חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב ס

מעין והוי ילפינן דצריך ב' מעין וע"כ כסף לכפירה אתי ובכלים נשאר כפשטי' דסגי בכפירת כלי א' כנ"ל. ושמואל סבר דאי לאו כסף לא הוי ידעינן מכלי דבר חשוב דאף דש"פ מ"מ לא הוי אמרינן מסברא דחשוב כב' מעין ולא היינו מחלקין בין כלים לשאר דברים וה"א דסגי בכל דבר בב' פרוטות ולכך צריך כסף וילפינן מה כלים ב' כו' ועכשיו כ' כסף הוי כלים מיותר וילפינן דיצאו למה שהן דלא בעי ב"כ רק ב' פרוטות ואשמעינן זה החילוק דחשובין כב' מעין בשביל שראוי למלאכה. ולכך פוסק הרא"ש ז"ל שפיר דגם לרב בעינן בכלים ב' פרוטות כיון דזה מסברא כנ"ל וגם סגי בכפירת כלי א' כנ"ל. וגם הרמב"ן ז"ל ע"כ מפרש בש"ס כנ"ל. ומ"מ בדברי התוס' עצמם אין הכרע ויש לפרש שפיר כמ"ש שסוברים ג"כ כהגאונים ז"ל לדידן דקי"ל כרב דכן משמע לשונם דאפי' מחט שאינו בו ש"פ כו' שכתבו לרב כנ"ל

והנה דעת רוב הפוסקים ז"ל דבכלי חייב שבועה אף פחות מש"פ הגאונים ורמב"ם ז"ל וגם דעת הרי"ף נראה כן שסתם בהא דיצאו כלים כו' ולא הביא הירושלמי דוהוא שיהיו שוים ב' פרוטות משמע דלא ס"ל. וכן ברשב"א והר"ן וגם הרא"ה בס' החינוך פסק כן וסמ"ג והה"מ פ"ג מטוען ובעה"ת ואגודה. וגם בהרא"ש אפשר שמסופק שכ' אי נמי בכלי בעי ג"כ ש"פ כו'. דללשון ראשון שפי' כלי דבר חשוב לאפוקי מוריקא אינו מוכח שיצטרך ש"פ בכלי ע"ש מ"מ אפשר דמצי המוחזק לומר קים לי כהרמב"ן ורא"ש ז"ל. וגם הריטב"א בחידושיו לשבועות פסק כהרמב"ן ע"ש. ואף דאפשר לומר דבחיוב שבועה אין לומר קים לי כמיעוט שהוא מטעם אין הולכין בממון אחר הרוב כמ"ש הפוסקים ובחיוב שבועה לא שייך זה. אף דבספק כ' הש"ך ז"ל סי' פ"ז סק"י דלא משבעינן היינו בספק השקול משא"כ נגד הרוב כנ"ל. מ"מ אינו מוכרח די"ל למ"ש הרא"ש דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה משום דשבועה ממונא הוא דאי לא משתבע משלם ע"ש והובא בטור סי' צ"ג א"כ גם בחיוב שבועה י"ל דשייך אין הולכין כו' ועכ"פ לא מצינו למיחת לנכסיו כשאינו רוצה לישבע. ועוד דלא שייך כלל החיוב שבועה שיודה דהא אף שיודה לא נוכל להוציא ממנו בפחות מש"פ מספק דגם לענין גזל וישיבת הדיינים תלוי במחלוק' הנ"ל אי נזקקין בכלי פחות מש"פ. אך כשההודאה והכפירה פרוטה דאז יהי' שפיר ש"פ ואין הספק רק לענין השבועה. דאף דאין ההודאה ש"פ ואין נזקקין להוציא מספק מ"מ להפוסקים הנ"ל דחשוב הודאה אף דאין נזקקין מספק מ"מ חייב שבועה כיון שבאמת הוי הודאה כנ"ל ובל"ז נגד הכפירה דכלי אף שאינו ש"פ מ"מ אם יודה נראה דמוציאין ממנו ולא מצי למימר קים לי כהמיעוט למ"ש תוס' סוף פ"ק דכתובות דלא שייך באבידה אין הולכין בממון אחר הרוב כיון שאין הממון שלו ע"ש. וכן בזה דאף פחות מש"פ אסור דאינו שלו רק שאין ב"ד נזקקין ולזה מהני הרוב דלא שייך חזקת ממון כיון דאינו שלו. אך בהלואת כלי שאינו ש"פ. ולמ"ש בהלכות גדולות ה' ב"ק ופשטא דש"ס סנהדרין דאמרינן דמחל לי'. ומשמע דאף דאומר שאינו מוחל לא מהימן כלל דבטלה דעתו ובזה דהוי תפיסה ברשות מצי אמר קים לי כנ"ל. והי' נראה לע"ד לפסוק בגווני שכתבתי ס"ק א' כשב"ד נזקקין לאותו חצי פרוטה שמודה לכ"ע כמו גזל ג' מחטין הש"פ והוזלו כו' או שמודה פרוטה קרקע או שטרות וחצי פרוטה כלי דאז הב"ד נזקקין על החצי פרוטה ג"כ דיש כאן פרוטה וחצי וכר' קטינא בב"מ פ' הזהב ע"ש. רק דחיוב שבוע' ליכא בפחות מש"פ מטלטלין. ובזה נראה דיש לחייב שבועה במחט דיצאו כלים למה שהן דע"ז אין ראיית הרמב"ן ז"ל מכרעת כלל כיון שבל"ז הב"ד נזקקין ולשבועה ריבתה תורה. ורק היכא שאין כאן רק התביעת מחטין דפחות מש"פ. בזה נראה דמצי אמר קים לי דבאמת לא מצינו דין זה דבכלי פחות מש"פ יהי' הב"ד נזקקין רק בר"ן ז"ל והגאונים והרמב"ם ז"ל לא נקטי הדין רק לענין שבועה ואפשר דאיירי בגווני דמחויב בהשבה כנ"ל. אך סתימת דבריהם לא משמע כן גם נראה דכשאינו רוצה לישבע על כפירת כלי פחות מש"פ לא מצינן למיחת לנכסיו כמו בכל שבועה דאורייתא דהא לא נוכל לגבות רק ממונו וזה פחות מש"פ דאין נזקקין. רק הדין כמו בהיסת וא"כ מצינו ש"ד דלא נחתינן לנכסי כנ"ל. אך י"ל דמשמתינן לי' עד שיחזיר לו כלי דלא שייך קושית הש"ס נקטי' כו' לגלימא כו' כדאמר פ' שבועת הדיינים דהא דין ש"ד למיחת לנכסי ולענין תורת כלי נזקקין. עוד י"ל דהוי כהוזקקו לש"פ דגומרין על פחות מש"פ כיון שנזקקו לשבועה על גוף הכלי ושפיר נחתינן לנכסי אף על פחות מש"פ כנ"ל. וראיתי אח"כ הרשב"א שהביא רמב"ן שכן דעת מקצת רבותינו הצרפתים ג"כ דבעי ש"פ בכלי. ומזה נראה שהאמת כפי' הש"ך בדברי תוס'. וכן הבינו סמ"ע וב"ח. שוב ראיתי בכה"ג סי' כ"ה דגם בחיוב שבועה מצי אמר קים לי כמיעוט נגד הרוב ע"ש

