חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין קעב

על הרמב"ם אבל הרמב"ם ז"ל סובר שפיר כשיטת תוס' ולא קשה כלל כנ"ל

אך לפ"ז קשה באמת לשיטת הראב"ד דגם קנם אינו חייב רק בגמר ביאה ובכל חייבי לאוין באמת חייב מלקות על העראה. וא"כ נשאר קושית תוס' והא איתגורי איתגור ואיך אמר עולא דממונא משלם ולא לקי ולא שייך תירוץ הפ"י כיון דממונא לקולא וחייב מלקות על העראה וקנס על גמר ביאה והוי כחובל

ונראה לע"ד דהנה הפוסקים הקשו על הרמב"ם שפסק בכל חייבי לאוין בעל ולא קידש אינו לוקה והקשו ממתניתין דאלו נערות דקתני חייבי לאוין ואחר הקדושין אינו חייב קנס ותירצו דאתי כר"ע דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ איירי שפיר בקידש מקודם ואעפ"כ כיון דלא תפסו קדושין חייב קנס וגם מלקות חייב אף דלא הוי קדושין ממש דרך ליקוחין מיקרי. ולפמ"ש בלא זה אתי שפיר כיון דהטעם בכל חייבי לאוין דלא הוי קדושין שאינן מסורין לביאה כתבו תוס' דאין איסור הביאה בא ע"י הקדושין. ואם כן לדברי הרמב"ם כיון דבעל ולא קידש אינו לוקה א"כ הוי קדושין שאין מסורין לביאה דבלא הקדושין לא היתה אסורה הביאה וכיון דלא הוי קדושין חייב קנס ואעפ"כ חייב מלקות דהוי דרך ליקוחין וע"כ צ"ל כן גבי מחזיר גרושתו דדברי הכל מודים דבעל ולא קידש אינו לוקה א"כ הוי קשאמ"ל כמ"ש וא"כ כיון דלא הוי קדושין אינו חייב מלקות דהוי בעל ולא קידש וע"כ צ"ל דאף דלא הוי קדושין הוי דרך לקוחין וע' בתוס' ריש פ' אלו נערות ד"ה ועל הכותית והנה בין לתירוץ זה ובין לתירוץ הפוסקים קשה לכאורה לפי מה דפריך הש"ס בב"ק פ' מרובה (דף ע ע"ב) לר"ע דסבר דבר ולא חצי דבר עידי קדושין ועידי ביאה יהיה חצי דבר ומשני כיון דעידי קדושין לא צריכין לעידי ביאה שהם פועלים שתהיה ארוסה הוי דבר שלם וא"כ הכא לדברי הרמב"ם דבעל ולא קידש אינו לוקה א"כ נשאר קושית הש"ס דעידי קדושין ועידי ביאה הוי חצי דבר וליכא למימר כתירוץ הש"ס, דעידי קדושין לא צריכין לעידי ביאה דפועלין שתהיה ארוסה דז"א כיון דבאמת אין קדושין תופסין בחייבי לאוין או דהוי קשאמ"ל רק דמלקות חייב דהוי דרך ליקוחין א"כ העידי קדושין אינם פועלין מאומה בלא העידי ביאה כיון דלא הוי קדושין רק דאם בועל אח"כ חייב מלקות יהוי חצי דבר ודוחק לומר דאיירי בכת אחת שמעידה על הקידושין ועל הביאה דסתמא קתני ואיירי בכל גוני ולכאורה היה נראה להוכיח דאיירי בשתי כתי עדים דהנה בב"ק (דף עג) פריך הש"ס היכא דעדים מעידים על הגנבה ועל הטביחה הוי עדות שאי, אתה יכול להזימו דאם יוזמו על הגנבה איגלאי מלתא דכי אסהידו אטביחה פסולין הוו ומשני שהעידו בבת אחת כיון דתוך כדי דיבור כדיבור והיו יכולין לחזור בשעה שהעידו אטביחה לא היו פסולין כיון שהיו יכולין לחזור מעדות גנבה. והנה קי"ל דבכל התורה כולה