חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קעז

למה מסופק לא שמעינן ליה וכמאן דליתיה דמי ע"ש י"ז ע"א שפי' רש"י אמר טעמא כו' מראה פנים לזכות ומראה פנים לחובה מש"ה מספקא ליה ע"ש. והא כיון דמראה מקום הספק ממילא הלה זכאי ומ"מ כמאן דליתי' נגד שודאי להם

אך הרמב"ם ושאר פוסקים ס"ל דוקא בד"נ אבל בד"מ כמאן דאיתא ע"ש בח"מ סי' י"ח. גם חילוק בין יושבים ביחד בטלה דעת א"י נגד היודעים וכמו ברוב משא"כ באין ביחד. גם נראה דוקא שאומר א"י ואינו מוכרע אצלו שהוא ספק ויכול להיות שיתברר לו. אבל במוכרע אצלו ברור שהוא ספק י"ל דהוי כאומר זכאי דאל"כ כל הדיינים המזכים מטעם קים לי לא יחשבו. גם יש חילוק בין חכמי ש"ס חשיב הודאי כרוב נגד א"י דגם הוא מודה שיש פנים להחולק. משא"כ אחר הש"ס להגאון שמוכיח מהש"ס דספיקא הוא לדעתו אין הכרעת החולק כלום. ועוד אולי אי הוי שמיע להו טעם הר"ח הוי מודי לי' כנ"ל. שוב ראיתי נ"י פ"ב דב"ק בשם ריטב"א דדוקא כשהם בדור א' פסקינן כמאן דפשיטא ליה ע"ש. רמב"ן ז"ל בס' המלחמות כ' סוף פ"ב דב"ק משם הגאונים דכ"מ דלמר פשיטא ולמר מספקא פסקינן כמאן דפשיטא לי' גם בתלמיד לרב ע"ש. ובעה"מ לא ס"ל כן ע"ש. מ"מ י"ל באיסור ערוה אינו רוצה לסמוך או כשאר החלוקים שכתבתי

הנה המהרי"ק דחה ד' ר"ן כיון דאמר מה דלא כ' בהדיא לא קתני אין ראיה מהשמטת הרי"ף. ואינו מובן דזה שייך במשנה לא הרי"ף ז"ל ודאי ד' הר"ן ז"ל ברורים שכשפוסק ג' דרכים ס"ל חופה אינו קונה ומביא רק למעוטי חליפין דס"ד שבכלל כסף. ומ"מ ודאי לא נעלם מהרמב"ן מ"מ נראה לו מלשון הרי"ף דלא ברירא לי' דכשהביא למעוטי חליפין היה לו להביא כל לשון הגמ' למעוטי חופה וגם חליפין. אולם אפשר אם היה מביא לשון הגמ' ה"א דאי דלא כר"ה ולמעוטי חופה אין הוכחה למעוטי חליפין וי"ל דקני. ולכך הביא רק למעוטי חליפין היינו גם לדידן וס"ל כיין דקי"ל כרבא ג' תנן ד' לא תנן ולא ס"ל חילוק בין כתיבא בהדיא כו' וגם בלא מנינא מימעט חופה א"כ מנינא למעוטי חליפין והגמ' י"ל לאביי כנ"ל. מ"מ משמע כרמב"ן ז"ל

