חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב מז

כיון דסבר יצאו כלים למה שהן י"ל שפיר כנ"ל. וגם לא קשה מהא דתני ר"ח לסייע לרב. דר"ח לטעמי' ריש ב"מ דהילך חייב א"כ מוכח ממתני' כוותי' דרב מדלא תני כפירה בפרוטה ואי משום כלים הא גם בהודאה משכחת לה וע"כ דלא מיירי בכלים ולכך פי' ר"ח כרב. אבל למאי דקי"ל הילך פטור אין ראי' ממתני' כנ"ל. וממילא לא קשה מר"ח ג"כ אשמואל. והנה באמת הא דהטענה ב' כסף דייק יותר כשמואל כמ"ש הריטב"א ז"ל דלא תני כפירת טענה רק בש"ס הוכיח מדלא תני כפירה בפרוטה. וא"כ למסקנא דאין ראי' מזה כנ"ל מיפרשא מתני' שפיר טפי כשמואל ולכך פי' רש"י ז"ל במשנה אליבא דשמואל. ואעפ"כ הלכה כרב אף דלא דייקא מתני' משום דר"פ דהוא בתרא פסיק כרב כמ"ש תוס' והרא"ש ז"ל. וכן מבואר מדברי הר"ן ז"ל ריש פ' ש"ה שהוכיח מרש"י ז"ל דלא תליא פלוגתא דשוה ודוקא בהא דכפירה ב"כ מדפי' רש"י ז"ל במתני' הא דדוקא כשמואל ע"ש. ומבואר להדיא דסבר שדעת רש"י ז"ל ג"כ דהלכה כרב בהא דבעינן כפירה ב"כ כנ"ל. וע"ש בתי"ט במשנה שדחה ראיות הפוסקים כרב ע"ש. ולע"ד נראה ראי' ברורה מש"ס לקמן מ"ח ע"ב דאמר ר"נ והוא שיש ביניהם טענה ב"כ ופריך כמאן כשמואל והא תני ר"ח לסייע לרב ומשני אימא כפירה ב"כ כרב. ומבואר להדיא דסתמא דתלמודא פסיק כרב ומתמה אם יסבור ר"נ כשמואל. וע"כ דפשיטא לש"ס דהלכה כרב כנ"ל. ומהתימה על תוס' ורא"ש שלא הוכיחו מש"ס והנ"ל

שוב מצאתי בה"ג ה' שבועה הביא מש"ס הנ"ל. אך יש לדחות דהא תני במשנה שם ג"כ הגוזל ש"פ וע"כ לא איירי בכלי דלהגאונים ז"ל גם בגזל בכלי לא בעי ש"פ וכין דלא מיירי בכלי מצי למיתני ג"כ כפירה בש"פ. אמנם למ"ש ס"ק א' דדוקא לשבועה מהני כלי פחות מש"פ ולא לענין גזל א"ש

מ"ש רמב"ם ז"ל (פ"ג מטוען) ולפי שהוא מדבריהם נראה כוונתו כמ"ש רש"י פ"ק דקדושין אמאי דפריך וכללא הוא והרי טענה כו' ופי' דאי כסף ממון והיינו ממון חשוב ולא פי' כמה מסר לחכמים כמה חשוב להשביע עלי' כו' והם ראו שאינו חשוב רק ב"כ אבל אי כסף מטבע כו' ע"ש. וממילא למסקנא דדוקא כסף קצוב הוי צורי כו'. ממילא כסף זה שאינו קצוב הוא ממון ולא פי' ונמסר לחכמים כנ"ל. ולכך כ' שהוא מדבריהם אבל אינו מחויב שבועה כלל מה"ת בפחות מזה כיון דבעי חשוב מה"ת כנ"ל. ולא כנראה מס' או"ת דרק מדרבנן בעי ב"כ ומה"ת סגי ב' פרוטות ע"ש דבש"ס פ' ש"ה מבואר דהוא מה"ת כנ"ל. ובאמת י"ל דאף דכסף הוי ממון ולא פי' כמה מ"מ הוי בכלל שיעורין דהלמ"מ. אך לשון רמב"ם ז"ל עשו אותו כו' לא משמע כן ע"ש

מ"ש ש"ע וטור טענו ב' כסף ופרוטה כו' ומודה ב' פרוטות פטור. וקשיא לי הא פרוטה השני' הוי ט"ח והל"ב ופטור וא"צ ליתן רק פרוטה א' כמו שתבע ושוב יש כאן כפירה ב' כסף. ובש"ע י"ל לטעמי' דב"כ שוה אבל טור דס"ל דוקא קשה. גם בש"ע דהוי לי' לחלק בין פקדון דהוי דוקא ובהיו הניזקין ב' כו' (ס"פ המניח) מוכח דגם כה"ג הו"ל ט"ח כו'. וצ"ל דטענו שוה להדיא

