות שע"כ דעתו אצורה ג"כ יש איזה קנין אף דע"ז אין הוכחה מש"ס שם. מ"מ הוא נגד הסברא שלא יועיל שום קנין במטבעות אלו שהן מדינא דמלכותא. ועיין ביש"ש קדושין פ' האומר באותן הזכיות שמחמת המלך שנקנין ג"כ מצד דינא דמלכותא

ולכך נראה דגם הנ"י מודה כנ"ל דמהני כשנותן ומקנה המטבע מטעם דינא דמלכותא כיון שבאה המטבע לידו זכה בה רק בתורת קנין חליפין היינו להיות נקנה בחליפין כשלא נתנו לו ע"ז כתב שפיר טעם הנ"ל שכל שלא בא לידו ואין קונה מצד דינא דמלכותא רק שיקנה ע"פ ד"ת בחליפין לא מהני דאין בו ממש כשטרות. וגם אינו נעשה חליפין דנהי דנותן לו המטבע וזוכה בשווי הצורה ג"כ משום דינא דמלכותא מ"מ אף שזוכה בהדבר שאין בו ממש מ"מ אינו נעשה חליפין לקנות על, ידו כמו שטרות דאף שזוכה בהם אין נעשין חליפין דגרע מדבר שאינו מסוים דלקיים כל דבר כתיב כו' דלכך בעינן כלי. וכיון דבחליפין שמקפיד דעתו אצורה לבד ולכך אף שזוכה בה מצד דינא דמלכותא מ"מ במה שזוכה במה שאין בו ממש אינו יכול לקנות ע"י הדבר הנקנה בחליפין ולכך לא מהני לא להיות נקנה בחליפין דבזה אין ד"ד כיון שאינו בידו ואינו קונה דאין בו ממש. וגם אינו נעשה כו' דאף דבזה קני מד"ד נוכל מקום אף שקונה מ"מ אינו נעשה חליפין כנ"ל

ולכך כ' הנ"י שפיר דבקרקע וקדושין כיון שנותן המטבע ושפיר היא זוכה בהם משום דינא דמלכותא רק אעפ"כ אם היה דעתה על הצורה לבד לא היה מהני דהוי אין בו ממש. רק משום דדעתה בתורת שווי דמים והיינו על המטבע שיש עליו צורה זו ששוה ע"י זה כך ושוב זה באמת שוה כן ושפיר אף במטבע ייד וכה"ג מ"מ דעתה על נייר זה שיש עליו צורה זו שע"י זה שוה ממון וזה באמת כן שע"י דינא דמלכותא היא זוכה בנייר זה ששוה כן והוי ממש כמקדשה בשט"ח דאחרים דצריך לכתוב קני לך איהו וכל שיעבודא ואלו היה דעתה על השיעבוד לבד בלא הנייר לא הי' מהני דא"א לקנות השיעבוד לבד בלא הנייר דמה"ט להרבה פוסקים סי' ס"ו בח"מ צריך מסירת הנייר מקמי כתיבת השיעבוד שיהיה נגרר אחר קנין הנייר ע"ש. ומ"מ כשכותב קני לך כו' ודעתה על הנייר שיש בו שיעבוד זה שפיר מהני אף שהנייר עצמו אינו ש"פ מ"מ מהני מה שדעתה על הנייר שיש בו השיעבוד וזה נעשה שלה כמו שדעתה כו'. וכן ממש במטבע נייר וכה"ג אף שאינו ש"פ מצד עצמו. וגם הצורה לבד היה דבר שאין בו ממש. מ"מ כיון שדעתה על השווי היינו על נייר זה שעליו הצורה ששוה כך וזה באמת נעשה שלה משום דינא דמלכותא שפיר הוי שוה כסף כמו שטרות ומקודשת וכן בקנין קרקע כנ"ל. ולא דמי למקדש בחלקו שכתבנו לעיל דהתם אינו שלו בתורת דין ממון דהתורה לא זכתה לו רק היתר אכילה כדאמר בש"ס (סוכה דף לה ע"א) א"כ אף שיתי' לה הנאה והיתר אכילה מ"מ אינו מממון שלו כמ"ש תוס' משא"כ במטבע דמצד דינא דמלכותא שלו בתורת דין ממון ובמה שנותנה לה יש לה הזכיה בתורת דין ממון ג"כ משום ד"ד שפיר ההנאה מדבר שלו כנ"ל. גם י"ל כמו דדירת בית כו' ואויר חצירו דהוי דבר שאין בו ממש ואינו נקנה מ"מ בית לדירה וחצר לאוירו קונה כמו כן אף דאי דעתו על הצורה לבד אינו נקנה דאין בו ממש מ"מ בנייר לזכות שיש בו מחמת הצורה שפיר נקנה מדין תורה ג"כ כיון שיש בו א משום דינא דמלכותא שוב מהני הקנין מדין תורה הנייר לזכות שבו מחמת הצורה כמו בית לדירה כנ"ל. ויש לדחות. עיין (גיטי דף מג) גבי עבדא דמזדבן לקנסא כו'. בתוס' שם כשאינו שוה פרוטה ומכרו כולו ע"ש

אך עדיין יש לפקפק קצת כדאמר פ"ב דקדושין בשט"ח דאחרים דלא סמכא דעתה משום דמצי מחיל וכיון שביד אחר להפסידה שלא יהיה שוה כלום לא סמכא דעתה. ולאו דוקא ביד הבעל א"כ כיון דצורתא עבידא דבטלה וכפירש"י שהמלך פוסלה כו'. א"כ י"ל דלא סמכא דעתה כמו התם. ואף דבכל שוה כסף יכול להפסד וליזול מ"מ הא גם בשט"ח כן ע"כ דלא דמי לדבר שגופו ממון אף