חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב מו

פודין בשטרות וכן אין מחללין וא"כ בציר לי' שיעורא ומוכח כמ"ש. ובל"ז רש"י ז"ל פירש שם דלא כנ"י רק מטעם דבר שאינו מסוים ע"ש. אך הרשב"א קדושין ט"ו כ' ג"כ כטעם הנ"י הנ"ל ע"ש

(ד) ב' מעין כו'. בקצה"ח כ' דמוכח מתוס' שבועות דחסר פחות מש"פ מב"כ מיחייב שבועה ותמה דהא כל השעורין הן בצמצום והניח בצ"ע. ולע"ד נראה פשוט דכוונת התוס' שם מ' ד"ה בטוענו בדינר שהקשו דא"א לפרש ב"כ שאינן טבועין דחסר מה שצריך לטבוע ודוחק לומר שאין בחסרון זה ש"פ ע"ש. היינו כמ"ש תוס' ריש פרק הזהב ד"ה אסימון שפי' רש"י שאין בו צורה וכתבו דאסימון הוא מעות שנעשו ברוחב ובעובי ומשקל מטבע היוצא ובדבר מועט יטביעו הרבה מהם כו' ולכך מחללין לר' דוסא כו' ע"ש. וזה שפיר שם כסף עליו בחסר פחות מש"פ שכר הטיבוע דהא לר"ד מחללין עליו וכ"כ תוס' עירובין ל"א ע"ב. וכן משמע מש"ס שם דאמר דלרבנן אין מחללין על אסימון משום דבעינן וצרת הכסף שיש עליו צורה אבל אי לא"ה הי' בכלל כסף דקרא וכן כאן באסימון הוי בכלל ב' כסף דקרא כיון דחסרון הצור' דבר מועט כמ"ש תוס' שם. אבל כסף אחר או שוה סף ודאי פשוט דאף חסר פחות מש"פ לא מקרי ב' כסף לחייב שבועה כנ"ל. ומה שהקשה מש"ס דלוקי בהוד' מחט דלא חסרה לה טענה. בל"ז לק"מ דהא ב' כסף דקרא היינו מטבע וכשמודה מחט אין הודאה ממין הטענה וע"כ שמודה כסף א' וחסרה טענה. אך באמת הוא כנ"ל

הנה כתבתי בס"ק הקודם דקשה הא כתבו תוס' פרק הזהב דמטבע חשוב כלי וא"כ למה לי ב' מעין הא כלי סגי בפרוטות. שוב ראיתי בקצה"ח הקשה ג"כ והניח בצ"ע ובס' נה"מ כ' דבעי כאן כלי חשוב ולא דמי לק"ס ע"ש. ובאמת מבואר ברא"ש ור"ן ריש פ' ש"ה ובתוס' בכורות (ד"נ) דהא דאמר מה כלי דבר חשוב היינו לאפוקי מוריקא כדאמר בהזהב מ"ז כו' ע"ש. ומבואר להדיא דלא אימעוט רק אותו כלי דאימעוט ג"כ בקנין סודר וכ"כ רשב"א קדושין ע"ש. והנה תירוץ שכתבנו לעיל הוא נכון לתירוץ תוס' הב' דפ' הזהב מ"ז דלכך חשוב מטבע כלי משום דיוצא בהוצאה. ואף דבפ' הזהב דחו טעם זה מ"מ בקדושין כ"ח כתבו טעם זה ולא דחו ע"ש. וא"ש כאן כמ"ש דאין עליו שם כלי על יותר משויו כיון דמה שהוא כלי הוא רק משום שיוצא בהוצאה ואינו יוצא יותר ממה דשוה. אולם לטעם האחר שכ' תוס' שם משום שראוי לשקול בו או לתלותו בצואר בתו קשה כאן והוא דוחק מ"ש לעיל אמנם באמת לא קשה כלל דאף שבפ' הזהב כ' תוס' דמטבע חשוב כלי מ"מ בקדושין כ' תוס' דהוי כעין כלי שראוי לתלותו כו' ע"ש כ"ח. ואין הכוונה כלל דמטבע נקרא כלי דזה א"א דהא משנה שלימה שנינו פי' י"ב דמס' כלים משנה ז' דינר שנפסל והתקינו לתלותו בצואר קטנה וכן סלע שנפסלה והתקינה לשקול בו טמא ע"ש. ומבואר להדיא דדוקא נפסל והתקינו לתלותו או לשקול חשוב כלי. אבל סתם מטבע הדבר פשוט דאין שם כלי עליו כלל ובתוס' ב"מ נ"ב ע"ב ד"ה והתקינה נסתפקו אי צריכה מעשה כמו חיתוך נקיט התקינה דוקא במעשה ואי אינה צריכה חיתוך יורד לטומאה במחשבה ע"ש. וזה בנפסלה אבל כשיוצא ודאי דבעי עכ"פ יחוד לכלי משא"כ בסתם מטבע לא חשוב כלי ודאי דאין חילוק בין כלי דכתיב בקרא גבי טומאה או כלים דכ' כאן. רק לענין חליפין דלא כ' כלי רק נעל וממעטינן מנעל דבעינן דבר הראוי להשתמש בו משא"כ פירי ולכך כתב תוס' שפיר ש דמטבע הוי כעין כלי דהא בידו לתקנו לתלותו בצואר בתו או לשקול וכל שבידו ממילא הוי ראוי להשתמש בו וכ"כ רשב"א בחידושיו לקדושין שם דשור ופרה חיין ג"כ לאו פירי נינהו רק דומיא דנעל דראוין להשתמש בהן דע"כ נעל לאו דוקא דהא פליגי במטבע כו' והא אימעוט משום דלאו כלי כו'. וע"כ דדוקא פירי אימעוט דאין ראוי להשתמש בהן כו'. ואף בסוף דמסיק דצריך כלי כ' ג"כ בשם התוס' דמטבע כעין כלי הוא שראוי לתלותו ע"ש. והיינו דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי אבל כאן דכ' בקרא כלים ודאי בעינן שיהי' שם כלי עליו וכל שלא התקינה לאו כלי הוא ובעי ב' כסף כנ"ל. ולכך נראה לע"ד פשוט דגם מטבע שחתכה והתקינה באמת לתלותה או לשקול כו' דחשוב התם כלי. ממילא הוי גם כאן כלי ונשבעין עליהן בפחות מב' כסף. וכן נראה לי דכל הני דמבוארין במס' כלים דחשובים כלים לטומאה או לא חשיבי כן הדין לענין שבועה ג"כ במחט שניטל עוקצה או חודה ע"ש. כיון דבתרווייהו כתיב בקרא כלי ודאי שוים הן לענין הדין. והא דכ' תוס' ורא"ש מה כלים חשוב לאפוקי מוריקא. היינו דאף שזה כלי מ"מ כיון דחזינן דאימעוט בקנין סודר ואף דלא בעי כלי גמור מ"מ אימעוט מוריק' ממילא גם כאן אימעוט אף שנקרא כלי. אבל מה שאינו כלי אף שראוי להשתמש בו ומהני בק"ס מ"מ לא מהני כאן בפחות מב' כסף כנ"ל פשוט הנ"ל

