חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קפא

לזכות לחבירו ואם היה הנכרי מפקיר מעותיו היה זוכה עבורו אבל כיון שאינו מפקיר אלא בא לזכות מעותיו ע"י זה אין לו כח לזכות אלא א"כ יהיה שליח הנכרי ג"כ וכיון שאין שליחות לנכרי הי' מותר אלא לחומרא כו' ע"ש ולכאורה נהי דאין שליחות והוא מה שבידו כמונח ע"ג קרקע ג"כ די במה שהוא שלוחו של ישראל המקבל לזכות עבורו כנ"ל ומשמע דאף בטלי מע"ג קרקע ומצוה המזכה הוא ליקח בתורת שליחות של המזכה לענין שיצא הדבר מרשותו כיון שאין הדבר יוצא מרשותו בלא צוויו לזכות כנ"ל. וא"כ היה אפשר לומר דלכך גבי שיחרור מהני בתן כזכי או עבז"ל אף שמראהו ואינו נותנו מיד ליד כנ"ל. כיון שבמה שזוכה בשביל העבד מיקרי אז שלוחו של המזכה ג"כ א"כ מיקרי שפיר בא מידו לידו על ידי מעשה של המזכה כנ"ל. אך לתוס' נראה דגם באומר לקונה עצמו לך משוך וקני או חזק וקני דחשיב ג"כ כעושה בשליחות המקנה, וממילא היה מהני טלי מע"ג קרקע ג"כ. ויש לדחות דא"כ לא יועיל בנכרי אף שאומר לך משוך וקני לדידן דמשיכה בנכרי קונה מה"ת אך אפשר מטעם סילוק אולם בל"ז נחלק הריטב"א שם על דברי תוס' גם בתוס' אפשר לפרש פי' אחר

והנה בש"ס ב"מ (דף ל ע"ב) סבר ר"י חסמה בקול והנהיגה בקול דעקימת פיו הוי מעשה ולוקין וקי"ל כותיה וכן ריש תמורה מימר דבדיבורי' איתעביד מעשה שנעשה מחולין הקדש חשיב עושה מעשה וכן עדים דבדיבורייהו איתעביד מעשה ע"ש ובתוס' סנהדרין ודף סה) אף שאין המעשה נעשה מיד בשעת דיבורם כמו מימר מ"מ המעשה שנעשה אח"כ בגמר דין של הב"ד שלא היה נעשה בלי דיבורם חשבינן דיבורם כעושה המעשה של אח"כ כנ"ל. ומאן דלא חשיב עדים זוממין מעשה היינו משום דבאמת לא נתחייב ע"י דיבור שלהם רק הטעו הב"ד. וע"ש בתוס' ב"ק (דף ק ע"א) דהיכא דקם דינא מיקרי הדיבור מעשה גמור כיון דאיתעביד מעשה בדיבורו שמתחייב ע"ש. וממילא גבי תיחוד ותפתח שע"י אמירתו חזק וקני קנתה בחזקה שעושית ע"פ דיבורו חשיב הדיבור שלו מעשה גמור בשעת חזקה שע"י דיבורו איתעביד המעשה שלא הי' קונית בלי דיבורו ולא היה הגט בידה. ודוקא בטלי גיטך מעל גבי קרקע דאף שלוקחת ע"פ דיבורו מ"מ לא איתעביד מעשה על ידי דיבורו שאף אם היתה נוטלת בלא דיבורו הי' בידה ולא דמי לחסמה בקול כו' דגבי בר דעת כשאינו בתורת שליחות לא חשבינן מה שעושה ע"י דיבורו כאלו עשה הוא עיין ברא"ש ב"מ פ' הפועלים ומה"ט אמירה לנכרי מותר מה"ת ולא חשבינן כלל שע"י דיבורו נעשה רק גורם כו'. משא"כ לענין הקנין שא"א לקנות בלי דיבורו של המקנה שפיר מעשה הקנין שנעשה ע"י דיבורו חשיב מעשה שלו אף שאינו בתורת שליחות כנ"ל וחשיב שפיר בהא דתיחוד ותפתח סיוע במעשה שלו. וכן בקדושין טלי מע"ג קרקע לענין הנתינה של הקנאה חשיב בדיבורי' איתעביד מעשה כנ"ל

