חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב עח

שמשלם רק לא' שפיר י"ל דלענין למי ליתן לחנוני או לפועל ברי דחנוני עדיף דאין לבעה"ב חזקת ממון דל"א ודאי חייב כנ"ל. אך באמת גבי אבדה גם כה"ג לא ברי עדיף דא"כ יקח בלי סימן בט"ע דשלו גם ע"ה ע"ש בפ"י הקשה למ"ד ברי עדיף. ומ"ש משום רוב אין נראה דהוא מהרוב כמו אחר רק עיקר הטעם דשלא בפניו טענינן הוי כברי ואדרבא כיון דהמוציא אינו רוצה להחזיק רק למי ליתן אין זה נאמן דב"ד טוענין שמא לאחר וכדחשיב פ"ב דכתובות גבי אלמנה נשאתיך וכ' הרא"ש דגם ביורשים חשיב ברי וברי ומוכרח בש"ס דדחי' ע"כ ל"א ר"ג כו' דטענינן להו ע"ש. וכן כאן. רק סברת הש"ך דקאי על כשלא טען הפועל כלל ולא הכחישו מחיים ולא יטלו יורשי פועל כלום כמ"ש לעיל ע"ז סברתו שפיר דשוב מגיע לחנוני מצד ברי ושמא דבעה"ב דלא טענינן ליורשי פועל דלא יהי' תועלת. והבעה"ב ל"ל חזקת ממון דעכ"פ חייב ושוב ברי דחנוני עדיף. אולם למ"ש לעיל לא שייך זה דאם לא ישבע חנוני שפיר טוענין ליורשי פועל וחשוב ברי וברי שיהי' הדין יחלוקו דבשלמא לענין להוציא מבעה"ב לא טוענין דמ"מ ביורש כו' ואומר הלה א"י א"פ פטור כיון דיורש א"י. אבל נגד חנוני שאינו מוחזק יותר מהם שוב טוענין להו ג"כ וא"י לטול בלא שבועה רק מחצ' כשרוצה שיהי' יחלוקו עם יורשי פועל כנ"ל. ואי משום דיורשי פועל בפ"ע א"י לגבות כיון שלא טען כנ"ל. הא גם חנוני בפ"ע אי"ל דקי"ל לאו ברי עדיף וג"כ רק ע"י חיוב של ממ"נ לדברי הש"ך דעכ"פ מגיע לא' א"כ גם הם כו'. א"כ נראה דיכול בעה"ב לטעון קים לי' דאין נוטל חנוני בלא שבועה במת פועל אף שלא הכחיש בחייו. ואף דיורשי פועלים לא יוכלו להוציא ממנו מספק ואין כאן רק תשלום א' מ"מ על מחצה ודאי שייך כנ"ל שא"י לטול בל"ש גם על מחצה כיון דמבואר גטין פ' הזורק בזרק חובו מחצה על מחצה יחלוקו ומוקי בב' כתי עדים א"א קרוב לו כו'. וכ' שם תוס' ורשב"א דאף דקי"ל תרי ותרי אוקי ממונא כו' דלא כסומכוס מ"מ כיון דהחוב ודאי וספק אם נפטר אוקי חזקת חיוב נגד חזקת ממון ויחלוקו ע"ש. ואף דתרי ותרי בשובר קי"ל ג"כ דפטור (כתובות כ' ע"ש בתוס') ע"כ משום דשם דררא דממונא כו' וא"כ נגד הפועל ודאי דחשוב דררא דממונא וספק אם נפטר בעה"ב מחיובו ואף שהוא שמא ושמא י"ל דיחלוקו כמו שם בקרוב כו'. ואין טעם לחולק רק משום ברי דחנוני כו'. וגם על מחצה אפשר די"ל קים לי' כהר"ן וי"מ שבהה"מ ורמב"ן דחנוני מצ"ע אינו נוטל אלא בשבועה אף בתשלום א' כמוציא הוצאות וכה"ג וכן מפורש בריטב"א בפי' במשנה דאף למ"ד ברי עדיף חנוני מדינא אינו נוטל כלום דהי' לו ליתן בסהדי ותקנה שיטול בשבועה משא"כ פועל ע"ש. ומ"מ צ"ע בלא הכחישו מחיים כנ"ל

