חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קפג

שהיא עושית עיקר הקנין היינו הנתינה לא מהני אמירתו והוי תלקח כו'. והגם שיש לחלק קצת מ"מ למ"ש שיש ב' מיני קנין מצד המוכר ומצד הלוקח. וגבי קנין כסף ג"כ יש ב' הדברים יחד מצד המוכר שמקבל הכסף מורה קבלתו שמקנה החפץ או הקרקע ומה"ט אמרינן (ב"ב דף נד) דנכרי מכי מטי זוזי לידי' אסתליק כו' דמחמת קבלתו הכסף מוציא הדבר מרשותו וממילא קונה הלוקח כיון שתליא הא בהא כנ"ל וגם יש מצד הקונה מחמת נתינת הכסף שמה שנותן הכסף מורה שקונה החפץ וממילא יוציא מרשות המקנה כנ"ל. וא"כ בשאר מכר שפיר מהני טלי הכסף מע"ג קרקע שמקנה בקבלת הכסף שעי"ז יוצא מרשותו וקונה ממילא הקונה דבמוכר תלי רחמנא. משא"כ בקדושין קבלתה הכסף מורה רק על הקנין שהיא מקנית עצמה לו וזה לא מהני רק בנתינת הכסף שנותן הבעל שמורה שקונה אותה בזה קונה

אך מ"מ נראה דאי לא מקשינן לגט ולא בעי נתינה מיד ליד א"כ שוב ההקנאה חשיב נתינה שוב אמירתו קני חשיב נתינה שלו לא מבעיא לדעת התוס' דמסירה לא צריך מיד ליד רק דבמה שאוחז בצוויו הוי מיד ליד. וא"כ אי לא מקשינן לגט לא בעינן חזרה שליחות כו'. ושוב מה שמקבלת בצוויו הוי נתינה מיד ליד והוי שוב כי יקח. דמה"ט כתב רשב"א ור"ן שם דבכל משיכה יש מסירה ג"כ ע"ש. רק אפשר דגם לדעת ריב"ם דמה שתופס בצוויו לא מקרי מיד ליד מ"מ היכא שקונה י"ל דחשיב שפיר ההקנאה נתינה ומודה ריב"ם דהיכא דלא בעינן מיד ליד שוב ההקנאה חשיב מעשה שלו מה שלוקח בצוויו וקרינן בי' כי יקח. ואינו מוכח. אבל למהרי"ל דמקשינן ובעי מיד ליד לא מהני כנ"ל. ומיושב קושית תוס' ושאר פוסקים דלא דייק בש"ס ברייתא דונתן הוא ואמר כו' הא נתנה היא ואמר כו' כדדייק הא נתן ואמרה כו' דלמ"ש הדיוק על הנתינה הוא כמו דאמירתה היינו האמירה שצריך הוא לומר אמרה היא כן בנתינה הדיוק שהנתינה שצריך הוא לעשות עשתה היא היינו טלי מע"ג קרקע שקבלה דהוי דיוק מרישא דלא מהני דומיא דאמירה ואין זה סותר כלל לדיוק דסיפא דהוא דין אחר לגמרי שהיא נותנת לו דסד"א דמהני נתינתה ג"כ דיש כאן נתינה ואינו שייך כלל לדיוק דרישא כנ"ל, אבל עכ"פ מרשב"א, ותוספתא שהביא דמקדשה בקרקע אין ראיה כלל דלא כמהרי"ל דאף דהקנאה חשיב נתינה מ"מ צריך שיעשה הוא הנתינה כנ"ל. וגם למ"ש לקחן י"ל דגם הר"ן מודה דטלי מע"ג קרקע לא מהני ע"ש והנה בב"י סוף סי' ל"ו הביא מ"כ שאלת הא דאמר רב אין אשה עושה שליח לקבל הגט מיד שליח בעלה כו' ור"ח אמר עושה כו' ובמסקנא כי היכי דמספקא כו' חולצות ולא מתיבמות כו' גבי קדושין כה"ג מהו כך דעתי נוטה גבי קדושין נמי חולצות דהתם נמי הוי דבר שבערוה כו' וכן פסק בש"ע סי' ל"ו, ופשט לשונו משמע דגם לענין חזרה שליחות