(ח) עד שיתבענו ב' מעין ופרוטה כו'. הנה כל הפ' פסקו כרב דכפירת טענה ב' כסף ואף דהלכה כשמואל בדינו מ"מ הא תני ר"ח לסייע לרב ע"ש ברי"ף ורא"ש ותוס'. אמנם מרש"י ז"ל נראה לכאורה דפוסק כשמואל דב"מ פ' הזהב נ"ה במשנה הטענה ב"כ כו' פירש להדיא כשמואל ע"ש. ותמה גי"ת שער ז' דאי משום דמתני' מפרשא טפי שפיר לשמואל הא ליתא דאדרבא בש"ס ריש שבועת הדיינין אמר מתני' דוקא כוותי' דר מדלא תני כפירת טענה בפרוטה כו' ומוכח דדעת רש"י ז"ל לפסוק כשמואל ע"ש. וכ"כ בתי"ט פ' ש"ה במשנה דדעת רש"י דק"ל כשמואל ואף דתני ר"ח כו' מ"מ מדר' אשי משני לשמואל מוכח דס"ל כוותי' ע"ש. ובאמת שאינו נוח לומר דדעתם ז"ל נגד כל הפוסקים. והי' נראה לע"ד לישב דלכאורה תמוה דאמר בש"ס דמתני' דייקא כוותי' דרב ולמה לא פריך מינה לשמואל כדפריך אח"כ כמה פירכות, וגם מהא דתני ר"ח למה לא פריך אשמואל כנ"ל. אמנם לכאורה מאי פריך דליתני כפירת טענה פרוטה כמו דתני הודאה בפרוטה והא לדעת הגאונים ז"ל דיצאו כלים למה שהן דאף פחות מש"פ חייב שבועה והנה למאי דקי"ל הילך פטור אמר בש"ס ריש ב"מ דלא משכחת הודאה במקצת בפקדון רק באמר חדא מתה בפשיעה כו' דאי איתנהו בעין הוי לי' הילך ע"ש. וא"כ לכאורה לא ק' כלל דיוקא דמתני' לשמואל דבשלמא הודאה תני שפיר בפרוטה דלא משכחת לה בפחות דאף דכלי חייב בפחות מש"פ מ"מ ממ"נ אי אית לכלי בעינא פטור משום דהוי הילך ואי מודה שנאבד בפשיעה דלאו הילך דבעי לשלומי שוב לאו כלי הוא ובעי ש"פ ולכך תני שפיר מלתא דפסיקא הודאה בש"פ. אבל כפירה בפרוטה לא מצי למיתני דהא כפר בכלי אף מחט חייב בפחות מש"פ דבזה כופר המחט בעין ושפיר חייב ולכך לא תני כפירת טענה בפרוטה כנ"ל

אמנם לרב י"ל דלא ס"ל כלל יצאו כלים למה שהן דהא איצטרך כלים לאורויי דכסף לכפירה הוא דאתי ע"ש בתוס' וגם לס"ד עכשיו דלא ידע ואמר שפיר דדייקא מתני' כוותי' דרב. אבל לשמואל לא קשה כלל