חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב פ

כו' ליתן שכרם מיד חשוב שעת מ"מ. והיינו כמסקנתו דפליגי בהרוחת זמן ודייק לר"ש כיון כו' מיד וזה חשוב כציוה ארוח זימנא ומה"ט מתחייב שולחני וממילא פטרו לבעה"ב ואין הלכה כר"ש. וכ' בקיצור כמו דמסיק במה פליגי ר"ש ורבה כו' אבל אם לא הוי פליגי בהרוחת זמן לא הוה פליג ר"ש כלל דיפטור בעה"ב וע"י הפטור יהי' השולחני חייב דאדרב' לא מיחייב וממילא לא פטר בעה"ב כנ"ל ולאחר שכ' ואין הלכה כר"ש חוזר לענינו הראשון דכיון שהשולחני יכול לחזור ממילא לא פטר ובטעות כנ"ל. כי פליגי כשרוצ' ליתן לר"ש א"י לחזור דהוי ארוח זימנא דזה הוי כציוי וממילא חייב שולחני ולכך פטור בעה"ב וכירושלמי הנ"ל לר"ש ורבה ס"ל חוזר דגם הרוחת הזמן לא חשוב דלא הרויח זמן רק שיש לו גם השולחני לתבוע ומ"מ יוכל לתבוע לבעה"ב ג"כ וממילא אין שולחני חייב כלום ויכול לחזור כנ"ל. ולכך כ' אח"כ דמוכח דמחילה א"צ קנין דהא לר"ש נפטר בעה"ב לגמרי ורבה פליג רק דלא חשוב מחילה אף לזמן וממילא לא פטר בעה"ב. וא"כ שפיר סובר הרא"ש כפי' הירושלמי בפלוגתא דר"ש ורבה ומיושב הכל בעזה"י

או י"ל דר"ש לטעמי' דפירי עבדי חליפין ב"מ מ"ז א"כ גם בארוח מהני אבל לר"נ אפשר דלא חשוב כלי הנאת הרוחת זמן רק פטור ללוה דהוי מחילת מלוה הוי חיוב שלו שוה בשוה דגם בפירי מהני כמ"ש תוספ' מ"ו. משא"כ הרוחת זמן ושיתחייב כל החוב עבור זה אין שוה בשוה ובעי כלי כנ"ל וג"כ א"ש כנ"ל ומיושב ג"כ דשפיר הוכיח הטור דהרא"ש סבר במעמד ג' דאף שקונה החוב לא פטר ללוה. דלדבריו באומר פטור ללוה ואשלם חשוב שעת מ"מ ומתחייב למה הי' לתקן מעמד ג' בלא טעמא מתקנת הסוחרים הא די שיפטרנו ומתחייב הלה כנ"ל כיון שב"כ וב"כ פטר הלוה. וע"כ דלא נפטר והוצרך לקנין מעמד ג' כנ"ל. גם י"ל דגם דנימא דמתחייב משום דפועל פוטר בשביל חיובו. מ"מ אם לא ירצה שולחני ליתן לו כשתבעו יתבטל הפטור כדקי"ל גבי מקח עייל ונפיק אזוזי לא קני ביום שקבע ע"ש (ב"מ ע"ד). דאדעת' דהכי לא מכר כן כשפועל פוטר שכירתו בעד החיוב של השולחני וכשתובעו ואינו רוצה ליתן בטל דאדעתא דהכי לא פטר כנ"ל כיון דשכירות זמנו ביום כנ"ל. וא"כ שוב א"י לכוף כלל השולחני ליתן לו כיון דכשאינו נותן בטל הפטור וממילא בטל חיובו כמו במקח. רק בארוח זמן כנ"ל דזה לא בטל ואף שאינו נותן כשתובעו וממילא חייב ויכול לכופו ליתן כנ"ל. ויש לדחות

גם י"ל דהרי"ף והפ' דייקי לשון הירושלמי אבל העמידו אין בעה"ב חייב לפועלים כלום משמע אף שאין חנוני פורע לו א"כ אין הוכחה כש"ך ז"ל. והנה לדינא פשוט שאין הפועל נאמן להוציא מבעה"ב די"ל קים לי כסמ"ע ובעיטור מפורש כן דאף שיכול לחזור על בעה"ב מ"מ אינו נאמן כשחנוני טוען שנתן לו. וגם לש"ך ז"ל הדין כך דהוא פסק לקמן סי' קכ"ו דלא כהרמ"א רק הממע"ה ואינו יכול להוציא כלל מבעה"ב במעמד ג' אף שאין חנוני פורע לו. וא"כ ממ"נ אינו נאמן בין לסמ"ע ובין ש ק רק בתפס הפועל מבעה"ב דבלא פרע לו א"י להוציא מפועל לש"ך ז"ל בזה כשחנוני טוען שנתן לו יש להסתפק אם יכול להוציא מפועל די"ל קים לי כהש"ך ומהרי"ט ג"כ מסופק הובא בש"ך סי' קכ"ו ס"ק נ"ח דמ"ש לעיל דממ"נ כו' אינו מוכרח די"ל דדייקו מלשון ירושלמי כנ"ל אין בעה"ב חייב כלום כו' א"כ נסתר הך ממ"נ דאף אי הדין במעמד ג' דחוזר על בעה"ב מ"מ א"א לפרש בירושלמי כרבה ורק התקנה דנשבע ונוטל לא שייך דלשון אינו חייב כו' וע"כ כר"ש ופליג אהלכה דכרבה קי"ל ושוב י"ל דגם התקנה שייך כשיכול לגבות מבעה"ב כהש"ך ואדרבא מוכח שוב מירושלמי מדנקיט על התקנה הטעם דאינו חייב כלום דמשמע אף שאינו פורע לו יש לדקדק דאם הי' הדין דחוזר הי' שייך גם התקנ'. וכן משמע לשון רשב"א בחי' במשנה חנוני ע"פ דכ' בהעמידו כו' נפטר בעה"ב מיד מהפועל ואין אחד מהם יכול לחזור ולפיכך חזר הדין בין חנוני לפועל ע"ש דמשמע דאם חוזר אבעה"ב הי' שייך התקנה

