חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קפב

כמו בהפקר. וע"י שתקנה יוצא מרשותו ואף שמרוצה ואומר משוך כו' הוא מרוצה שתשלח את עצמה ולא מהני כמו באמירה כשאומרת הריני מגורשת ממך והוא מרוצה דמקרי משלחת עצמה כן בהנתינה כשהקנין מצדה כנ"ל. ואף לתוס' דמה שלוקח במצות המקנה הוי מסירה מיד ליד היינו בשאר קנין דאוחזו בשליחות המקנה דלא בעינן חזרה שליחות כו'. משא"כ בגט דאם התפיסה תהי' בשליחות הבעל לא חזרה שליחות ולא מהני ולכך לא מהני טלי כו'. וגבי תיחוד ותפתח י"ל דלכך מהני כיון דלענין קנין החצר לא בעינן חזרה שליחות ככל הקנינים א"כ כשאומר לך חזק וקני ומחזקת במצותו הוי שפיר בשליחותו והוי מסירה מיד ליד כמ"ש תוס' והוי ממילא לענין הגט מסירה מיד ליד ממש מחצירו לחצירה ואף לריב"ם דמצריך במסירה מיד ליד ממש היינו דוקא במסירה דאוחזה בטלפה כו' שאינו קונה באופן אחר משא"כ בחזקה שהוא קנין י"ל דשפיר הוי שלוחו וכדאמר רב גיטין (דף סג ע"ב) נעשה שלוחו ושלוחה אי לא בעינן חזרה שליחות כו'. אבל לענין נתינת גוף הגט דא"א שיהיה משיכתה בתורת שליחות דלא חזרה כו'. שוב המשיכה רק מצדה לא מקרי נתינה כנ"ל. ולכך בקירוב ידו או עייק חרציה ושלפתו מהני דזה הוי מסירה מיד ליד

ומה"ט בנתן הגט בחצירו ומכר לה החצר או בעבד כו' כתב הרמב"ם סוף פ"ה מה"ג כיון שקנתה החצר בכסף כו' או בחזקה נתגרשה. ובכותב על יד של עבד או קרן הפרה כ' פ"ד ומוסר לה העבד או הפרה ע"ש וכן לשון המשנה ונותן לה כו' ולא מהני משיכה בגוף הגט רק מסירה מיד ליד

ובזה היה נראה דמ"ש הב"י סי' קכ"ד לדחות דברי ר"י וכ' שם אבל הכא שהגט כתוב על ידו של עבד כיון שזכתה בעבד בא' מדרכי הזכי' ממילא נתגרשה שהרי זכתה בגופו של גט ע"ש דלא בדוקא נקטי' דהא נקנה במשיכה והוי טלי מע"ג קרקע ממש וכן בחזקה כו' רק בעי מסירה וכן בשטר שנותן לה השטר ג"כ לא מהני כמו קנין אגב כו' רק כלשון הש"ס ורמב"ם כנ"ל והב"י לא צריך לזה לדחות דברי ר"י ע"ש. ובזה לע"ד תמוהים דברי הב"ש סי' קכ"ד ס"ק י"ב בעלה של עציץ נקוב דאם לא פסק היניקה בטל מה"ת וכ' מיהו אם עשתה חזקה מגורשת אפילו לא פסק היניקה דהא קנתה בחזקה וניתן מיד ליד כו' ע"ש. ולא ודעתי מנין לו זה הא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ממש שהחזקה היא עושית והוא כמו משיכה במטלטלין. ואנן בעינן נתינה שלו ובש"ס אמר להדיא דשקלי' ויהיב לה. ובתוס' כ' שהוא נותן לה למקום שפסק היניקה דאף שכתבו מקודם דאין האשה קונה את הגט כו' במשיכת העציץ או בהגבהתו כל זמן שלא פסקה היניקה. היינו משום דתוס' מיירי עכשיו מענין קנין אבל אח"כ דמיירי מענין הגט כתבו לאביי ביהיב לה בפסיקת היניקה וגם אח"כ כ' שצריך ליתן לה בפסיקת היניקה ע"ש וברא"ש מבואר יותר שכ' יהיב לה העציץ בהפסקת יניקה כגון בעלי' או שיש דבר מפסוק בין עציץ לקרקע וכ' להדיא אף שצריך ליתנו לה הכי לא גזרינן כו' וגם לא חשיב מחוסר קציצה ע"ש. אבל אם היא תניחו מעצמה אח"כ במקום שפוסק היניקה נראה דלא מהני דהוי טלי מע"ג קרקע. ומ"ש תוס' משיכה והגבהה הפי' כיון דבתורת משיכה והגבהה חזינן דאינה קונה א"כ ממילא אינו נתינה בגט. הגם שקצת דחוק בלשונם מכל מקום נראה כן

