חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קפט

ס' כריתות דכ' ס' כריתות ונתן בידה שיהיה הנתינה בתורת ס' כריתות. וא"כ קאי ס' אונתן ג"כ. שוב נראה דהא תנן במשנה וגיטין דף כא) ר"י אומר עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש. ומייתי לה בש"ס פ"ק דר"י בעי כתיבה וחתימה כו' ותמהו תוס' הא כיון דכתיבה בתלוש ממילא החתימה ג"כ בתלוש ותירצו בכתבו על אילן ואח"כ השריש כו' ופוסל ר"י משום החתימה כו' ע"ש. ומבורר שם ברשב"א ור"ן וכל הפוסקים דאף שהיה הכתיבה בתלוש והשריש ובטלי ונתן לה ג"כ פסול וכן בירושלמי שהביא רשב"א שם. וא"כ ע"כ אף דאימעוט מספר אימעוט הנתינה ג"כ כדברי הרמב"ם הנ"ל. וקאי המיעוט דמחובר גם על הנתינה בלא הכתיבה. ושייך שפיר ההיקש כנ"ל גם בקדושי כסף. וגם מבואר שם ברשב"א להדיא מה שהוכיח דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר לענין גט כו' דאינו סובר כהריטב"א שצריך נתינה ממש בידה דא"כ מה חילוק בין מחובר מעיקרא או אח"כ. וכן בין בטלי או לא בטלי. וע"כ דליתא רק סבר כמ"ש לעיל דצריך שיהיה דבר הניתן מיד ליד ומה"ט אימעוט מחובר שאינו דבר הניתן אבל במה שדינו כתלוש הי' ההקנאה שפיר חשיב נתינה ואין ראיה ממעמ"ש כנ"ל. וגם לטעם הירושלמי יש להסתפק בקרקע כנ"ל. ונראה דקנין אגב ושאר קנינים ודאי מהני בקדושי כסף כשהוא מקנה לה הש"כ בקנין אגב וכה"ג אף להפוסלין בקרקע משום ההיקש לגט. ורשב"א ור"ן סוברים דלא מהני קנין אגב בגט ריש הזורק כו'. וא"כ לכאורה אי מקשינן גם בקדושין יפסול. וליבעי דוקא בידה. דהא ליתא דאי שאר קנינים לא מהני א"כ גם מעמ"ש לא יהיה מהני וכיון דמבואר בש"ס להדיא דמעמ"ש מהני בקדושין א"כ ע"כ מהני שאר קנינים ומוכח א' מב' אלו או דלא מקשינן הויה דכסף לגט או כדעת רש"י פ' הזורק דגם בגט מהני שאר קנינים כיון שהוא תלוש. ושוב אין הוכחה ממעמ"ש שלא נקיש לגט דגם בגט כשר. ושוב אפשר לפסול מחובר בקדושי כסף ג"כ. אבל בתלוש לפסול שאר קנינים בכסף קדושין הוי תרתי דסתרי. דממ"נ לדעת רש"י א"כ גם בגט כשר. ולרשב"א ור"ן דפסול בגט א"כ שוב מוכח ממעמ"ש דלא מקשינן כסף לגט כנ"ל [ועי' בב"ש סי' כ"ט ס"ק י' ודוק]

עוד היה אפשר לומר דבתלוש ולסוף חברו לכ"ע מהני בקדושין די"ל דדעת הפוסלין מחובר הוא כדעת השואל בת' רשב"א סי' אלף רל"ג דמה"ט דחה ראיית רשב"א מהתוספתא דעיר הנדחת כו' דהוי תלוש ולבסוף חיברו ואין ראיה למחובר גמור ע"ש. אבל עכ"פ חלוש ואח"כ חיברו ממ"נ כשר דאי כתלוש כשר ואי כמחובר שוב מוכח מהתוספתא דכל מחובר מהני בקדושין כנ"ל. אך אין הכרח דרשב"א בחידושיו ריש קדושין כ' עוד דחיה על ראייה הנ"ל מתוספתא די"ל משום סיפא דמכרן כו' קתני לה ע"ש וכן כתב בתשובה סי' אלף רכ"ו ע"ש. וא"כ אפשר דגם תלוש ולבסוף חברו לא מהני. דבאמת אין לחלק הנתינה כמ"ש הרשב"א. ולא מוכח ממ"נ כנ"ל

