חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קעו

אם מקדשה ע"י שליח בע"כ הוי ודאי מגביה מציאה לחבירו דהוא כמו דבר אחר מציאה שיכול ליקח בע"כ וא"כ לכאורה לא קשה כלל קושית תוס' לקמן בהאיש מקדש בו ובשלוחו דליכא למיטעי דיכול לקדש בע"כ כיון דקתני התם בו ובשלוחו ודאי ליכא למימר בע"כ דהוי מגביה מציאה לחבירו ואינה מקודשת. אך באמת אמרינן מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וגם הכא אמרינן מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' וא"כ ממילא א"ש מאי שהקשינו דע"י שליח אפשר מהני אף דהוא לא עשה שלא כהוגן רק השליח ולפמ"ש מיושב דעל זה י"ל שפיר דהוי מגביה מציאה לחבירו וליכא למימר מיגו דזכי לנפשי' כיון דאם השליח בעצמו יקדשה בשביל עצמו בע"כ לא יהי' הקדושין שעשה שלא כהוגן וא"כ אף אי מקדש בשביל אחר הוי מגביה מציאה לחבירו ולא שייך מיגו דזכי לנפשי' דאם קדשה לעצמו לא היתה מקודשת. אך באמת הטעם דמגביה מציאה לחבירו לא קנה הוא משום דהוי תופס במקום שחב לאחרים שאחרים היו יכולים להגביה המציאה וא"כ כיון שאם מקדשה אחר בע"כ בעצמו לא הוי ק שעשה שלא כהוגן וא"כ לא הוי כלל מגביה מציאה לחבירו דאין עושה היזק לשום אדם אך כיון דיכול לקדשה אחר ברצון הוי שפיר חב לאחרים. וראיתי בספר אחד שכתב אהא דאמרינן הא תני איש קונה ה"א אפילו בע"כ וכ' דודאי שתהא מקודשת בע"כ לא ס"ד רק דה"א דתלויה וקדיש הוי קדושין וא"ש כל מה שכתבנו

הנה המשנה למלך נסתפק בחופה קודם קידושין אי גומר אי לא והנה לשיטת הפוסקים דבעינן חופה הראוי לביאה ולהרמב"ם דעובר אלא תהיה קדשה בביאת פנוי' וא"כ בחופה קודם קידושין הוי חופה שאינה ראוי' לביאה דאסורה מלא ת"ק. אך באמת זו דעת הראב"ד דבעינן חופה הראוי' לביאה והראב"ד ז"ל סבר הכא דליכא לאיסור כלל בביאת פנויה

הנה המהרש"א כתב דחופה קונה וגומר בבת אחת ולפי דבריו היה מיושב מאי שהקשה לעיל בס' המקנה אהא דכי איקלע רב לבי אדרשי' הוי מכריז מאן הוי ליומא והקשה הא נתחייב בעונה בפרט בעילת מצוה דע"כ היה קדושין וחופה בעדים שיהא פת בסלו וא"כ ליכא למימר שהתנה ע"מ אם יבעול יהיה קדושין דז"א דאין תנאי בחופה כו' ע"ש. והנה הטעם דאין תנאי בחופה הוא משום דאי אפשר לקיימו ע"י שליח ולא שייך איתקוש הויות להדדי כדאמרי' בכ' דף ע"ד דכיון דכבר קדשה רק בגמר ולא מהני בי' תנאי ותוס' כתבו הטעם באי אפשר לקיים ע"י שליח דאין בידו כח להטיל תנאי כיון שאין בידו לעשות שליח וא"כ י"ל הכא דרב קדשה בחופה ועל תנאי אם יבעול וא"ל דלא מהני תנאי בחופה דז"א כיון דחופה קונה וגומר ועל הקנין מהני תנאי וקי"ל דדבר שאין בידו כח לעשות ועושה עם דבר שיש בידו לעשות הוי קני את וחמור וקנה הכל וא"כ הכא כיון דעל הקנין מהני התנאי ממילא מהני אף על הגמר דהוי קני את וחמור ואף אי אינו חופה קונה וגומר רק קונה לבד נמי א"ל דקדשה וכנסה לחופה על תנאי אם יבעול וגם הקדושין הי' על תנאי ועל הקדושין מהני התנאי ולא הוי קדושין וכיון דלא הוי קדושין אין החופה גומרת רק קונה וכיון שקונה אמרינן איתקש הויות להדדי וגם על החופה מהני התנאי

