חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קפז

ז"ל דגם בגט מהני קנין דקרוי נתינה א"כ שוב גם הקנאה בקרקע הוי נתינה ולא איפסל בגט רק דבעינן ספר וממילא ג"כ כשר בקדושין כסף דלענין ספר לא שייך לאקושי לגט ונתינה שפיר הוי כנ"ל. וממ"נ כשר ואף דמדברי הר"ן פ"ק דגטין מבואר דבגט שחרור היה מהני ג"כ מעמ"ש וכן בגט אשה אם היה שייך התקנה שתקנה ע"ש. כבר כתבנו לעיל ס"ק א'. דע"כ כונתו לדעת רש"י דקנין מהני בגט. או אפשר דשם שהגט בעין בפקדון י"ל דכיון שהנפקד משאיל ביתו לשמירת ממון המפקיד כמ"ש הרא"ש פ"ק דפסחים דביתו דמפקיד קרינן ביה. ולכך אם היה דין מעמ"ש והיה זות היה נתינה לידה. או משום זכי' דגם לחצר דשליח לקבלה מהני, ולכך אם היה מהני תן מתורת מעמ"ש שוב זוכה הנפקד בשבילם וחצירו כידה. אבל עכ"פ שם במלוה ע"פ בקדושין אף דמעמ"ש קונה אבל עכ"פ נתינה לידה אינו דליתא בעין רק שהחוב נעשה שלה. והוא כקנין אגב דלא מהני בגט ומוכח שמועיל בקדושין אך אפשר דסוברים כהפ' דבמחילת מלוה או ארוח זימנא אף שאינו מפרש בהנאת כו' ג"כ מקודשת דכיון שאין דבר בעין גם בסתם דעתם על ההנאה משא"כ מקדש במלוה גופי' דיש בעין דעתם על גוף המלוה ע"ש. וממילא בחוב דאחרים שאין דבר בעין י"ל דעתם בסתם על ההנאה וזה הוי נתינה לידה כנ"ל. משא"כ בקרקע דהוא בעין ודעתם על גוף הקרקע ואינו נותן בידה כנ"ל

ולכאורה קשה להר"ן ז"ל נהי דלא מקשינן הויה דכסף לגט מ"מ כיון דקדושי שטר מחובר פסול מהיקישא ליציאה שוב מקשינן הויות להדדי ופסול קדושי כסף במחובר ג"כ דזה כל הספק בש"ס לענין שלא לשמה אי מקשינן לגט או הויות להדדי אבל בזה כיון דפסול בשטר ממילא יפסול בכסף ג"כ. ועם הירושלמי לא קשה דאף דצריך בשטר קדושין ג"כ ספר אבל בכסף לא שייך. אך לטעמא דנתינה שהסכימו כל הפוסקים קשה כנ"ל

ונראה דהא כבר כתבנו לעיל דהא מצינו דהקנאה חשיב נתינה בכל הדברים גבי שביעה ואונאה דכ' כי יתן והוי מרבנן גם קרקע אי לאו כלל ופרט ע"ש פ' הזהב. ואף היכא דכ' בידו כו' ריש מרובה אקרא דהמצא בידו כו' הוי ג"כ מרבינן קרקע ע"ש. ואף דאמר ב"מ דהיכא דכתיב בידו ידו ממש ולא רשותו ע"ש. מ"מ השתא דכ' ונתן בידה כו' דמרבינן לאו דוקא ידה ממש אלא אפילו גנה חצירה כו' מרבינן רשותה ג"כ ע"ש. וא"כ כיון דבכל דוכתא אמרינן בדבר שהוא שלו כל היכא דאיתא ברשותי' דמרי' איתא. א"כ למה לא יועיל בגט ההקנאה אף שאינו בא לידה או לחצירה הא כיין שקנתה הגט ברשותה הוא. אך הטעם פשוט כמ"ש לעיל דלענין קנין זכות ממון שיש לבעלים בחפץ שפיר כל היכא דאיתא ברשותו הוא מאחר ששלו הוא. אבל בגט כיון דכ' על איסור הנאה כשר רק ונתן נתינת גט הוא כדאמר גטין כ'. ולענין גוף הגט שלא בתורת זכות ממון כל זמן שאינו בידה ממש לא מקרי שהגט הוא בידה אף שהזכות ממון בידה כל היכא דאיתא מ"מ גוף הגט אינו בידה. ולכך לא מהני עד שיבא לידה או חצירה שהוא כידה כנ"ל

