חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב מב

מחילה והא סתמא אמר בסנהדרין נ"ט והרי פחות מש"פ כו' וכן ברמב"ם ה' גזילה ע"ש ולא אישתמיט משום דוכתי למיתני זה החילוק רק כאן לענין שבועה וכן כאן ג"כ אם מודה רק חצי פרוטה כלי בגווני דלא מיחייב בהשבה לא: הוי הודאה כלל ופטור ממילא משבועה וקאמר ירושלמי שפיר והוא דשוים ב' פרוטות דאל"ה אינו הודאה כיון דאין ב"ד נזקקין כו' רק שמואל הכא דקאי אמשנה דהודאה שוה פרוטה והיינו בגווני דמיחייב בהשב' כמו גזל ב' אגודות וכה"ג או כמ"ש שמודה פרוטה קרקע דחייב חצי פרוטה זו ג"כ רק שנפטר משבועה מקרא דכסף ע"ש שפיר אמרינן בכלים דהוי הודאה גם פחות מש"פ לחייבו שבועה כיון דיצאו כלים למה שהן ובמודה מחט מטלטלין ופרוטה קרקע וכה"ג דחייב הכלי שפיר חייב שבועה כנ"ל דמצד הודאה לחייב שבועה סגי שפיר בכלי פחות מש"פ אבל עכ"פ צריך שיהי' חייב בהודאה זו וכן בכפירה אם אינו ש"פ כיון שהודה השאר אין ב"ד נזקקין על הכפירה דפחות מפרוטה אף אם הי' עדים כמ"ש רא"ש ז"ל ב"ק ק"ה בהחזיר מדעתו ע"ש. ממילא אין חיוב שבועה ג"כ ואמר הירושלמי שפיר ב' פרוטות כנ"ל. אבל כשכופר קרקע ג"כ וכנ"ל חייב ולא קשה כלל מישיבת הדיינים וקדושין כנ"ל דרק לענין השבועה אמרינן כנ"ל

ומה שהקשה רמב"ן ז"ל מקדושין תמוה לי מאד דהתם לא כ' רק כסף דילפינן משדה עפרון כסף השדה כו' ואיצטרכינן התם ילפותא דשוה כסף ככסף והא איפליגו רבה ור"י בקדושין ח' בשיראי אי צריכה שומא דשוה דומיא כסף דקיץ ע"ש. וא"כ מה שמתקדשת בכלי הוא מתורת שוה כסף שהוא ככסף וא"כ ע"כ צריך שיהי' שוה פרוטה כיון דכסף היינו פרוטה וכלי אף שחשוב מ"מ כיון שאינו ש"פ א"כ אינו שוה כסף וא"א לרבויי מכסף ואטו הכא אמרינן דבכלל כסף הוא כלי פחות מש"פ רק כיון דכ' כלים בפני עצמם לא צריך שיהי' שוה כסף משא"כ התם

ונראה דעת הרמב"ן ז"ל לישב לע"ד דסובר דלא שייך בהודאה פחות מש"פ למיפטרי' דלאו בר השב' דזה דוקא כשכבר גזל לא חייבתו התורה בהשבה. אבל כיון שאסור לגזול פחות מש"פ מה"ת כמ"ש הה"מ ריש ה' גניבה דהוי חצי שיעור דאסור מה"ת וא"כ במה שמודה שעדיין לא גזלו שפיר הוי הודאה דמחויב להשיב ושלא לגזול דאסור מה"ת כיון שלא גזלו עדיין. וכן במלוה כיון שלא כפרי' אפשר דמחויב להשיב. וכן משמע קצת בש"ס ב"מ כ"ז דאיצטריך למעוטי אבידה פחות מש"פ ע"ש. ומשמע דלא מחיל כנ"ל וכן בכפירה אם מודה פרוטה שוב נזקקין גם על החצי פרוטה לר' קטינא דאם הוזקקו כו' ולמה אמר בירושלמי והוא שיהי' שוים ב' פרוטות וע"כ דגם לחיוב שבועה בעי בכלים ש"פ והקשה שפיר. וכן בהא דישיבת הדיינים סובר ג"כ דאין זה מטעם מחילה רק אף בגווני דחייב אין נזקקין. וכן משמע ברא"ש ב"ק הנ"ל לחד פי' ע"ש. וכן משמע קצת בש"ס ב"מ נ"ה דבגווני דאינו מחויב בהשבה לא שייך שיהי' ב"ד נזקקין רק אפי' היכא דחייב והטעם. נ"ל למאי דאמר ריש סנהדרין ג' ע"ב דדיני ממונות בג' מדכ' ונקרב כו' אל האלקים כו' ע"ש דמזה ילפינן דין ב"ד בהודאו' והלואות וקרא קאי אכי יתן כסף או כלים כו'. וממילא כיון דאין כסף פחות מפרוטה ילפי' מזה עצמו דפחות מש"פ אין נזקקין דאין תורת ב"ד עליהם כלל בפחות מש"פ אף היכא שמחויב בהשבה כנ"ל. ולכך אמר דישיבת הדיינים בפרוטה וא"כ הקשה הרמב"ן ז"ל שפיר דאי נימא דכלים דכ' בהאי קרא יצאו למה שהן אף פחות מש"פ לענין שבועה א"כ ממילא קאי ונקרב אל האלקים גם אכלים ושפיר מוכח דיש תורת ב"ד בכלים אף פחות מש"פ ונזקקין היכא שמחייב וא"כ משכחת לה ישיבת הדיינים פחות מש"פ. והקשה שפיר כנ"ל והגאונים ז"ל סוברים דהא דאין ב"ד נזקקין הוא רק מטעם מחילה וכמ"ש בהלכות גדולות ב"ק להדיא וכ"כ רש"י ז"ל סנהדרין נ"ז והא דאסור לגזול הוא כדאמר בש"ס שם צערא בשעתי' מי לית לי' ע"ש אבל אינו תביעת ממון כלל וגם במלוה ופקדון כשנאבד אין עליו חיוב השבה כלל וכ"כ רשב"א ז"ל גטין י"ב דאסור רק מדרבנן וכן משמע ממאי דפריך ב"מ נ"ה אר' קטינא מהא דהקדש הוא דבעי שלומי אבל הדיוט לא. ומה קושיא דלמא אמר נזקקין רק בגווני דחייב כמו גזל ב' אגודות כו' ומשמע דפשיטא לי' דטעמא דאין נזקקין משום דפטור והיכא דחייב לכ"ע נזקקין וא"כ לא קשה מירושלמי ומהא דישיבת הדיינים די"ל שפיר כמ"ש דלענין השבה אין חילוק בין כלי רק לשביעה כנ"ל