ובהרמב"ם ז"ל מ"ש לח"מ פ' ט' דמשמע דס"ל אינו קונה מדנקיט רק ג'. אין טעם שאין דרכו להשמיט המפורש בש"ס ולסמוך על דיוק לשונו. וכן מ"ש הר"ן פ' הא"מ מדמחלק גבי תנאי נקט כנס ובפחות מש"פ בעל משום דחופה אינו קונה ע"ש ג"כ אינו תירוץ להשמטתו. ואינו נראה דרי"ף ורמב"ם סמכו על מה שפסקו דחופה שא"ר לביאה אינו גומר כדבעי ר' אשי כתובות פ' אף על פי ואף דלא איפשט פסקו שאינו קונה,. וממילא למשמעות הפ' דלא כמהרש"א דחופה גם לר"ה אינו אלא קונה לחוד להיות ארוסה וא"ר לביאה. וא"א כלל למילף ממה שגומר שהוא להיות נשואה ומותרת משא"כ לקנות לארוסה שאסורה דיין ולא הוי חופה כלל. וע"כ או דר"ה ס"ל גם שא"ר לביאה הויה חופה או אף דמספקא ליה לר"ה. מ"מ אמר רק דחופה קונה מן התורה דראוי' לביאה והוי ק"ו גמור דארוסה מותרת. ממילא מדרבנן ג"כ אי חופה שא"ר קונה מקודשת בחופה והוי ספק. ולכך לדידן דחופה שא"ר לא מהני. ממילא אינו קונה. אך עדיין ספק כיון דלא איפשיט פ' אע"פ רק לענין זכות ממון מספק לא קני אבל לענין קדושין ספק שמא גומר וממילא קני ומקודשת אף שא"ר לביאה. וי"ל דהרי"ף סמך על שהביא הבעי' והוי ס' כמו שכתב רמב"ן ז"ל

והנה כשיש צירוף קולא לכאורה היה להקל. וא"כ לר"ח ז"ל שג"כ ספק ושוב א"ר לביאה מספק פנוי' וגם מס' חשיב אינו ראוי' דקדושין שא"מ לביאה הוא מספק. וממילא יש עוד ספק דלרוב הפ' חופה שא"ר לא מהני והוי כס"ס אי חופה קונה ואת"ל קני שמא אין ראויה לביאה לא מהני. ולהנ"ל אין להצטרף קולא זו כלל וכן אפילו פירסה נדה. די"ל דהיינו הך ספיקא אם בעינן ראוי לביאה לא קני ואי לא בעי קני. ואין אלא ס' אחד. ובאומר הרי את נשואתי דפ' רמ"א סי' כ"ז דלא מהני. בחופה ג"כ ספק דלמהרש"א שקונה וגומר שייך לשון זה ואף אי דלא כמהרש"א י"ל ג"כ ששייך לשון זה גם שיקנה לקדושין כיון שענין החופה הוא ונשואין. וממילא גם שלא הזכיר לשון קדושין רק שאומר הריני כונסה לנשואין בחומה זו ג"כ ספק קדושין כמ"ש ס"ק א'

יש להסתפק אם מקדש בחופה לאחר ל' אם הוי כק' ביאה דכלתה כו' כמו משוך כו' קני אחר ל' או אפשר דחשיב מקצת קנין קיים אז דברשותו היא אחר ל' ג"כ. וקצת ראיה דא"כ גם בנדה וכונסה שתגמור אחר שתטהר. אך י"ל כיון דאין עתה חשיב חופה כלל כלא כנסה דמי. ויש להוכיח מפ"ק דיומא בכ"ג ביתו כו' דכניס לה כו' ע"ש יקדש ויכניסה לחופה שיחול לאחר שתמות אשתו ויסולק כל החששות ומוכח דלא תועיל החופה כנ"ל

וא"ל דלא מצי עביד עתה דז"א דיכול רק שאינו רשאי לעבוד י"ה ומוכח משם ג"כ דחופה קודם. רק לא מהני ע"ש במשנה למלך. דא"כ יכול להכניסה לחופה ולקדשה לאחר מיתת אשתו שאם תמות תהיה זו נשואה וכשלא תמות אינו כלום. ומוכח כנ"ל. וג"כ מטעם הנ"ל כיון דלאו כלום החופה עתה אינה מועלת על אחר הק'. ואפשר דתלי' ג"כ בס' אם בעינן חופה ראוי' לביאה: סימן כז

סעיף א בכסף כיצד נותן לה בפני שנים פרוטה או ש"פ ואומר לה הרי את מקודשת לי בזה (וי"א שיש לומר לה כדת משה ויש' כו') וה"ה אם אמר לה הרי את מאורסת לי או ה"א לי לאשה וכן בכל שמשמעותו לשון קדושין ודאי באותו מקום ובלבד שהיא תבין לשון הקדושין. ואם היה מדבר עמה תחלה על עסקי קדושי' ונתן לה אפילו בשתיקה הוי קדושין והוא שעדיין עסוקין באותו ענין וכל שכן אם אמר לשון קדושין ודאי אלא שאינה מבינה אותו דהוי קדושין י"א דלא בעינן מדברים באותו ענין ממש. אלא מדברים מענין לענין כו' וי"א דלא בעינן מדברים עמה אלא כל שמדברים לפני' סגי)

