חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קפח

בעי רק בלא לשמה דבכסף ודאי כשר. אבל למה דמסיק דליציאה מקשינן לא מקיש כלל הויות להדדי שוב בכסף כשר גם מחובר כנ"ל

עוד י"ל דאפשר ר"ל לטעמי' דלקמן מ"ד כמחלוקת לגירושין כו' צווח ר"ל ויצאה והיתה כו' דסבר היקישא דויצאה והיתה לכל מילי גם לאופן הקנין, אבל לדידן דלא אשגחו בי' וקי"ל כר"י התם ע"כ דלא איתקוש לאופני הקנין ממילא כשר מחובר. או כמ"ש רשב"א קדושין דלאו לכל מילי אמרינן היקש דהויה ליציאה ע"ש

אמנם קשיא לי מהא דאמר גטין (דף עח ע"ב) גבי קרוב לה מגורשת לגטין ולא לדבר אחר פריך מדתנן וכן לקדושין ומשני קדושין דכ' ויצאה והיתה כו' וקאי גם אקדושי כסף כמבואר ברמב"ם וש"ע סי' ל' דמה"ט קרוב לה מקודשת וא"כ ע"כ דגם לגוף הנתינה איתקוש קדושי כסף ליציאה ואף דהתם תקנתא דרבנן הוא כמ"ש הר"ן מ"מ הא כ' שם הר"ן הטעם משום דהקישה תורה הויה ליציאה לכך לא היה אפשר להם לחלק בין גט לקדושין וכיון שתקנו בגט משום עגונא שיועיל יכולה לשמרו הוצרכו לתקן גם בקדושין כיון שהקישה תורה ע"ש. וא"כ מוכח דגם קדושי כסף איתקוש דאל"ה אין טעם כלל כיון שלא הקישה תורה כסף לגט לענין הנתינה. ומוכח דגם כסף הוקש לענין הנתינה כנ"ל

ואפשר לומר בדוחק כיון דקדושי שטר הקישה תורה והוצרכו לתקן בשטר קדושין שוב לא רצו לחלק בקדושין ותיקנו גם בכסף או דנהי דלא איתקוש מ"מ לא מצינו שיהיה קדושין חמור מגט שיהיה חשוב נתינה בגט ולא בקדושין. והיא נגד הסברא דאם בקדושי כסף דלא בעי נתינה גמורה לא יהיה חשוב נתינה ביכולה לשמרו ובגט דבעי נתינה גמורה יהיה מהני יכולה לשמרו ולכך מדתיקנו בגט הוצרכו לתקן גם בקדושי כסף כנ"ל. ודוחק דלשון הש"ס משמע מהקישא אתי עלה

אולם לשון רשב"א ור"ן שכ' דבריהם אהא דשוה כסף כו' ה"מ מטלטלי אבל קרקע מחובר כו'. ולא הזכירו הספק שלהם אי בעי נתינה ממש מיד ליד כו'. דגם בתלוש שייך הספק. הגם שאפשר דעל הנתינה לא הזכירו דאין ראיה מהמשנה שלא יצטרך נתינה ממש. רק אקרקע שא"א בנתינה. לכאורה מוכח מלשון המשנה סתם שוה פרוטה דגם קרקע בכלל וממילא מוכח דלא צריך נתינה ממש. ולכך כ' דבריהם על המשנה והזכירו קרקע. אבל עדיין דוחק שלא הזכירו גוף הספק דשייך גם בתלוש ולכך נראה דהא כבר כתבנו דמוכח ממ"נ מהא, דמעמ"ש דמהני הקנאה בקדושין אף שאינו נתינה ממש. אף דלא מהני בגט. ולרש"י ע"כ מספר כו'

