חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קעט

נקרא מעשה שלו אבל הוא העושה שתקחו מע"ג קרקע ואין כאן בא מידו אלי' וכן בחצירה הבא לאחר מכאן דאמר בש"ס (כא כ"ג) דלא מהני כשנתן הגט בחצר של אדם אחר ואח"כ קנאתו ממנו שמכר לה האחר כן פי' רש"י ע"ש. ולכאורה רק משום שאין כאן מעשה שלו. אבל למ"ש נראה ברור דגם אם קנה הבעל החצר בשבילה ובקנייתו היא קונית החצר ובא הגט לידה ע"י קנייתו ומעשה שלו אעפ"כ לא מהני דמ"מ אין בא מידו רק עושה מעשה שיבא הגט מיד אחר לידה ולא מהני וזה עיקר חידושא דרבא דטלי מע"ג קרקע לא מהני כו'. וזהו שכתב הטור ס' קל"ח דהנתינה צריך דוקא מידו ע"ש

וא"כ מיושב שפיר לשון תוס' דגם לס"ד ידעי כמ"ש דכיון שהוא מחמת אמירתו חזק וקני חשוב כמו עייק חרצי' כו' שהוא ע"י סיוע שלו. רק דהוי קשיא להו דמ"מ אינו בא מיד הבעל לידה כמו טלי גיטך מע"ג קרקע כנ"ל ולזה לא מהני מעשה שלו. וע"ז תירצו שפיר דמה שבא מרשותו לרשותה הוי כמו מידו לידה דשפיר בא מיד הבעל כנ"ל

וא"כ שוב י"ל גם בכסף קדושין דלא מהני טלי מע"ג קרקע דנהי דחשיב ע"י מעשה שלו מ"מ הא אינו בא מידו והיה נראה דבמונח בחצר שלו מהני טלי מע"ג קרקע דכיון דחשיב מעשה שלו ההקנאה שוב בא מידו לידה משא"כ במונח בקרקע אחר נהי דהוי מעשה שלו מ"מ הא אינו בא מידו כנ"ל ולא מהני. אי נימא דמקשינן לגט כנ"ל

ולכאורה הא מוכח מש"ס קדושין (דף ז ע"ב) דבעי ב' בנותיך לב' בני בפרוטה כו'. ופי' תוס' דבתר נותן ל"ד דאי בתר נותן וע"כ בתורת שליחות לא עדיפי ממשלחם והי' צריך פרוטה לכל א' רק אי בתר מקבל אי בתר דידהו כו' ע"ש. ומבואר דזה פשוט לי' להש"ס דאי אינו ש"פ לגבי נותן מ"מ אי בתר מקבל היינו דלגבי אב יש כאן ש"פ מהני ואף שאין כאן נתינת כסף מיד הבעל דאינו נותן כלל ש"פ והוי כטלי מע"ג קרקע וע"כ דלא בעינן נתינה מיד ליד. וכן בר"ן פ"ק דחולין בקליפי א"ה שהוכיח אף שאינו נתינה אצל המקדש דאסור בהנאה לדידיה מ"מ מתקדשת. והוכיח מגזל אחר יאוש דמקודשת ע"ש. אך באמת אין הוכחה מכל הנ"ל. די"ל דאף שדי שיהיה כסף לגבי המתקדשת מ"מ צריך שיתן הוא דבר זה שיהיה נקרא כסף לגבי דידה ודבר זה צריך שיבא מידו לידה כמו בגט. וחשיב זה נתינה מה שנותן דבר השוה אצלה כסף משא"כ טלי מעג"ק, ולכאורה אף אי לא מקשינן הוי' דכסף ליציאה מ"מ למ"ש הב"י סי' קל"ח דלכך בעי בגט מידו ממש משום דכ' ונתן בידה ואי לא הוי כ' בידה לא הוי מרבינן רשותה כו' ומונתן עצמו דליכא ריבויא אמרינן דצריך נתינה מידו ע"ש. וא"כ בקדושין גופיה דיליף משדה עפרון דכ' נתתי כסף השדה כו' דכ' נתינה ממילא צריך נתינה מידו ולא יועיל טלי מע"ג קרקע. וא"ל דא"כ גם בקנין קרקע לא יהיה מהני טלי הכסף מע"ג קרקע דז"א דקנין קרקע ילפינן בש"ס קדושין (דף כו) משדות בכסף יקנו דלא כ' נתינה כלל. ומיושב בזה קושית תוס' שם ד"ה אמר דלא ילפינן משדה עפרון ע"ש. דהיה בעינן נתינה כנ"ל. אבל בקדושין דלא יליף מקנין דשדה רק מקיחה כו' דכ' ביה נתינה א"כ ליבעי נתינה ממש. והיה תלויה בב' שינוי' דגמ' ריש קדושין. אך ז"א דא"כ איך אמר דלאו בתר נותן אזלינן כו'. הא כ' נתתי כסף וליבעי ש"פ לגבי הנותן. וע"כ דאף דיליף משדה עפרון מ"מ הג"ש הוא קיחה קיחה היינו מהקיחה דכסף דכ' בתרי' קח ממני. אבל לא מקשינן לנתינה דכ' התם דנתינה לא כ' בקדושין. ובל"ז כבר דחה הט"ז שם דברי הב"י ע"ש

