חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב ק

שהן בינונית דעלמא ותקנה שיגבה וממילא סומך עליהן בשעת הלואה. א"כ בקנה אח"כ בינונית ובשעת הלואה הי' לו רק זבורית נראה דשוב אינו גובה מהן דאף דאקני משיעבוד מיני' או שכ' מ"מ לא סמך עלייהו ולא שייך התקנה ונשאר כדיני' דבשלו שמין והוי עידית. וא"כ מיושב בהא דב' שהוציאו דסבר ר"נ דזה גובה דבשלו שמין וקי"ל מכאן ולהבא גובה וכקנה קרקע דמי כדאמר בפסחי' פ' כ"ש. וממילא כשיגבה בעל זבורית מזה בינונית לא יוכל הוא לגבות דבשעת הלואה הי' לו רק זבורית ועתה שגבה וקנה הן עידית אצלו ותקנה לא שייך כנ"ל. ור"ש ס"ל בשל עולם שמין והן בינונית ממש וגבי אף שקנו מיניה כדיני' דאף לעולא לא פלוג רבנן בין קנה ודאקני שיהי' דינו בבינונית רק כשנעשו עידית תליא אי סמך עליהן כמו החילוק בין הי' לו עידית ומכרן כנ"ל. ופסק רמב"ם ז"ל שפיר כר"נ. וא"ל דא"כ למה דחי ש"ס דלזה בינונית ולזה זבורית משום ליתי בעל בינונית ברישא כו' והדר ליגבי כו'. והא להנ"ל אף שיגבה הוא זבורית יצטרך ליתן בינונית שעליהן סמך. די"ל דוקא כשהי' לו בינונית וזבורית שייך שחל התקנה משום נ"ד שיחשב בינונית דעלמא דאל"ה יגבה מזבורית ויש נ"ד כנ"ל. משא"כ כשלא הי' לו רק בינונית דחשוב עידית ולא שייך כלל התקנה שיחשב כבינונית דגם שהן עידית סמך עליהן ושפיר דנין כעידית וכשקונה אח"כ בינונית או זבורית מגבי לי' כמו בהי' לו עידית וקנה אח"כ זבורית דגובה מזבורית דאין חילוק כנ"ל דבשביל חשש שיקנה ליכא נ"ד כו'. וכן בהנ"ל שהי' לו רק בינונית ויקנה בגביתו זבורית שפיר הדר וגבי מ"מ, כיון דבשלו שמין והוצרך לשנוי' שיש לו עידית ובינונית ולזה זבורית כנ"ל

עוד י"ל הגם דנימא דגם בהנ"ל שייך התקנה שסמך על מה שיגבה הבינונית שיגבה הלה ממנו אם יהי' הדין זה גובה כו' גמ"מ י"ל למ"ש תוס' סוף ב"ב לרו"ש דמלוה ע"פ א"ג מיורשים כו'. אף דנגד יורשים אין חילוק בין שטר לבע"פ דלא שייך פסידא מ"מ התקנה דנ"ד לא שייך אלא בשטר דיש תועלת בתקנה שיהי' בטוח דגם מלקוחות יגבה. משא"כ ע"פ דגם אם יהי' הדין דגבי מיורשים מ"מ אם ימכור לא יגבה וע"כ לא חשש ולא שייך נ"ד ע"ש. וא"כ י"ל בתקנתא דעולא גם כן מה תועלת דמשום נ"ד יגבה בינונית הא אם ימכור או מיורשין אין נפרעין כשיש לבע"ח זבורית א"כ לא סמך רק על זבורית כיון שבידו למכור הבינונית. אך י"ל דלמה ימכור הבינונית ולהגבות למלוה זבורית כיון שאינו רוצה להחזיק הבינונית לעצמו למה לא יגבם למלוה. ואי משום דקפיץ עליו זביני טפי מזבורית וצריך למעות. מ"מ טוב להגבות למלוה הבינונית ואף דזבורית לא קפיץ כו' מ"מ מתי שימכרם ויהי' לו מעות יהי' שומא הדרא וישאר לו הבינונית משא"כ כשמוכר הבינונית ולכך סמך מלוה שפיר על הבינונית שלא ימכרם ושייך נ"ד שיגבה. משא"כ ב' שהוציאו שט"ח כו' דכשגובה בינונית לא שייך שסמך על הבינונית שיגבה הלה ממנו דאין תועלת שמא ימכרם כשיגב' ויצטרך לגבות זבורית. ולא שייך משום שומא הדרא דהא כשיחזור ויגבה בינונית שלו שהגבה אותם לא יהדרו לעולם דשלו הי'. ושוב שייך שימכור משום דקפיץ כו' ולא שייך התקנה ושפיר זה גובה כו'. ויש לדחות דהא קי"ל כר"פ דמלוה ע"פ גובה מיורשים משום נ"ד אף דלא גבי מלקוחות דעכ"פ, קצת תועלת לענין יורשים כן תקנתא דעולא דעכ"פ קצת תועלת כשלא ימכור יגבה בינונית לא זבורית ושייך נ"ד כנ"ל