וכן ראיתי בס' גט פשוט סי' קכ"ד ס"ק כ"ו הביא לשון הב"י שתמשוך במקום שפוסק כו' ותמה וכי ננעלו דרכי הקניה מקרקע לפנינו תעשה חזקה בזרעים ותקנה הגט ע"ש. דברי ב"י לא העתיק כראוי שכ' משכו במקום שפוסק כו' וכ' הכל על הבעל כלשון הש"ס. ומה שתמה בחזקה. תימה על תמיהתו איך פשוט בעיניו מאי חילוק בין חזקה מעשה שלה או טלי מעג"ק משיכה במטלטלין דלא מהני דאין כאן נתינה שלו ואין ראי' מחצר לגןף הגט כמ"ש דהוי ממש ונתן ולא שתטול כנ"ל. ולא מצינו כלל בש"ס ובראשונים בגוף הגט זכי' מצדה רק נתינה. ואף דמסירה דאחזה בטלפה לא מהני רק בספינה ובהמה. היינו שאינו מוסר לגמרי, ומסירה דגט צריך לגמרי לידה או חצירה כנ"ל. וא"כ כיון דבגט צריך בנתינה ב' דברים שיהי' לידה או שלוחה כו'. וגם שיהי' מעשה שלו ולא קנין שלה בריצוי שלו כנ"ל. ממילא כתב מהרי"ל שפיר דבקדושין דכי יקח בכסף כו' ואי מקשינן ויצאה והיתה שצריך נתינה דכסף כמו נתינה דגט. ונהי דלענין שיבא לידה ממש לא שייך ההיקש דהא חזינן דמעמד שלשתן וכה"ג מהני, היינו משום דלענין הקנאת ממון במה שנעשה שלה אותו ההנאה הוא בידה ממש ואף שאין הכסף מונח בידה ממש הא בל היכא דאיתא ברשותיה דמרי' איתא דלענין הזכות ממון שיש לבעליו בחפץ לעולם אצל בעליו הוא. והוי שפיר נתינה לידה גם במעמד שלשתן שמה שזוכית בחוב דאחרים בא לידה הדבר השוה כסף. ודוקא בגט שאין נתינתו בתורת שווי ממון רק ספר כריתות וזה אין בידה כל שאינו בידה ממש או חצירה וכמ"ש לעיל. ולכך מהני בקדושין. אבל ענין השני שצריך מעשה הבעל בנתינה שייך שפיר מהקישא דגם בקדושין צריך דוקא נתינה שלו ולא מהני משיכה בריצוי שלו דאין זה מיד ליד דבפניו לא צריך לומר משוך וקני רק בריצוי סגי. א"כ הריצוי הוא על מעשה שלה וזה לא מהני כמו בגט ודוקא במעמ"ש שבדיבורו קונית החוב אין כאן רק מעשה שלו מצדו. משא"כ טלי מעל גבי קרקע דאף שיאמר משוך וקני הוי הקנין מצדה ולא מהני וזה שדייק מהרי"ל דכי דייקית, בכולהו במעש"מ וקבלה דאדם חשוב וכה"ג בכולהו בא לה ההנאה במעשה שלו וקרינן שפיר ונתן כו' משא"כ טלי כו' וגם לבסוף כתב דהא דצריך תרי קראי בקדושין כי יקח ולא שתלקח ובגט ושלח לא שתשלח כו'. דאף דמקשינן הוי' ליציאה אי לאו קרא ה"א דתרווייהו אמקנה דבגט צריך להיות מצדו שהוא המקנה לה גופה כן בקדושין היא המקנית עצמה לו ולכך בעי כי יקח שהקנין יהיה מצדו ושוב מקשינן ליציאה שתהיה נתינה שלו במעשה שלו כמו בגט במעשה שלו