ועוד דא"א לומר כלל דהיכא דכ' ונתן ליבעי מידו ממש. דהא קנין אגב לא מהני בגט כמ"ש רשב"א ור"ן ריש פ' הזורק והרמב"ן דלא כרש"י משום דלא הוי נתינה מידו ובמתנות כהונה דכ' ונתן ואמר בש"ס ב"מ (דף יא) אגב קרקע נתינה אלימתא הוא ועוד דפריך בש"ס קדושין (דף כז) למה אמר מקומו מושכר לו והא קי"ל דלא בעינן צבורין בתוכו ומשני דלא לאטרחינהו. ומאי פריך הא בעי לקיים מצות נתינה וכשהשכיר מקומו הוי נתינה מיד ליד כמו גבי תיחוד ותפתח משא"כ אגב קרקע אחרת. וע"כ דמונתן, לחוד לא בעינן מידו ממש רק הקנאה כנ"ל, וגם מוכח מזה דאף ודרשינן בש"ס גבי מת"כ ונתן ולא שיטול, מ"ז לא ממעטינן טלי מע"ג קרקע רק כשמצוה ליקח מהני ולא מימעוט רק שיטול בעצמו. ומזה קצת ראיה לדברי רמ"א סי' קל"ח ע"ש וע"כ דדוקא בגט דכ' ונתן בידה בעי מיד ליד כנ"ל. וא"כ ממילא היה נראה דטלי קדושין מע"ג קרקע תליא במחלוקתם אי מקשינן הויה דכסף לגט ופסלי מחובר אן אפשר לומר דבעינן דוקא מידו ממש כנ"ל. משא"כ לרוב הפ' דלא מקשינן כנ"ל. וכן הוא לשון מהרי"ל בת' סי' ע"ח ועוד יש להתיר כו' כיון דלא קבלה הקדושין לא ממנו ולא משלוחו אלא מעצמה נטלה המעות והוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע דלאו כלום דבעינן ונתן בידה הוא או שלוחו ואפילו נוטלתו מידו א"מ וחצר דידיה לא עדיף מידו וה"ה לקדושין ומנא אמינא לה אבע"א קרא אבע"א סברא אבע"א גמ'. קרא דבעינן ויצאה והיתה גמ' כו' שמא נתרצה הבן לא אמרינן פ"ב דקדושין ואפילו המעות בעין בשעת ריצוי כו' ליחיילי מהשתא בשעת ריצוי אם הוא בעין למאי שמפרשי' ר' אליקים וראב"ן דנתרצה האב פי' כשהמעות בעין ומקודשת משעת ריצוי כו' ולמה לא יועיל ריצוי הבן וע"כ כנ"ל. דהא מיירי א במעות שלו או משום זכין כו'. ואי קשיא כי מקדש בפקדון הא לא אתי לידה בתורת קדושין והוי כטלי מע"ג קרקע אי מש"ה לא איריא דבעינן שיבא מיד הבעל או מיד שלוחו לרשותה אע"ג דמעיקרא לאו בתורת קדושין יהיב לה ה"נ בגט כי אמר לה כנסי שט"ח זה וחזר ואמר ה"ז גיטך דמעיקרא בתורת פקדון אתא לידה כמ"ש הר"מ. ובנתנה היא ואמר הוא יהיב לה האי שמקבל מתנה ממנה באדם חשוב. וכן כשמדבר עלי' לשלטון ומחילת מלוה וכל כיוצא בזה כי דייקת בכולהו קיהיב איהו ולא שתטול היא מעצמה ונהי דאפשר דבגט מיפסלא לכהונה היינו משום [ריח] הגט דבכל דהו אבל קדושין אין כאן דההוא שמא נתרצה הבן לא מהני כלל אף למחייבי' גט מדרבנן כו' ואפ"ה קאמר הרא"ש אפילו נתרצה אח"כ כו'. ואבע"א סברא דאל"כ מי שיש לו מעות במקום אתר והאשה שם א"צ שליח אלא יאמר או יכתוב לה שתקח אותן המעות ותתקדש בהן כו' אע"ג דבעינן תרי קראי כי יקח ולא שתקח את עצמה וכן ושלחה ולא שתשלח את עצמה היינו משום האי מקשינן דליהוי תרוייהו תלי באיש אי לאו ושלחה ואי לאו כי יקח ה"א תרווייהו תלי אמקנה כו' עכ"ל