וא"כ בכסף קדושין שהנתינה בתורת זכות ממון שוב שפיר כשמקנה לה חשיב נתינה ממש לידה דבתורת קנין של הזכות ממון זה הוא בידה כל היכא דאיתא כיון שנעשה שלה. וא"כ לא שייך כלל לפסול מטעם ההיקש דהויות להדדי ג"כ. כמו דכ' בשטר קדושין על איסורי הנאה דכשר כמו בגט ולא אמרינן דנקיש הויות להדדי שיפסול כמו בכסף דז"א דזה עצמו החילוק שבין כסף לשטר דשטר אינו בתורת כסף. וזה לע"ד כונת הירושלמי שהביא הרי"ף והרא"ש ריש קדושין הדא דתימא בשטר שאינו ש"פ אבל בש"פ כסף הוא כו' והיינו דלא שייך ההיקש לפסול שטר שאינו ש"פ דהא זה עצמו החילוק בין שטר שאינו כסף ומהני בתורת שטר ע"ש. וא"כ ממילא גם להיפוך לענין הנתינה בהקנאה לא שייך ג"כ ההיקש דהא אף שלענין קדושי שטר לא הוי נתינה לידה בהקנאה הוא לפי שאינו כסף והשטר לא בא לידה כל שאינו בא לידה ממש. משא"כ בקדושי כסף בההקנאה שמקנה לה שפיר בא לידה דכיון שנעשה שלה כל היכא דאיתא ברשותה הוא לענין הזכות ממון בהחפץ והוי נתינה וכמ"ש הר"ן לענין לשמה דלא שייך בכסף כיון שאינה מתקדשת מחמת טיבועו רק מחמת שויו אינו בדין שיצטרך לשמה ע"ש. כן י"ל בענין הנתינה בהקנאה כנ"ל. והאיכא מ"ד סוברים דמקשינן גם הויה דכסף לגט כו' דכיון דבגט שהוא נתינת גט לא מהני מחובר ממילא גם בכסף אף שאין הטעם כנ"ל

ובפשיטות נראה דמאי דכ' הר"ן בסוף דאף דאי אקשינן א הויות כו' לגמרי מקשינן כו'. נראה שמפרש שזה עצמו הוא בעי' דש"ס. אי מקשינן הויות שיהיה אופני הקנין שוים וממילא לא בעי לשמה. או דמקשינן ליציאה כו' אבל להדדי לא מקשינן כלל לענין אופני הקנין דלא מצינו ההיקש רק בכתובות ע"ד לענין תנאי בקדושין כו' ולענין האב זכאי כו' שהוא ענין כלל הקדושין אבל לא באופני הקנין שיהיו שוים. כיון שחלוקים הן זה כסף וזה שטר מה שייך להשוות אותם בפרטי הקנין. וא"כ למה דפשיט ויצאה והיתה כו' הוא כמ"ש רש"י ז"ל שהרי עיקר שטר למדנו רק מגט אבל הויות לא מקשינן כלל לענין הקנין. וממילא מחובר כשר בכסף כיון דלא מקשינן לגט ולא אהדדי כנ"ל. ולא קשה. ולכאורה משמע מדברי רש"י ז"ל שכ' דלכך מקיש ליציאה שהרי עיקר שטר בקדושין לא למדנו אלא מגט כו'. ומשמע דקדושי כסף לא מקשינן. אך אין ראיה די"ל דרש"י פי' הטעם למה פשיט ליה דמקשינן ויצאה והיתה יותר מהויות להדדי הא אדרבה כל דאיכא לחומרא וקולא לחומרא מקשינן שתהיה מקודשת גם בשלא לשמה וע"ז פי' רש"י כיון דלא למדנו רק מגט סברא יותר להקיש לגט מאהדדי אבל במה שאין כנגדו היקש אחר י"ל מודה דגם קדושי כסף מקשינן

