חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב עב

כסף ככסף כיון ששוה כמו מטבע שהלוהו ואין להמלוה קפידא בדבר אבל עיקר החיוב הוא על אותו מטבע עצמו וא"כ שפיר אינו מין הטענה דגם החיוב דעכשיו עליו הוא חיוב של מטבע אחרת. ונראה דזה תלי' בפלוגתא דרב ושמואל ב"ק צ"ז במלוה על המטבע ונפסל דסבר רב נותן לו מטבע היוצא ושמואל סבר יכול לומר לך הוציאו במישן ופירשו שם רש"י ותוס' דדוקא במכר כו' אבל בהלואה לכ"ע נותן לו מטבע שהלוהו ע"ש. ואף דהא נפסלה ואינה שוה כמו בשעת הלואה וע"כ דחיוב הגוף שעל הלוה הוא רק לשלם אותו מטבע עצמה לא שוי' ולכך אומר הרי שלך לפניך ודמי לפקדון לענין זה ולכך גם כאן אף בהלואה לא הוי מין הטענה דהוי חיוב אחר. וגם פטור מהמטבע שמודה דשייך הודאה ומחילה דכיון שמוחל לו אותו המטבע שמודה שוב אין עליו חיוב מטבע אחרת כמו מטבע ונפסל דהחיוב של מטבע אחרת הוא רק מטעם שוה כסף וכשאר נכסים דאינון ערבין בי' וכיון דנמחל שיעבוד הגוף דהיינו על אותו מטבע ממילא אין כאן שיעבוד על דבר אחר כנ"ל. אמנם לרמב"ם ושאר פוסקים דמפרשים פלוגתייהו התם בסתם הלואה וכן בש"ע סי' ע"ד. וא"כ נראה דרב לטעמי' אזיל דס"ל התם נותן מטבע היוצא וע"כ החיוב לעולם בהלואה על שיוי המטבע שמלוהו לא המטבע עצמו ולכך סבר גם הכא דסתמא שוה קאמר דלעולם בהלואה הוי שוה אף שאומר בפירוש שהלוהו אותו מטבע מ"מ החיוב הוא שוה כנ"ל:

ושמואל לטעמי' דס"ל התם דיכול ליתן אותו מטבע אף שאינו שוה. ולכך אמרינן דדוקא קאמר דהחיוב רק על אותו מטבע כנ"ל. ולדידן דקי"ל כר' נחמן התם דדוקא באית לי' אורחא למישן כו' וא"כ ע"כ החיוב על השיוי לא גוף המטבע ולכך קי"ל דבהלואה שוה קאמר וא"כ גם באומר דינר זהב זהוב אף בפירוש מ"מ י"ל דשוה הוי בהלואה כנ"ל. דראייתם מהש"ס דדינר זהב זהוב אינו ראי' רק להמפרשים בהלואה אבל הרמב"ם ז"ל דמפרש הכל בפקדון א"כ אין ראי' כלל דשפיר בפקדון אף, לרב דשוה קאמר מ"מ במפרש זהוב כו' ודאי דדוקא הוא כנ"ל משא"כ בהלואה דאף דהלוהו דינר זהב זהוב הוי שוה. והרמב"ם באמת לא הביא כלל הך דדינר זהב זהוב בהלואה הגם שאין הוכחה מזה כיון דמפרש הש"ס בפקדון לא הזכיר כלל דין הלואה שאינו נזכר כלל בש"ס לשיטתו. אבל ג"כ אין ראי' אליבי' דנימא בהלואה דחשוב דוקא כה"ג. וקצת ראי' דא"כ לוקי הא דדינר זהב זהוב בהלוא' ולכך בעינן דוקא זהוב ומה פריך על שמואל בפקדון. ומוכח דלרמב"ם בהלואה גם זהב זהוב הי' הדין דשוה קאמר וע"כ מיירי בפקדון כנ"ל. אך יש לדחות דלשון לי בידך משמע פקדון כמ"ש ר"ן ז"ל. וזה אין לומר דדוקא בדינר זהב הדין כן משום דקי"ל פ' הזהב וי"ד סי' קס"ב דדהבא פירי הוי וא"כ הוי כהלואת חטין דצריך לשלם לו אותו המין ולא סגי כשמשלם לו מעות. ואף דלענין שוה פסק דגם דינר זהב סתם שוה קאמר ולא הוי דוקא כמו חטין היינו משום דגם על מטבע זהב דרך אדם לישום. וזה לא תליא רק במה שדרך ב"א לשום עליו אבל כשאומר זהב זהוב שפיר יש חיוב על הלוה לשלם דינרי זהב כיון דהוי פירי כנ"ל. אבל מטבע כסף דטיבעא הוי באמת אין חילוק וכל מטבע שמודה הוי מין הטענה דז"א דהא פ' בש"ע סתם בתבעו מטבע זו והודה באחרת דלא חשוב מין הטענה וע"כ דאין חילוק ואף במטבע כסף אם תבעו בפירוש מטבע כספים הלויתי לך ג"כ הוי דוקא כמו בזהב וכן מוכח בש"ס דאין חילוק דא"כ מאי פריך לר"א מדסיפא מתרץ כו' וכן פריך לרב כו' דלמא דוקא ברישא דב' כסף דטיבעא הוי בזה הוי סתמא שוה בהלואה כיון דהחיוב איזה מטבע שיהי' משא"כ בסיפא דדינר זהב דפירא הוי דוקא ומוכח דאין חילוק וצ"ל דסוברים דבאמת הדין דמחויב לשלם אותו מטבע שהלוהו וכמ"ש לעיל. ובאמת רמ"א ז"ל פסק לעיל סי' ע"ד דבהלואה נותן לו מטבע שהלוהו בנפסל. ואף להחולקים שם י"ל משום דסברא היא כאלו התנה שלא יפסיד ע"י ההלואה אבל לעולם עיקר חיוב הגוף הוא לשלם אותו המטבע שהלוהו כנ"ל

