חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב נא

או כגירסת רש"י דכיון דאנן סהדי דלא מיקני' בפחות מש"פ א"כ לא איירי קיחה דקרא בחליפין כיון שאין הנאה וכמ"ש הר"ן ע"ש. והא דאמר ר' אשי בכולהו קני לבר מאשה היינו דמכר קני בתורת חליפין ופדיון הבן ותרומה מהני בתורת נתינה לבר מאשה לפי שאינה נקנית בחליפין ממילא לא מהני לעולם מתנה ע"מ להחזיר כיון שאין הנאה. וגם מכר בתורת כסף לא מהני. ואף דנקיט רבא מנה ומטבע בל"ז אינו נעשה חליפין מ"מ הוא אמר דלא קנה ולמסקנא דקני לא קאי אמטבע דלא נחית כאן לפלוגתא דמטבע אי נעשה חליפין ואמר ר' אשי דיש קנין בע"מ להחזיר במכר בתורת חליפין ומיושב הכל להרמב"ם ז"ל. ולכך מצריך בהילך מנה כו' שיאמר בהנאת מתנה זו כו' ובכל הנתינות בקדושין שם מצריך הנאה ע"ש משום דאל"ה אינו שיוי הקנין כמו כסף השדה כנ"ל. וגם מיושב מאי דאמר שם בש"ס י"ג כשם שאין אשה נקנית פחות מש"פ כך אין קרקע כו'. ותמוה מאד כמ"ש תוס' דאדרבה אשה משדה ילפינן. ולהנ"ל א"ש דהכוונה כשאין הנאה ש"פ אף שיש נתינה דזה פשוט יותר בקדושין דלא מהני דאנן סהדי דלא מקני' נפשה פחות מש"פ כיון שאין לה הנאה וכפחות מדינר לב"ש כך אין קרקע נקני' אף שיש נתינה מ"מ אינו דמי השדה כיון שאין הנאה ופריך הא תניא אע"פ שאין אשה כו' האי בחליפין כו' דזה מהני בלא הנאה. ומזה נראה דלמד הרמב"ם ז"ל דבתורת קנין כסף לא מהני עמ"ל דגם זה בכלל פחות מש"פ רק בתורת חליפין מהני כש"ס הנ"ל. וממילא אין כאן שום קושיא על הגאונים אם יסברו דכלי מהני בקדושין בפחות מש"פ דיש עליו דין ש"פ כמ"ש רשב"א ז"ל. ולמ"ש רשב"א דקנין אפשר בתורת כסף אין הכוונה דממש קנין כסף הוא דהא מטבע לא מיקני בחליפין וגם שאר חלוקים וגם הא חזינן דאימעוט מהיכא דתני קנין כסף. רק כוונתו דתוס' ב"מ מ"ו הקשו כיון דכתיב נעלו ונתן כו' למה מהני באין בו ש"פ הא כל היכא דכ' נתינה היינו נתינת ממון ע"ש שתירצו דכאן נתינת נעל הוא ולא ממון כמו בגט דנתינת גט הוא ע"ש. ובאמת קשה דא"כ למה ממעט בש"ס שם למעוטי איסורי הנאה הא בגט דנתינת גט הוא קי"ל כתבו על איסורי הנאה כשר ומה חילוק כיון דגם בחליפין נתינת מנעל הוא ליתכשר באיסורי הנאה. וצ"ל לתוס' כיון דבעי בחליפין כלי וכיון דאסור בהנאה לא מקרי כלי דאינו ראוי להשתמש בו וקצת דוחק דהא ביבמות פ' מצות חליצה דבעינן ג"כ נעל שראוי להלוך בו ואעפ"כ חלצה באיסורי הנאה כשר ואפשר מטעם איסור הוא דלא מהני דאסור להקנות בו. דבחליצה טעמא משום מצות לל"נ ע"ש. ודוחק. ולזה כתב רשב"א די"ל שפיר גם בחליפין מה דכ' ונתן היינו נתינת כסף ואעפ"כ מהני פחות מש"פ משום דהוא כלי חשוב שוה פרוטה ויש כאן נתינת ממון אבל אינו בתורת קנין כסף כיון דמהני גבי' ע"מ להקנות ולהחזיר כנ"ל. רק שנותן הכלי לקנין וחשוב נתינת דבר הנקרא נתינת כסף דכלי לעולם יש עלי' דין שוה פרוטה כנ"ל. ואעפ"כ שפיר לא מהני קנין חליפין בקדושין שאין זה בתורת קנין כסף ולא איתקיש לשדה עפרון רק קיחה דקנין כסף בתורת דמי המקח דכ' כסף השדה כו' כנ"ל:

עוד יש לפרש דאף דבהא דכסף השדה דעפרון הוה מצינו לפרש דכולל גם קנין חליפין כיון שנקרא ג"כ נתינת כסף לרשב"א הנ"ל ואף שהוא גם בקני ע"מ להקנות מ"מ כיון דע"מ להחזיר שמה מתנה נכלל בזה דנקרא נתינת כסף. אך כיון דאיתקש קיחה קיחה קדושין שדה ושדה וקיחה דקדושין ודאי לא בקנין חליפין איירי דאנן סהדי דלא מקני' נפשה בקנין גרוע דע"מ להקנות שאין הנאה שוה פרוטה כמ"ש רשב"א וא"כ ע"כ קיחה דקדושין איירי רק בקנין תורת כסף לא בחליפין שאין הנאה וכמ"ש הר"ן ז"ל. ממילא איתקיש להיפוך דקיחה דשדה ג"כ איירי דוקא בכסף נתינה שיש בו הנאה ש"פ ולא בע"מ להקנות בתורת חליפין ונלמד שזה קנינים נפרדים דכסף השדה דעפרון היינו בתורת קנין כסף צריך דוקא נתינה שיש בו הנאה ש"פ כמו בקדושין שיהי' דמי המקח ואינו מועיל בזה ע"מ להחזיר כנ"ל. וחליפין הוא קנין בפני עצמו ג"כ נתינה דבר שנקרא כסף. אבל א"צ הנאה ש"פ רק גם ע"מ להקנות סגי ובזה לא מיירי כלל קיחה דקרא כנ"ל ומיושב היטב לשון הש"ס כשם שאין אשה נקנית פחות מש"פ כך אין קרקע נקנה והוא תמוה מאד איך תלו קרקע באשה אדרבא אשה משדה ילפינן כמ"ש תוס' שם. ולהנ"ל א"ש דאדרבא זה שלא יועיל בקרקע בתורת כסף נתינה שאין הנאה ש"פ נלמד רק מקדושי אשה דקיחה קיחה כנ"ל דבקדושין ודאי דוקא ביש הנאה כמ"ש הר"ן ז"ל ופריך והא תניא אע"פ שאין אשה כו' ומשני האי בחליפין איתמר דבזה א"צ הנאה ש"פ וזה קנין אחר לא מכלל קיחה דשדה עפרון רק משלף נעלו כו' דזה אף דבאשה לא מהני אעפ"כ בקרקע מהני כנ"ל

ומיושב ג"כ תמיהת הרשב"א ז"ל אהא דמשני בחליפין כו' בפחות מש"פ לא מקני' נפשה ותמה הא בל"ז כיון דלא איתקיש לקנין דשדה רק קיחה וכיון דקיחה דשד' לא מיירי בחליפין לא שייך לאקושי ע"ש. ולמ"ש מיושב דמה דידעינן דקיחה דשדה לא איירי בחליפין הוא רק עכשיו דבפחו' לא מקני' נפשה ואיתקיש לקיח' דקדושין משא"כ לס"ד דלא הוי ידעינן באשה שפיר גם בשדה הי' מהני עמ"ל נ"ל. אמנם עדיין קשה לי מש"ס קדושין ח' ע"א מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים ופריך היכא דמי כו' ומסיק דלית בהו ש"פ ואשמעינן אפילו תבואה וכלים דמיקרב' הנאתו לא מהני כו'. ומבואר להדיא דכלי שאינו שוה פרוטה לא מקרי כסף ושם מיירי בתורת כסף לא בחליפין ע"ש דאמר לר"נ דפירי לא עבדי חליפין כו'. וגם א"א לפרש כמ"ש דאיירי בע"מ להחזיר לכך מקרי אין בו ש"פ דא"כ לא שייך מקרבא הנאתו אך י"ל דהתם קרא יתירא קדריש דאף דבכל דוכתי כלי פחות מש"פ איקרי כסף מיעט רחמנא כאן מכסף. מקנתו דלא יועיל כלי. וקצת משמע כן דאל"כ למה איצטריך באמת כאן יותר למעט פחות מש"פ מבכל מקום דצריך כסף ולהנ"ל א"ש דלמעט כלי אתי דמקרי כסף לכמה דברים. ולמ"ש לקמן יש לישב זה ג"כ. אמנם נראה דגם הרשב"א עצמו סובר במסקנא דאין קדושי אשה בכלי פחות מש"פ שכן מסיים ואפילו את"ל שאין אשה כו' ואין קנין בתורת כסף. דבאמת קשה כמ"ש לעיל ס"ק א' דהיכא דכ' כסף רק דמרבינן שוה כסף ככסף ודאי דא"א לרבות שיהי' כלי נקרא שוה כסף כיון שנמצא לקנות בפחות מש"פ מה מועיל מה שהוא דבר חשוב מ"מ לא שייך בי' שוה כסף ככסף דהיכא מצינו בשוה כסף כזה יהי' ככסף מה שבאמת אינו שוה רק שנצרך לפעמים למלאכה וכאן לענין שבועה לא מכלל שוה כסף איתרבי רק מדכ' כלים בפני עצמם וגם פחות מש"פ נקרא כלי אבל לא מתורת כסף. ובהרמב"ן יש לפרש הקושיא כמ"ש לעיל דקושייתו מתורת חליפין משא"כ דנימא לפי האמת כן קשה. וצריך לדחוק דכיון דריבתה תורה כאן דיצאו כלים כו'. ילפינן מזה בכל מקום שיהי' כלי נקרא כסף אף פחות מש"פ. וזה דוחק גדול. ועוד למ"ש תוס' ריש קדושין דהא דשוה כסף ככסף בקדושין ילפינן מעבד עברי וא"כ הא בעבד עברי אימעוט להדיא מקרא דמכסף מקנתו כלי שאין בו