(יד) אם יש בכפירה ב' מעין חייב ואם לאו פטור. לכאורה כמו דמחלקינן (סי' פ"ז) בהילך בין כמערים או כמודה דחייב כשרואין שהוא כמערים לפטור משבועה במה שאומר הילך חייב. וא"כ כמו דאמר בש"ס פ"ק דב"מ גבי חצי שלי אי נימא דפטור משבועה אערומי קא מערים דאי אמינא כולה שלי בעינא אשתבועי כו' ע"ש (ד"ח). וא"כ חזינן דגם בהודאה שייך שמודה מחצה כדי לפטור משבועה. וא"כ גם לענין ב' כסף כשמודה פרוטה יותר שלא ישאר הכפירה ב' כסף דשייך גם כן כמערים שמודה הפרוטה לפטור משבועה וממילא יש לחייבו כנ"ל. אך מסתימת הפוסקים נראה דבכל גווני פטור. וי"ל דלא אמר התם בש"ס איערומי כו' רק דא"א לפטרו מטעם משיב אבידה. דא"כ יהי' טענה זו טובה יותר ואין כאן מיגו וא"א לפטרו משא"כ בזה מ"מ אין כאן כפירה ב' כסף. ובהילך י"ל משום שהוא דבר נוסף על ההודאה מה שנותנו מיד חשבינן לנתינה זו שמערים כמאן דליתא ומחייבינן לי' על ההודאה שבועה כאלו לא נתנו משא"כ כאן שמודה וע"כ צריכין לחייבו שבועה ע"י הודאתו ואיך נחשוב מקצת הודא' כמאן דליתא ומקצת להודאה לחייבו שבוע' וכמו בחד דבור דלא פלגינן דבורא. ואף היכא שהודה מקודם או העידו עדי' על מקצת שנשאר עדיין ב"כ והוא חזר והודה עוד פרוטה עד שלא נשאר ב"כ דבזה שפיר י"ל כנ"ל שהוא כמערים ומחייבינן על ההודאה שמקודם. מ"מ י"ל דלא מיחייב דהא מה שמחייבינן אותו שבועה הוא שאנו אומרי' שחייב הכל א"כ הודאתו אמת מה שהודה. ובאמת הודה מה שחייב ואיך נחייבו הא לא נשאר בכפירה ב' כסף כיון דעל השאר הודה מה שחייב והי' ראוי לו להודות ול שייך ערמה רק בהילך שלא הי' מוכרח לעשות כן ליתן מיד או בהודאה קודם לתביעה משא"כ בהנ"ל ושפיר פטור בכל גווני

ויש להסתפק למאי דאמר בש"ס פ' שה"ע מנין לתובע את חבירו ק' וחייב נ' שלא יאמר אכפרנו בב"ד שלא אתחייב לו שבועה ויגלגל עליו ממקום אחר כו' דאסור מדבר שקר תרחק ע"ש. אם הדין כן כשתבעו ק' והוא חייב לו פחות ב' כסף ומתירא שיתחייב שבועה ויגלגל עליו אם רשאי להודות פרוטה יותר כדי שלא ישאר הכפיר' ב"כ ויפטר משבועה כיון שמודה לחובתו. או שייך גם בזה מדבר שקר תרחק שמחויב לומר האמת דג"כ גורם לעוות הדין כיון שחייב שבועה אם יטעון האמת. ואף