ולשונו של הטור סי' קל"ח שצריך דוקא שיגיע מידו ממש הגם שכתבנו לעיל שמשמע כן מלשון הגמ' מ"מ עדיין ל"ע שלא מצאנו זה בשאר פ'. וגם אין לנו לימוד ע"ז מאחר ששאר נתינות דכתיבי כי יתן (ב"מ דף נז ע"ב) דלא מימעיט קרקע רק מכלל ופרט. וכן ונתן הכסף דהקדש כו'. אבל ע"כ דונתן לאו בגופי דוקא. רק בגט דכ' ונתן בידה משונה משאר נתינה דצריך שיגיע לידה דוקא או חצירה ושלוחה. ונתן פירושו שצריך שיעשה מעשה שיגיע לידה ע"י מעשה שלו לא מעצמה דונתן הוא בפעולה שלו אבל מנין לנו ללמוד שדוקא מידו או מגופו יבא לידה הא לא כ' בידו כו' ולמה נחלק בין שאר נתינות. ולשון רש"י ורשב"א ושאר פ' גבי חצירה הבא לאחר מכן הוא רק משום שאינו בא מכח הבטל לידה ע"ש. ומשמע דרק משום שאינו ע"י מעשה שלו. מה שא"כ אם היה ע"י מעשה שלו היה מהני אף שאינו בא מידו וגופו. ולזאת יש להסתפק גם במסייע ליטלו מע"ג קרקע. אולם מלשון הרמב"ם ריש ה"ג משמע ג"כ קצת כהטור ע"ש

ונראה הטעם ג"כ דדוקא שאר נתינה דכ' גבי ממון שהכונה נתינת ממון שפיר גם ההקנאה חשיבא נתינה וגם א"צ מעשה בגופו דוקא כיון שהכונה רק שיגיע הממון להמקבל דמה"ט אין נתינה כזו פחות מש"פ כדאמר גיטין (דף כ) ותוס' ב"מ הנ"ל. אבל נתינה שאינו נתינת ממון רק הקפידא על נתינת גוף הדבר כמו נתינת גט כמבואר בש"ס הנ"ל שפיר בעי דוקא נתינה מידו ממש או מגופו. דהא בש"ס סוכה (דף לז ע"ב) דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה מהא דנפל משפופרת לשוקת פסול הא הפילה הוא כשר אמאי ונתן אמר רחמנא וגירסת תוס' מדנתינה ע"י דבר אחר שמה נתינה לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה טו' ע"ש וא"כ מוכח דאף דהא קי"ל כחו כגופו דמי ב"ק (דף י ע"ב) וחולין (דף טז) לענין וזבחת דכחו הוי מעשה שלו כו'. ואעפ"כ אי נתינה ע"י ד"א לא הוי שמה נתינה לא הוי מקרי ונתן מים כו' מה שע"י כחו בא המים לעפר רק דכיון דגם ע"י ד"א שמה נתינה שוב הוי נתינה בגופו ממש. ומוכח שפיר כדברי הטור דבעינן בגט נתינה ממש מידו או מגופו וגבי תיחוד ותפתח משום שבא מחצירו שהוא כידו לידה וכדברי תוס' הנ"ל. רק לענין המעשה שלא יהיה כשלפתו מהני סיוע מקנין שלו כנ"ל