ובהכחישו מחיים ומתו פועלים דלרמב"ן ושאר פ' דיורשיו נוטלין פשיטא דצריך חנוני לישבע כנ"ל. ומ"ש הש"ך באין כאן יורש ואף דאין לך אדם כו' פי' בתומים כשבעה"ב יורש הפועל ע"ש. ואיני מבין זה אדרבא כיון דיורש זכות הפועל לכ"ע לא שייך גבי' אאמש"ל דתפוס ועומד א"כ הוי כמשלם עוד תשלומין לפועל דיורש חוב של עצמו ודאי דא"צ לשלם לחנוני בלי שבועה ועדיף מיורש אחר. ואטו אם הפועל מכר זכותו לבעה"ב יטול חנוני בל"ש. או מחל לו ג"כ כאלו פרע. ואף גר י"ל ג"כ כדאמר מכות ט"ז דחשוב קיומו לעשה דשיעבודא דגר הוא דפקע ומה שזוכה מהפקר כאלו ישלם וגם כאן כנ"ל. וע"כ לא קאמר רמב"ם דהואיל ואינו משלם רק תשלום א' נוטל בלא שבועה רק משום דאין הב' תובעו ואין משלם לו בשביל שמחזיקין שאינו חייב לו ושוב הב' נוטל בלא שבועה. אבל לא כשאינו משלם משום שפרע או קנה חוב השני או ירש דזה הוי כשלם כנ"ל. ובזה בודאי י"ל קים לי כרמב"ן דיורשים נוטלין וגם שא"י להוציא יועיל תפיסה. וגם מהני קים לי כר"ן ורשב"א וריטב"א ורמב"ן דבמכחישו צריך חנוני לישבע מצ"ע ע"ש שגם בחי' רשב"א מפורש כן כנ"ל. וכשהכחישו מחיים ומת פועל ואין חנוני רוצה לישבע. נראה דהדין יחלוקו בין חנוני ובין יורשי פועל. או אפשר דא"צ לשלם כלום לחנוני כדעת ר"ן ורשב"א הנ"ל דמצי מדחי לי' דמגיע לפועל וכן לפועל מ"ל ליורשין קים לי'. ומ"מ אפשר דמחצה חייב להו ודאי אף שלא נשבע דגם אי שייך אאמש"ל מ"מ הי' תפיס עכ"פ מחצה עבורם דבחזקת שניהם ועל מה שאינו להוציא ל"א אאמש"ל וכיון דאינו משלם לחנוני כנ"ל שלא נשבע שוב צריך לשלם להם עכ"פ מחצה לכ"ע. גם כמו בבכ"ע קרוב לו כו'. ואפשר דצריך לשלם להם הכל כיון דטעין ברי בחייו והוי א"י א"פ והשבועה שהי' חייב רק משום שהי' צריך ב' תשלומין אבל כיון דחנוני אינו נשבע ואינו נוטל ועל תשלום א' לא נתחייב שבועה כלל כנ"ל. רק היכא דחנוני נשבע ונוטל צ"ע אם יכול בעה"ב לומר קים לי נגד יורשי פועל דשייך אאמש"ל בהכחישו מחיים או לא דהבו דלא לוסיף כו'

(ט) דדוקא כו'. בש"ך ה"ה בליתנהו כו' לכ"ע דאנו תולין שלא יכחיש כלל. ומ"ש ש"ך דכשבא ומכחיש א"צ לישבע דרק לטול ע"ש קאי אפועל אבל חנוני גם ששילם לו מ"מ הא גם שליח נשבע היסת לפטור משום שמשלם למלוה, (ע"ש סי' קכ"א). ולא עדיף מה שגבה ממה שנתן לו כיון דעכשיו מכחישו הפועל כנ"ל

סעיף בד"א כו' אכל אם הקדים בעה"ב מעות לחנוני כו' במעמד ג' כו' ונתרצו אין לפועלים על בעה"ב כלום והחנוני נשבע היסת ונפטר כו' ואם שלא במע"ש המחם אצל חנוני כו' וי"א שגם זו היא שבועת היסת (מי שהוציא הוצאות כו' והנתבע א"י כמה נשבע התובע ונוטל כו')

(י) אין לפועלים כו'. סמ"ע כ' דגם להרא"ש לקמן סי' קכ"ו דיכול לחזור על הלוה כו' משא"כ הכא דאומר שכבר נתן כו'. והש"ך השיג עליו דכיון שיכול לחזור עדיין חיובו אבעה"ב כו'. וכ' דהכי מוכח ממה שהוצרכו הרי"ף ורא"ש ותוס' (פרק המקבל קי"ב) לומר דהירושלמי דאמר דמתני' דחנוני ע"פ בלא העמידו כו' דס"ל כר"ש דלא כרבה דקי"ל כוותי' ואי כנ"ל הול"ל דכהלכתא ושאני חזרה מפרעון וכמ"ש בעל העטור כו' ע"ש. גם ב"י הקשה דסתם טור כאן כהרי"ן מגא"ש וסי' קכ"ו הביא דעת הרא"ש והחולקין הנ"ל ע"ש ולע"ד מ"ש הש"ך מתוס' אדרבא מוכח קצת להיפוך דלא הביאו ראי' כלל מירושלמי גופי' רק מפי' הרי"ף ע"ש. והא מה שרצו להוכיח דלא כפי' האחרון דפליגי לענין בל תלין. אבל ר"ש ורבה תרווייהו ס"ל דחוזר על בעה"ב א"כ דברי הירושלמי דלא כמאן ולמה הוצרכו לפי' הרי"ף. וע"כ דאין ראיה מירושלמי די"ל כנ"ל כיון דמ"מ נפטר מחיובו כל דלא הדר בי' אף לרבה דחוזר בו וחייב למפרע מ"מ לא הוי א"י אם פרעתיך דלא שייך חזקת חיוב. וכמ"ש הרא"ש ב"ב פ' מ"ש גבי בעיות דלא אפשיטא אם עמד חוזר דא"י לחזור מספק ע"ש. ולא מוקמינן בחזקת מ"ק והחולקים רק משום דא"צ חזרה בעמד דבטל ממילא אבל בהנ"ל י"ל דמודים וכמו במטבע מזויפת שפ' ט"ז בסי' ע"ה דכיון שהי' קודם שנולד הספק בחזקת שפרע הוי כא"י אם נתחייב ע"ש. וכן כאן קודם שנולדו הכחשה בחזקת שיעשה שליחותו. וכמ"ש