מ"מ נלע"ד דלא מהני תפיסה דהוי ס"ס שמא נפטר אף שלא נתן לו ושמא נתן לו. ואף דהוי קצת שם א' אם נפרע מ"מ יש נ"מ בין הספיקות וכה"ג מהני.. ועוד דע"כ לא ס"ל להפ' דלא פטרו בסתם משום דלדעתם יכול לגבות כנ"ל משא"כ אחר הכרעת הפ' דא"י להוציא מבע"ה שוב אלו לא פטרו הי' לו לפרש דהא בסתם לא יוכל לגבות ואיך יסמוך על תפיסה. והגם דיש לדחות קצת. מ"מ בל"ז הרבה כ' דלא מהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא. וגם ספק בתקנה ג"כ להרבה פ' לא מהני תפיסה ע"ש גבי תקנת נגזל כרמב"ם והה"מ. וכאן נצרפו כנ"ל הנ"ל. וגם חשוב תפיסה בטענת ספק דאף אם דעתו שלא לפטרו לא מהני להפ' דמעמד ג' נפטר והוי דברים שבלב. ונראה דלא מהני תפיסה כנ"ל רק כשהי' תפוס כשהמחהו אפשר דיכול לומר שסמך על שתפוס ולא פטרו כנ"ל. גם תפיסה שלא בעדים אפשר דמהני דנאמן נגד בעה"ב שלא נתן לו הפועל במיגו ושוב נשאר רק ס' א' אם פטרו וא"י להוציא כנ"ל. אך הש"ך ז"ל בס' ת"כ פ' דגם ס"ס לא מהני להוציא גם בספק ע"ש

(יא) וי"א שגם זו שבועת היסת כו'. הש"ך ז"ל תמה דלקמן סי' קכ"א גבי שליח לא הביא שום חולק על הרי"ף דבנק"ח כו' ע"ש. והנה אפשר לומר דבאמת אינו מובן דעת החולקין כמ"ש גי"ת שם מה חילוק בין ששניהם נוטלין כיון שמפסיד ודאי שלא כדין יש עליהם שבועה בנק"ח וכשכבר נתן לא' ג"כ ודאי מפסיד ומכחישי' כנ"ל למה לא יהי' עליו שבועת המשנה לטול כנ"ל. וי"ל דהטעם אף דהוי נגד מלוה או פועל א"י א"פ מ"מ עכ"פ ברי דמשלם לא' שלא כדין. וכן בש"ס ב' מלוין ולוה א' בב' כתי עדים כו'. והיינו כמו ב' שבילין דקי"ל זא"ז שניהם טהורין ובבאו לשאול בב"א א"א לפסוק שניהם טהורין דודאי שלא כדין. כן אף לר"ה דזו באה בפ"ע ובזא"ז גובה מ"מ בב"א א"א לפסוק שחייב לזה ולזה כיון דודאי שלא כדין. וכן החנוני ע"פ כנ"ל כיון שבב"א ולכך פוסקין שישבעו כו' וממילא תולין שמי שמשקר לא ישבע. משא"כ אם נפסוק דישלם לשניהם בלי שבועה הוי ודאי שלא כדין. וא"כ כמו בב' שבילין אף דלכאורה איך פוסקין ששניהם טמאין ג"כ ודאי שלא כדין. וע"כ החילוק דלטהר דא"א דע"כ נראה איסור שא' ודאי טמא משא"כ טמאין יכול להיות מספק. ולכך לר"ח דבהדי ס"ש כו' גם ב' מלוין ולוה א' אין מוציאין כלל וגם שבועה א"צ ואף דג"כ איך פוטרין משניהם ודאי חייב לא' מ"מ לפטור שפיר פטור מספק ולא חשוב פסק שלא כדין. רק לר"ה אף דכל א' בפני עצמו הי' גובה מ"מ בב"א שנפסוק חייב להוציא הוי פסק שלא כדין כמו התם שפוסקין טהורין כנ"ל. ולכך ב' מלוין צריכין שבועה כפירש"י שם וכשגובין ע"י שבועה לא חשוב ודאי שלא כדין כמ"ש דזה שמשקר סתמא לא ישבע כנ"ל. ומה"ט גם בחנוני ע"פ. אף דהוי נגד פועל א"י א"פ מ"מ כיון שדנין בב"א וא' שלא כדין תקנו שניהם נשבעין כנ"ל וליכא שלא כדין. ולכך א"ש דעת החולקין דכשא' רק לפטור שכבר נתן לו דגם מספק פטור שוב חשוב בזא"ז וגם הפועל או מלוה נוטל בל"ש דהא א"י א"פ כנ"ל. דאין כאן פסק שלא כדין כנ"ל. ומ"מ