חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב לו

א' הכל כנ"ל. ע"ז הביא ראי' דא"כ הי' שייך הכשרתי במקצת נזקו כהכשר כל נזקו דאף שעשה מקצת חשוב כאלו כולא הזיקא עביד ועי"ז חייב מדין ערב דמטעם מקצת נזקו א"ל דהוי ככל נזקו לא הי' מחויב מדין ערב כנ"ל. ונראה כנ"ל דלענין גוף הפקדון הן ערבים משא"כ לענין חיוב פשיעה או גו"א בש"ש דג"כ מחמת שלא שמר כראוי. אבל בשאלו ביחד לענין חיובו דמטעם כל הנאה שלו וזה קיבלו ביחד וממילא חייבים י"ל דחייב מדין ערב כנ"ל. ושפיר כתבו הפ' ראיות שלהם משותפין ששאלו ושילם א' כו' וכן נשאל לא' ע"ש בר"ן ז"ל (פ' שה"פ) דזה דומה להלואה כנ"ל

לכאורה מוכח גם בפקדון ובע"פ מהא דאמר בירושלמי עלה דהן שלוחיו הן עדיו כו' בקדושין (דף מ"ג) הד"ת בשטר אבל בכסף נעשו נוגעין ע"ש לבתר דתיקון היסת. והא סגי בפרוטה וכיון דב' שלוחין אין כאן חיוב שבועה כלל על כל אחד שהוא פחות מש"פ וע"כ דערבים או לוים. וגם על חיוב אחריות יש הוכחה דא"כ הוי מצי למימר נאנסה ויפטרו משבועה כק' תוס' וכיון שכל א' פחות מש"פ לא יהי' חיוב שבועה כלל. אך ז"א דשבועה שאינו ברשותו עכ"פ ליבעי כיון דעל הכפירה ערבים והוי ש"פ. רק עכ"פ על כפירה יש ראי' דערבין ושם מיירי בלי שטר דהא תליא לה אי בעדים צריך לפרעו בעדים כו'. אך אפשר דבש"פ אם יהי' הדין חצי לוה וחצי ערב ג"כ לא יהי' חייב שום א' מהם דמצד לוה פחות משוה פרוטה ועל חצי ערב כיון שאין שיעבוד הגוף להוציא מצד לוה חצי פרוטה אין ערבות כלל ושוב אינו מצטרף כלל. וא"כ מה"ט גופי' י"ל דנעשו לוין כל א' על כולו כיון שמדין ערב לא יתחייבו ולא יוכל להוציא כלום והא רצה לשניה וע"כ נעשו לוים על כולו שיכול לגבות ממי שירצה. אך הא מפורש בר"ן ורא"ש פ' שה"פ שהביאו הירושלמי הפקיד לב' ש"פ ונשבע כו' יהי' חייב כל אחד ק"ש. והא כ' לאשמה בה פרט לפחות מש"פ ודחי דתמן אין שבועה חל על חצי פרוט' אבל כאן השבועה. על ש"פ כיון שיוכל לתבוע כל אחד הכל ע"ש

עכ"פ מוכח מירושלמי הנ"ל או דבאמת הן לוים בש"פ או דאף דערבים מ"מ מצטרף חצי ש"פ דערבות עם החצי ש"פ דמשום לוה וכיון דשייך ק"ש ממילא גם לענין נאנסה והיסת ג"כ להפ' דא"צ ב"כ דלדידהו בל"ז קשה משם. וגם י"ל דלא מיירי הירושלמי בקידש בש"פ ואמר רק דבקדושי כסף נעשו כנוגעין היינו היכא שהם נוגעין לפ' הנ"ל בב' כסף ולש"פ ביותר מש"פ. אך אה"ע סי' ל"ב ס"ב ב' שלוחים כו' וכ' רמ"א בשטר ש"פ ספק משום נוגעין ע"ש. ונראה משום דמשמע לי' הוכחה מירושלמי הנ"ל עכ"פ או שהן לוין או שמצטרף כנ"ל. מ"מ י"ל דוקא כה"ג ששניהם קיבלו יחד בזה אף דרק ש"פ. וגם למאי דקי"ל חצי לוה ועל חצי ערב מ"מ יכול לגבות כולו מכל אחד אף קודם שתובע להב'. דאם יתן לו זה חצי פרוטה שמצד לוה שוב לא יוכל לגבות מהב' ח"פ ושוב יכול לגבות מזה שהוא ערב דאצלו מצטרף ויש ש"פ. וא"כ יכול לגבות מכל אחד כל הש"פ בלי תביעה להב' וממילא מה"ט חל הערבות גם כן כיון שיש צירוף כנ"ל. אבל אם ערב בעד אחד על פחות משוה פרוטה אף שהוא חייב עוד חצי פרוטה לא מצטרף דאין ערבות כלל על פחות משוה פרוטה דלא שייך בהנאה דמהימן לי'. ואפשר דחשוב דאין שיעבוד הגוף כיון דהוא פחות מש"פ ממילא אין ערבות. ורק בהנ"ל דבשניהם יש צירוף כנ"ל ואינו מוכרח

