חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב נ

לענין חליפין דתני' קונין בכלי אע"פ שאינו ש"פ כו' ומוכח ג"כ כנ"ל. ובס' נה"מ מחלק דלענין קדושין בעי לרשב"א ז"ל כלי חשוב משא"כ בחליפין ע"ש. ולא ראה סיום דברי רשב"א ז"ל שכ' להדיא וכמו שקונין בכלי כו' ואפשר דגם קנין כו' ומבואר דאינו מחלק בין כלי דקדושין לקנין חליפין. וגם בעל קצה"ח העלים שדבריו אמורים בר"ן שם במקומו בקדושין שכ' וז"ל סד"א שקנין חליפין הוא בכלל קיחה הכ' בקדושין דחליפין בתורת כסף מהני ואע"ג דהשתא נמי ס"ל דחליפין איתא פחות מש"פ אפ"ה אפשר כיון דבעינן בהו כלי ודבר המסוים דבר חשוב הוא אע"פ שאינו ש"פ כדאמרינן מה כלי דבר חשוב דטענו ב' מחטין חייב דיצאו כלים למה שהן כו' וכיון שכן איכא למימר דבתורת כסף קונה ובכלל כי יקח הוא ומשני דא"א דקנין חליפין בכלל כי יקח דאנן סהדי דאשה בפחות מש"פ לא מקניי' נפשה אפילו בכלי שלם הלכך ודאי כשאמר הכתוב כי יקח אין קנין חליפין בכללו שאלו כן הי' אף פחות מש"פ בכלל וזה א"א ומעתה בדמים דיבר הכתוב ולא בחליפין עכ"ל. ומבואר שמפרש הס"ד דהש"ס כדברי רשב"א הנ"ל ובמסקנא נדחה הנ"ל דאינ' נקנית בכלי פחות משוה פרוטה

אמנם עכ"פ דברי רשב"א תמוהים מאד חדא דאם גם בתורת כסף מקניי' בכלי פחות מש"פ א"כ מה דחי הש"ס דחליפין איתא פחות מש"פ הא גם בתורת כסף איתא פחות מש"פ בכלי ואעפ"כ מיקנייא. ועוד לדבריו דקנין חליפין באמת בתורת כסף נשאר קושית הש"ס דיועיל חליפין בקדושין דהא בכלל קיחה הוא וזה מבואר בש"ס בכמה דוכתי דאין אשה נקנית בחליפין. וגם איך ממעט לי' ממתניתין דבכסף כיון שגם קנין מתורת כסף כנ"ל ובודאי שלא נעלם מרשב"א ז"ל סוגית הש"ס השגורה בפיו

ונראה דלא קשה דרשב"א ז"ל בעצמו שם מפרש הא דאיתתא בפחות מש"פ לא מקנייא נפשה דאף שנותן לה הרבה מ"מ כיון שדינן של קנין חליפין קני עמ"ל הוא ולאו דידה הוא אפי' כי יהיב לה חליפין שוה הרבה מ"מ לא בגופן הוא נקנה אלא בדינן ודינן אפילו פחות מש"פ איתא וגנאי לה להקנות עצמה בקנין פחות כזה שעיקרה בפחות מש"פ ולא דמי לשטר כו' ע"ש בחידושיו במקומו. וא"כ הפי' בש"ס פשוט דהא כלי לא נקרא כלל לעולם בכלל פחות מש"פ לגאונים ז"ל וספיקו דהרשב"א הנ"ל. רק הכוונה חליפין איתא בפחות מש"פ דאף שנתן לה הרבה מ"מ כיון שהוא רק קני ע"מ להקנות ואינה נהנית כלום אנן סהדי דלא מקנייא נפשה. ולזה אן חילוק בין כלי או שאר דברים כיון שאינו נקנה לה רק לקנין. משא"כ בכסף שפיר אף בפחות מש"פ בכלי דהוי ש"פ ויותר כנ"ל ויש לה הנאה לא הוי כלל פחות מש"פ. ולטעמייהו אזלי הגאונים דגרסי קדושין ו' ע"ב גבי מתנה ע"מ להחזיר דאינה מקודשת הואיל ואינה נקנית בחליפין ולא משום גזירה רק כיון שאינה נהנית בהן מדינא לא מיקדשה כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם דבקדושין בעינן נתינת כסף דאית לה הנאה. משא"כ בחליפין אף אי מתורת כסף מ"מ סגי בכלי ע"מ להקנות אף שאין הנאה. ואמר שפיר דחליפין איתנייהו בפחות מש"פ היינו אף דכלי הוי ש"פ מ"מ איתא אף שאינה נהנית בש"פ כמו ע"מ להקנות ואנן סהדי דלא מקניי' נפשה בלא הנאה משא"כ בכסף דמתורת הנאה כנ"ל. וכן הא דאמר אע"פ שאין אשה נקנית בפחות מש"פ קרקע נקנית ומשני האי לענין חליפין דקונין בכלי כו' ג"כ הפירוש כנ"ל דאף שאין אשה נקנית לעולם היכא דלית לה הנאה ש"פ אבל קרקע נקנה בחליפין פחות מש"פ דתני' קונין בכלי אע"פ שאינו ש"פ ואשמועינן ב' דברים דאף שאין הכלי ש"פ. אך זה לא הוי צריך להשמיענו דאין כלל כלי שיהי' פחות מש"פ דלעולם דין שוה פרוטה עליו רק אשמעינן אף שהוא ע"מ להקנות שאין כאן הנאה של כלום קני בחליפין. ומוכח דאף שאין אשה נקנית כשאין לה הנאה ש"פ אבל קרקע נקנית בתורת חליפין