אולם לע"ד לשון רשב"א פ"ב דגטין במשנה אין כותבין במחובר אינו כהריטב"א שם שמפרש דהטעם בנותן כל המחובר משום דצריך לקיומי קרא כפשטי' שיתן בידה ממש ומחובר א"א ליתנו לידה ממש ע"ש. ולשון הרשב"א דבעיין דבר הניתן מיד ליד דהיינו תלוש משא"כ מחובר אינו דבר הניתן מיד ליד וכ"כ הב"י סי' ק"כ. וסבר שפיר דאף דהקנאה היה חשוב נתינה כמ"ש רש"י ז"ל מ"מ מיעטה תורה קרקע שאינו דבר הניתן כו'. והוא ממש כמו מיעוט הירושלמי מספר ע"ש. וקושית הריטב"א מעבד ועציץ נקוב. כמו שמתורץ לשיטת הירושלמי דע"כ היה איזה חילוק שלא נקיש כאן עבד כמו כן לדידן מקרא דונתן כו'. וא"כ גם לרש"י ז"ל אף דמועיל קנין בגט היינו בתלוש שהוא דבר הניתן מיד ליד לא צריך מיד ליד ממש משא"כ קרקע כנ"ל. וא"כ שוב מספקא להו שפיר בקדושין די"ל דמקשינן למעט במקנה לה קרקע שאינו דבר הניתן כו' ואין ראיה ממעמ"ש דלרש"י מהני קנין כיון שהוא דבר הניתן כו' ובאמת רשב"א ריש פ' הזורק לא דחה דברי רש"י דקנין אגב בבירור רק כ' דמשמע דלא מהני ע"ש. ומדוקדק לשונם שהעמידו דבריהם רק על מחובר לקרקע אי מהני בקדושין. אבל בשחר דברים שפיר מהני ההקנאה דחשיב נתינה כדמוכח ממעמ"ש כנ"ל. ולהנ"ל אפשר דלאיכא מ"ד דפסלי מחובר מ"מ ס"ל דטלי קדושיך מע"ג קרקע מהני דבתלוש שפיר מהני כל הקנינים דלענין זה אפשר דלא מקשינן כיון דהקנאה מהני כמו מעמ"ש. רק קרקע ומחובר נמעט שאינו ניתן מיד ליד כנ"ל

וכן לטעם הירושלמי משום ספר. ג"כ כ' רשב"א שם דאף דקי"ל ספר לספירת דברים מ"מ מדאפקא בלשון ספר ש"מ תלוש דוקא א"כ גלי אונתן דדוקא תלוש. ובל"ז ע"ש (פסחים דף לד) דונתן תלוש כו' וג"כ לרש"י ז"ל אימעוט קרקע אף דמהני קנין ושוב אי מקשינן קדושין לגט אפשר, לפסול קרקע דאף דלא בעי ספר. מ"מ כיון דגם בגט לדידן לא בעי ספר ואעפ"כ מדאפקיה כו' פסלה תורה מחובר ולאו מטעם ספר, שוב גם בקדושין יש לפסול כנ"ל ובזה מיושב לשון מהרי"ט וב"ש שכ' מחוסר קציצה ולא שייך בקדושין ע"ש שתמוה מה ענין זה לנותן המחובר ולמ"ש י"ל דבשלמא בגט פסול כשכתב על מחובר ומקנה אף דהוי נתינה משום שאינו דבר הניתן מיד ליד כו' ואף דהא כיון שמקנה לה יכולה לקוצצה א"כ מקנה לה דבר הניתן מיד ליד אך הפסול שוב משום מחוסר קציצה כיון שתהיה הנתינה על אחר שתקצץ שיהי' אז דבר הניתן כו' שוב לא עדיף מתלשו בעצמו ונתנו לה דפסול אבל בקדושין דלא שייך מחוסר קציצה א"כ אף שמקנה לה אילן וכה"ג הא נותן לה דבר שתוכל לקצצו וכיון דההקנאה הוי נתינה וקנין מהני גם עכשיו א"כ י"ל דמקרי נותן לה דבר הניתן מיד ליד דהא נותן לה שתוכל לקצצו דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה לענין קנין רק בגט פסול מחוסר אף שבידו ע"ש. משא"כ לענין קדושין מהני נתינה זו דהא בהקנאה זו נותן לה דבר הניתן מיד ליד ג"כ דבידה לקצצה אי טלי מע"ג קרקע מהני כנ"ל רק דבעי דבר הניתן כו'. וכ' הב"ש שפיר החילוץ הנ"ל דעכ"פ במחובר תהיה מקודשת. ונהי דקדש בגוף הקרקע לא שייך זה אבל במחובר לקרקע שייך שפיר כנ"ל. דהא ודאי אם היה מקדשה בפירוש בהאילן לאחר שתקצצנו היה מהני למ"ש דהא נותן לה דבר הניתן מיד ליד, דדוקא לאחר שאתגייר כו' מטעם דשלב"ל משא"כ בהנ"ל דבידו. ושוב גם בסתם מהני דכיון שמקנה יש בו דבר הניתן כו' דמחוסר קציצה לא שייך כנ"ל שאין כאן כתיבה. אך זה שייך בדבר העומד לקצוץ דקי"ל בעומד לבצור כבצורות דמיין. ולענין גט מ"מ מחוסר מעשה ואינו דבר הניתן מיד ליד בלי מעשה קציצה משא"כ בקדושין שוב חשיב ניתן מיד כו' אבל בדבר שאינו עומד כו'. מ"מ נותן ומקנה לה דבר שאינו ניתן מיד ליד עכשיו בשעת נתינה ועוד דבקרקע גופי' כשמקדשת לא שייך הנ"ל

