חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קפו

שיחרור כשהוא ביד אחר מטעם מעמד שלשתן והוצרך לתרץ שלפי שאין גופו ממון לא תיקנו מעמ"ש. והא בל"ז נהי דהוי קנין מ"מ לא עדיף מקנין אגב שדחה הר"ן פ' הזורק דעת רש"י ז"ל שיועיל קנין אגב בגט משום דנהי דקני מ"מ אין כאן נתינה מיד ליד ע"ש ממילא איך יועיל מעמ"ש בגט שיחרור. ונהי דנימא דשוב זוכה הנפקד הגט עבור העבד והוי כבא לידו. מ"מ מיד הרב לא בא לו כמו חצירה הבא לאחר מכאן. וע"כ דלא צריך מיד ליד בשיחרור כנ"ל. אך עדיין קשה שכ' שם הר"ן גם בגט אשה דלא קשה שיקנה בתורת מעמ"ש משום דחוב הוא לה לא שייך מעמ"ש. ולמה ליה האי טעמא הא בגט ודאי בעי מיד ליד ואף אם יהיה מעמ"ש קונה מ"מ לא מהני בגט. וצ"ל דהר"ן מקשה לשיטת רש"י פ' הזורק דגם שאר קנינים מועיל בגט יועיל גם מעמ"ש ורוצה ליישב גם לדעת רש"י ז"ל, וממילא גם בשיחרור הוצרך לטעם שאין גופו ממון לרש"י. ואין ראיה לדידן. ועוד דהוצרך לשיטת הרי"ף שהזכיר רק לענין דלא מצי למהדר ביה. שוב מצאתי להדיא בריטב"א בח' לקדושין (דף כג ע"ב) גבי בעיא דעבד מהו שיעשה שליח לקבל גטו כו' שכ' לפשוט דטלי גטך מע"ג קרקע פסול בגט שיחרור כו' וכיון שהגיע גט לידו לא מיד האדון ולא מיד שלוחו לא מהני ע"ש

(ב) נותן ה כו'. כ' ב"ש. כ' הר"ן ותוס' ורשב"א ריש קדושין אם קדש במחובר לקרקע הוי קדושין אע"ג דאם קדש מחובר לא הוי קדושין משום דמקשינן הויה ליציאה כו' אבל כסף לא שייך בגט לכן אם קדש בקרקע מקודשת. גם י"ל שאני גט מחובר דפסול משום מחוסר קציצה אבל קדושין קי"ל אף אם לא בא לידה מקודשת כמו תן לפלוני כו'. והנה מ"ש מחוסר קציצה אינו ענין כלל לכאורה דזה בתלשו בין כתיבה לנתינה אבל כשנותן כל המחובר הטעם כמ"ש רשב"א ור"ן שם דאינו נתינה. עיין מ"ש לקמן פי' דבריו