ולע"ד מיושבים כמה תמיהות שם ופי' הנ"ל מוכרח לדעת הגאונים והרמב"ם ז"ל. דהנה בתוס' קדושין ו' ע"ב ד"ה לבר דחי גירסת רש"י והגאונים לפי שאין אשה נקנית בחליפין חדא דהא גם בסודר קי"ל דאי תפיס מיתפס. ועוד דא"כ במכר ופדיון הבן למה קני הא כסף כ' ולא חליפין ע"ש. והוא תמוה לרמב"ם ז"ל שפ' דאינה מקודשת מה"ת בע"מ להחזיר כגירסת רש"י והגאונים. והנה הב"י סי' ק"צ על מ"ש הטור דקרקע נקנה בכסף ואפילו ע"מ להחזיר קנה כ' שזה נלמד מש"ס הנ"ל בכולהו קנה כו' ובש"ע סתם כן. ובסי' קצ"ה בדין חליפין כ' ג"כ דין זה דעמ"ל קני. וכ' בשם הה"מ דנלמד ג"כ מגמ' הנ"ל וה"ה לקנין ע"ש. וכן כ' באמת הה"מ פ"ה מה' מכירה דין ז' ע"ש. ולע"ד נראה ברור בדעת הרמב"ם ז"ל דסובר דמדין כסף לא קני בע"מ להחזיר רק מדין חליפין דלדברי הה"מ שנלמד מהנ"ל ומפרש בכולהו קני לענין כסף וה"ה לחליפין א"כ למה פ"א מה' מכירה בדין קנין כסף לא הזכיר דין זה כלל שיהי' מהני אם נותן הכסף ע"מ להחזיר שזה עיקר דין המפורש בש"ס לדעת הה"מ. ופ"ה בדיני חליפין הזכירו שלא נלמד רק מקנין כסף להנ"ל. ומזה נראה דסובר באמת דלא קני כלל בתורת כסף ואין חילוק בזה בין קנין אשה לשדה בשניהם לא מהני מה"ת ע"מ להחזיר כלל. דלדברי הה"מ תמוה ג"כ כיון שפ' הרמב"ם ז"ל פ"ה מאישות ד' כ"ד דאינה מקודשת מה"ת בע"מ להחזיר איך אפשר לומר דבקרקע מהני והא ילפינן רק קיחה משדה וכקושית תוס' קדושין י"ג ע"א. וצריך לדחוק משום דלא מקני נפשה בסתם כשאין לה הנאה כנ"ל. וקשה פשטה ידה וקבלה מאי איכא למימר דתתקדש בעמ"ל כיון שהוא מתנה וצ"ל כמ"ש רשב"א ז"ל שם דכה"ג הוי קפידתה קפיד' ובטלה דעתה. וזה דוחק גדול. ולמ"ש א"ש הכל דבאמת לא מהני בשדה ג"כ. וטעמא דמלתא דבקנין קרקע דכת' נתתי כסף השדה דהיינו דמי השדה וכמ"ש בסמ"ע סי' ק"צ דכסף דקנין הוא מדמי שיוי המקח וכל שלא נתן לדמי שיוי המקח לא קנה רק זה מתורת חליפין הוא שנותן רק שיקנה ע"י החפץ שרוצה לקנות משא"כ כסף כנ"ל. וא"כ מה"ט לא מהני ע"מ להחזיר במכר בתורת כסף דנהי דע"מ להחזיר שמה נתינה אבל עכ"פ אין זה דמי שיוי המקח דהא אין למקבל בה הנאה של כלום ולענין דמי המקח שהמוכר מקבל בעד החפץ שלו לענין זה לא הוי כסף עכ"פ ומה מועיל מה ששמה מתנה עכ"פ לא הוי כסף השדה והוי לענין זה רק כמתנה. ולא מהני זה רק בקנין חליפין דאין נתינת הכלי רק לקנות וגזה"כ דבעי נתינה וגם ע"מ להחזיר שמה נתינה כנ"ל. ולכך מהני בחליפין ע"מ להקנות וכה"ג. וכן בפדיון הבן ותרומה דלא כתיב בהו רק נתינה וכיון דע"מ להחזיר הוי נתינה סגי בזה. משא"כ בתורת כסף בקרקע. ולכך ממילא גם בקדושין אינה מקודשת מה"ת דילפינן מקרקע. וממילא לא מהני ע"מ להחזיר כיון שאינו זה בתורת כסף וחליפין לא מהני באשה דלא ילפינן לזה משדה דקיחה דקרא דכסף השדה רק בתורת כסף כמ"ש רשב"א שם. ולהנ"ל מיושב יותר דאמר בחליפין סד"א נילף משדה לגמרי אף לענין הקנין ומשני דחליפין איתא פחות מש"פ היינו עמ"ל ג"כ וזה אינו בכלל כסף השדה דאיקרי קיחה וכנ"ל.