חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קצא

מעין יש בו ש"פ שטרות השווי שמחמת הצורה א"כ הוא תובע ב' מעין פחות פרוטה שוה כסף ופרוטה שטרות ואין פאן ב"כ לחייבו שבועה. ואין לומר כיון דהפי' בתורה מטבע ב' מעין א"כ בהכי חייב רחמנא שבועה. דז"א דא"כ מוכח דבתבעו כסף ממש יהיה די בשתי כסף פחות פרוטה לחייב שבועה דהא בהכי חייב. וע"כ דליתא דהא מבואר סי' פ"ח ובכל הפוסקים דבעינן גם בכל דבר שיהיה שוה שתי כסף ממש ועוד בה' סלעים דפדיון הבן הא קי"ל אין פודין בשטרות ובצרי לה מה' סלעים אותו השווי של טיבועו. וכן בחילול מעשר דאמר (ב"מ דף נד) דמחללין על פרוטה אף דממעט שטרות ע"ש

ולכך ע"כ דאין זה שני דברים נפרדים הכסף והצורה שיש עליו בטיבועו. רק דכל זמן שהצורה על הכסף נקרא הכסף כסף שיש עליה צורה ושוה הכסף כך דכיון שהצורה תלויה בהכסף ואינו דבר בפני עצמו שוה כסף זה כך כשיש עליו אותו צורה וחשיב הכל גופו ממון וכשמזיקו משלם הכל רק בשף מטבע שהפריד הצורה לבד והפרידו מהכסף והצורה לבד דבר שאין בו ממש ואף שהכסף עצמו נפחת משוויו ע"י כן מ"מ לנגד הכסף עצמו הוי היזק שאינו ניכר ולא מקרי זה מעשה בגוף הכסף. משא"כ כל זמן שאינו נפרד כנ"ל ולכך פודין וכנ"ל. וממילא מיושב החילוק של הנ"י ג"כ דדוקא בחליפין דדעתיה אצורתא לבד וממילא כמו דמבואר בש"ע וסי' ס"ו ובטור שם במכירת שטר כשאינו מועיל במסירה לחוד אינו נקנה גם גוף הנייר משום שאין דעתו לצור עפ"צ והנייר נגרר אחר השיעבוד וכיון שדעתו על החוב ולא קנה לא קנה גם הנייר וגם במתנה הדין כן. ולכך גם בחליפין במטבע כיון דדעתיה אצורה והצורה לבד אינו נקנה דהוי דבר שאין בו ממש ובקנין זה הכסף נגרר אחר הצורה כיון שדעתו אצורה וממילא אינו מועיל. משא"כ בשאר קנינים שדעתו על הכסף שוב אף ששוה פרוטה רק מחמת טיבועו מ"מ כיון שהם ביחד שוה גוף המטבע פרוטה ודעתו על הכסף שיש עליו צורה ששוה כך שפיר מהני הקנין ולא הוי כלל דבר שאין בו ממש דשפיר המתכות עצמו שוה פרוטה כשיש עליו צורה כזו כיון שאין דעתו על הצורה לבד כנ"ל

אמנם עדיין יקשה לשיטת תוס' ורא"ש ורמ"א סי' שפ"ו דאף דשורף שטרות חייב מ"מ שף מטבע פטור. ואי נימא כנ"ל דכל שיש הצורה על המטבע שוה הכסף יותר. א"כ למה יהיה פטור הא הוי היזק ניכר בגוף הכסף שהיה שוה יותר ופחתו דהא צורם אוזן אי הוי סתם קיימא למזבח הוי היזק ניכר וכה"ג וע"כ דגם כשהצורה עליו חשוב לדבר נפרד. ולכך פטור על הצורה דאין בו ממש והכסף הוא כמו שהיה. אך הא גם אי חשוב לדבר נפרד אינו מובן למה יהיה פטור למה גרע משורף שטר. ועוד הא חזותא דמיבעיא בש"ס (ב"ק דף קא) אי יש שבח סממנין כו'. דחזותא לאו מלתא כו'. ואף דהוי דבר שאין בו ממש מ"מ אם א' מעבירו ע"י צפון חייב לשלם לבעל הצמר כמבואר בש"ס (ב"ק דף צט) בנותן לצבע כו' דאי אין אומן קונה בשבח כלי דמי צמרו ושבחו בעי למיתב ליה כו'. ואף דהשווי שמחמת החזותא אין בו ממש. מ"מ בעל הצמר החזותא שלו ושוה הצמר יותר ויש לחלק קצת שמ"ה הוא דבר נוסף על הצמר ע"י הסממנים. ועי' בהרא"ש בת' כלל מ"ב סי' ו' בנותן טבלא לאומן לצייר דאינו יכול לאסור דכיון שאין בו ממש לא שייך אומן קונה כו'