והנה הר"ן ז"ל כ' ז"ל איכא מ"ד כו' קרקעות לא דגמ' אמר דמקשינן כו' מה יציאה במחובר לא אף הויה כו' והביאו ראיה כו' דאמר אמחובר כו' מלתא דאיתא בקדושין לא תני כו' וליתא דה"מ בחדושי שטר כו' דקדושי שטר הוא דמקשינן כו' אבל נתן לה קרקע או מחובר בתורת כסף ודאי מהני דהויה דכסף לא בעינן דומיא דיציאה כו' והכי מוכח לקמן דאמר מה הויה דכסף לא בעי לשמה כו'. ואע"פ שאפשר לדחות שאין בדין שיהיה צריך לשמה הויה דכסף שאינה מקודשת מחמת טבעו אלא בשוי' כו' דאף על גב דכי מקיש הויות להדדי לגמרי מקשינן כו' אפ"ה כיון דהאי לא מוכח מהא דגטין ובתוספתא מוכח בהדיא דקדש במחובר מקודשת מסתברא דהוי קדושין וכ"כ רשב"א. והנה נראה דטעם הר"ן ז"ל אף דמצינו בכמה דוכתי דגם הויה דכסף איתקוש ליציאה דהא פ"ב דקדושין שליחות בקדושין מהיקש הנ"ל. ולקמן מ"ד כמחלוקת בגירושין כו' מהיקש הנ"ל גם בכסף. הגם שיש לדחות דבשליחות בעי למילף במ"מ מגט ופריך מה לגט שבע"כ וא"כ שוב משני שפיר ההיקש וכיון דבשטר קדושין מהני שליחות מהקישא אף שמדעתה שוב לא שייך הפירכא דבע"כ וילפינן קדושי כסף במה מצינו. וכן לקמן מ"ד דהחילוק בין קדושין לגט אמר שם דמפקעת עצמה כו' או דמדעתה כו'. וא"כ כיון דקדושי שטר אתי מהקישא שוב לא שייך החילוק דמפקעת ומדעתה וממילא גם קדושי כסף כן אך בש"ס פ' המגרש גבי שיור דבעי ר"א בקדושין האיך ופשיט בין לר"א כו' ויצאה והיתה. וגם בקדושי כסף כן. ובשאר דוכתי. אך הטעם דבעיקר קנין האישות שפיר אין חילוק בין כסף לשטר ומקשינן ויצאה והיתה כמו ביציאה צריכה לצאת ממנו לגמרי בלא שיור כן בהויה צריכה שתהיה אשתו לגמרי וכן הויות להדדי דאמר פ' המדיר לענין תנאי הוא ג"כ כנ"ל דמדכללה תורה כל הויות להדדי בקרא דוהיתה ודאי אין חילוק בין שהיא אשתו ע"י קדושי כסף או שטר. אבל באופני הקנין דקדושין כיון שאין הקנינים שוים דבגט רק שטר ובקדושין אמרה תורה ג' דרכים ודאי דלא שייך שיהיו כולם שוים ואין סברא לומר שיהיה כסף דקדושין דומה לשטר מויצאה והיתה הא בזה עצמו חילקה תורה. ומה"ט נראה דלקמן מ"ד צווח ר"ל ויצאה והיתה וליכא דאשגח בי' כו' ותמוה למה הא קי"ל הך היקישא. ולמ"ש א"ש דהתם מחלק דגט דבע"כ בין היא בין אבי' משא"כ קדושין דמדעתה כו' ע"ש וא"כ שוב לא שייך לאקושי לגט דהא בזה עצמו חילקה תורה שגט בע"כ וקדושין מדעתה וכיון דהא דמן אבי' תלי' בהא לא שייך לאקושי