אך למאי דקי"ל כר' יהושע (חולין דף קכ) דדון מינה ואוקי באתרא ופירש"י (זבחים דף צא ע"ב) דבר הלמד בין בגז"ש ובין בהיקש ע"ש. וא"כ אי נימא דגם למסקנא סבר היקש דהויות להדדי א"כ למה מקיש לגט מאי בכך שעיקר שטר קדושין לא למדנו אלא מגט מ"מ אחר שכבר למדנוהו מגט נוקי באתרא הויות להדדי שלא יצטרך לשמה אלא מוכח דלמסקנא דר"ל ויצאה והיתה לא אמרינן כלל היקישא דהויות לענין הקנין כנ"ל. אך יש לדחות דבכמה דוכתי נראה דקי"ל דון מינה ומינה ע"ש (מנחות דף קו). עוד יש לחלק

והנה תמיה לי על הר"ן ז"ל שלא הביא הירושלמי שמפו' כדבריו ריש פ' האומר הרי את מקודשת ל' יום אמר ר"י הדא דאת אמר מקודשת בכסף אבל בשטר הואיל ולא למדו כתב קדושין אלא מגט מה גירושין אינה מגורשת אף קדושין א"מ ע"ש. ומבואר דאף לגוף האישות לא מקשינן לגט אלא קדושי שטר ולא כסף. וגם להדדי לא מקשינן לפסול בכסף. ומכש"כ לענין הנתינה במחובר וע"ש בר"ן פ' האומר ושאר פ' ובש"ע סי' מ' ובח"מ וב"ש שם דקי"ל כירושלמי הנ"ל. והחולקים שם היינו דס"ל דש"ס דידן חולק גם בגט דאמרינן כיון דפסקה פסקה ע"ש אבל בזה לא מצינו חולק דקדושי כסף לא איתקוש

אך י"ל דסברי כיון דבש"ס דילן (נדרים דף כט ע"א) אמר ומה אם אמר היום את אשתי כו' מי נפקא בלא גט וכ' שם תוס' ורא"ש דפשיטא ליה מדאמרינן בגט כיון דפסקה כו' ומקשינן הויה ליציאה ע"ש ולא מחלק כלל בין קדושי כסף לשטר א"כ ע"כ דפליג אירושלמי גם בזה וסבר דגם כסף איתקוש לגט וגם בבעיא דרבי אבא בגיטין פ' המגרש בשיור דבעי בקדושין האיך ופשיט ויצאה והיתה כו' ע"כ דלא כירושלמי ונהי שאין ראיה להיפוך מש"ס דשם לענין גוף האישות כמ"ש לעיל אבל עכ"פ מוכח דחולק בזה אירושלמי לענין ההיקש ושוב אין הוכחה דלא נקיש גם באופני הקנין בכסף כנ"ל: ומדברי תוס' ד' אהא דאמר מה לכסף שפודין בו כו' שהקשו נימא, קרקע תוכיח כו' דמבואר שמקודשת בקרקע. אין ראיה כלל די"ל כונתם עציץ נקיב שדינו כקרקע שאין פודין כו' ומקודשת דהוי נתינה גם בגט כדאמר בש"ס להדיא (גיטין דף כא ע"ב) ולכאורה קצת הוכחה מדבעי ר"ל בשטר שלא לשמה ולמה לא בעי במחובר ולאיכא מ"ד א"ש דדוקא בלשמה שבכסף ודאי לא בעי לשמה מבעיא ליה אי מקשינן הויות או ליציאה משא"כ מחובר פסול בשתיהן אבל לר"ן גם במחובר שייך הבעיא אי מקשינן לגט ופסול או לכסף וכשר אך למ"ש לעיל אין ראיה. דהא מחובר בשטר ממ"נ פסול אי ליציאה מקשינן פסול ואי מקשינן הויות להדדי שוב פסול מחובר בין בכסף ובין בשטר דמקשינן כסף לשטר, ולכך