אמנם עיקר נראה בדעת תוס' שם כמ"ש רש"ל ביש"ש ב"ק פ' (הגוזל ק) סי' י"ז דהטעם כיון ששוה למשקל הראשון אלא שהוזל מעט מחמת פחת הצורה ואי רוצה הניזק ליתן השכר יעשה ממנו מטבע כבראשונה כו' וכ' בשם המרדכי כל דבר שהוא בעין אלא שאינו שוה למכור כמו שהיה מתחלה הוי גרמא כו' כמו זורק מטבע למים צלולים אף שצריך ליתן שכר לבר אמוראי לטלו והשף מטבע שצריך לתת שכר לצורף ע"ש. הגם שאינו מבואר היטב החילוק נראה לע"ד כמ"ש רש"י ותוס' ריש פ' הזהב אסימון קונה את המטבע כו' ופירש"י דנעשה עגול ומוכן לצור עליו הצורה ופי' תוס' דחשוב יותר מטבע מפסלתו מלכות כו' כיון שעשוי כתיקון המטבע היוצאת ואינו חסר רק צורה ובדבר מועט יטביעו הרבה ע"ש תוס' ד"ה הזהב וד"ה אסימון כו' כתבו ג"כ כיון שנעשו ברוחב ועובי כו' ובדבר מועט כו'. וכ"כ תוס' (בכורות דף:) ל) ד"ה דמזדבנא בסוף דשכר ההטבעה א' מכ"ה ע"ש. ולכך שף מטבע כו' עדיין שם מטבע עליו דגם בלא הצורה כיון שנעשה ברוחב ועובי כו' נקרא מטבע רק שגורם שצריך ליתן שכר הטבעה הוי כמו בר אמוראה הנ"ל ופטור. וא"כ ממילא כל שהצורה עליו נקרא שפיר כסף השוה כמו שהוא עם הצורה שהכסף עצמו כמו שהוא מתוקן הוא עומד לכך להטביע עליו ושפיר גופו ממון עם הצורה כנ"ל

ונראה דכל מטבע דמיירי בש"ש הוא כן שהמשקל שוה כסף זה רק הטיבוע לסימן שהמשקל כן ונחשב שכר ההטבעה כנ"ל. והצורה ע"פ גזירת המלך. ולכך דוקא בחליפין דעתי' אצורתא לבד מדמקפיד כנ"ל דוקא במטבע זו. משא"כ בנותן הכסף בתורת דמים דעתיה על הכסף שיש עליו הצורה והוי גופו ממון לכל הדברים כנ"ל

וממילא יש להסתפק במעות נייר וכה"ג שאין בו שווי כלום בגופו רק גזירת המלך שיצא בהוצאה דנראה דמחק הצורה חייב ולא דמי לשף מטבע כו'. דבזה אין שם מטבע עליו כלל רק נייר וכמוחק שטר של חבירו דהוי כשורף. וממילא עיקרו הצורה וי"ל דאין פודין בו ולענין פשיעה שומרין ושבועה וכה"ג אפשר דלא אימעוט רק דבמה שנאבד השטר לא נאבד גוף החוב עדיין משא"כ מטבע הנ"ל שנאבד גוף החוב אך הא בפדיון אימעוט אף אי מכירת שטרות מה"ת ומקנה לכהן גוף החוב. וי"ל דדוקא במחוסר גוביינא משא"כ הנ"ל. ואינו מוכרח