ובזה נראה דאפשר מהרי"ל מודה דבמחובר לקרקע מקודשת דבאמת רחוק הוא שלא יביא מהרי"ל כלל דעת תוס' רשב"א ור"ן והה"מ דמכשרי בקרקע וכ' לפשוט בעיניו דטלי מע"ג קרקע לא מהני מאחר דתליא הא בהא. ולמ"ש לא תלי' כלל דשפיר במקדש בקרקע וכ' שטר עליו ונתן לה מקודשת דשפיר מעשה הקנין מצדו כמו כ' שטר על החצר כו'. ונתינה לידה שפיר חשיב ההקנאה דהשוה כסף בא לידה כנ"ל וכמו מעמד שלשתן וכנ"ל. כיון שבמעשה שלו בנתינת השטר מקנה לה שפיר מהני וגם בכסף כיון שבקבלתו הכסף מקנה, רק בחזקה דומה לטלי מע"ג קרקע כנ"ל. ולא פליג מהרי"ל כלל אתוס' ורשב"א הנ"ל וסבר דלכ"ע מהני טלי מע"ג קרקע כנ"ל אף אי מהני במחובר רק הר"ן לחוד לא סבר כן שכ' דלא מקשינן הויה דכסף ליציאה כלל ובזה הא חולק מהרי"ל להדיא כנ"ל

ולכאורה גם להר"ן ז"ל יש להסתפק בטלי מע"ג קרקע דנימא דלא מקשינן לגט מ"מ כיון דאמר בש"ס כי יקח ולא תלקח אשה לאיש וממעטינן אמרה היא הריני מקודשת לך ואף שהוא בריצוי שלו לא מהני ואף שנתן הוא כו' ומסיק בש"ס דהלכתא נינהו דבמכר במוכר תלי רחמנא ובקדושין בבעל שהוא הקונה וממילא כיון דהנתינה יותר עיקר מהאמירה כמבואר שם בר"ן ושאר פוסקים. א"כ כמו דלא מהני אמירתה אותו אמירה עצמה שהיא אומרת דהריני מקודשת לך הוא אותו אמירה שהוא אומר הרי את כו' אעפ"כ לא מהני ריצוי שלו דדוקא צריך שהוא יהיה אומר וריצוי שלה ומה"ט כ' ר"ן נדרים ודף כט ע"א) דלא חשיב כלל דעת אחרת מקנה בקדושין שאין היא מקנית עצמה לבעל דכי יקח כתיב רק מתרצית שהוא מקנה אותה וכמו בהפקר ע"ש ואם כן ממילא גם הנתינה י"ל דאינו מועיל טלי קדושיך מע"ג קרקע כיון שאין הוא הנותן רק היא מקבלת וריצוי שלו שתקבל הכסף רק צריך להיפך שהוא יהיה הנותן בריצוי שלה. דמעשה הקדושין הוא הנתינה והאמירה. וכמו דבעינן כי יקח על האמירה כמו כן על הנתינה שיהיה מעשה שלו. ולא שהיא עושית מעשה זו שצריך הוא לעשות. ואף דיש לחלק דהאמירה מברר מה הוא הקנין וכשאומרת הריני מקודשת לך אף דנותן הוא מ"מ הא אומרת שמקנית עצמה לו בנתינה זו. משא"כ להיפוך באומר ה"א מקודשת לי אף שהיא מקבלת מ"מ הא מפרש שהוא הקונה אותה בקבלה זו שהיא מקבלת והוי כי יקח, מ"מ ז"א דזה שפיר אי בנתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת אבל כיון דמסיק דספיקא הוא ופירש"י דנתן הוא דמי לכי יקח אמרה היא דמי לכי תקח כו' ורק מדרבנן כו' משום דנתינה עיקר ומקודשת אף שמבררת באמירתה שמקנית עצמה מ"מ היא עושה עיקר הקנין בנתינה ממילא גם להיפוך בטלי מע"ג קרקע