חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב סז

הוכיח על תחלתו שמחל מיד כשתבעו חטין. ויש לדחות משום דאז הי' דברים שבלב שאינן דברים דלא הי' אומדנ' דמוכח בשעה שתבעו חטין לרש"ל ז"ל ולא הי' מהני אז אף שמחל. אך משמע שם דגם כה"ג אמרינן הוכיח סופו וכאלו הי' מוכח אז. וכן יש להוכיח מהא דקדשה בגזל דידה דאמרינן מדקבילתיה אחילת' בשדיך ע"ש

ונראה דצריך קרא בט"ח והל"ב ואח"כ אומר גם שעורין יש לי בידך כדבריך אבל איני שואלם עתה דמבואר לקמן ס' י"ד דחייב בשעורין ואעפ"כ פטור מש"ד משום דקדמה הודאה לתביעה ע"ש. וכל זה הוא עכשיו דממעטינן מקרא דהודאה שאינ' ממין הטענה לא הוי הודאה לחייב שבועה א"כ שפיר פטור דמה שהודה שעורין הי' קודם התביעה דשעורין ואף שהי' תביעה דחטין זה אינו מין הטענה. אבל אי לאו קרא וה"א דלענין שבועה הוי הודאה אף שאינו ממין הטענה א"כ הי' שפיר חייב כה"ג דלא מקרי קדמה הודאה לתביעה דהא הי' תביעה דחטין קודם הודאה דשעורין. וכיון דהא חייב לשלם לו באמת שעורין דלא מחל והודה הי' חייב שבועה וצריך קרא לפטרו בשביל שאינו מין הטענה לא הוי הודאה לחייב שבועה כנ"ל. או באומר בפירוש מיד בשעת תביעת חטין שאינו מוחל שאר תביעות רק שאינו תובעו עתה אלא חטין והלה מודה שעורין דהי' שפיר הודאה לחייב ומעטי' קרא משום שאין ממין הטענה כנ"ל. וגם ר"ג דמחייב שבועה היינו גם כן רק בכה"ג דחייב שעורין והוי הודאה רק שיפטור משום שאין מין הטענה ע"ז פליג אמיעוט דכי הוא זה דחייב. אבל בגווני דפטור א"כ אין כאן הודאה כלל ופטור גם לר"ג וסבר רבה בר נתן שפיר ככ"ע שאינו ענין כלל לפלוגתא דרבנן ור"ג דע"כ איירי בגווני דחייב שעורין כנ"ל. ולא קשה קושית תוס' שבועות מ' וב"ק דע"כ פליג ר"ג ע"ש. ואפשר להעמיס זה בלשון תוס' שבועות שכ' א"נ אע"ג דמיפטר מדמי שעורין אף לר"ג אפ"ה חשוב לי' הודאה ע"ש. דהיינו אף דפטור היכא דשייך מחילה והודאה וחשוב כדבר אחר לגמרי מ"מ חשוב הודאה היכא דלא מחל והודה לחייב שבועה דגם זה מקרי הודאה מהתביע' לענין חיוב שבועה. אבל אין הכוונה היכא שפטור דאז אין כאן הודאה כנ"ל. ודוחק. ובזה מיושב מה דאמר בש"ס שם לימא מסייע לי' טעמא דט"ח הא חטין ושעורין חייב כו' ולתירוץ תוס' שם דרב"נ דייק דפטור לגמרי משמע אף מדמי שעורין כו' ע"ש א"כ מאי ראי' מייתי הא קמ"ל דפטור לגמרי גם משעורין דבתבעו שתיהן ודאי חייב שעורין ולא מיפטר רק משבועה כנ"ל. ולמ"ש א"ש דע"כ מדר"ג מחייב לא איירי פלוגתייהו רק בגווני דחייב בשעורין ופליגי לענין שבועה ושפיר הוי לי' למתני חטין ושעורין לרבותא כנ"ל. ולשיטת הרמ"ה ז"ל דמשום משטה א"ש טפי דממעט קרא בעומד בהודאתו דחייב שעורין ואעפ"כ מיפטר משבועה כיון דאינו מין הטענה כו' ואף בחוזר ואומר משטה א"ש פלוגתייהו דהא בהא תלי'. דהטעם דמצי הדר בי' אף שהודה בב"ד מבואר מדבריו דדוקא הודאה שע"י תביעה אמרינן הודאת בע"ד כו', משא"כ שלא ע"י תביעה ע"ש ולקמן בש"ך ז"ל וסי' פ"א, והטעם הוא כיון דכ' רש"י ז"ל פ' האומר דילפינן הודאת בע"ד כק' עדים מקרא דכי הוא זה דמחייבתו הודאתו שבועה ע"ש. וא"כ דוקא הודאה שאחר התביע' דמחייב שבועה הוי כק' עדים משא"כ הודאה בלי תביעה דאינו בכלל כי הוא זה דהא לא מיחייב שבועה ולא ידעינן דהוי הודאה כלל כנ"ל. וא"כ שפיר פליגי ר"ג ורבנן דלר"ג דאף הודאה שאינ' מין הטענה מחייב שבועה והוא בכלל כי הוא זה ממילא גם דמי שעורין חייב ולא מצי הדר בי' לומר משטה כמו בהודאה שע"י תביעה כנ"ל ורבנן דפטרי משבועה ואינו בכלל כי הוא זה ממילא אינו הודאה כלל ומצי אמר משטה ושפיר סבר רב"נ כרבנן דתליא בהא כנ"ל. ושפיר צריך קרא למעוטי דאל"ה הי' הודאה גמורה כנ"ל

