חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב צט

בזבורית גובה רק זבורית כמו מאן דס"ל דעולא ולא גבי מבינונית שהן אצל לוה עידית כנ"ל. ומ"מ משמע דפלוגת' דירושלמי אי בבינונית מה"ת אי זבורית לגירסת קה"ע דלוה נכנס. וי"ל דטור מסופק בזה ומספק אף שמתחלה א"י לגבות מ"מ לענין חזרה הוי כמ"ש הרא"ש ז"ל בס' אם עמד חוזר ע"ש

גם י"ל מ"ד בעולא פליגי דהא הק' תוספ' איך יליף הא קי"ל כל מילי מיטב. ועיקר התירוץ כמ"ש לעיל דלמשכון לא שייך אי לא מזדבן הכא כו' ויליף מינה קרקע. שוב ראיתי רשב"א ז"ל תי' כן. ועדיין קשה עכ"פ לפרעון א"א ללמוד ושפיר יגבה קרקע מעידית שיהי' ככסף. וע"כ דס"ל לעולא כיון דהשיעבוד מיד כמו משכון וחל על מה שרוצה לוה דסתמא זבורית ושוב אח"כ גובה קודם מאותו קרקע שנשתעבד ונעשה ערב ושאר קרקעות ג"כ ערבין כשלא יהי' ערב הראשון. ולכך כל שיש זבורית גבי רק מינייהו ובשלו שמין דמקרא דיוציא תליא בדידי'. רק מתקנ' נ"ד וכשאצלו עידית לא תקנו. ולכך למ"ד כעולא מודה בהי' לו עידית ומכרה דכבר נשתעבד ומה"ת כנ"ל ומ"ד לית לי' דעולא היינו דלא יליף מהשיעבוד על הפרעון ואדרבא לפרעון דינו בעדיות מה"ת רק שלא יקפוץ וממילא בשל עולם כנ"ל. ומ"מ אין דברי טור מתישבין בזה. ונראה דס"ל ולעולא בלאו קרא הי' דינו בעידית שיוכל למכור ויהי' כסף רק דגלי שיהי' זבורית מקרא דיוציא כו'. והא כיון שרק למשכו מה חילוק ללוה בין פחות שבכלים וע"כ שחביב לו משאיר אצלו וילפינן מינה גם לגבוי שמשאיר עידית ובינונית לעצמו. אבל כשגילה דעתו שרוצה למכור שוב מה"ת צריך ליתנו למלוה דשוב דינו בעידית רק דס"ל דאותו גלוי דעת שרוצה ליתן כיוקרא דלקמי' אינו ראי' שאינה חביבה לו. רק ביותר משויו דעכשיו רוצה למכור אף שחביב. ולכך רק כיוקרא דלקמי' צריך ליתן לו דע"ז מהני גלוי דעתו שרוצה למכור בעד סך הזה. וקמ"ל שא"י לחזור בו ואף דלא הי' קנין כיון שגילה ד' מחויב כנ"ל. וכשחוזר אינו נאמן וכשרוצה זבורית מודה טור דצריך ליתן כדהשתא דכיון שרוצה למכור מיד אינו נאמן שחביב לו דמסתמא בינונית עדיף רק רוצה לדחוק משא"כ עידית נגד בינונית י"ל שחביב רק עכ"פ כמו דס"ל לפ' הנ"ל דעכ"פ א"י לחזור מגלוי דעתו ולומר שאינו רוצה כלל א"כ נהי דלענין זה לא דמי עידית לזבורית ליתן כהשתא דאינו משועבד עכ"פ לענין שא"י לחזור שוים כנ"ל וצריך ליתן לו כשרוצה ליקח כיוקרא דלקמי' כנ"ל. והחולקים נראה דס"ל נהי דשם א"י לחזור בו דתלינן חזרתו ע"י שפוסקין שע"י שרוצה כיוקרא יתן לו כדהשתא מש"ה חוזר בו ואומר שאין רוצה ליתן לו כלל זבורית. משא"כ בעידית דבאמת רוצה ליקח כיוקרא דלקמי' למה חוזר בו. וע"כ שבאמת חוזר ואינו רוצה ולמה לא יוכל לחזור. דא"א לפרש דברי טור רק כשחוזר בו דמה שייך לומר כשרוצה לוה כיוקרא ונותן כו' צריך ליתן ע"ש. וממילא גם בזבורית טפי פורתא דנותן כדהשתא אף דשם יכולין לפרש באינו חוזר אבל אי הדר בי' שאינו רוצה כלל ליתן זבורית אף כיוקרא מהני חזרתו. אבל מדברי הטור הנ"ל מוכח דכה"ג גם בזבורית א"י לחזור כנ"ל. אולם אין טעם למה לא יוכל לחזור בו והא אף בשותפין רצו לחלוק צריך קנין (בסי' קנ"ז). ולרמב"ם ז"ל (פ"ז מה' מכירה) דמלוה קונה במכר אפשר דבריצוי שניהם קרקע פלונית בעד החוב קני. אולם לרוב הפ' דוקא שאומר בפירוש מחילת מלוה ובגבי' זו כשמחזיק אז פטור מהחוב אבל אינו מתחיל קנין. וי"ל דמבינונית על זבורית דאומר א"א בתקנ"ח וזה מהני בדבור מהני שוב גם ריצוי הלוה ליתן דהוי כמחילת מלוה דקני. ולכך בבינוני' גופי' שבורר לוה שדה זו כל שלא עשה מלוה קנין יכול לחזור דלא הזכירו בזה כלום. וא"כ עידית טפי פורתא למה לא יוכל לחזור בו. ורמ"ה דס"ל מה"ת בעידית א"כ הוי זה כאמר לוה א"א דג"כ א"י לחזור בו משא"כ לטור כנ"ל. וצ"ל כמ"ש לעיל דס"ל ג"כ דראוי להיות בעידית שיהי' כסף דבא"ל זוזי מחויב כנ"ל. רק דמצי אמר לוה לדידי שוה הרבה יותר כמ"ש תוספ' פרק משה"נ בטעם דלוקח מסלק בזוזי ע"ש (דצ"א). וזה דוקא ברוצה להחזיק לעצמו וכשאינו לעצמו רק למכור שוב מחויב ליתן לו עידית. א"י לחזור בו ג"כ שכבר נתחייב כנ"ל כדאמר ר"פ הנושא לברור כהן כיון שיש שיעבוד בלא"ה ע"ש. או אפשר דילפינן מיוציא כו' נשתעבד ג"כ רק מה שירצה לוה ומיד שרצה נשתעבד למפרע קרקע זו. אך א"כ הי' באיזה שדה ג"כ הדין כן גם הי' תליא בברירה. ואפשר כיון דנתרצה מלוה כיוקרא דלקמי' וזה חשוב מחילה מקצת מהחוב שוב קני לי' בכסף דמחילת מלוה. וגם איידי דבעי למקני גמר ומקני. ולכך בבינונית איזה שדה לא שייך זה ויכול לחזור בו כנ"ל. וכן אם נתרצה כזולא דהשתא ליתן עידית יכול לחזור בו כנ"ל