(ו) שיעור פרוטה משקל חצי שעורה כסף כו' הוא קבלת הרמב"ם ז"ל מאביו והגאונים. ולע"ד יש לעיין איך נתנו שיעור קצוב במשקל הא דינר היינו מטבע וכן מעה הוי טבוע כמ"ש תוס' ריש ש"ה ורשב"א בחידושיו פ"ק דקדושין. ובב"מ ריש פ' הזהב דייק דדהבא טבעא הוי מדתנן פרוטה שאמרו א' מח' באיסר כו' עד דינר זהב ואי פירי הוי משער תנא במידי דאוקיר וזול כו' ע"ש. ולדידן דקי"ל כספא טבעא משערין הכל בדינר כסף דאף דהוזל או מתיקר בערך הזהב או פרוטות או הפירות אמרינן אינהו דזילו או נתייקרו וטיבעא כדקאי קאי כמבואר בש"ס ופוסקים שם ולכך מותר ללות דינרי כסף בדינרי כסף ולא הוי סאה בסאה דלא שייך במטבע כסף זול ויוקר. ומבואר בש"ס ופוסקים שם וי"ד ה' רבית דדוקא מטבע היוצא של כסף אבל משקל כסף במשקל אסור להלוות דשייך בהו זול ויוקר דאף דהדינר של כסף כדקאי קאי מ"מ הכסף שאינו טבוע פעמים הוזל ובעד דינר טבוע נותנין כסף יותר. וא"כ נהי דידעו הגאונים השיעור שהי' בימי משה הפרוטה א' מקצ"ב בדינר טבוע הי' משקל חצי שעורה כסף שוה כן ובעד צ"ו שעורות היו נותנין דינר טבוע אבל אין זה שיעור קבוע שכשהוזל הכסף שאינו טבוע אין זה שוה פרוטה ואיך משערי במידי דאוקיר וזול כדפריך בש"ס הנ"ל וסומכין ע"ז לענין קדושי ודאי ושאר דברים. והי' אפשר דכוונתם משקל חצי שעור שהוא טבוע וכמו פרוטה של נחושת שיהי' גוף הנחושת בלא הטיבוע שוה משקל חצי שעורה כסף וכיון שהוא טבוע לעולם שוה לפי ערך דינר טבוע. אך הא מבואר בש"ע וברמב"ם ז"ל דמשקל חצי שעורה לחוד הוי פרוטה ולא התנו שיהי' טבוע וכן בשאר דברים כ' דשמין אם שוה משקל חצי שעורה כו'. גם אפשר דהי' ידוע ששכר הטבעה חלק א' מהכסף כמ"ש תוס' בכורות נ' ע"ב דשכר הטבעה א' מכ"ה ע"ש. וחשבו משקל חצי שעורה שאחר ניכיון שכר הטבעה נשאר השיעור א' מקצ"ב בדינר כנ"ל. אך ז"א דאטו שכר הטבעה לעולם שוה. ואם השכר נתייקר בציר לי' שיעורא דדינר שבימי משה שהי' בו כ"כ כסף יהי' שוה עתה יותר מקצ"ב חצאי שעורה וכיון דהדינר לא נתייקר והוזל הכסף אינו שוה פרוטה כנ"ל. ועוד דרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בכורות פ' יש בכור כתב ששקלו הדינר שהוא צ"ו שעורות ע"ש דמשמע שלא חשבו כלל הטיבוע רק המשקל. שוב ראיתי בס' או"ת שכתב דצריך משקל חצי שעורה ושיהי' טבוע ע"ש. אמנם לשון הרמב"ם ז"ל בכמה דוכתי לא משמע כן שלא הזכירו כלל שיהי' טבוע רק המשקל ע"ש. וכן בש"ע אה"ע לענין קדושין וברי"ף וסמ"ג ג"כ הזכירו רק המשקל

ונראה דהם סוברים כמ"ש תוס' קדושין י"א ע"ב סוף ד"ה והרי כו' ואומר ר"ת דגרה לא הוי מעה אלא משקל שהי' בימי משה שהי' שוה מעה ואח"כ עשו ממנו מטבע וקראוהו מעה ע"ש. ולכך שיערו שפיר הכל רק במשקל כיון דכ' עשרים גרה השקל הוי משקל חצי שעורה לעולם פרוטה שהי' בימי משה דלא הי' טבוע רק הכל הי' נחשב במשקל כנ"ל. וא"כ אם מטבע טבוע סגי אף דהכסף שבו פחות מעט רק שיהי' שוה עם הטיבוע משקל חצי שעורה כסף בלא טיבוע כנ"ל

אמנם נראה דזה במחלוקת שנוי' דלדעת תוס' ריש פ' שבועת הדיינים נחשבו הב' מעות טבועים וצריך משקל חצי שעורה לבד שכר ההטבעה ע"ש. ובאמת קשה להגאונים ז"ל למה תני ריש קדושין וריש הזהב פרוטה שאמרו א' מח' באיסר כו' וגם איסר שאמרו כו' וכולהו לענין קדושין ע"ש וכן הא דשיער ר' סימאי בדורו כו' (קדושין י"ב) ולמה לא נתנו שיעור במשקל שהוא לעולם שוה ועיין פ' הגוזל גבי הוסיפו על המטבע ובשיטה מקובצת שם ועדיין צ"ע. וברמב"ם בכורות בפי' המשנה שם משמע דהא דצריך כסף נקי משום דאינו ידוע כסף צורי איך הי' ושמא הי' נקי ומשמע דרק מספק ע"ש. ובכה"ג הביא