והנה לטעם הירושלמי הובא ברשב"א ור"ן פ"ב דגטין כ"א דפסול מחובר בגט מדכ' ספר היינו תלוש ע"ש ודאי דלא שיך למיפסל בכסף קדושין מחובר מהיקישא דיציאה דאטו לבעי ספר בכסף קדושין הא זה עצמו החילוק בין כסף לשטר שאינו ספר רק איכא מ"ד ס"ל דלש"ס דידן לא אימעוט מספר כלל כמ"ש רמב"ן ורשב"א וריטב"א ושאר פ' דקי"ל לספירת דברים כו' ואין לנו לימוד אחר למעט כתב על מחובר ונותן לה כל המחובר שמקנה לה. רק מדכ' ונתן בידה והקנאת המחובר אינו נתינה מיד ליד ולכך לא מפסל עציץ נקוב ועבד אף שדינם כקרקע ממש דכיון דשייך בהו נתינה מיקיים ונתן דלא אימעוט קרקע בתורת קרקע כבשאר דוכתי רק משום דא"א לתנו מיד ליד כ"כ ריטב"א להדיא שם כ"א ע"ב. והיינו דמספקא להו להפוסקים שהביא הר"ן בקדושי כסף כיון דצריך ג"כ נתינה כמו בגט וי"ל דאיתקוש לגט מהיקש הנ"ל שיהיה צריך נתינה ממש מיד ליד. והקנאת קרקע אינו נתינה מיד ליד. ואף דנתינה בשאר דוכתי חשוב גם בקרקע נתינה ב"מ נ"ז גבי שבועה ואונאה דכ' כי יתן איש כו' ולא מימעט קרקע רק מכלל ופרט אבל מכי יתן לא אימעוט. וכן ב"מ נ"ד אין הקדש מתחלל ע"ג קרקע מכלל ופרט ומדכ' ונתן הכסף לא הוי אימעוט וכן פדיון ושאר דוכתי. וע"כ דבכל מקום חשיבא ההקנאה נתינה רק בגט אימעוט. ומספקא להו כיון דנתינה צריך בקדושין כמו בגט שוב שייך לאקושי לגט דלבעי מיד ליד. ואף דחזינן בקדושין דמהני בהנאה לחוד בלא נתינה כלל כמו הנאת מלוה ודבור לשלטון וקבלה דאדם חשוב וכה"ג היינו משום כיון דמקדשה בההנאה השוה כסף והנאה זו בא לה מיקרי זה שפיר נתינה לידה או לרשותה שאין נתינה אחרת בהנאה זו רק שתהנה ובא לה דאין חילוק בין לידה או לגופה וגם בגט מהני לקלתה לקיקה. משא"כ כשמקדשה בגוף החפץ והחפץ שמקדשה בו אינו בא לידה כמו קרקע דהדבר שתתקדש בו לא בא לידה ובהנאה לא קדש שפיר י"ל דלא מהני כמו במלוה דממילא איכא הנאת הפטור ואעפ"כ בפי' בהנאת מלוה מקודשת ובמלוה סתם לא מהני דבמה שמקדש אינו נותן לה שכבר שלה. ובחנם דחה הב"ש והן דברי מהרי"ט במ"ש דהא בקדושין אפילו לא בא לידה מהני כמו תן לפלוני כו'. דפשוט דלא נעלם מהראשונים ז"ל זה דמקודשת בהנאה רק החילוק כמ"ש. והא לרמב"ם וש"ע ס' כ"ט צריך שיאמר התקדשי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך ושפיר ההנאה נותן לה וכ"כ רשב"א וריטב"א גבי תן לפלוני דההנאה חשיב כבא לידה שהיה חייבת מדין ערב וההנאה שלא תהיה חייבת כו' כמו אי אין לשכירות אלא בסוף ע"ש. והא דלא מהני בשטר וגט תן לפלוני דאין כאן נתינת גט ותוס' רי"ד שכ' שם דהוי נתינה כמו לידה א"כ שוב הוי באמת נתינה מיד ליד וכ' שם דגם בגט מהני ע"ש. אולם הפ' לא ס"ל הכי. ולטעם הירושלמי דפלוני זוכה בעבורה וחוזר וזוכה ממנה ע"ש הובא ברשב"א ודאי אין ראיה דהא הוי נתינה ממש לידה דיד הזוכה כידה. וגם בקבלה דאדם חשוב מבואר להדיא בש"ע דצריך שיאמר בהנאת מתנה שקבלתי אבל לא בגוף הקבלה. וגם במתנת קרקע אם נותן לה ואומר בהנאת המתנה לכ"ע מהני דאין חילוק בין הנאה זו לשאר הנאה. וכל מחלוקתם הוא כשמקדש בגוף הקרקע וזה אינו נותן לידה ואין דברי מהרי"ט מוכרחים כלל

והנה לכאורה למאי שנחלקו רש"י פ' הזורק ורשב"א ור"ן וש"פ דלרש"י מהני קנין אגב בגט דגם כשמקנה בקנין קרוי נתינה ע"ש גבי תיחוד ותפתח וא"כ ע"כ במחובר ומקנה לה המחובר אין הפסול משום ונתן דהא ההקנאה חשיב נתינה וע"כ כטעם הירושלמי מדכ' ספר הוא תלוש. ולרשב"א ור"ן דקנין לא מהני בגט רק שם מטעם חצר דבעינן ונתן בידה ממש ע"ש ולכך מחובר פסול שאין ההקנאה נתינה בידה ע"ש. וא"כ לכאורה ממ"נ כשר בקדושין מחובר שמקנה לה. דהא חזינן בש"ס פ"ב דקדושין מ"ח דבמלוה ע"פ במעמד שלשתן מקודשת ואף דהא מקדשה בגוף החוב ואינו בא לידה רק שקונה החוב ולא עדיף מקנין אגב וא"כ לדעת רשב"א ור"ן דההקנאה בגט לא חשיב נתינה א"כ שוב מוכח דלא איתקוש קדושי כסף לגט לענין הנתינה דא"כ לא היה מהני מעמ"ש בקדושין והא מפורש בש"ס דמהני, וגם מחובר כשר ממילא ולשיטת רש"י