ויש להסתפק בתבעו דינר זהב זהוב שהלוהו ועתה נתיקר הדינרי זהב מבשעת הלואה דפסק המחבר י"ד סי' קס"ב דאסור לשלם דינרי זהב רק דמי' שהי' שוים אז דפירי הוי ע"ש. וא"כ בזה י"ל דודאי שוה קאמר דאף שאומר ד"ז זהוב מ"מ א"א שישלם לו רק דמיו והוי שוה דחשוב הכל מין הטענה. או דאף דעכשיו נתיקר מ"מ גוף התביעה הוי דבר אחר. וכן בטענו חטין והודה שעורין יש להסתפק ג"כ בנתיקר החטין. אך שם ודאי חייב להחזיר לו חטין בדמים שהיו שוים אז דעד כאן לא נחלקו בי"ד סי' קע"ו ס' ו' רק בפוסק על שער שבשוק ונתיקרו אם יכול ליתן מעות ע"ש אבל הלוהו חטין ודאי נותן לו חטין והוי שפיר דוקא כנ"ל. רק דינר זהוב כיון שאין מטבע פחותה של זהב ע"כ החיוב עכשיו רק שאר מטבעות כנ"ל

כה) ואפילו הודה מטבע כו'. הנה דעת רש"י ז"ל דבתבעו מטבע זהב ומודה מטבע אחרת חשוב מין הטענה דהכל מין מטבע אחת. ובתוס' שבועות מ' הרבו לתמוה עליו חדא דהלשון בטענו בדינר מטבעות לא משמע כלל כן שהדינר טבוע כו'. ועוד דהא גם ב' כסף הם מטבע ולמה לא חשוב מין הטענה. ועוד דקאמר הא קמ"ל דפרוטה בכלל מטבע איתא הא גם בשאר מטבעות רבותא כו' ועוד דלא גרע ממנורה גדולה וקטנה ע"ש. ולע"ד י"ל בפשיטות דרש"י ז"ל סבר דנהי דאמרינן דדוקא קאמר היינו רק כשאומר דינר כסף או זהב אין אומרים ששם לעצמו פירות או שאר דברים לכסף ויטעון סתם דינר כסף זה לא אמרינן כיון דיש חילוק לענין הדין דכשהלוהו חטין משלם לו חטין וכשהלוהו לו מעות צריך לשלם לו מעות אם יש לו ואיך ישום לעצמו שוה כסף על כסף ולכך אמרינן דדוקא קאמר. אבל לענין איזה מטבע שיהי' שוב לענין זה הוי רק שוה כיון דאיזה מטבע שהלוהו מ"מ יכול ליתן לו איזה מטבע שירצה דאין קפידא. ואף שהלוהו דינר זהב מ"מ החיוב הוא רק לשלם איזה מטבע שירצה וכמ"ש לעיל ולכך הוי מין הטענה. וי"ל דשמואל סבר או מוקי מתני' כילדותא דרבי פ' הזהב דדהבא טיבעא הוי וכספא פירי. ולכך משני שפיר בטענו בדינר מטבעות והיינו כיון שתבעו דינר זהב טבוע ממילא טוענו רק בעד הדינר מטבעות דהא יכול ליתן לו איזה מטבע שירצה והוי הכל מין הטענה ומיושב הלשון שפיר כנ"ל. וגם אמר הא קמ"ל דפרוטה כלל מטבע איתא דהא איכא מ"ד פרק הזהב דפרוטות נחושת פירא הוי וא"כ לגבי נחושת הוי דוקא שכשהלוהו דינר זהב אינו יכול לשלם פרוטות וקמ"ל דגם פרוטה בכלל מטבע שיכול לשלם לו והוי מין הטענה כיון דחריף ע"ש פ' הזהב. ורישא דב' כסף י"ל כיון דכספא פירי הוי שוב הוי דוקא כמו חטין אף שהוא טבוע לא הוי מין הטענה כנ"ל. ומה שפי' רש"י במשנה כשטענו משקל ולא ב"כ טבועים כו' זה פירש"י ז"ל לדידן דקי"ל כזקנותי' דרבי דכספא טיבעא הוי ולכך דוקא במשקל הוי כטענו חטין כו' משא"כ בטבוע הוי מין. הטענה כנ"ל: