חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב סב

עוד ויהי' פטור כנ"ל. אמנם לא קשה דהא לדברי העד שחייב לו פרוטה שלימה א"כ לא מחל כלל ובמה שמודה ואומר שלא לוה רק חצי פרוטה ומחל לו אינו חייב כלום אף אותו חצי פרוטה. וא"כ בזה גופי' מכחיש העד על כל הפרוטה ושפיר יש כאן כפירת כל הפרוטה וכמו שטוען בפירוש פרוטה הייתי חייב ומחלת לי והעד מעיד שלא מחל דהי' כפירה לחייב שבועה וכן בהנ"ל הוי ממילא הכפירה שהעד מעיד פרוטה ולא מחל כלל והוא אומר חצי וממילא מחל ושפיר יתחייב שבועה ואין כאן מיגו כנ"ל. והנה אם נימא דבעד א' בעי ג"כ כפירה ב' כסף א"כ יקשה ג"כ כנ"ל דאית לי' מיגו שהי' מודה חצי פרוט' דגם חצי פרוטה מגרע שיעורא דב"כ כמ"ש לעיל ס"ק ד' והי' פטור משבועה וממין דבשלמא מ"מ שיש הודאה אינו מיגו דהי' חייב גם הח"פ כנ"ל משא"כ בעד אחד כנ"ל. וע"כ ג"כ כנ"ל דגם אם הי' מודה חצי פרוטה הי' כפירה דחייב שבועה. אמנם לרב דבעי כפירה ב"כ דכסף אתי לכפירה דכ' עלה ונקרב כו' אל האלקים כו' דהשבועה תהי' על ב"כ דוקא ולכך צריך דוקא כפירה ב"כ כמ"ש הראשונים ז"ל. וא"כ נראה דהי' פטור כה"ג כשמודה חצי פרוטה דנהי דהוי כטוען מחל מ"מ השבועה אינו אלא להכחיש העד על פחות מב"כ חצי פרוטה דכשנשבע על ב' כסף פחות חצי פרוטה שלא לוה ממילא הוי מחילה על חצי פרוטה הנשאר וא"כ אין כאן כפירה להשביע עליו רק ב' כסף פחות חצי פרוטה ואין כאן שבועה כנ"ל. וא"כ שוב אף שכופר לגמרי כל הב' כסף יהי' פטור במיגו הנ"ל שהי' מודה חצי פרוטה. וא"כ אי אפשר לחייב שבועה רק בתובעו והעד מעיד על ב' כסף ופרוטה. ושוב אינו דומה למודה במקצת דשם סגי בכפירת ב"כ ובעד אחד אם נאמר דבעי ב"כ ממילא יצטרך ב"כ ופרוטה כנ"ל. וכיון שמ"מ אינו דומה שוב סגי בפרוטה כמ"ש תוס' להדיא כתובות פ"ח לשמואל כיון דע"כ לא ידמה לגמרי למ"מ לא ילפינן וחייב בפרוטה ע"ש. וממילא לרב א"א לומר שיהי' דומה כנ"ל ושפיר שוב סגי בפרוטה. ודוקא לשמואל הי' ק' דלא שייך כנ"ל דהא עכ"פ טענה מב"כ יהי' אף שיודה בחצי פרוטה. אבל לרב בל"ז לא קשה כנ"ל. משא"כ לענין שטרות וקרקעות שפיר ילפינן שבועה דעד א' ממ"מ לפטור דאין טעם לחלק כנ"ל

(טו) אלא בפרוטה חייב. הסמ"ע כתב דלרמב"ם והגאונים בעד א' בכלי פחות מש"פ ודאי מחייב שבועה דלא גרע ממ"מ עכ"פ. והב"ח והט"ז חלקו עליו דדוקא במ"מ גלי קרא דיצאו כלים למה שהן משא"כ בעד א' דלא גלי אמרינן דפחות מש"פ אינו ממון. והש"ך ז"ל ס"ק ד' השיג על ב"ח וכ' שאין מקום לדבריו דהא כיון דבמ"מ חייב שבועה על כפירת מחטין ע"כ דחייב אלו הודה או באו עדים שחייב לו כלי שאינו ש"פ ולמה לא יחייב עד א' שבועה ע"ש. ולכאורה באמת אין טעם לדבריהם כלל. אמנם נראה לע"ד דהם מפרשים דברי הגאונים ורמב"ם ז"ל דמודים שאין ב"ד נזקקין להוציא אף כלי שאין בו ש"פ דסתמא אמרינן בכל דוכתי ישיבת הדיינים בפרוטה ומה"ט לא כ' הרמב"ם וש"ע ה' גזילה וה' דיינים דכלי פחות מש"פ יהי' דינו כש"פ רק כאן. רק דסוברים דחיוב השבה יש לעולם גם על פחות מש"פ כיון דאסור לגזול כל שהוא דח"ש אסור מה"ת כמ"ש הה"מ ריש ה' גזילה. וממילא גם בהלואה ופקדון פחות מש"פ מחויב להחזיר מה"ת כדי שלא יגזול חצי שיעור רק שאין לנו דין ב"ד על פחות מש"פ להיות נזקקין להוציא וסוברים דכשיש עליו חיוב ממילא כשכופר יש לחייבו שבועה כיון דאם יודה יתחייב אף שאין לנו דין ב"ד לכופו וכן משמע קצת בראב"ד פ"א מטוען גבי חבלות ע"ש. רק דפחות מש"פ נתמעט מכסף דאין להשביע על כפירה והודאה פחות מפרוטה. ולכך בכלים דיצאו למה שהן שפיר חייב שבועה על כפירת מחט ואף דגם אם יודה לא נהי' נזקקין לכופו דלענין זה אין חילוק בין כלי לשאר דברים. מ"מ הא עכ"פ יהי' עליו חיוב לשלם ורמי שבועה עלי' דלודי. וזה גלי קרא דוקא במ"מ לשבועה זו יהיו נזקקין משא"כ בשבועת עד א' דכללא כל שב' מחייבין ממון כו' היינו דוקא ש"פ שיש תורת ב"ד שהוא ממון משא"כ פחות מש"פ אף שהוא כלי מ"מ כאן דלא. גלי אין הב"ד נזקקין כלל להשביע על פחות מש"פ דגם בב' לא היינו נזקקין להוציא ולא עדיף עד א' לשבועה מב' לממון כנ"ל