ונראה מדברי מהרי"ל דאתי עלה מטעם ההיקש דויצאה והיתה שסובר כדעת בעה"ע דגם קדושי כסף איתקוש לגט וכהפוסלין מחובר כנ"ל. וגם נראה מדבריו דזה ב' דברים כמ"ש לעיל דבעינן שיתן הוא או שלוחו וזה מונתן כו'. וכשנוטלתו מידו הוא ענין אחר דלא מהני משום ולא שתטול כו' כמו שלפתו כנ"ל

ונראה לע"ד ברור דמהרי"ל מודה למ"ש לעיל בקדושין טלי מע"ג קרקע כשמצוה אותה ומקנה לה לקדושין ונוטלתו מרשותו או מידו דמהני דלא שייכי ב' הטעמים דכיון שצריך נתינה של הקנאה וזה רק ע"י דיבורו הוי מסייע כנ"ל, וכעייק חרצי' וכמו תיחוד ותפתח כנ"ל. וכיון שנוטלתו בצויו מידו או מחצירו א"כ בא מידו לידה כנ"ל. רק דהא בעובדא דמהרי"ל מפורש שם שנוטלתו בגזילה מקודם בלא דעתו. ע"ז אמר שפיר דלא בא לידה בנתינה מעולם דהא לא סייע כלל בשעת נטילתה לידה ומה שמסייע אח"כ בההקנאה אינו מועיל שכבר אינו ברשותו ואינו בא מידו לידה משא"כ באומר טלי כו', וזה שדייק מהרי"ל ולא שתטול היא מעצמה כו' ולשון זה עצמו הוא בש"ס חולין (דף קלד ע"ב) גבי מתנות כהונה והתניא ונתן ולא שיטול מעצמו כו'. והדבר פשוט דלא ממעט טלי מע"ג קרקע כשמצוהו ליקח ולא ממעט רק שיטול מעצמו בלי צווי בעלים דאזה מייתי לה הש"ס התם. וע"כ דזה מיקרי ונתן וגם בקרקע מיקרי ונתן ההקנאה כמ"ש תוס' ב"מ (דף נד) גבי ונתן הכסף וקם לו. ומ"מ ממעטינן במ"כ ולא שיטול מעצמו וכ' מהרי"ל שפיר בלקחה בגזילה כנ"ל דשייך ב' הטעמים. אבל בלקחה מדעתו מחצירו י"ל שפיר דמהני. רק כשאינו מונח בחצירו ואומר טלי מע"ג קרקע י"ל דאינו מועיל למהרי"ל דנהי דהוי מסייע שיהי' נתינה של זכי' אבל עכ"פ אינו בא מידו אלי' וזה ילפינן מגט שצריך דוקא שיבא מידו או משלוחו וכמ"ש לעיל אי איתקוש כנ"ל. וגם זה נראה לי דכשאומר התקדשי לי בהנאת מתנה זו שאני נותן לך חפץ זה שתקח מע"ג קרקע והיא לוקחת אף מקרקע שאינו שלו ג"כ מקודשת גם למהרי"ל דנתינת הנאה זו בא רק מדיבורו שהוא מקנה לה ונתינת הנאת זו בא ממנו אלי' והוי כמידו לידה וכמ"ש