חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קפד

באמת א"א לפרש כן במהרי"ק דהא מייתי ראיה משלח סבלונות כו' דגם היא קבלה ומתרצית, וע"כ הפי' בדבריו שאין הריצוי קדושין חדשים דהא תנן בהדיא שע"ד קדושין ראשונים שלח. רק שמחלק שבקטנה מועיל ריצוי על קדושין הראשונים ובקטן לא מהני אף שמרוצים שניהם שיחולו הקדושין שמכבר וע"ז מחלק שפיר שאין כאן מעשה קדושין מעולם רק ריצוי לחוד וזה לא מהני גבי דידיה כנ"ל. וא"כ י"ל שפיר דאם רוצה בפירוש שיחולו הקדושין דמכבר מכאן ולהבא היה ראוי להיות מועיל מחמת ריצוי שלה של אז דיש כאן אמירה ואף שלא בפני' מהני כיון שנתרצית כבר וכמו בקטנה כנ"ל. וע"כ משום דבעי נתינה כנ"ל כמ"ש מהרי"ל ז"ל. אך ממה דלא חילק מהרי"ק מטעם זה דבקטן לא היה נתינה מעולם דכי יקח איש כתיב. והא ב"ק בש"ס ממעט מקרא דכי יתן איש נתנו כשהוא קטן כו' ע"ש. משמע דלא סבר כמהרי"ל בהא דטלי מע"ג קרקע כנ"ל. ויש לדחות קצת

והראי' שמביא מהרי"ל מסברא דא"כ יועיל כשיש לו מעות במקום אחר ויכתוב לה שתקח המעות ותתקדש בו כו' ג"כ נכונה דאין סברא כלל שיהיה מהני כה"ג. ועיין ב"י סי' ל"ה הביא בשם ר' ירוחם אם יכול לשלוח קדושין ע"י גוי וכותב בכתב שממנה שליח לפלוני כו' שדינו כמו בגט שנחלקו הפוסקים כו'. וב"י כ' דהכל מודים כיון דמעשה קוף קעביד וגם בגט ראוי להיות כשר רק שם כיון דשם גט עליו וכיון דאינו בתורת גטין כו' לא יהא לו מגע יד כו' ע"ש. עכ"פ משמע מדבריהם דאם לא היה ממנה שליח כלל רק שלח מעות וכתב ע"י גוי שתהיה מקודשת דלא היה קדושין כלל, ולמה הא כיון דכתב כאמירה כמבואר בש"ס פ' מי שאחזו רק לעדות דאימעוט כו' וממילא יהיה כמקבלת המעות מע"ג קרקע ואין צורך לשליחות כלל להנתינה וכיון שכותב שתהיה מקודשת יהיה מהני דג"כ מעשה קוף קעביד. וע"כ דטלי מע"ג קרקע לא מהני וצריך נתינה מידו ובעי שליחות להנתינה כנ"ל, ועוד נראה ראיה ממ"ש בש"ע סי' ל"ה דעת הקדוש דבקדושין אין שליח עושה שליח דהוי מילי שמא לא תרצה ודעת המרדכי כשמסר לו כסף לא הוי מילי משא"כ בלא מסר ע"ש, ואם אין צורך לשליחות להנתינה א"כ אינו ענין כלל להשליחות ועדיין מילי נינהו דהשליחות רק על האמירה. ויש לדחות כיון שצריך לקדשה בכסף שמוסר לו שוב חשיב הכל מעשה גם האמירה כנ"ל. ולכאורה מש"ס קדושין [דף ז' ע"א] הילך מנה והתקדשי לפלוני דמקודשת מדין עבד כנעני כו' דמה שנותן עבורו הוי כנתן בעצמו כו' ולמה ליה האי טעמא הא בל"ז במה שמקדשה נעשה המעות שלה ותהיה מקודשת בהנאה זו. וע"כ דבעי נתינה וצריך למילף דחשיב נתינה. אך ז"א דהא מהרי"ל מודה בהנאה חשיבא נתינה. וע"כ משום דבעי הנאה משל המקדש ולא משל אחר וכמ"ש תוס' פ' האיש מקדש [דף נב ע"ב] גבי מקדש בחלקו דאינה מקודשת משום דמשלחן גבוה זכי אף דאית לה הנאה ע"ש. וצריך שפיר למילף דחשיב כשלו. ואדרבה לכאורה מוכח משם דלא כמהרי"ל דמאי מועיל מה שנותן האחר בשבילו נהי דחשיב נתינה מ"מ אין כאן מעשה שלו ולא בא מידו לידה דבגט ודאי אינו מועיל, ולפי' רש"י ז"ל א"ש שפי' דהוא שלוחו לקדשה רק המעות של השליח וא"כ לענין המעשה שפיר הוי מעשה של המקדש דשלוחו כמותו ובא מידו לידה כנ"ל. אבל הרמב"ם ורא"ש שפירשו גם בלי שליחות רק שאומר המקדש שתתקדש במה שנתן זה א"כ קשה כנ"ל דאינו בא מיד המקדש, אך ז"א דהרמב"ם כתב להדיא שאומר בהנאה הבאה לך בגללי כו' ואותה הנאה בא לה ע"י דבורו של הקדושין בשעת הדבור שעי"ז נעשה שלה וזה מהני גם למהרי"ל דמקרי ונתן. רק שאין ההנאה ממון שלו וכיון דילפינן מעבד כו' שפיר מהני. וכן לרא"ש הוי כפירש בהנאה כו', משא"כ טלי מע"ג קרקע דבדבור זה אינו נעשה שלה רק מה שנוטלת אח"כ ולא מיקרי ונתן כנ"ל

