חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב סה

לעיל ס"ק י"ג דיש לפסוק כהש"ע דחייב שבועה במ"מ בכלי שאינו ש"פ. מ"מ בעד א' ובש"ש יש לצרף דעת ב"ח וט"ז הנ"ל דסוברים דגם להגאונים ליכא שבועה כנ"ל ובשומרין כשתבעו חפץ ש"פ וכלי פחות מש"פ נראה ג"כ דיש לחייבו שבועה כמ"ש ממ"נ לפי פסק הש"ע כהגאונים ז"ל דבזה אף להב"ח וט"ז חייב שבועה לדעת הגאונים כנ"ל. ובעד אחד כה"ג שתבעו ש"פ וכלי שאינו ש"פ ויש עד על הכלי דשפיר הי' ב' מחייבין דהוזקקו לש"פ וגומרין גם בפחות. מ"מ לב"ח וט"ז לא מחייב שבועה כיון שלא היו ב' מחייבין מצד עצמן לא קרינן כל שב' כו' גם השבוע' מצד עצמה לא סגי בפחות מש"פ כנ"ל

סעיף ה שבועת השומרין גמי אינה צריכה ב' כסף אלא אפילו הפקיד אצלו פרוטה או ש"פ וטען שאבדה נשבע וכל פחות מש"פ אינו ממון ואין ב"ד נזקקין לו. (וי"א דבשבועת שומרין נמי בעינן ב' כסף וכן נ"ל עיקר)

(יז) אינה צריכה ב' כסף. הוא דעת רמב"ן ורי"ן מגא"ש ז"ל דכיון דקי"ל עירוב פרשיות לא קאי קרא דכסף או כלים רק אשבועה דמלוה ולא אש"ש וממילא הוי ש"פ ממון כמו בכל מקום ונשבעין עליו ורשב"א ז"ל פרק ש"ה הביא לשונו דלא בעי ב"כ אלא בשבועה הבאה ע"י כפירה והודאה וכדאמר שמואל ל"ש אלא בטענת מלוה כו' ואע"ג דכ' או כלים כו' בפ' שומרין כתיב אוקימנא דהאי כסף לכפירה דאתי כו'. ויש שדחו כו' ותדע דהא גם בעד אחד בעי מ"ט דאמר קרא כו' אלמא אי לאו קרא הוי גמרינן משאר שבועות. ומ"ש דכסף לכפירה אדרבה בשלמא אי הוי כ' בהודאה הי' שייך לחלק בש"ש דלא בעי הודאה אבל כיון שכ' בכפירה מה חילוק בין ש"ש ע"ש. ובאמת דברי ר"י הלוי תמוהים במ"ש דכסף דאתי לכפירה וע"ש מ"ש רשב"א ז"ל. ונראה פי' דבריו דהא תני במשנה טענה ב"כ ומפרש רב כפירת טענה והיינו כמ"ש רב האי גאון ז"ל דטענה נקרא שזה טוען כך והלה כופר ואין בכלל זה הודאה. ולכך מפרש דכל קרא דכי יתן איש כסף כו' קאי על הטענה דהיינו שטוען כך והלה כופר. ולכך סבר הר"י מג"ש דהא דממעטינן קטן מקרא דכי יתן איש ג"כ לא אימעוט ש"ש דלא צריך טענה. ולכך כ' כיון דמוקי כסף לכפירה ממילא ע"כ מפרש קרא על הטענה וע"ז ממעטינן דלא חשוב טענ' רק ב' כסף להשביע משא"כ שומרין דלא בעי טענה אינו בכלל זה כלל. ולא קשה גם קושיא הב' מדבעי מ"ט בעד אחד דדוקא לשמואל דקרא כפשטי' על הנתינה אין שייך לחלק משא"כ לרב דקאי רק על כפירת הטענה. או דהר"י מג"ש לטעמי' דצריך גם בעד אחד טענה דוקא ופריך שפיר מ"ט בעד א' משא"כ בשומרין דלא צריך טענה. או דדוקא לס"ד פריך שפיר דיהיו כל השבועות שוות כמו במ"מ דבעי ב"כ ונגמר מינה משא"כ למה דמסיק דבעד א' סגי בפרוטה שוב יש למילף יותר שומרין מעד א' ממודה במקצת דשתיהן שוות דלא בעי הודאה ולדידן בשניהן לא בעי טענה כנ"ל

ובאמת הרשב"א דחה כל טענות הרמב"ן ז"ל דעיקר ראייתו דלא אמרינן עיקור פרשיות וקרא קאי גם, אפקדון דהא כופר הכל פטור גם בפקדון וקאי כי הוא זה על הפקדון ג"כ. ודחה רשב"א דודאי קאי גם ופקדון אבל רק אטענה דשייכא במלוה היינו שכופר אמקצת הד"ם או החזרתי. אבל טענה דשייכא רק בפקדון דהיינו נאנסה אזה ודאי דלא קאי כי הוא זה דהא קי"ל דלא בעי כפירה במקצת כו' וממילא לא קאי עלי' כסף או כלים ג"כ ע"ש. ודבריו מוכרחים וכן פירשו תוס' ב"ק ק"ז הש"ס אבל גבי פקדון כו' ע"ש