והנה לטעמא דירושלמי מקרא דספר מה ספר תלוש כו'. ע"כ מוכח דהקנאה בקרקע חשיב נתינה דאל"כ א"צ למעט מספר בל"ז א"א ליתן. וכ"כ הרמב"ם ז"ל להדיא בה' (גיטין דף כא ע"ב) שכ' אבל ראיתי בירושלמי והוא כו' ברייתא בספרי ותוספתא כו' מה ספר כו' ומיהו בגמ' דילן לא דרשי הכי כו' ומאן דדריש לא נפקא לי ממחוסר קציצה כשנתן לה אילן וקרקע דדמי למניח גט בחצירו וכ' לה מתנה עליו ואפ"ה פסול. ומחוסר קציצה פסול אחר הוא, גם בתלוש כו' ע"ש וממילא בקדושין כשר. רק לש"ס דילן דהטעם משום נתינה כנ"ל

ולמ"ש לכאורה א"כ אין ראיית הרשב"א בח' ובתשובה סי' אלף רל"ג מוכרחת כלל מהתוספתא דמקדש בעיר הנדחת כו' דמשמע דאי לאו דאיסורי הנאה הוי מקודשת אף שמחובר ע"ש דהא לתנא דתוספתא דמפיק תלוש מספר שפיר מקודשת במחובר כיון דע"כ, חשיב נתינה. משא"כ לש"ס דילן דע"כ הפסול מחובר משום דלא חשיב נתינה ושייך ההיקש לפסול גם בקדושין. וכיון דחזינן דפליגי בזה ש"ס דילן ותוספתא כמ"ש הרמב"ן ותליא בהא א"כ אין ראיה. אך רשב"א ז"ל בחדושיו כ' די"ל דלא פליגי דגם לש"ס דידן מדאפקיה בלשון ספר כו' ממעט מחובר. ואם כן ראיה דידיה שפיר

וגם לרמב"ן ז"ל אין הכרח אף דמפיק מחובר מספר שלא יהיה שייך היקישא דויצאה והיתה לפסול גם בקדושין. ודלא כמ"ש לעיל דאף דודאי לא שייך שיצטרך בכסף קדושין ספר. מ"מ הא גם בגט לא קפיד ספר דוקא. רק דיליף הירושלמי מה ספר תלוש אף כל תלוש ע"ש הלשון וגלתה תורה שהקפידא תלוש דוקא. וממילא י"ל גם בקדושין ההיקש דיהיה דוקא הנתינה דבר תלוש ומייתי רשב"א ור"ן שפיר ראיה מהתוספתא דאי נימא דמקשינן הוי' דכסף לגט היה ראוי להיות פסול גם לתוספתא וע"כ דלא מקשינן כנ"ל

אך אינו מוכרח כלל דכיון דילפינן מספר א"כ הא דממעטינן במחובר הוא משום הכתיבה דוכ' לה ספר כו' כתיב והקפידה תורה שיהיה הכתיבה על דבר תלוש. אבל אין הוכחה על הנתינה והא ודאי דכיון שהקפידא על הכתיבה לא שייך להקיש כסף קדושין לי אה כנ"ל. אך למ"ש הרמב"ם ז"ל מנין שצריך שיתנו לה בתורת