(כ) תבעו כור פירות והודה כלתך קטניות חייב ולכאורה משמע דה"ה איפכא בתבעו כור קטניות והודה לתך פירות סתם דג"כ חייב כנ"ל. אמנם נראה דבמחלוקת הוא דהרמב"ן ז"ל כתב הובא ברא"ש ריש פ' ש"ה דטענו שוה והודה בדוקא חייב ודייק לה מהא דכור פירות דהוי שוה והודה קטניות שהוא דוקא וכ"כ הר"ן. והרא"ש דחה די"ל שוה ודוקא ב' מינים הן רק בפירות הטעם דקטניות בכלל פירות והוי מין הטענה כו' ע"ש. וא"כ לרמב"ן ור"ן ז"ל הטעם בתבעו פירות סתם משום דהוי כטענו שוה כו'. וא"כ כיון דפסק בטענו דוקא והודה שוה דפטור ע"ש. א"כ להיפוך בטענו קטניו' וכה"ג ומודה פירות סתם ודאי דפטור כיון דמדמי לה לשוה כו' הוי טענו דוקא והודה שוה כנ"ל. ולהרא"ש ז"ל אינו מוכרח דכיון שמחלק דפירות וקטניות לא הוי כלל מינים חלוקין ולא דמי כלל לשוה ודוקא א"כ י"ל דגם טענו קטניות והודה פירות סתם דחייב כנ"ל. ומהתימה שלא ביארו כלום. ואין לומר דכיון שמשיב על טענתו קטניות גם להרמב"ן כשמודה פירות סתם מסתמא מודה ע"ז שתבעו ז"א דהרמב"ן דייק מהא דדינר זהב זהוב ומודה כסף כו' דאף דשוה פטור ע"ש. דאף כה"ג לא הוי ממין הטענה כו'. דהוי ככופר דבדוקא איני חייב לך כלום רק בשוה היינו לשלם מה שארצה ע"ש

והנה נראה דבהך דינא דמתניתין כור פירות כו' י"ל ב' פירושים או דהוי כתבעו שוה לרמב"ן ז"ל היינו כאלו אומר יש לי בידך פירות איזה שתרצה לשלם כי כך הי' החיוב לשלם ממין שירצה. וכיון שתבעו פירות סתם ודאי בכל מין שיתן לו כור יהי' סגי. וא"כ נראה דצריך להיות חצי כור ממין הגרוע שבפירות שוה ב' כסף ואף שקטניות שוה יותר מ"מ כיון דחשבינן הטענה סתם על מין הפחות שיכול ליתן לו צריך להיות מין הפחות שוה ב"כ החצי כור שכופר. וכן בתובעו כור תבואה סתם ומודה לתך חטין צריך דעכ"פ יהי' לתך תבואה הגרוע שכופר שוה ב"כ ולא מהני מה שחטין שוה יותר. ולכאורה צריך ג"כ שיהי' כור שעורין או שאר מין הגרוע שוה יותר מלתך חטין ב' כסף. דאל"כ כיון דמודה לתך חטין והוא לא תבעו רק מין הפחות וחטין שוה יותר אין כאן כפירה ב"כ. אך אפשר דגם הלתך חטין שמודה א"צ ליתן לו חטין רק לתך ממין הפחות דלענין זה הוי תביעתו מחילה והודאה שאינו חייב לו כלום בדוקא רק איזה מין שירצה ואף הפחות וכמ"ש רמב"ן בטענו דוקא ומודה שוה כו' ונהי דחשוב ממין הטענה כיון דבידו ליתן מה שירצה מ"מ ע"ז חשוב הודאה ומחילה שאינו חייב לו דוקא חטין כנ"ל. וא"כ י"ל דהוי שוב כפירה כל הלתך וסגי כשיהי' לתך ממין הפחות שוה ב"כ ואף דמודה לתך חטין וחטין שוה יותר מ"מ כיון דא"צ לשלם רק לתך מין הפחות הוי כפירה כל הלתך. ולהרש"ל י"ל דפטור כה"ג כיון דהמחילה הוא אחר הודאתו וא"כ כאן הוא להיפוך דבשעת הודאתו לתך חטין שעדיין לא מחל וא"כ כיון שהי' צריך ליתן חטין ששוה יותר לא הי' הכפירה ב"כ ושוב אף שמחל אח"כ מ"מ כבר יצאה הודאה מפיו בפטור ולא מיחייב אח"כ כיון דבשעת הודאה לא הי' כפירה ב"כ כנ"ל. משא"כ אי דלא כהרש"ל שמיד הוי מחילה בשעת תביעה א"כ מיד בשעת