חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב נב

ש"פ כדאמר בש"ס הנ"ל. וא"כ עכ"פ א"א ללמוד בקדושין שיהי' שוה כסף כזה ככסף מצד כלי וכיון דלא מהני בע"ע גם בקדושין לא מהני. וגם לתירוץ ב' של תוס' דילפינן מנזקין. ג"כ הא בעי מיטב רק דאמר בש"ס ב"ק פ"ק דמטלטלין כל מילי מיטב דאי לא מזדבן הכא מזדבין במתא אחריתי ע"ש. וא"כ כלי שאינו ש"פ עכ"פ לא הוי מיטב משום דלא שייך מיזדבן כו' כיון דאינו שוה באמת ולא שייך למילף מנזקין כנ"ל. אך ע"כ ז"א דהא בקרקע מקודשת אף שאינו מיטב ע"ש בר"ן וע"כ לא מקשינן לענין זה לנזקין. אך בל"ז ודאי א"א למילף מתורת שוה כסף כנ"ל

אמנם נראה לישב גם זה דהא אמר בש"ס לענין פדיון הבן דבעי ה' סלעים אי אמר הכהן לדידי שוה לי מהני בטלית שאינו שוה ע"ש קדושין ח'. ונסתפק הר"ן בחפץ שאינו ש"פ בקדושין אם יכולה האשה לומר לדידי שוה לי פרוטה דמה חילוק או כיון דלא ממון הוא כלל לשום דבר לא מהני לדידי שוה ע"ש. אך דוקא בדרכה להתיקר בחפץ זה ע"ש. וא"כ בזה י"ל שפיר בכלי כיון דחשוב שלפעמים נצרך למלאכה גדולה אף דאינו ש"פ כמ"ש תוס' א"כ שוב מהני באומרת לדידי שוה לי דזה מקרי דרכה להתיקר גם בסתם. בפרט למ"ש י"ד סי' ש"ה דגם באין דרכו להתיקר מהני ע"ש. וכיון שיש עליו דין כסף לכמה דברים שוב מהני לדידי שוה לי כמ"ש הר"ן לענין ש"פ במדי דמהני מה"ת משום לדידי שוה כנ"ל ע"ש. ולא ק' כל הנ"ל דבהנך דמדעתו ע"כ לא צריך לרבויא מישיב לרבות ש"כ דהא מהני קיבלו עליו הכהן בסודר שאינו שוה ואיך. וע"כ כמ"ש רשב"א ור"ן ריש קדושין דע"כ לא צריך למילף מישיב רק נזקין וע"ע דבע"כ אבל היכא דמדעתו מסברא מהני שוה ע"ש. ושפיר מהני בכלי בתורת קיבלה עלוי' וזה לא צריך ללמוד מישיב. גם מיושב ש"ס הנ"ל דממעט כלי שאין בו ש"פ דהתם לס"ד דלא ידע מהא דקיבל עליו מהני באינו שוה ע"ש ושפיר גם כלי לא מהני. דלכך מייתי התם קרא דישיב על שוה כסף. אף דבל"ז הא הקנין הוי מדעתו ואמר שפיר דלא מהני פחות מש"פ אף בכלי דליכא לרבויי מישיב. אבל למסקנא התם דקיבל מהני י"ל דמהני כנ"ל בכלי

ומיושב מה דק' התם דפסקו רמב"ם ותוס' דאין ע"ע נקנה בחליפין מש"ס דהתם דאמר אינו נקנה בתורת תבואה וכלים דהיינו חליפין ע"ש ותמוה דהא מסיק דלר"נ דפירי לא עבדי חליפין ממעט רק תבואה וכלים שאין בהם ש"פ בתורת כסף ומנ"ל דלא מיקני בחליפין. ולמ"ש י"ל דהא למסקנא דמהני קיבל וא"כ א"א לומר דממעט תבואה וכלים דאין בו ש"פ דהא קנין דמדעתו מהני בכלי אף שאינו ש"פ וע"כ דממעט תבואה בתורת כסף אף דמקרבא הנאתו וכלי בתורת חליפין ומוכח שאינו נקנה בחליפין גם למסקנא כנ"ל. וי"ל דמ"מ בקדשה בליל' או שוי שליח מודה דלא מהני גם בכלי רק פשטה ידה וקבלה יועיל מתורת לדידי שוה. ומיושב ג"כ מה דקשה מקדושין מ"ח ע"ב בכוס של יין כו' דמבואר ג"כ דלא מהני בכלי פחות מש"פ. אך באמת אין נ"מ כ"כ לדינא בזה דבל"ז הוי קדושי ספק שמא ש"פ במדי. ומלשון רמב"ם ז"ל פ"ד מה' אישות וש"פ קידש באוכל או בכלי מבואר דלא כרשב"א. וכן מתוס' ורשב"א עצמו קדושין מבואר דסבר למסקנא דאין קנין מתורת כסף וגם קדושין לא מהני. וכן כאן משמע סיום דבריו שסובר להלכה כנ"ל

