חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב ו

שאיל"מ א"כ בא"י פטור לגמרי וע"כ בברי ומוכח כנ"ל. ומיושב בזה קושית רא"ש ז"ל בשם ר"י מדאמר מכלל דתרווייהו ס"ל בשטר צריך להחזיר בעדים מוכח דא' אינו פוטר ודוקא ב' עדים ע"ש. ולמ"ש א"ש דלרב ושמואל דלא סברי מתוך מוכח מקרא דאין עד פוטר משא"כ לדידן. אך י"ל גם לדידהו אי משעת משיכה נשתעבד דהוי א"י אם פרעתיך ובלאו מתוך חייב להרבה פוסקים וצריך ב' לפטרו. או י"ל דאיירי אף במקום רואין דע"כ צריך ב' ואל"ה יש חיוב ממון ואין א' פוטר

עוד י"ל דהא כללא הוא כל שב' מחייבין ממון אחד מחייב שבועה. ולכאורה הא לענין שבועה הוי עדות שאאי"ל דלא שייך כאשר זמם וא"כ ב' שלא הי' יכול להזימם לא היו מחייבין ממון ואיך יחייב א' שבועה ומה דמיקיים הזמה במלקות לרוב הפ' לא חשוב עשאי"ל. אך באמת קי"ל שומעין דבריו של זה היום וראוי להצטרף עם א' לחיוב ממון ויהי' יכול להזימו כשיצטרף עוד א' ומהני. כיון דיש אופן להזמה קרינן בי' יכול להזימו כמ"ש תוס' סנהדרין פ"א ע"ש. אמנם לפטור משבועה דנילף מק"ו מדמחייב שבועה ואמרינן דיו כו' וא"כ לפטור משבועה לא אפשר כלל בהזמה דאין צורך לצירוף וא"כ אינו פוטר כלל דעד כזה שאאי"ל לא הי' מחייב כלל שבועה וממילא א"א ללמוד שיפטור כנ"ל. אמנם רא"ש ז"ל יליף שפיר לדידן דעכ"פ כיון דמדרבנן לא בעי בממון יכול להזימו ועד שאאי"ל מחייב ג"כ ממילא פוטר ג"כ כיון דמצד עצמו עד מסייע פוטר כמו שמחייב רק מה"ת לא הי' יכול להזימו משא"כ עכשיו. וא"כ מיושב הקרא דמה"ת שהי' צריך י"ל לא הי' פוטר כלל עד מסייע וצריך שפיר ב'. ואין ראי' לדידן. ואין להקשות דא"כ גם ב' לא יפטרו משבועה מה"ת שאאי"ל. ז"א דלפטור לא בעינן כלל יכול להזימו דאל"ה עדי הכחשה גבי חיוב מיתה לפטרו מאי הזמה שייך גבי' וע"כ דלא בעי לפטור כנ"ל. אבל עד א' לפטור דאין פוטר מצד עצמו רק ילפינן לי' מדמחייב ובעי שפיר מה"ת י"ל דאל"ה איני מחייב וממילא אינו פוטר

עוד הביא ראי' דיליף בש"ס העדאת עדים מק"ו דפיו ועד אחד נימא מה להנך שאין שכשיוצא בהן פוטר משא"כ עדים ע"ש. ואינו מוכן דאף אי עד מסייע אינו פוטר, מ"מ משבועת עד א' פוטר דאמרינן סלק וכמאן דליתא עדות עד המחייב ומה ראי' שיפטור משאר חיוב שבועה. וי"ל דכוונתו בזא"ז דאי הי' הדין דעד מסייע אינו פוטר לא הי' מהני נגד עד א' לומר סלק כמ"ש הנ"י ריש ב"מ דכל מקום שהאמינ' תורה הרי כאן ב' ואין דבריו של אחד במקום ב'. אך מוכח דעד מסייע פוטר ג"כ וא"כ האמינתו תורה לפטור כמו לחייב ומהני גם בזא"ז והוכיח שפיר כנ"ל. שוב מצאתי בס' או"ת ס' פ"ז פי' ג"כ דברי הרא"ש כנ"ל. אך קשה הא בהודאת פיו ג"כ כיוצא בו פוטר היינו הודאה של התובע אם מכחישו ומודה שאינו חייב אזלינן בתר הודאת התובע לפטור כנ"ל כמבואר בש"ס ולקמן בש"ע. ואיך יהי' נקרא על הודאת פיו כיוצא בו אמירתו של אחר גרידא. וכיון דמצד הודא' אתינן עלה הוי כיוצא בו הודאתו של התובע