(סעיף ד חכמים אסרו לקדש בביאה. והנה אי לא תהיה קדשה הוא העראה בל"ז אסור כיון דסוף ביאה קונה ועובר אלא תהיה קדשה בהעראה ואף על פי כן לא הוי קדושין): [חסר

] סעיף ב'. אם הכנים אשה לחופה אינה מתקדשת בכך. וי"א שהוא ספק. ס' ג' משנתקדשה נחשבת כא"א לחייב הבא עלי' וצריכה גט להתירה לשוק

(א) אם הכניס כו' היינו אף בעדים ואמר התקדשי לי בחופה זו כדין קדושין. ולכאורה אם לא ראו העדים רק החופה מגרע גרע, דהא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן לתוס' ושאר פ' דמסתמא היה כבר קדושין וכן בכתבו כתובה לחוד באתרא דמקדשי והדר כתבו מבואר בש"ס נ' ע"ב ובש"ע ס' מ"ה דחיישינן וממילא בחופה דודאי רובא מקדשי והדר נושאין ומכניסין לחופה ואיכא למיחש שקדמו קדושין דאל"ה לא היה כנסה לחופה. ונראה צריכה גט ואין נאמנים שלא נתקדשה. רק באמר התקדשי בחופה דניכר שטועה

ולשון הטור וש"ע תמי' לע"ד שכ' אם הכניס כו' ואח"כ כ' משנתקדשה. משמע דמיירי בחופה סתם שלא אמר כלל שתתקדש בחופה זו ואעפ"כ הוי ספק ואין סברא כלל. ואף דביבמות נ"ז חופה נפסול מתרומה ס"ל לרש"י בלא קדושין ע"ש. וכן למ"ד כמו דקדושין פסלו כן חופה ע"ש וא"כ לענין קנין אפשר ג"כ דיליף ר"ה אותה חופה שגומרת היינו אף שאינו אומר כלום רק נכנסה לקצר שלו לשם נשואין או יחוד זה עצמו מורה על הקדושין גם בלא אמירה שתתקדש והוי ידים מוכיחות. אך אינו נראה דעכ"פ שייך דיו דיליף מכסף ושטר ושם צריך אמירה ובזה לא מיפרך ק"ו ומ"מ אינו מוכרח דגם בכסף אם עוסקים באותו ענין וכה"ג דמוכח המעשה מהני כדבור ובחופה שמורה כמו אמירה שפיר קונה בכסף עם אמירה. וכשאומר שמכניסה לחופה לשם נשואין למהרש"א דקונה וגומר י"ל ודאי דמהני להר"ח ז"ל רק אי נימא דקונה ואינו גומר בב"א מ"מ הוי כאומר הרי את נשואתי גם בכסף