(י) תבעו כו' הנה לכאורה כמו דבפדיון הבן דכ' בהדיא נתינה דה' סלעים ואעפ"כ אם נותן לכהן דבר שדרכו להתיקר בו יכול לומר לדידי שוה לי ומיקרי נתינה דה' סלעים כדאמר ש"ס קדושין ח' ע"א. וא"כ כאן לענין שבועה אף דכ' כי יתן כסף דהיינו שתי כסף מ"מ אם תבעו שהפקיד בידו חפץ שדרכו להתיקר בו לכאורה יוכל המפקיד לומר לדידי שוה לי ב' כסף ומיקרי נתינה דב' כסף לחייב שבועה על הכפירה כמו שם דמיקרי נתינה דה' סלעי' בפדיון. אך גם שם לא מהני מה שאצל הנותן דרכו להתיקר אם אינו שוה אצל הכהן דאל"ה לא מיקרי נתינה לכהן ה' סלעים דהוא לא קיבל. וכן כאן כי יתן איש אל רעהו כסף כו' וכיון דאצל הנפקד לא הוי ב"כ לא מיקרי נתינה. אמנם כיון דקי"ל כרב דכפירת טענה ב' כסף דכסף כי אתי לכפירה לא על הנתינה. וא"כ לענין הכפירה כיון שנגד המפקיד מיקרי שוה ב' כסף שוב הוי כפירה ב"כ דמה בכך שהוא לא קיבל מ"מ כופר להתובע ב' כסף ויתחייב שבועה. ואין לומר דזה מיקרי דבר שאין גופו ממון כמו שטרות כיון דאינו שוה רק נגד המפקיד ואין נשבעין כו' דז"א דהא קיי"ל ג"כ דאין פודין בשטרות ואימעוט ג"כ מכלל ופרט כדאמר בש"ס ואעפ"כ מהני לדידי שוה לי בפדיון. וע"כ דזה חשיב גופו ממון כנ"ל וגם לענין כפירה דשבועה. ואין לומר כיון דנגד הנפקד לא הוי כפירה ב' כסף לא מהני מה שנגד התובע הוי ממון דמוכח להיפוך ממ"ש הה"מ פ' כ"ג. מה' מלוה בלוה שתובע נייר השטר חייב המלוה לישבע היסת דאף שאין הנייר שוה פרוטה מ"מ שוה נגד הלוה יותר מפרוטה שיהי' השטר בידו אף שיש לו שובר ע"ש דמבואר כיון שנגד התובע שוה ממון אף דנגד הנתבע לא חשוב מ"מ הוי ממון להשביע נ"ל. ומוכרח ברמב"ם שם והובא בש"ע סי' נ"ד. ואף שכ' הש"ך ז"ל שם ס"ק ד' דזה רק מדרבנן דאי הוי חשיב ש"פ ממש גם בשטרות הי' להיות נשבעין ע"ש. היינו דגם זה ודאי התם כיון דכל השיווי פרוטה מצד הראי' הוי ש"פ זה שטרות שאין גופו ממון ואין נשבעין מה"ת אבל היסת נשבעין על שטרות וזה פשוט. וממילא כאן היכא דהוי ב' כסף לגבי התובע וחשוב גופו ממון כדמוכח מפדיון ממילא הוי כפירה לענין שבועת התורה גם כן וא"כ למאי שפסק הרמב"ם וש"ע יו"ד סי' ש"ה סעיף ה' דאף שאין דרכו להתיקר כיון ששוה ה' סלעים לשום אדם שדרכו להתיקר שוב מהני גם לזה שאין דרכו ואף שאינו אומר בפירוש לדידי שוה רק קבלי' בסתם וע"ש בש"ך ס"ק ה' וא"כ בכלי כיון שכתבו תוס' ורא"ש דלכך חשוב שלפעמים נצרך למלאכה גדולה ושוה יותר מב' כסף ע"ש. וא"כ אף היכא שעכשיו אינו נצרך מ"מ שייך שוב לדידי שוה כיון דשוה לפעמים לשים אדם. ואף בלא קרא דיצאו כלים למה שהן הי' חייב שבועה בכפירת כלים כשאומר התובע לדידי שוה כנ"ל ואפי' בסתם שאינו אומר יהי' לכאורה כאומר כמ"ש רמב"ם וש"ע בפדיון דאף באינו אומר מהני אמנם ז"א והחילוק פשוט דשם אף בסתם שאינו אומר מ"מ כיון שמקבלו הכהן בעד ה' סלעים דפדיון הוי הקבלה בשתיקה כאומר לדידי שוה דאל"ה לא הי' מקבל, משא"כ כאן בתביעה דאף שאינו שוה ב' כסף ג"כ יש לו לתבוע א"כ אין הוכחה מתביעתו ששוה אצלו ב' כסף ולכך כל זמן שנא אמר לדידי שוה לא הי' חשוב כפירת הכלים ב' כסף וצריך שפיר קרא דיצאו כלים למה שהן גם בסתם כנ"ל:

אמנם בפחות משוה פרוטה שתבעו ב' מחטין שאין שוים פרוטה וקי"ל דכל פחות מש"פ מחיל איניש וא"כ שוב זה עצמו מה שתובע המחטין הוי בסתם כאומר לדידי שוה לי פרוטה דאל"ה לא הי' תובע והוי שוב ממש כמו בפדיון דהקבלה סתם חשוב כאומר וכן בזה בתובע בסתם ממילא אומר דשוה אצלו פרוטה שאינו מוחל. וממילא כיון דלפעמים שוה באמת פרוטה כשנצרך למלאכה