ומה שהקשה רמב"ן ז"ל מקדושין נראה לפרש למאי דאמר פ"ק דקדושין דלא מיקני' בחליפין משום דפחות מש"פ לא מקני' ופי' תוס' דע"כ קנין סודר לאו בתורת כסף כיון דהוא פחות מש"פ ע"ש. וזה שפיר אי לא אשכחן חשיבות כלי פחות מש"פ. אבל אי נימא דלענין שבועה גלי קרא דכלי שחשוב למלאכתו אף פחות מש"פ לענין הודאה כמו כסף פרוטה וכן לענין ישיבת הדיינין כנ"ל. א"כ י"ל קנין סודר ג"כ בתורת כסף ואף דפחות מש"פ גלי ג"כ בקנין חליפין בכלי שיהי' אף פחות מש"פ חשוב כסף כמו לשבועה ומנין לנו לחדש קנין אחר. וא"כ שוב אשה תתקדש ג"כ בכלי פחות מש"פ דנילף משדה עפרון כיון שגם חליפין בכלי מתורת כסף הוא והקשה שפיר כנ"ל. והגאונים ז"ל י"ל דסברי כגירסת רש"י ז"ל בפחות מש"פ לא מקני' נפשה ע"ש ולא קשה כלל כמ"ש

(כ) לפחות בפרוטה. יש להסתפק בהא דאמר פ' הגוזל בגזל אגודה בפרוטה והוזלה על חצי פרוטה דמחויב בהשבה ע"ש. אי מודה כה"ג אם מחויב שבועה. דאף למ"ש לעיל דגם היכא דמחויב בהשבה אין הודאה דפחות מש"פ מחייבו שבועה וממילא גם בזה אף דבשעת גזלה הי' ש"פ מ"מ בתר תביעה אזלינן לענין שבועה ופטור. או דכמו דאמר התם לענין קרבן שבועה מלתא דמיבעי' לי' כו' פשיטא לי' לרבה גם בגזל חמץ כו' כיון דאלו מיגנב משלם ממונא הוא דכפר לי' וכן בשורי גנבת והוא אומר ש"ח אני עליו משום אלו מיגנב כו' ע"ש ק"ה דחשוב כפירת ממון דאף כשהחמץ בעין אינו שוה כלום. וממילא גם לענין הודאה הוי הודאת ממון כמ"ש הר"ן סוף פ' ש"ה דמדמי אהדדי הך דחשוב ממון לענין קרבן שבועה הוי ג"כ כממון בהודאה וכפירה דמודה במקצת ע"ש. וממילא בהנ"ל כיון דאלו מגנב יצטרך לשלם ש"פ דמשלמין כשעת הגזלה כדאמר בש"ס שם ממילא הוי הודאת ממון דפרוטה. ואף שעכשיו כשהיא קיימת אינו ש"פ מ"מ מחייבתו שבועה היכא דקאי באגם וכה"ג דשייך אלו מגנב כדאמר התם ולאו הילך הוא בגזלה דלאו ברשותא דמרי' קאי כפקדון וכן במודה בגזלה. דחמץ שעה"פ אף שיכול לומר הש"ל מ"מ הוי הודאה ש"פ כיון דאלו מגנב כו'. וכן לענין כפירה שתי כסף אם כופר בחמץ כנ"ל או כשהי' שוה בשעת גזלה ב"כ אף שהוזל חשוב כפירה ב"כ דממונא קא כפר כנ"ל

אמנם הדבר תמוה איך חשיב לי' בש"ס כפירת ממון משום אלו מגנב כו' והא קי"ל כרבנן דר"ש פ' מרובה בקדשים שחייב באחריותן דגורם לממון לאו כממון