הוא כמו בגט. דהא לרש"י ורוב הפ' הך ספיקא משום לא חזרה כו' וכיון שמבואר בריטב"א (גיטין דף סג) דהך דלא חזרה משום טלי מע"ג קרקע ממילא מוכת דגם בקדושין לא מהני. וגם אם נפרש שסובר כהפ' דספיקא אי כרב אי כר"ח ורק אהאי קאי דדין קדושין כגט. מ"מ למה כ' סתם ששוה לגט הא היכא דלא קפיד ולא שייך בזיון דבעל ופסול גזירה משום חצירה הבא לאחר מכאן וא"כ בקדושין לא שייך כלל דגם חצירה הבא לאחר מכן יהיה כשר דהטעם רק משום דאינו בא מידו של בעל כמ"ש רש"י ז"ל שם. ומשמע דגם בקדושין שייך גזירה כנ"ל. דטלי מע"ג קרקע לא מהני. הגם דאפשר לפרש ובשטר קדושין. אך הא הב"י וש"ע מיירי שם בסי' ל"ו מדיני קדושי כסף וע"ז הביאו. וגם לא חילק כלום ע"ש. וגם בש"ס (גיטין דף עח ע"ב) אמר להדיא ויצאה והיתה בענין הנתינה ע"ש, ש"ש לקמן וכן בכל הנך שמבואר בטור וש"ע סי' ל' דלא מהני. לא אמר בשום א' דאם לקחה כסף הקדושין שיהיה מהני. ומשמע כיון דבזריקה שלו לא הגיע למקום שמתקדשת בו, לא מהני כשנטלתו ע"ש והנה מהרי"ל אייתי ראיה מהא דר"א וראב"ן שסוברים דמיירי כשהמעות בעין ואמר דאף דמהני ריצוי האב שיחולו הקדושין משעת ריצוי ואעפ"כ ריצוי הבן לא מהני גם משעת ריצוי וע"כ משום דלא הוי נתינה. ולכאורה תמוה ראייתו דהא צריך אמירה ה"א מקודשת לי. אמנם ראייתו שפיר דהא כיון דאין לה יד והאב המקדש א"כ ע"כ למ"ד דמועיל ריצוי האב אח"כ משעת ריצוי ואף דהא מה שאמר ה"א מקודשת היה שלא בפניו ואז לא חלו כלל הקדושין ובמה תתקדש בשעת ריצוי האב אף שהמעות בעין. ולא דמי למקדש ע"מ שירצה או לכשירצה דהתם נתן לה ואמר לה מיד ומהני קדושין אלו שיחולו בשעה שיחולו כמו לאחר ל'. משא"כ בהנ"ל דמעולם לא אמר לאב. ומוכת דלאותו מ"ד מהני גם אם כי' לו פקדון ביד אשה והיה אומר שלא בפניה לעדים הרי פלונית מקודשת לי בפקדון שיש לי בידה אם, תתרצה. ואח"כ כששמעה ונתרצה מקודשת ומהני אמירתו דאז דמאי חילוק בין האב או האשה המתקדשת כיון דס"ל לר"א וראב"ן דמשעת ריצוי מקודשת לא למפרע ולא היה מועיל אז הדיבור שלו כלום ואעפ"כ מהני מכאן ולהבא ממילא גם באשה עצמה כן כנ"ל

וא"כ קשיא ליה למהרי"ל שפיר דלמה לא יועיל ריצוי הבן ג"כ בנתרצה אח"כ בפירוש ואומר שרוצה שתהיה מקודשת ואף שלא בפניה יהיה מהני דלסברא הנ"ל ראוי להיות מועיל בנותן אדם א' לאשה ש"פ שתתקדש לפלוני אם ירצה והיא נתרצית וקבלה יהיה מועיל כשמתרצה אח"כ המקדש ואומר שתהיה מקודשת במה שנתן לה פלוני עבורו לקידושין אף שלא בפניה דכמו דמהני אמירתו שקודם ריצוי שלה או של האב וחשיב בשעת ריצוי כאלו היתה או אותו האמירה כיון שלא חזר בו מהאמירה ואף שהיתה שלא בפני' כמו כן להיפוך ריצוי שלה שנתרצית בשעת קבלה מפלוני אף שהיה קודם