תכ"ד כדיבור חוץ מקדושין וגירושין. וכתבו קצת הפוסקים דגם העדים שמעידין על הקדושין אינם יכולין לחזור תוך כדי דיבור דהטעם הוא שהוא דבר חמור ומתישב בדבר מקודם וגם בעדים שיך זה. וא"כ קשה הכא שהעדים מעידין על הקדושין ועל הביאה הוי עדות שאי אתה להזימו שאם יוזמו איגלאי מלתא דכי אסהדי אביאה פסולין הוו ולא שייך תירוץ הש"ס כיון דאינם יכולין לחזור תוך כדי דיבור. אך ז"א חדא דאיירי שהעידו על הביאה קודם ומעדות זה יכולין לחזור ועוד כיון דהטעם הוא שאינם יכולין לחזור משום שהוא דבר חמור שאוסרה אכל העולם ומחייב מיתה הבא עליה והכא כיון דבאמת אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אינו דבר חמור רק שיתחייב מלקות אח"כ ויכולין לחזור גם מעידי קדושין. אך לשיטת הפוסקים דתקנת חכמים הוא שיכולין לחזור תוך כדי דיבור. וא"כ מוכח דאיירי בשני כתי עדים וקשה קושיא ראשונה דהוי חצי דבר. אך באמת הכא הוא בהיפך דעידי ביאה לא צריכין לעידי קדושין כיון דקנס חייב על הביאה לחוד בלא הקדושין ומיושב קושית התוס' דאיתגורי איתגור שנידון בקלה בממון ולפמ"ש מיושב דאם נאמר דחייב מלקות ולא קנס לא יתחייב כלל אף מלקות שיהיה חצי דבר אף דבלא עידי הקדושין היו מחויבים קנס כשלא היה חייב מלקות אעפ"כ כיון דעכשיו אינן פועלין כלל כת זו בלא זו הוי חצי דבר כמו גבי חזקת שלש שנים אף דהיו פועלין לענין פירות הוי עכשיו חצי דבר ע"ש ברמב"ן דלא כתוס', ומיושב קושית תוס' במתניתין דליתני במתני' אלמנה לכהן גדול ולפמ"ש מיושב דגבי אלמנה לכ"ג איתא ברמב"ם להדיא דלוקין על הביאה בלא קדושין ולא הוי חצי דבר. וא"כ מילקא לקו וממונא לא משלם כקושית תוס' דאיתגורי איתגור ולפי זה מיושב מה שיש להקשות אדברי הראב"ד ז"ל, מאי משיג על הרמב"ם לפי מאי שהבאתי לעיל בשם הפוסקים א"כ משכחת לה שפיר קנס בחייבי לאוין וקדשה מקודם וכיון דבאמת אין הקדושין תופסין כמ"ש חייב קנס ואעפ"כ אינו עובר אלאו דלא תהיה קדשה כיון שקדשה מקוים. והנה באמת משיג הראב"ד שפיר דא"כ מאי פריך הש"ס ר"פ א"נ אלו נערות פסולות פסולות אין כשרות לא ע"ש, ולפ"ז האמת הוא כך דוקא פסולות חייב קנס וכשרות לא מחמת לא תהי' קדשה. אך הראב"ד כתב דלא משכחת קנס במפותה ולפ"ז משכחת ובחייבי לאוין. ולפמ"ש א"ש דנשאר הקושיא דהוי חצי דבר העידי קדושין ועידי ביאה וליכא למימר כמ"ש דעידי ביאה לא צריכין לעידי קדושין שמחייבים קנס בלתי עידי הקדושין דז"א כיון דבלא עידי קדושין אינם מחייבין קנס דאיכא הלאו דלא תהיה קדשה רק ע"י העידי קדושין והוי חצי דבר. ואין לומר דאעפ"כ לא הוי חצי דבר שמחייבים מלקות בלא העידי קדושין מחמת לא תהיה קדשה ז"א שראיתי בספר אחד שמקשה מאי מקשה הראב"ד דחייב מלקות הא הוי התראת ספק שמא קידשה קודם ותירץ דקושייתו למ"ד דחייבי מלקות שוגגים