עוד קשה שלע"ד אינו מובן כלל הפירכא הנ"ל. דבשלמא מאי דאמר בש"ס מה לפיו שאינו בהכחש' שפיר הוי מעלה נגד עדים דלמא דוקא פיו שנאמנות שלו אלים יותר מעדים שא"א להכחישו לכך חייב שבוע' משא"כ עדים אין נאמנות כל כך דכשמוכחשים בטל עדותם וע"ז דחה עד א' יוכיח כו'. אבל הפירכא של הרא"ש ז"ל שאינו בהכחשה בכיוצא בו מה מעלה הוא זה נגד עדים כיון שאם מוכחש מב' עדים בטל עדותו וא"כ אדרבה מה שכיוצא בו אינו פוטר הוא ריעותא דנאמנות שלו שאינו נאמן רק לחייב ולא לפטור וב' עדים נאמנים אף לפטור ואדרב' ק"ו הוא מה עד אחד שאינו נאמן לפטור נאמן לחייב שבועה ב' שנאמנים אף לפטור כ"ש שנאמנים לחייב עכ"פ אין שום מעליותא לא' יותר מב'. דכמו שעד א' אינו פוטר בפיו ועד אחד כמו כן אינו פוטר בהעדאת עדים ושנים פוטרין בשניהם. ומאי סברא הוא בין הוא כיוצא בהן או לא. ואדרב' תורת הזמה הוי פירכא חשובה יותר דבעדים גזה"כ שיהיו נאמנים המזימין לחייבם לשלם משא"כ פיו ועד א' ואעפ"כ לא חשיב לה ר"ח דגם זה גורם הריעותא דעד א' ע"ש וצ"ע

עוד הביא ראי' מדאמר היכא דמסייע לי' שטרא ואם סיוע שטר בעלמא פוטר מכש"כ עד א' ע"ש. כבר דחה הרמב"ן ז"ל במלחמות דמנ"ל דסיוע לשון השטר אינו טוב מעד א'

אח"כ הביא יש מקשים מדתנן השוכר פרה והשאילה לאחר כו' ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר ואמאי ישבע יהי' השואל עד מסייע ע"ש והנה לכאורה קשה הא שואל אף שמשלם צריך לישבע שאינ' ברשותו שמא עיניו נתן בה כדר"ה וא"כ הוי עד הצריך שבוע' ולאו עדות הוא. ואף דהשוכר יודע שמתה כדרכה מ"מ אי נימא שיפטור את השוכר משבועה א"כ יצטרך הוא לישבע נגד המשכיר שאינה ברשותו דשמא עיניו נתן בה ולא הוי עד וממילא צריך השוכר לישבע ואפשר כיון שהמשכיר לאו ב"ד דידי' רק המשאיל והוא מודה שמתה אין השואל צריך לישבע שאינה ברשותו. ואף דבחב לאחרים לא מהני הודאה מ"מ לא חייבו חכמים שבועה שא"ב רק נגד המפקיד משא"כ בזה דמפקיד שלו יודע. ודוחק דמ"מ הפרה של הבעלים ולמה יפטור משבוע' שא"ב. וכן מבואר להדיא ברש"י ל"ו גבי פעמים ששניהם בחטאת. והי' אפשר לומר דלא צריך כאן השואל לישבע שא"ב כלל למאי דאמר בש"ס (ד' ה') אהא דר"ה נימא מיגו דחשוד כו' ומשני לא תחמוד בלא דמי משמע להו ע"ש. וא"כ כאן הא אם הפרה באמת קיימת אינו משלם כלל למי שחייב דאז חייב להחזיר לבעלים הראשונים והוא משלם לשוכר. וא"כ לא שייך כלל לא תחמוד בלא דמי משמע וא"צ כלל לישבע שא"ב. ואף דקי"ל חשוד אממון לא חשוד אשבועה מ"מ הא כתבו הפוס' הטעם לתקנת ר"ה הא אין נשבעין על טענת ספק וכ' הטעם משום דמורי היתרא דלא תחמוד בלא דמי משמע להו וחייבו שבועה כמו שותפין כו' ע"ש וממילא כאן, לא שייך כנ"ל. אך אינו נראה שיפטר השואל משבוע' שא"ב בכה"ג כשאין השוכר נשבע כנ"ל. וברש"י ז"ל מבואר, להדיא דנשבע שא"ב לקמן ל"ו. וי"ל דקושייתם הוא למה תני דישבע שמתה כדרכה הא סגי בשבועה שא"ב דנהי דעל שא"ב אין השואל פוטר דע"ז הוי עד הצריך שבועה אבל ע"ז שמתה באונס ע"ז שפיר חשוב השואל עד דאינו צריך שבועה, רק שא"ב ולא בין מתה או נגנבה כיון שמשלם וזה שני דברים נפרדים ושפיר הוי עד מסייע ע"ז שמתה באונס ופוטר את השוכר. וא"ל דישבע שוב ע"י גלגול שמתה כדרכה. ז"א דגם מגלגול עד מסייע פוטר ואף דקצת יש להסתפק אי פוטר מגלגול דכיון שאמרה תורה בכל דבר שפטור משבועה מ"מ ע"י גלגול חייב לישבע וי"ל דאף דהעד פוטרו מ"מ מגלגלין. אך ז"א כיון דעד קם לשבועה וחשוב כב' לענין שבועה הוי כב' עדים שפוטרין מגלגול ג"כ דבכל דבר שפטור אינו מצד בירור משא"כ בעד שפוטר מצד בירור שהוא כן. אך למ"ש לעיל שהעד שפוטר אינו רק משום שמסלק הראי' שחייבה