ונראה לי שגם הרמב"ן הביא כן בדברי הגאונים כמ"ש ס"ק א'. וכן מורה לשונו הובא ברשב"א שכ' א"כ מצינו לעתים ישיבת הדיינים פחות מש"פ בטענו ב' מחטין ע"ש ומה לו להזכיר ב' מחטין הא גם במחט א' נזקקין ע"כ כיון דכלי הוי כש"פ דמחייב שבועה על כפירת מחט א' ע"כ שאם יודה יתחייב כמ"ש הש"ך. וע"כ דמפרש כנ"ל וקושיתו הוא דא"כ דגלי קרא עכ"פ במ"מ דנזקקין להשביע א"כ מצינו ישיבת הדיינים בטענו ב' מחטין ומוד' בא' דנזקקין ב"ד להשביע על מחט א' כנ"ל. אך א"כ לא הי' עולה מה שמקשה הרמב"ן אח"כ דאין אשה מתקדשת בכלי שאינו ש"פ וקנין כו' דהא בזה לא גלי קרא כנ"ל. ונראה דקושיתו בדרך את"ל ועוד דאף אי נימא דכלי לעולם דינו כשוה פרוטה לכל הדברים משום דחשוב ואז אין קושיא מישיבת הדיינים דאין כלי נכלל כלל בכלל פחות מש"פ דילפינן מהכא דלעולם חשוב ש"פ ע"ז הקשה דא"כ גם בקדושין וקנין יועיל בכלי שאינו ש"פ וע"כ דדוקא הכא גלי אבל לכל הדברים הוא בכלל פחות מש"פ ושוב נשאר הקושיא דמצינו ישיבת הדיינים בפחות מש"פ כיון דגם כלי נקרא פחות מש"פ. וזה מדוקדק בלשון רמב"ן ז"ל למעיין שם. וא"כ ממילא למאי דמסיק הרשב"א ז"ל שאין אשה מתקדשת בכלי שאינו ש"פ וכן קנין לאו מתורת כסף ושאני הכא שהוציאן הכתוב למה שהן ע"ש א"כ נשאר הפירוש בדברי הגאונים דדוקא בזה גלי קרא. והוא כדברי הב"ח וט"ז כנ"ל. אך בר"ן ז"ל משמעות לשונו כהש"ך שכ' דלדעת הגאונים כי אמרינן דאין ב"ד נזקקין לפחות מש"פ דוקא בממון אבל בכלי נזקקין ע"ש הגם שיש לדחוק בדבריו דכוונתו דבכלי משכחת לה דנזקקין במודה במקצת לענין שבועה כנ"ל. אך פשט לשונו אינו מורה כן רק דלעולם כלים יש להם דין ש"פ להיות נזקקין להוציא. וכן מלשון הרמב"ם ז"ל כסף או כלים כל הכלים הן ככסף ע"ש פ"ג מה' טוען

אמנם למאי שסובר הב"ח ז"ל בעצמו לעיל סי' פ"ז גבי אתנן דאינו חייב שבועה היכא דכרת או מיתה פוטרתו מתשלומין ע"ש הובא בש"ך (ס"ק נ"ח). והא קי"ל דחיובא רמי עלי' היכא דקם לי' בדרבה מיני' דאתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו רק שאין ב"ד יכולין להוציא מידו, וכיון דסבר דכה"ג לא מחייב שבועה כיון דאם יודה לא יהי' ב"ד נזקקין להוציא אף שחייב. א"כ לא הי' אפשר לו לפרש דברי גאונים כאן רק בהש"ך ז"ל דאל"כ למה יתחייב שבועה על כפירת כלי כיון שלא יהיו נזקקין וע"כ דנזקקין כנ"ל. אך מ"מ יש לישב דבריו דסובר דשייך שבועה אף שאין ב"ד נזקקין. רק התם בחייבי מית' כיון דאמרינן כדי רשעתו דאין יכולין לחייבו ב' רשעיות א"כ גם החיוב שבועה אין הב"ד יכולין לחייבו דחיוב שבוע' הוי כממון כמ"ש רא"ש ז"ל פ' כ"ה. וחיוב שבועה שהב"ד יחייבו אותו א"א כיון שחייב מיתה אין יכולין לחייבו