ועוד דאפשר דבדבר הניתן מיד ליד אין דרך נתינתו רק מיד ליד וכמו דאמר בש"ס בדברים שדרכן להגביה דאין קונה במשיכה וכפירש"י ז"ל גבי מסירה (קדושין דף כה). משא"כ בדברים שאין בעין או בקרקע דרך נתינתו במה שמקנה באשה קנין שהוא מועיל ושוב לא היה שום ראיה מהא דתיחוד ותפתח דכיון שהחצר דרך נתינתו בכך בקנין חזקה שוב ממילא הגט ניתן מידו לידה וכן מעמ"ש דמהני בקדושין וכן שאר הנאה השוה כסף הוי דרך נתינה אף שאינו מיד ליד כנ"ל. ועוד דאפשר לומר דכיון דבגט שאינו נתינת ממון בעי נתינה ממש ולא מהני מה שמצוה ליקח שוב גם בקדושין אף דגזה"כ דצריך נתינת כסף הש"פ מ"מ לענין גוף הנתינה כיון דמקשינן ויצאה והיתה צריך נתינה ממש מיד ליד ולא מהני מה שהקנין ע"פ צוויו דאף דגם בגט מהני תיחוד ותפתח היינו לענין החצר. אבל בגוף הגט לא משכחת לה שיועיל מה שנוטלת ע"י צוויו דאין כאן מעשה שלו שיהיה בידה כיון שא"צ הקנאת ממון. שוב לא מהני בקדושין מחמת ההיקש אף דבקדושין חשיב סיוע. ואפשר דתליא בפלוגתא דתנאי אי אמרינן דון מינה ואוקי באתרא. ולא היה מועיל אף בנוטלת מידו או מחצירו. ומה דמהני מעמד שלשתן בקדושין הוא משום דהא לענין שוה כסף בא ממש מידו לידה דאף שאינה מחזקת בידה ממש יש לה זה הדבר שנעשה שלה וזה השווי הוא בידה ממש. אך גם בטלי מע"ג קרקע ג"כ בקנין זה שנעשה שלה יהיה כבידה ממש ובא מידו במה שיוצא מרשותו

שוב נראה לי עיקר בדעת מהרי"ל ז"ל דפשט לשונו משמע דאין חילוק בין טלי מע"ג קרקע או מידו או חצירו או ממקום אחר רק שהוא צריך לעשות הנתינה דוקא דהנה גם בשאר קנינים יש ב' מיני קנין דבהנך דנקני במסירה פי' הריב"ם קדושין (דף כה) וב"ב (דף עה ע"ב) דבעי מסירה מיד ליד ומה"ט אמר בש"ס ב"מ (דף ח) מאי מוסירה כאדם שמוסר דבר לחבירו ולכך במציאה ונכסי הגר מאן מסר לי' דלקני'. ותוס' סוברים דכשאוחזו במצות המוכר כשאומר לך חזק וקני הוי מסירה. רק במציאה מאן אומר ליה כו', וכ"כ תוס' בקדושין דבמשיכה עדיף כו'. ולרש"י מסירה עדיף ע"ש. ונראה דקנין משיכה הוא מצד הלוקח שעושה מעשה שמורה שנעשה שלו וקונה אותו וממילא יוצא מרשות מוכר כיון דתלי' הא בהא שאינו יכול לקנות עד שיצא מרשות המקנה. וכשאומר משוך וקני או בפניו שמרוצה לקנין הקונה סגי. ולכך קני גם במציאה והפקר משיכה והגבהה שמורה שזוכה ונעשה שלו. וכשיש מקנה מ"מ ממילא יוצא מרשותו בקנינו של הקינה. משא"כ מסירה הוא להיפך שהוא מצד המוכר שמורה שמוסר לו ומוציא הדבר מרשותו ובזה קונה כיון שאינו רוצה להקנות רק שיקנה זה ולכך לריב"ם בעי דוקא מיד ליד שהעיקר מסירת המוכר. ולתוס' סגי במה דאומר חזק וקני ואוחזו במצות המוכר הוא ג"כ כמו שליחותו בבשליתותו וצויו אוחז בו הוי כמיד ליד. דהא בשאר קנינים לא בעינן חזרה שליחות כמבואר בריטב"א גיטין להדיא ולכך במציאה והפקר שאין כאן מקנה אין מסירה קונה כנ"ל. ולכך בגט דאמרה תורה ונתן ושלחה כו' דבעינן שיהיה מצדו דוקא ולכך מהני בקטנה וחרשת ובע"כ כו' וממילא אף בבת קנין לא מהני רק מסירה מיד ליד דזו ההקנאה הוא מצד המקנה. משא"כ טלי מע"ג קרקע אף מחצר שלו ואף שאומר משוך ותקנה לא מהני. דאם היה מועיל לא הוי פריך בש"ס ספ"ב דגיטין כי מטית להתם אנחי' אארעא כו' ופריך טלי מע"ג קרקע דלמא שאומר לה שתקנה וע"כ דלא מהני והיינו מטעם הנ"ל שזה הקנין הוא מצד הקונה ואף בלי מקנה קונה