גם י"ל דהא מאי פריך מה חזית כו' לגבי ב' בינונית ברישא כו' והא נ"מ כשמכר שט"ח. ולכאורה גם לר"ש דבש"ע שמין ג"כ נ"מ שהלוקח שט"ח יגבה בינונית והוא יגבה זבורית. וצ"ל דלר"ש כיון דהדן הפוכי מטרתא ל"ל א"י למכור זכות יותר ממה שיש לו ואצלו אין נ"מ וא"י לגבות כלל בשט"ח זה. אבל לר"נ דהדין זה. גובה וז"ג א"כ גם בלזה בינונית ולזה זבורית ומכר שט"ח שפיר נ"מ דהא מהני מכירתו שהי' יכול לגבות בינונית. וצ"ל ג"כ כיון דמה חזית כו' ויכול בעל בינונית לגבות זבורית והדר מגבי והפוכא כו' חשוב ג"כ שא"י לגבות ולא מהני מכירתו. וא"כ י"ל כיון דמהדין בשלו שמין רק משום תקנתא דעולא. וא"כ כמו דאמר בש"ס פ' אע"פ בלאחר שאגרשה דכיון דמדינא קונם מפקיע משיעבוד רק דאלמוה מדרבנן לשיעבודא לא חשוב לענין לאחר גירושין דשלב"ל דלענין מה שלא תקנו חשוב כאלו לא הי' התקנה וכאלו הי' יכול גם קודם להפקיע ע"ש (דנ"ט). וכ"כ הר"ן פ"ב דכתובות לענין מצאו לקיים כתב יד א' שאין הב' בטל משום מפי כתבם כנ"ל ע"ש. וא"כ ביש לא' עידית ובינונית ולא' זבורית דשפיר מי שגובה קודם מן הדין גבי זה בינונית ונעשו עידית ויגבה לו זבורית רק משום תקנתא דעולא וא"כ כל שלא גבה דלא שייך התקנה מהני מכירתו שט"ח כמו אלו לא הי' התקנה כלל דשפיר יכול לגבות בינונית שלהב' אינו משועבד כ"א זבורית ושפיר נ"מ כשמכר שט"ח כנ"ל. וא"כ שוב אף שלא מכר י"ל דלא שייך שסמך על זה שיהי' לו הבינונית דהא יוכל למכור השט"ח ולא יהי' לו רק זבורית ומממילא נשאר הדין דבשלו שמין וזה גובה כו'. ויש לדחות ג"כ כנ"ל

עוד י"ל דלמאי דקי"ל מטלטלין כל מילי מיטב וכ"ש כסף ממש. א"כ י"ל דתמיד הדין בלוה כמו הי' לו עידית ומכרה דבשעת הלואה הא הי' לו מעות שלוה שנעשה שלו והוי עידית נגד הבינונית ומשתעבדי הבינוני' ואף שהוציא המעות נשאר השיעבוד בינונית כנ"ל. וה"ה אם הי' לו מטלטלין ג"כ י"ל כנ"ל. רק נ"מ או במתחייב מה שאינו חייב דלא הי' לו והוי בינונית עידית כנ"ל. או בלא הי' לו בינונית בשעת הלואה. ואח"כ כשכבר לא הי' לו מעות ומטלטלין קנה בינונית נעשי' מיד עידית דקי"ל לוה וקנה כו' דחל כשקנה לא קודם וגבי רק זבורית ופסק רמב"ם ז"ל שפיר דזה גובה וז"ג כו' דכשיגבה בינונית יהי' קנה אח"כ ואז לא הי' לו רק שטרות על חבירו ואין זה מיטב כלל דאין גופו ממון וגרוע מקרקעות דמאן דיליף ריבוי ומעוטי ממעט רק שטרות ע"ש (ב"ק קי"ז), ולא גבי מהבינונית כשיגבה כנ"ל דבשלו שמין היכא דלא הי' לו עידית ומכרה כנ"ל ולהפ' החולקים צ"ל דדוקא הי' לו עידית קרקע שמצד שיעבוד ולכך הי' הבינונית משועבדים ולא פקע משא"כ מעות או מטלטלין כל שהי' לו הי' מחויב ליתנם לו ולא הבינונית דמצד שיעבוד כשלא יהי' לו מעות יהי' על הבינונית שם עידית ולכך לא הוי כהי' לו עידית ולרמב"ם ז"ל שפיר למ"ש לעיל דהא דלא אמרינן שיוכל מלוה לברור מטעם דדיני' בזוזי ויוכל לומר לדידי שוה לי קרקע זה כזוזי ויצטרך ליתן אף עידית. דבזה ליכא טורח עיין לעיל ס"ק א' רק מטעם כשאין לו מעות אין דינו כלל בזוזי ע"ש. וא"כ כשיש לו מעות ואינו רוצה לשלם מעות וא"י לכופו שוב שפיר יוכל מלוה ליקח עידית ומה שירצה מדינא דכשיש לו דינו בזוזי וא"י לגבות יכול שוב לומר לדידי כו' כזוזי. א"כ אז בשעת הלואה שהי' לו מעות שפיר נשתעבדו הבינונית אף דבשלו והי' עליהם שם עידית נשתעבדו כשלא ירצה לשלם המעות דנכסוהי ערבין הן כשלא יהי' לו מעות והן כשלא ירצה ושוב לא פקע השיעבוד כמו מכר עידית כנ"ל. ואף דבהי' לו רק עידית בשעת הלואה וקנה אח"כ בינונית נראה דגבי בינונית היינו דלא חשוב שנשתעבדו אז רק שלא הי' לו אחרים. ועוד דשייך