גם י"ל כיון דדינא דמלכותא דינא כמו דחשיב (ב"ק דף צז) פסלתו מלכות לנסדק כן מהני הדינא דמלכותא לשוי' גופו ממון כשהצורה עליו כיון שיוצא בהוצאה אך הנ"י ע"כ לא ס"ל כן דהא מה"ט כ' שאינו נקנה בחליפין. ובאמת למ"ש רשב"א בת' סי' אלף ק"ד ס"ל דלפירש"י גם במאי דאין מטבע נקנה בחליפין ג"כ הטעם משום דבר שאינו מסוים א"כ אין צורך כלל לטעם הנ"י שיהיה דומה לשטרות וי"ל שפיר בכל מטבע דחשיב גופו ממון דמסברא כיון שיוצא בהוצאה לכל דבר לא גרע משאר שוה כסף דילפינן שהוא כסף. וגם מסברא לר"ן ז"ל ריש קדושין וכן בש"ס גיטין גבי איצטלית דאמרינן מה לי הן מה לי דמיהן כו' כיון שיכולין לקנות בעדו איצטלית כו'. וכן כסף עצמו אף שהשווי מחמת טיבעו עכ"פ כיון שיכול לקנות הכל והוא עיקר היוצא בהוצאה איך יהיה גרוע משאר שוה כסף. גם די"ל דילפינן מכל הדברים שהצריכה תורה כסף דהיינו מטבע היוצאת ומיעטה שטרות כמו פדיון וחילול מעשר וכה"ג, א"כ מוכח דהכסף עם השווי שמחמת טבעו אינו כשטרות כיון דלעולם במטבע יש איזה שווי מחמת טיבועו וע"כ דחשיב גופו ממון. וממילא יש ללמוד בכל מטבע כן אף שאין בו שווי מצד עצמו כלום. דהא גם בשטרות כ' תוס' (ב"ק דף עא ע"ב) דעדיף מדבר הגורם לממון משום ששוה למכור לכל אדם ע"ש וא"כ נהי דמ"מ חשבינן לשטרות אין גופן ממון היינו משום שאינו יוצא בהוצאה רק שיכול למכור אותו הגורם לממון משא"כ מה שיוצא ואינו מחוסר גוביינא כלום י"ל דחשיב גופו ממון. ועוד דהא בכל הני דממעטינן שטרות מכלל ופרט כו' הוא משום דכ' כסף לפרט והיינו מטבע היוצאת ומרבינן שוה כסף כעין הפרט שיהיה מטלטל וגופו ממון א"כ כיון דחשיב דבר שאינו יוצא רק שוה כסף למכור כעין כסף י"ל דכ"ש מטבע ממש דהוא כעין הפרט דכסף דיוצא בהוצאה. ומ"מ נראה דלא לפדות במטבע נייר וכה"ג שעיקר שווי מצד גזירת המלך, דברשב"א ריש הזהב ובס' א"ז שם פי' דברי רש"י אסימון קרוי או של מתכות ואין עליו צורה או של עץ ויש עליו צורה דאין שם מטבע בתורה רק של מתכות ויש עליו צורה כו' ע"ש. והיינו דבר שיש בו שווי מצד עצמו וכן לילדותי' דרבי דהבא דחשיב הוי כסף פירי לגבי' אף שיוצא בהוצאה יותר מזהב. וכן נחושת לדידן לגבי כסף אף דסגיין טפי מכספא. א"כ חזינן שתלוי יותר בגוף חשיבות עצמו להיות נקרא כסף יותר מחשיבות מה שיוצא בהוצאה ואף לזקנותי' דרבי כספא דיש בו שתיהם כו'. וא"כ ממאי דמרבינן שוה כסף כעין הפרט מה שגופו ממון ושוה למכור. אין ללמוד מזה מה שאין בו חשיבות מצד עצמו כלום אף שיוצא בהוצאה דשפיר אינו דומה לכסף יותר משאר שוה כסף כיון ששם כסף קרוי על שתיהן שיש בו חשיבות ויוצא בהוצאה

וממה שאמרה תורה סלעים שקלים כו'. אין ראיה כלל דנראה עיקר כמ"ש לעיל שהיה המטבע רק במשקל כמבואר בש"ס