ותמהני שהה"מ פ"ג מה' שכירות כ' בשם הרשב"א דבעי בש"ש ב"כ והב"י סי' רצ"ה סמך ע"ז להלכה. וברשב"א פ' ש"ה מבואר להיפוך שפוסק כהרמב"ם ורי"ן מג"ש דלא בעי ב"כ ע"ש. וצ"ע. גם למ"ש תוס' ב"ק ריש פ' מרובה ד"ה למה. דהא דדריש כלל ופרט מכסף או כלים כו' אלו לא נאמר על כל דבר פשע קאמר אבל עכשיו אייתר כסף או כלים לב' כסף ע"ש. א"כ אין ראית הרמב"ן ז"ל ראי' מדדריש כי יתן לכלל ופרט קאי אשומרין כו' דהא אלו לא נאמר כו' לא הוי מצריכין ב"כ משא"כ עכשיו דאייתר לב' כסף לא דרשינן כלל ופרט מינה ומצי קאי רק אמלוה. ואדרבה לדבריו קשה קושית הר"ן דאי קאי כסף או כלים אשומרין נמעט פחות מב' כסף ג"כ מדין שמירה כמו דממעטינן קרקעות דהא חד קרא הוא. ומה שתירץ הר"ן ז"ל משום דבש"ש לא כתיב כסף או כלים ילפינן מינה לחיוב שומרין גם בפחות מב"כ ע"ש. וקשה ג"כ דאיך יכולין ללמוד ש"ח מש"ש כדאמר ב"מ פ' השואל. ודלמא חיובא דש"ח בפשיעה אינו רק בב' כסף אף דש"ש בפחות. וצ"ל דסבר שאינו רק גילוי מלתא ועוד קשה דא"כ איך דייק בש"ס ב"ק ריש מרובה דא"כ לכתוב רחמנא היאך פרטי גבי כללא קמא דכסף או כלים כו' ע"ש. והא לר"ן ז"ל אי לא הוי כ' הכלל ופרט רק בש"ח הוי ממעטינן פחות מב' כסף מדין שמירה כנ"ל ולהרשב"א ור"י הלוי א"ש הכל דלא קאי אדין שומרין כלל קרא דכסף או כלים. גם י"ל דלטעמייהו אזלי דכלים למה שהן בפחות מש"פ וא"כ לא מצי קאי אשומרין דכשאינו בעין פטור. ורא"ש ורמב"ן דסברי דבעי פרוטה ולכך מפרשים אשומרין כנ"ל. ויש לדחות כמ"ש לעיל. ובאמת סתימת הש"ס (שבועות מ"ה) במפקיד בשטר צריך להחזיר בעדים דמשמע כמה שהפקיד. ולרא"ש ז"ל מפקיד פחות מב' כסף א"צ להחזיר בעדים דיהי' מהימן נאנסה בלא שבועה. וכן ב"מ פ' המפקיד דאמר סתמא שומר שמסר לשומר חייב משום את מהימנת לי בשבועה כו'. ולהנ"ל בשומר על פחות מב' כסף פטור כשמסר לשומר דלא שייך את מהימנת לי בשבועה כו' ורבא סתמא קאמר וכן מהא דפריך קדושין מ"ג אי סבר מלוה בעדים צריך לפרעו בעדים הני נוגעין כו' דלמא מיירי וכן בדיני ממונות בפחות מב' כסף דמצי אמרי נאנסה ולא בעי שבועה דהא לא אתי לאשמעינן רק דנעשה עד ומצי איירי בגווני שאין נוגעין וצ"ל משום דסתמא אמר בדיני ממונות כנ"ל

סעיף ו (יח) שבועת היסת גמי משבעינן אותו אפילו על שוח פרוטה. הוא דעת ר' האי ורמב"ם ז"ל אבל הר' ישעי' ור"ן והמרשום חולקין דבעי ב' כסף דכל דתקנו כעין דאורייתא ואין בש"ד פחות מב"כ רק בעד א' מקרא דלא יקים כו' וכ' ב"י אם לדין יש תשובה דהא בשומרין לא בעי ב"כ, כו' ע"ש. וא"כ למאי שהכריע בש"ש דצריך ב"כ למה יהי' היסת עדיף. וצ"ל דסמך אועוד דכ' כיון שהוא כדי להציל העני סברא דבכל גווני תקנו בש"פ כיון שהוא ממון ע"ש

ולע"ד נראה מוכח דעת רש"י ותוס' דלא בעי בהיסת ב"כ. דאמר בש"ס ב"מ כ"ו ע"ב ראה סלע שנפל מב' חייב להחזיר דלא מיאש דאמר איניש אחרינא לא הוי כו' ופירש"י דישביענו היסת שהוא טענת ברי ואח"כ אמר רבא הא דאמרת בג' אינו חייב לא אמרן אלא דלית בי' שוה פרוטה לכל א' אבל אית בי' אימור שותפין נינהו כו ומבואר להדיא דאיירי שהוא רק ב' פרוטות ואעפ"כ יוכל