לכאורה גם מסר האב לשלוחי הבעל ושאר המבואר במשנה אף שאינו חופה ממש ג"כ קונה דהא גומר. אמנם לע"ד דהא תמוה לישנא דר"ה חופה שמאכיל בתרומה כפירכת הש"ס הא מן התורה אוכלת ומשני אלא שגומר כו'. ונראה דר"ה דס"ל כרב שם דמסירתה לכל חוץ מתרומה, א"כ י"ל דהגם דק"ו שלו הוא ממה שגומרת כדמשני מ"מ הזכיר אכילת תרומה להשמיענו דכונתו חופה קונה רק חופה ממש שמאכילה בתרומה לא מסירת אב כו' שאינו מאכיל אף שגומר כנ"ל: והטעם לע"ד דהא בקניני ממון שיש בהם קנין מסירה גם משיכה החילוק הוא דמשיכה מצד הקונה רק שנותן לו רשות למשוך ולקנות ובהפקר קני. ומסירה מצד המקנה שמוסר אפשר כו' והבהמה מיד ליד לרשב"ם ולתוס' ג"כ הא בהפקר מאן מסר דליקני ע"ש. א"כ בחופה שנכנסת לרשות הבעל דהוזכר בש"ס רק לשון מסירה מסר אב כו' זכו לי' כו' למימסרה לחופה ע"ש משמע דהקנין מצד המקנה מסירת אב או שמוסרת עצמה להיות ברשותו. וא"כ לא היה שייך ק"ו דר"ה שחופה יקנה. הא הוי כמו תלקח אשה לאיש דגם בכסף ושטר אינו קונה כשמקנית עצמה לו אך נראה דגם מסירה י"ל הוא ג"כ רק סילוק וביטול שיכניסנה לרשותו וכמ"ש ר"ן נדרים דלא חשיב דעת אחרת מקנה בקדושין שהוא רק ריצוי וסילוק שיוכל לקנותה ע"ש. כן בחופה מסורת האב או מסירת עצמה הוא שיוכל להכניסה לרשותו א"כ גוף החופה היא מעשה שלו וחשיב כי יקח. ומ"מ לענין סקילה וכה"ג דאימעט מלזנות בית אבי' וכשמסר אינה בבית אבי' כו' ע"ש. גם דלא נקרא בית אישה ג"כ ע"ש בש"ס דחופה בהדי' כו' בית אישה. ומסירה אימעט מבית אבי' כו'. היינו דילפינן שזה שמוסר ומסלק שיכניסה הוא מהני להחשב יצאה מבית אבי'. וכמו יחוד הראוי לביאה מהני כאלו נבעלה. וא"כ לענין קנין ליכא למילף רק שחופה יקנה שזה כי יקח אבל מסירה שהיא רק מצד המקנה נהי שגומר שאמרה תורה דמהני כאלו כבר הכניסה. מ"מ א"א שיהיה קונה סילוק זה לבד דחשיב כי תלקח כיון שהוא רק מצד המקנה כנ"ל

ואין להקשות דא"כ איך יליף דחופה קונה משום שגומר הא כבר נגמר משום הסילוק מצד מסירת אב או בעצמה וזה אינו קונה. לא קשה כיון דמה שגומר המסירה הוא רק מצד שעומדת שיכניסה הוי כאלו כבר נכנסה לחופה. וא"כ מה שגומר הוא כניסתו לחופה ומש"ה גם העומד לכך גומר כנ"ל

וא"ל א"כ לעיל ג' מנין למעוטי חופה ופריך לר"ה דחופה קונה ולהנ"ל לימא למעוטי מסר אב כו' דגם לר"ה אינו קונה לא קשה דהא גם כסף כה"ג אינו קונה כשמקנית עצמה לו ולא צריך למעוטי וי"ל בזה לשון רש"י ז"ל שם למעוטי חופה שאם מסרה אב לחופה לשם קדושין ע"ש ומה צורך להזכיר מסר אב ולא בעצמה. ולהנ"ל י"ל דהזכיר לשון המשנה מסר אב. ומ"מ ממעט חופה ממש לא המסירה דאב לחוד דגם לר"ה לא קני כנ"ל וי"א שהוא ספק. לכאורה בכל מקום בש"ס דלמר פשיטא לי' ולמר מספקא ליה פוסקים כמאן דפשיטא, ליה שאין ס' כו' ולמה כ' רמב"ן כאן שמאחר שהר"ח מספק אותו עלינו א"א להתירה בלא גט ע"ש בר"ן אף שכ' בעצמו שרוב הגאונים דלא כר"ה ע"ש, וכן מוכח מש"ס סנהדרין דאותו שאומר א"י לא נחשב ואף טעמא