חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב מט

מכלל ופרט כן אימעוט פחות מש"פ מכלל ופרט לרמב"ם ז"ל ודאי פטור כמו דמי קרקע. וא"כ גם בפחות מש"פ שאין גופו ממון אף דעכשיו נעשה ממון מ"מ בא מנתינה שלא הי' גופו ממון ופטור להרמב"ם כמו כשבא מנתינת קרקע ושטר. ולהראב"ד וש"פ חייב דאף דהש"ך ז"ל כתב שם דבשטרות לכ"ע פטור היינו כמ"ש שם דלא נשתנה דעדיין אין גופו ממון ע"ש ס"ק י'. אבל בנתיקר הוי עכשיו ממון כנ"ל. אבל להרמב"ם ז"ל י"ל דשפיר פטור דהא קרקע ג"כ נשתנה ואעפ"כ פטור כנ"ל. ואין להוכיח מהא דמבואר במשנה ריש כ"ה גבי שכיר דמחייב ב"ה שבועה דאורייתא במודה מקצת ובש"ס אומן אומר ב' קצצת כו' וכ' רז"ה בס' המאור דהוי ס"ד למיפטר כיון שבא משכירו' פועל יהי' דינו כבא מקרקע ודחי דעבד עברי ופועל אין דינן כקרקע ע"ש וברמב"ן ז"ל והא אמר בע"ז י"ט למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף שכרו מותר דאימת מיתסר במכוש אחרון לית בי' שוה פרוטה ע"ש. דלעולם אין כאן פרוטה ביחד. וע"ש ברשב"א ור"ן קדושין מ"ח דלכך אינה מקודשת משום דאין כאן נתינת פרוטה ע"ש. וא"כ בשכירו' נהי דלא מקרי מסתעף מדמי קרקע מ"מ יפטר משבועה דמסתעף מנתינה שאין בה שוה פרוטה דישנה לשכירות כו' ולא הי' נתינת פרוטה לעולם כנ"ל. ומוכח דחייב כיון דעכשיו בשעת כפירה יש שוה פרוטה. אך באמת אין ראי' כלל מזה דהא ודאי מודה הרמב"ם ז"ל דבנתן לו בכמה פעמים חצאי פרוטה נהי דלא הי' אז נתינה בחצי פרוטה ראשונה מ"מ כיון שהי' ראוי להצטרף א"כ עכשיו שנתן עוד חצי פרוטה יש כאן עכשיו נתינה דפרוטה דכבר מגיע לו חצי פרוטה. דדוקא בקדושין דמלוה לא מהני וחצי פרוטה כבר נעשה מלוה משא"כ בחיוב שבועה מצטרף עכשיו עכ"פ ויש נתינת פרוטה ולא מקרי כלל שמסתעף מפחות מש"פ דהא אין חצי פרוטה השני' מסתעף מחצי פרוטה ראשונה רק שמצטרף כנ"ל ושפיר חייב וכן פ' הכותב בפוגמת פחות פחות מש"פ ע"ש שפיר יש חיוב. משא"כ בלא הי' רק נתינה אחת דפחות מש"פ ונתיקר ונעשה ש"פ דהש"פ דעכשיו מסתעף מנתינה זו עצמה דפחות מש"פ שלא הי' גופו ממון הוי שפיר כדמי קרקע ושטרות כנ"ל אך יש לחלק בין קרקע דלא חזי כלל להיות דבר המטלטל ובין פחות מש"פ דחזי לאיצטרופי מיד בשעת נתינה דאם יתן עוד חצי פרוטה יהי' גם זה בכלל הנתינה דכסף. ומה"ט כ' הה"מ ריש ה' גזילה דפחות מש"פ הוי כחצי שיעור ע"ש. וא"כ גם פחות מש"פ הי' מיד בכלל נתינה רק כל זמן שהוא פחות מש"פ אינה נתינה שלימה. אבל כשנתיקר וש"פ נעשה שפיר נתינה דכסף. ובשטרות אף דג"כ הנייר שוה עכ"פ פחות מש"פ ואעפ"כ פטור כששרפו וכה"ג לא דמי דהתם עדיין גוף הנייר פחות מש"פ משא"כ בנתיקר כנ"ל. וקצת ראי' לחילוק זה מש"ס גטין כדבעי למיפסל כולהו גיטי מדכ' ונתן ליבעי ש"פ כו' ואח"כ אמר דכ' על איסורי הנאה כשר ובעי לסייע ממתני' דעל עלה של זית כשר ואף דלא ש"פ ודחי שאני עלה זית דחזי לאיצטרופי ע"ש ומוכח דאף דנימא ונתן היינו נתינת ממון מ"מ יש חילוק בין פחות מש"פ דמקרי בכלל נתייה כיון שראוי להצטרף ובין דבר שאינו ראוי כלל כנ"ל וגם כאן י"ל כנ"ל. ואינו מוכרח דהתם רק דחי' דליכא למידק דלפי האמת אמר התם דרק משום דנתינת גט אבל אם הי' נתינת ממון לא הי' מהני פחות מש"פ ע"ש וגבי אבידה מצינו להיפוך דאמר פ' א"מ כ"ז אבידה פחות מש"פ שהוקרה פטור ואימעוט מאשר תאבד כו' כיון דלא הי' אז ש"פ לא הי' בכלל אשר תאבד ואף שהוקרה פטור כמו כן לענין כי יתן כנ"ל. וב"ק פ' הגוזל דאמר לשמא תייקר לא חיישינן וכ' בהג"א שם בשם רשב"א דאם נשבע אחר שנתיקרה על פרוטה חייב קרן וחומש ע"ש. וממילא גם לענין שבועה כן. אך י"ל דסבר ג"כ דלא כהרמב"ם בדמי קרקע דכיון שעכשיו ממון חייבין ולרמב"ם ז"ל באמת פטור. וע"ש וש"ע שס"ז מחלוקת הפוסקים, אי חייב בנתיקר להוליך למדי כיון שלא הי' ש"פ מקודם ע"ש