אמירתו מ"מ אח"כ שאומר שתהיה מקודשת לי אף שלא בפני' מהני הריצוי שלה שמקודם כאלו מתרצית עכשיו בפירוש כל זמן שלא חזרה מהריצוי, וכמו שהיה מועיל הילך מנה והתקדשי לפלוני כן יועיל כנ"ל. וא"כ למה אמר דנתרצה הבן לא מהני כשהקדושין בעין והוא נתן לה לקדושי בנו כנ"ל. וע"כ הוכיח מהרי"ל מזה דהטעם משום דלא היה נתינה מעולם דגם לטעם רשב"א וריטב"א שם דהטעם דהוי בריצוי אב כאלו אמר האב הניח לבתי מעות אלו שיהיה שלה ובזה תתקדש והוי כתן מנה לפלוני ע"ש. ואף דאז אין המקדש אומר כלום מ"מ מהני אמירתו דכבר אף שלא בפניו כנ"ל וא"כ ממילא כיון שנתן לו האחר מעות של המקדש או זכה שתתקדש לבנו. ממילא הוי כשיתרצה כנ"ל. ובשעת ריצוי הבן נעשה המעות שלה ותתקדש בו מחמת ריצוי שלה בשעה שנתן אביה כיון דלא חזרה בה. וע"כ משום דמעולם לא בא לידה מיד הבעל או שלוחו הוי טלי מע"ג קרקע ולא מהני כנ"ל. וראיתי בת' מהרי"ק סי' ל"ב שחילק בהא דר"ח ור"פ שסוברים דקדושי קטנה מהני כשגדלה אף שלא חלו בשעתן ולמה לא מהני גם בקטן שקידש כשגדל ומבואר במשנה להדיא קטן שקידש אף ששלח סבלונות כו' אינה מקודשת וכ' הטעם י"ל לגבי האיש שהוא עושה מעשה הקדושין וקונה אותה לא, שייך לומר דבריצוי ושתיקה דגדלות תתקדש לו שהרי צריך הוא לעשות מעשה הקדושין דכ' כי יקח כו' וכיון שלא חלו הקדושין בשעתן כו' דהא בעיקר הקדושין לא מהני רצויו ושתיקתו דאם נתנה, היא ואמרה היא אפילו הוא שותק ומקבל הקדושין לא מהני ואפי' נתן הוא ואמרה היא אין מקודשת אלא מדרבנן אבל אשה דמקני' בריצוי בלי שום אמירה ה"ה דלכי גדלה הקדושין קדושין ע"י ריצוי ושתיקה. ע"ש במהרי"ק. וא"כ יש לדחות ראיית מהרי"ל דאף דנתרצה האב מהני משום דמתחלתו סגי בריצוי דידה להתקדש מה שאינו כן נתרצה הבן לא מהני כחילוק הנ"ל

אולם עדיין אינו מובן דזה שפיר על שתיקה אבל ריצוי בפירוש הא מבואר ברא"ש וטור וש"ע בנתן ואמרה היא דכשאמר הן הוי קדושי ודאי א"כ למה לא יועיל ריצוי שלו כשגדל בפירוש שאומר דרוצה שתהיה מקודשת לו ואף שהוא שלא בפני' הא קטנה כשלא בפני' הוא ואעפ"כ מהני מה שאומר לה אז כשמתרצית בגדלות אח"כ כמו כן יועיל להיפוך ריצוי שלה שמקודם על אמירתו שאח"כ שלא בפני' כנ"ל ונראה דסובר מהרי"ק ז"ל דריצוי לא שייך רק על מעשה שכבר נעשה ולכך כמו בכל קדושין שהיא עושה המעשה והיא מתרצית אח"כ סגי ולכך כשהוא גדול וקדשה ועשה המעשה מהני הריצוי שלה גם אח"כ כשגדלה דהדבור מתלי תלי וקאי עד שתתרצה ואין החילוק בין ריצוי שלה מיד או אחר זמן. משא"כ להיפוך ק שקידש דלא הועיל כלום גם ריצוי שלה אז לא מיקרי ריצוי כלל כיון שאין כאן מעשה. וממילא אחר שגדל אף שאומר בפירוש שרוצה בקדושין אין אנו יודעין כלל שמתרצית עתה. אך