(ז) אם א"ל אלא עידית א"י למוכרה ולקנות בינונית וליתנה לבע"ח אלא כו'. הנה כשמוכר בעד מעות א"כ כיון דאית לי' זוזי מחויב ליתן אף אם א"ל בינונית ואצ"ל שיקנה. ואין לומר כשמלוה רוצה עידית יותר ממעות דהא כשאינו רוצה בינונית יצטרך ליתן לו המעות. וכן ודאי דיכול בע"כ לסלקו במעות. וצ"ל שיכול להחליף על בינונית טפי בעד העידית ואם החליף הא משמעות הפ' דא"י לגבות מלקוחות כשיש ב"ח גם שקנה אח"כ וכ"מ בתוס' ב"מ י"ד ובמהרש"ל שם ע"ש ואפשר בלא כ' דאקני א"י. אולם כיון דמיני' כו' משמע דאין חילוק. וצ"ל הפי' אינו יכול שאינו רשאי ואף דקודם הגבוי רשאי להחליף מ"מ כשבא לגוביינא ורוצה להחליף ולהרויח אומרים הב"ד שאינו רשאי להפסיד שיעבודו כיון שהדין להגבותו העידית. אבל לומר שדיעבד שהחליף ג"כ גובה העידית כיון שבא לב"ד לגבות לא יהי' שייך אין נפרעין כו' דוחק שהי' להש"ע לפרש. ואפשר כיון שרוצה למוכרן המלוה קודם כמו משכון דהוא כב"מ (בסי' קע"ה) או דשוב דינו בעידית כיון שאינו רוצה לעצמו רק למכור. ולא פסק דלא מצי אמר עידית בציר כו' אף שאמר כיוקרא כו' רק דמצי הדר בי' ולעכב לעצמו. אבל לא כשרוצה למכור וכנ"ל. וא"כ כשלוקח רוצה ליתן יותר צריך גם המלוה ליקח כמו שהלוקח רוצה ליתן לו. הגאון דייק לה מדתני (ב"ק ז') א"ל אלא עידית כו' מה קמ"ל וע"כ כנ"ל. ע"ש ואף די"ל הפי' באין עבור כולן דס"ד דנזקין דמשועבד לו עידית קידם לגבות מב"ח וקמ"ל דשוין. אך אא"ל כן דתני גם כתובה. וכששוין אין גובית כלל וע"כ כנ"ל

סעיף ד (ח) זבורית ובינונית כו'. הרמב"ם ז"ל (פי"ט מה' מלוה) פסק דגם בלא הי' לו עידית גובה בינונית דשייך תקנתא דעולא גם בהא. ותמהו עליו הה"מ (בפ' כ"ד) ושאר פ' דפסק ב' שהוציאו שט"ח זע"ז כר"נ דזה גובה וז"ג בא"ל לזה עידית ובינונית ולזה זבורית ע"ש. והא להנ"ל כשיגבה בינונית יחזור ויגבה הבינונית כדאמר בש"ס (כתובות ק"י) והניח בצ"ע. וי"ל בפשיטות כמו דמחלקין בין הי' לו עידית ומכר' שלוה על סמך הבינונית לא תקנו להפסיד שיעבודו ע"י שמכרן אף דבשלו שמין ונעשו עידית. ואף דבמכר הבינונית ונשאר עידית וזבורית משמע דאינו גובה רק מזבורית מ"מ בהנ"ל שנעשו עידית יש חילוק כנ"ל. וא"כ י"ל להרמב"ם דמפרש מר אית לי' תקנתא דעולא היינו אף דמדינא בשלו שמין והוי עידית מ"מ שייך תקנה דנ"ד כיון