אמנם נראה דאין נ"מ בזה דבהלואה לא שייך נתיקר כנ"ל ובפקדון שהפקיד בידו פחות מש"פ ונתיקר אם עדיין בעין הוי הילך דפטור ואי נאבד בפשיעה כשהי' שוה פרוטה נראה דחייב בודאי דהא חיוב זה כיון דקי"ל דרק משעת פשיעה אישתעבדי נכסי שומר א"כ חיוב ממון זה מסתעף מש"פ ולא דמי לדמי קרקע שחפר בה שמסתעף מקרקע משא"כ זה דכבר ש"פ בשעה שנאבד ודמי לאכלו כשהוא גדול ב"ק ק"ו ע"ב דחייב ע"ש. וגם בהנ"ל חיוב זה דנאבד מסתעף מדבר שכבר ש"פ. והיינו בקיבל בפירוש אחריות בלא"ה אין דין שומרין כיון שלא הי' ש"פ. אך לר' אשי התם במחלק בין אתי מכח בן דעת י"ל דגם כה"ג פטור כיון דמ"מ אתי מכח פחות משוה פרוטה כנ"ל

ובזה יתישב מה דקשה לקמן להגאונים ז"ל דהודה בכלי חשוב הודאה לחייב שבועה אף פחות משוה פרוט' ע"ש. וקשה דממ"נ אם המחט בעין הוי הילך ואם נאבד בפשיעה אינו רק ממון ולא מיחייב בפחות מש"פ. וכן ראיתי אח"כ בס' קצה"ח שהקשה כן. ולמ"ש יש שפיר נ"מ בהפקיד מחט הפחות מש"פ ואח"כ נתיקר על ש"פ ונאבד בפשיעה דאי לאו כלי לא הי' מחויב שבועה כיון דמסתעף מנתינה דפחות מש"פ אבל כיון דיצאו כלים למה שהן וא"כ שפיר חייב דהא בשעת נתינה הי' כלי דחשוב נתינה אף בפחות מש"פ ועתה שנאבד כבר שוה פרוטה ושפיר הוי הודאה לחייב שבועה משא"כ אם הי' צריך בכלי גם פרוט' הי' פטור כנ"ל. ועוד נ"ל דמיירי שהלוהו מחטין להחזיר לו מחטין וכן שאר מין המצוי למכור ומ"מ חשוב כלי ואינו הילך כיון שהוא מלוה כנ"ל

סעיף ג בד"א כשתבעו פירות או מיני סחורה אבל תבעו ב' כלים והודה לו בא' מהן א"צ שיעור אלא אפילו הי' י' מחטין בפרוטה תבעו ב' והודה לו בא' מהם חייב טענו כסף וכלים הודה בכלים וכפר בכסף אם יש בכפירה ב' מעין חייב ואם לאו פטור הודה בכסף כו'

(ט) תבעו ב' כלים כו' הרשב"א בח' ריש פ' שבועת הדיינים הביא ד' הרמב"ן שחולק דגם בכלי בעי ש"פ מירושלמי דאמר והוא שיהיו שוים ב' פרוטות כו' דאם אי אתה אומר כן נמצא לעתים ישיבת הדיינים פחות מש"פ כו' וכן אשה מתקדשת בכלי שאין בו ש"פ כו' ורבינו האי ושאר הגאונים ז"ל אין דעתם כך כו'. ומ"ש הרב שא"כ מצאנו ישיבת הדיינים פחות מש"פ אין ראי' זו מכרעת דאפשר לומר דכל כלי כיון שראוי למלאכתו חשוב הוא כפרוטה ויתר ויושבין עלי' הדיינים ואפשר דאפי' לענין קדושין כן וכמו שקונין בכלי אע"פ שאינו ש"פ ואפשר דקנין משום כסף הוא ואת"ל דקנין לאו משום כסף וכן שאין אשה מתקדשת בכלי שאין בו ש"פ הכא שאני שהוציאן הכ' למה שהן כו' עכ"ל

ובס' קצה"ח דחה דברי הרשב"א ז"ל מהא דאמר (ריש קדושין) למעוטי חליפין דאיתנייהו בפחות מש"פ ואיתתא בפחות מש"פ לא מקנייא נפשה כו' וחליפין כלי בעי ומוכח דלא מהני כלי פחות מש"פ בקדושין וכן מהא דאמר (שם י"ג) כשם שאין אשה נקנית פמש"פ כך אין קרקע כו' ופריך דתניא אע"פ שאין אשה כו' ומשני האי