פטורים וא"כ הוי שפיר חצי דבר כיון שאין מחייבין מלקות מחמת לא תהיה קדשה דהוי התראת ספק וגם קנס אונס מחייבין בלא העידי קדושין דהוי חייב מלקות שוגגין והוי שפיר חצי דבר. ומקשה הראב"ד שפיר לשיטתו. אך לכאורה היה קשה על הרמב"ם מדברי הש"ס שהבאתי דאמרינן התם דהוי חצי דבר העידי קדושין ועידי ביאה ולדברי הרמב"ם פועלים העידי ביאה בלא העידי קדושין לחייבו מלקות מחמת לא תהיה קדשה אבל לפמ"ש א"ש דאעפ"כ החיוב מיתה בא מחמת שתי הכיתות ואף דאם לא היו העידי קדושין היה חייב מלקות מ"מ עכשיו נעשה הדבר ע"י שניהם כמו גבי חזקת שלש שנים והוי חצי דבר וא"ש דברי הרמב"ם וגם הראב"ד לשיטתו מקשה שפיר כמ"ש דע"כ איירי בשתי כיתות כיון דתוך כדי דיבור הוא תקנת חכמים. והראב"ד מקשה על התורה האיך משכחת לה ומה"ת תכ"ד לאו כ"ד והוי עשאי"ל כמ"ש וע"כ איירי בשתי כיתות והוי חצי דבר. והנה הדרישה ופרישה מתרץ זה הרמב"ם דבפעם ראשונה לא הוי קדשה ע"ש ולפי דבריו יש להקשות בריש פ' נערה שנתפתתה במתניתין דהאומר לחבירו אנסת ופתית את בתי סובר ר"ש דפטור מקרבן שבועה ורבנן סברי דחייב קרבן שבועה הש"ס פלוגתייהו דר"ש סבר דקנס קא תבע ולא בושת ופגם ואינו חייב ק"ש על הקנס ורבנן סברי דבושת ופגם קא תבע והקשו המ' אמאי לא מוקי פלוגתייהו בהלואה אחר הלואה אי מצטרפין או לא דבקנס ודאי אין מצטרפין ולענין בושת ופגם פליגי וסבר ר"ש דמצטרפין ויש עדים על הבו"פ וע"כ קנס קא תבע ורבנן סברי דאין מצטרפין ותירצו דאי בממון מצטרפין הוא הטעם דעדים מעידין עכ"פ שהוא חייב לשלם וא"כ גם בקנס כן הלא שני עדים מעידין שחייב לשלם קנס והנה בש"ע חושן משפט כתבו הרבה פוסקים דתפיסה לא מהני בקנס אף שלא בעדים דאית ליה מינו אעפ"כ אינו מתחייב ואינו יכול להתחייב בקנס רק ע"י עדים ולא מהני שום ראי' שבעולם רק עדים דאין אנו צריכין ראי' גדולה מאם הוא מודה ואעפ"כ אינו יכול להתחייב רק ע"י עדים ואם כן הכא לפמ"ש הדרישה ופרישה דלכך חיוב קנס דלא תהיה קדשה לא שייך בביאה ראשונה וא"כ הכא בהלואה אחר הלואה היינו ע"כ שהעדים מעידין על הלואה אחר הלואה דהיינו שעד אחד מעיד שזינתה פעם אחד ועד האחר מעיד על זמן אחר שזינתה ואם כן כיון שזינתה פעם אחרת איכא הלאו דלא תהיה קדשה ואינו חייב כלל קנס על הפעם אחרת לדברי העד הראשון דבפעם אחרת איכא הלאו דלא תהיה קדשה. אך באמת חייב ממ"נ אם בעלה פעם ראשונה חייב מחמת פעם ראשונה ואם לא בעלה חייב מחמת פעם אחרונה דליכא הלאו דלא תהיה קדשה אך כיון דליכא אלא עד אחד כיון, שעד הראשון מעיד שאינו חייב על פעם האחרון ומחמת ראי' אין אנו יכולין לחייבו קנס רק ע"י עדים וא"כ נשאר קושית הפוסקים אך באמת רוב הפוסקים לא ס"ל כשיטה זו רק דתפיסה מהני בקנס שלא בעדים

ולפ"ז מיושב ממילא קושייתם דהנה קי"ל דהעדאת עדים מחייב