אמנם מ"ש מהרי"ל בפקדון מקודשת משום דבנתינה בא לידה תמוה דא"כ היו צריכין לדקדק שדוקא כשנתן לה הפקדון ידו ובקיבלה מע"ג קרקע לא יהיה מועיל ולא מצינו כלל חילוק זה דסתמא תנן התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך פ"ב דקדושין ז"צ לידע איך בא הפקדון לידה. ועוד דכיון דברשות הלה המופקד לו קונה בדבור לחוד א"כ בדבור של הקדושין קנתה הפקדון והוי ש ההקנאה נתינה בדבור שלו כמו מעמד שלשתן וכה"ג. וצ"ל דסבר דהא דכשהוא ברשות הנפקד קני בדבור הטעם משום דכיון דנסתלק המפקיד מרשות של הנפקד ממילא זוכה חצירו לנפקד ע"ש ברשב"ם ורא"ש ולכך ממילא הוי רק מעשה שלה הקנין כמו משיכה דמצד דבורו אין כאן קנין רק דממילא זכתה ע"י חצירה דהוי משיכה ואף שהוא בב"א לא מהני. ולא דמי למעמ"ש דדבור שלו הוא הקנין הוי נתינה. ובהילך מנה כו' צ"ל דמה שנותן האחר בשבילו חשיב כמעשה שלו. ודוחק

או דסבר כמו שמחלקים התוס' בין מלוה דידה לדאחרים רשם נותן לה דבר חדש משא"כ מלוה דידה ואף שיש בו מחילת מלוה מ"מ כל שאינו מקדשה בפירוש בהנאת מחילת מלוה הוי מקדש בגוף המעות ועל המעות אין כאן נתינה דכבר שלה. וכן יש לומר למהרי"ל דבמעמ"ש וכה"ג הנתינה היא רק החוב דאחרים וזה רק ההקנאה וחשיב נתינה משא"כ פיקדון כל שאינו אומר בפי' שמקדשה בהנאת ההקנאה מהפקדון הכונה על נתינת הפקדון ועל גוף הפקדון כבר הוא בידה ואין כאן נתינה מיד ליד וכמ"ש לעיל דלענין ההנאה חשיב מיד ליד משא"כ על גוף הדבר והוצרך מהרי"ל לומר דמק בא לידה בנתינה וקושיא ראשונה י"ל דאפשר מודה מהרי"ל אף שלא הפקיד מיד ליד רק צוה ליטול מע"ג קרקע מהני אחר כך כשמקדשה כיון דלענין שאר דברים דלא בעי חזרה שליחות חשיב מסירה מיד ליד מה שלוקח זה בצוויו כמ"ש תוס' ב"ב הנ"ל דלא כריב"ם. ממילא היה חשיב נתינה מיד ליד גוף הפקדון דאז לא היה שייך לענין קדושין ומה שנטלה הוי כמיד ליד. שוב אחר כך כשמקדשה מיקרי שבנתינה בא לידה. ואינו מוכרח. אך לכל החילוקים הנ"ל עדיין קשה דהמהרי"ל שדייק מסברא דא"כ כשיש לו מעות במקום אחר יועיל שיכתוב לה כו'. וא"כ אם נאמר שמודה מהרי"ל באופנים אלו כשאומר משוך וקני ובהנאה זו תהיה מקודשת דהוי הנאת ההקנאה נתינה א"כ עדיין נשאר קושייתו שיוכל לכתוב לה שתמשוך המעות ותקנה ובהנאה זו תתקדש. וע"כ דסבר דגם במפרש בהנאת ההקנאה לא מהני כיון שצריך למעשה שלה שיגיע לה ההנאה ע"י משיכתה או הגבהה נא חשיב ונתן. ודוקא מעמ"ש דבדבור שלו נגמר ואין כאן מעשה אחרת. וכן קבלה דאדם חשוב רק הקבלה הוא נתינת ההנאה משא"כ טלי כו' וגם בפקדון לא. מהני למהרי"ל רק כשבא לידה בנתינה אולם משמעות הפוסקים אינו כן