(א) נותן לה כו' יש לבאר אי בעי נתינה ממש מיד ליד כמו בגט והב"ש כ' בשם רש"ך דטלי קדושיך מע"ג קרקע הוי ספק כו'. ומהרי"ל בתשובה סי' ע"ח כ' להדיא דטלי קדושיך מעג"ק לא הוי קדושין ע"ש. והנה לכאורה תלי' במחלוקת שהביא הר"ן ורשב"א ריש קדושין בקדש במחובר לקרקע כו' אי מקשינן גם קדושי כסף ליציאה או לא

אמנם לע"ד דלא תלי' בהא ואף אי מקשינן גם קדושי כסף לגט מ"מ י"ל דמהני טלי מעג"ק בקדושין דהנה בש"ס פרק הזורק ע"ז קאמר תיזול ותיחוד ותפתח כו' שתקנה בחזקה חצר שהגט מונח בתוכו ומתגרשת בזה והקשו תוס' ד"ה ותיזול כו' הא דלא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע משום כיון דהגט בא מרשותו לרשותם הוי כבא מידו לידה ע"ש. ותמוה מאד זה שפיר דלא דמי למחובר לקרקע שהפסול מפני שאינו ניתן מיד ליד ובזה שבא מרשותו לרשותה מיקרי בא מידו לידה אבל טלי מעג"ק הפסול דכ' ונתן ולא שתטול כו' כדאמר בש"ס ע"ח וכשלוקחת הגט מידו ג"כ בא מידו לידה ואעפ"כ לא מהני משום שהיא עושית כל המעשה ולא מקרי ונתן וא"כ כיון דבחזקה דתיחוד כו' היא קונית החצר ובא מידו לידה ע"י מעשה שלה הוי ממש טלי מעג"ק ולמה יהיה מהני כנ"ל

ונראה לע"ד הטעם פשוט דקי"ל בש"ס גטין כ' דכ' על איסורי הנאה כשר וכן פחות מש"פ ואמר בש"ס דאף דכ' ונתן נתינת גט הוא ע"ש ובתוס' ב"מ (דף מז ע"א) דאף דגבי ונתן לכהן כו' אמרינן אין נתינה פחות מש"פ וחילקו מטעם הנ"ל דבגט אין הנתינה נתינת ממון רק נתינת הספר כריתות היינו הענין שכתוב בו משא"כ היכא דכ' הנתינה על נתינת ממון לא מיקרי נתינה פחות מש"פ ע"ש. ומטעם זה נראה לי דלא קשה מה שתמה רשב"א גטין פ' מ"ש למה לא דייק בש"ס דנתינה בע"כ שמה נתינה מונתן דכ' בגט דמתגרשת בע"כ ע"ש, ולהנ"ל לא קשה דדוקא במה דבעי נתינת ממון שייך כיון שהוא בע"כ ואין זה זוכה בע"כ ושוב אין כאן נתינת ממון וכמו פחות מש"פ. משא"כ לענין שיהיה נתינת גט לא בתורת ממון מה בכך שהוא בע"כ מ"מ יש כאן נתינת גט שאינו בתורת הקנאת ממון כנ"ל

והנה בע"ק לה חרצי' ושלפתו מבואר בש"ס גטין ע"ח דמהני דמה שמסייע איזה סיוע בשעה שנוטלת הגט לנטילתה שתוכל ליטלו חשיב נתינה ע"ש. וא"כ החילוק שפיר דבשלמא בטלי גיטך מע"ג קרקע אף דהא לכאורה מסייע במה שמצוה אותה ליטלה דכשתטול שלא מרצוני לא תקנה הגט כלל אך ז"א דלענין