והנה לענין גוף הדין לפסול מחובר בתורת כסף לא מצאתי מפורש לא' מהראשונים ז"ל לפסול דמה שהביא רשב"א ז"ל בחדושיו בשם בעל העיטור לפסול. הנה בבעה"ע שלפנינו לא נמצא כלל כ"א מה שכתב באות ק' בדיני קדושין שפי' מקודם קדושי כסף ואח"כ פי' קדושי שטר וכ' וכי היכי דמקשינן הויה ליציאה לגבי לשמה הכי נמי לענין תלוש כדמוכח פ"ק דגיטין דמקשינן והאיכא מחובר ואסקינן מלתא דאיתא בקדושין לא קתני עכ"ל. מבואר להדיא מלשונו דדוקא בשטר פוסל מחובר דהא כ' כמו דמקיש לגבי לשמה כי' דקאי רק על שטר. וכן מדלא הזכיר זה בכסף דאיירי אא ולע"ד נראה דמה שהביא הרשב"א דברי העיטור הוא רק שמקיש הויה ליציאה לענין מחובר ומקודם לא היה נראה לרשב"א לחלק בין קדושי שטר לכסף. וממילא כיון דמקשינן גם בכסף יהיה פסול אבל אח"כ דמסיק הרשב"א חילוק הנ"ל בין שטר דהא דאמר בגיטין דאיתא בקדושין לא תני היינו רק אקדושי שטר משא"כ בכסף שוב אמרינן דגם בעל העיטור סבר כן כפשט לשונו הנ"ל ואף דבת' סי' אלף רכ"ו משמע קצת שסבר כדעת העיטור דאינה מקודשת גם בכסף. מ"מ אין הכרח דג"כ צדד מתחלה דשוים ואח"כ מסיק לחלק בין שטר לכסף ע"ש. וכן בסי' ת"ר כתב דשטר קדושין כשר במחובר והביא ראיה מהתוספתא דעיר הנדחת. אף דשם בתורת כסף והיינו דשבר דשויים ע"ש אבל למסקנותם לחלק אין שום ראיה מבעה"ע כנ"ל. ונראה לי שכן הבין רמ"א ז"ל שכ' סי' ל"ב על מ"ש ב"י בשם רשב"א להכשיר שטר מחובר כתב בד"מ שבעל העיטור פליג. ובכסף לא הביא כלל דבריו

לכך נראה לפסוק דהוי קדושי ודאי בקדש במחובר בתורת כסף כרשב"א ור"ן ופשט דברי תוס' אף שאין הכרח כ"כ כמ"ש לעיל מ"מ פשט לשונם מורה כן. וכן בש"ע ס' ל"ב הביא ב' דעות בשטר משא"כ בכסף וכהב"ש. וכן פ' רש"ל ביש"ש סי' א'. ומה שתמה על הר"ן שלא הביא דברי תוס' כבר כתבנו דאינו קושיא די"ל עציץ נקוב כו'

אמנם נראה דבקידש בקרקע דדוקא בכסף או בשטר דהא צריכה לעשות קנין בהקרקע וכשנותנת לו כסף שקונה עי"ז הקרקע אף דע"י מעשה שלה לא דמי לנתנה היא. דלא גרע מקבלה דאדם חשוב דע"י קבלתו מגיע לה הנאה. וכן בהנ"ל ע"י קבלתו הכסף קונית הקרקע בעד הקדושין. או שכותב שטר מתנה על הקרקע ונותן לה השטר מתנה לקדושין. אבל בקנין חזקה יש להסתפק כמ"ש לעיל דהוי כטלי מע"ג קרקע שאין כאן מעשה שלו רק במעשה שלה נעשה הנתינה ולא מקרי ונתן לדעת מהרי"ל שכ' לעיל ס"ק א'. ולא דמי לכל הנך שע"י מעשה שלו ומקרי ונתן ע משא"כ בחזקה כנ"ל