ונראה לע"ד דטלי מע"ג קרקע הוי ספק קדושין כמ"ש הב"ש והרש"ך לא ראיתי. הגם שנראה שלא [ראה] דברי מהרי"ל מדלא הביאהו. ולא מצינו בפירוש מי שיחלוק עליו. מ"מ מאחר דתלי טעמא מקרא דהוי' ליציאה כו' והר"ן כ' להדיא דלאו מקשינן קדושי כסף לגט כו'. הגם שאפשר שלא יחלוק אמהרי"ל כמ"ש לעיל וכמ"ש לקמן מ"מ פשטא דלישני' משמע שחולק. וכן מדברי מהרי"ק דלעיל משמע דחולק ועוד דלהה"מ ורשב"א וכ"כ רמ"א סי' קל"ח בקפצה ידי' בצווי בעל דלא חשיב טלי מע"ג קרקע ס"ל גם כאן לענין ההקנאה שיש סיוע הבעל. דהא לתוס' ב"ב פ"ה דמה שאוחז בצוויו מיקרי מסירה מיד ליד י"ל דגם לענין הנתינה דקדושין. ואפשר דמהרי"ל סבר כריב"ם. ועוד דהא לרש"י ריש פ' הזורק גם בגט מהני קנין אגב וכשהחזיקה בקרקע זכתה בגט בתורת אגב. וע"כ דסבר דאף שהיא זוכית ע"י מעשה שלה לא חשיב טלי מע"ג קרקע, וצריך לחלק ע"כ דדוקא בנתינה שלא בתורת קנין אז בעינן מיד ליד אבל כשנותן בתורת קנין והקנאה חשוב נתינה מצד המקנה שפיר מהני כיון שע"פ דבורו חזק וקני קונית הגט וכעין זה כ' פ"י שם לרש"י ז"ל. וא"כ בקדושין ודאי מהני כיון שההקנאה ע"י דבורו ולענין קנין חשיב מיד ליד. לכך נראה דספיקא הוא בכל גווני וכן בלא חזרה שליחות בקדושין עושה אותה שליח כו' או שעושית השליח להולכה שיהיה שלוחה לקבלה ג"כ ספק כנ"ל

וראיתי למהרי"ן לב בת' ח"ב ס' ל"ג נסתפק בטלי מע"ג קרקע בקדושין וכ' שיש לו ראי' ברורה דהוי קדושין מדאמר פ"ק דקדושין התקדשי לי במנה תנהו ע"ג סלע א"מ ואם היה סלע שלה מקודשת בעי ר' ביבי סלע של שניהם מהו תיקו ופי' רש"י דחצירה קונה לה ותוס' דחו דבסלע של שניהם אין חצר השותפין קונה כו' ופירשו דאינו מטעם קנין אלא כשהסלע שלה סמכא דעתה כו' ובעי סלע של שניהם אי סמכא דעתה כו' הא קמן דטלי מע"ג