והב"ש פסק ג"כ בקרקע דמקודשת ובטלי מע"ג קרקע דהוי ספק והיינו מטעם הנ"ל דנהי דההקנאה חשיב נתינה מ"מ צריך מעשה שלו מכי יקח כנ"ל. וכמ"ש לעיל ובלא שום קנין רק שאומר לה ה"א מקודשת בקרקע זו נראה פשוט דלא הוי קדושין דבמאי קנתה דאין לומר כיון דקדושי אשה בפרוטה הוי זה עצמו כנתנה לו כסף מה שמתקדשת ועי"ז הוא קונה הקרקע דז"א דמה בכך שאם תהיה מקודשת תקנה אבל איך יתחילו הקדושין כיון שבלא הקדושין אין כאן נתינה כלל. ולא שייך הכא גיטה וידה באין כא'

וכן מוכח מש"ס (קדושין דף יט ע"א) דאמר בקדושי יעוד דמלוה שיש עליה משכון מקודשת בתוס' שם. דע"כ לאו בהקנאת גופה מקדשה דבמה יצאה בלא שטר ובלא הפקר כו' ע"ש. והא כיון דיוצאת בגרעון כסף א"כ בקדושין אלו נותנת לו הכסף ושוב יוצאת בגרעון כסף ושפיר תתקדש במה שמקנה לה גופה ויועיל על ידי הקדושין ומוכח כנ"ל כיון דבלא הקדושין אין כאן כסף איך יתחילו הקדושין שיהיה נקרא גרעון כסף וכנ"ל

(ג) פרוטה כ' ב"ש בשם המרדכי דאין מקדשין לכתחלה במטבע. וכ"כ ב"ש לקמן סי' ל"א ס"ק ה'. וכ' עלה דהיינו מדרבנן אין מקדשין. ובמרדכי שלפנינו לא נמצא כן רק לשונו פ"ק דקדושין גרסינן פ' הזהב דעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה ע"ש האיך מקודשת במטבע שיש עליה צורה עכ"ל. ונראה שהיה לב"ש גירסא דאין במקום האיך. אולם כמו שבמרדכי שלפנינו מדוקדק שהרי הרמ"א ז"ל בד"מ סי' ל"א הביא דברי מרדכי אות באות כנ"ל. ולא כ' כלום שלא לקדש במטבע בש"ע. ולא אישתמיט שום פוסק לכתוב כן. שמה שמבואר במשנה בפרוטה כו' כנסי סלע זו כו' וכמה דוכתי שדוקא בדיעבד. ולחד טעמא בש"ס [י"א] טעמא דב"ש בדינר תקנת חכמים שלא יהיו ב"י כו'. וא"כ ע"כ לדידיה בדינר כו' מקדשין אף מדרבנן וכן פרוטה לב"ה. וממילא גם לשאר טעמים כן דלא פליגי בזה כלל

והנה קושית המרדכי אינו ממה דאין מטבע נעשה חליפין דזה הטעם דצורה עבידא דבטלה הוא כמ"ש רש"י ז"ל שם דהוי כדבר שאינו מסוים ולא הוי דומיא דנעל כו'. ולא שייך טעם זה רק בקנין חליפין דבעי דומיא דנעל משא"כ שאר קנינים. אולם כונת המרדכי לע"ד מהא דקי"ל אין מטבע נקנה בחליפין ג"כ וע"ז לא שייך כלל הטעם דאינו מסוים ואינו דומה לנעל דהא כל הדברים נקנין בחליפין אף דלאו כלי כמבואר בש"ס שם להדיא שעל דבר הנקנה א"צ נעל. ואין טעם אחר רק דהא דדעתיה אצורה וצורה עבידא דבטלי הוי כדבר שאין בו ממש כמ"ש הנ"י כיון דעבידא דבטלה שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת כו' לית בה מששא וה"ל כאותיות שאין גופן ממון ומ"ה אינו נקנה בחליפין. ואם כן בקדושין ובקרקע ג"כ לא יועיל. אך הנ"י שם יישב זה דדוקא בחליפין שרוצה מטבע זו דמקפיד שיהיה בעין אמרינן דעתי' אצורתא כי', משא"כ כשמקבלו בתורת דמים דהתם לא מקפיד שיהיה בעין ולפיכך קרקע נקנה בכסף ואשה מתקדשת נמי בכסף כו' ע"ש.