(ב) ערבים כו'. יש להביא ראי' לזה מדאמר בירושלמי גבי הן הן שלוחיו כו' הדא דתימא בקדושי שטר אבל בקדושי כסף הם נוגעין כו' ע"ש. וא"כ אי אינם ערבין והא קדושי כסף הוא בפרוטה וא"כ אינם נוגעין כלל דהא על כל אחד אין תביעה רק על חצי פרוטה ואף שמחויב לשלם מ"מ אינו חייב שבוע' היסת כשכופר ולא הוי עד הצריך שבועה כו'. וע"כ דהם ערבין ואף שיש לחבירו ג"כ מ"מ כשכופר שוב התביעה עליו מפרוטה דכשיודה הוא יתחייב גם בחצי פרוטה שניי' כיון שחבירו כופר כמו בערב שמודה ולוה כפר כו' וחייב היסת כנ"ל. ועוד ראי' בב' שלוחין בהלואה למה הם עד הצריך שבועה הא כל א' הוי עד מסייע לחבירו שפוטרו כמבואר לקמן היכא דאינם ערבין וכיון שעל חלק חבירו אינו נוגע כלל. והתם משמע סתמא דאף שכל אחד מעיד גם על הכל לא מהני כו'. ואף דבה"ע כ' הח"מ דאף דאיכא עד מסייע לא מהני כיון שעדותו לבד לא מהני וצריך לעד הכשר הוא כמו עד הצריך שבועה ע"ש (סימן ל"ה ס"ק ג'). מ"מ זה דוקא בעד אחר עמו שאינו שליח הוי נכי ריבעא אפומא דחד כיון שהעד האחר א"צ לו והוא אינו מועיל כלום בלא העד אחר שהוא עהצ"ש זולתו ולא מהני כו'. משא"כ כששניהם שלוחים א"כ צריך כל אחד לחבירו ושפיר מהני וכמו אי על כתב ידם הם מעידים גבי קיום דמהני ע"ש

(ג) ערבים כו'. הסמ"ע ז"ל תמה על הרמב"ם ז"ל והש"ע שפסק דב' שלוו לא הוי רק ערבים ולא קבלנים זל"ז. ובשנים שערבו לא' פסק שיוכלו לגבות מכל א' הכל אף אם יש לשני נכסים דמשמע שהם קבלנים זל"ז והנראה לפע"ד לפי מאי דקי"ל לקמן. ומבואר יותר בתומים סי' ק"ל ס"ק ז' דבערב על תנאי הוי אסמכתא אף דבכל ערבים הוי ספק אם יגבה ממנו. כי שמא יהי' ללוה נכסים. היינו כיון שאין שם אלא ספק א' משא"כ היכא שיש עוד ספק לא מעייל אינש נפשו לכמה ספיקות והוי אסמכתא ע"ש. ולפי"ז ממילא אם נימא דבשנים שערבו לא' אינם קבלנים זל"ז רק סתם ערבים ל"ז. והיכא שיהיה לשני נכסים לא יוכל לגבות ממנו רק החצי. וא"כ ממילא אף אם לא יהי' לשני נכסים ג"כ לא יוכל לגבות ממנו הכל ולא יועיל כלום הערבתו לשני. דהא לענין זה הוי שני ספיקות כיון שיוכלו להיות שיהי' ללוה לשלם הכל. ואם לא יהי' לו אולי יהי' נכסים לערב השני כיון שאינו רק ערב להערב. וא"כ ממילא שפיר פסק הרמב"ם שהם קבלנים. ואז אף אם יהי' לערב השני נכסים יוכל לגבות ממנו הכל. ולא הוי רק ספק אחד ודמיא למאי דאמרינן לעיל סי' מ"ב דהיכא שמתבטל ענין השטר לא אמרינן יד בעה"ש עה"ת. וגם כאן אם נימא שאינם רק סתם ערבים יתבטל כל ענין הערבות וכמ"ש. משא"כ בלוים שיתקיים הערבות גם בסתם ערבים אז שפיר אמרינן יד בעה"ש על התחתונה וא"ש

סעיף ה ראובן תבע משנים שלוו ממנו כאחד וכפר אחד והודה א' אין עדותו מחייב את חבירו שבועה

(ד) אין עדותו מחייב כו'. עיין ש"ך ס"ק י"ג הביא שם דברי הב"ח ז"ל שתמה בזה ממ"נ אם יש למודה נכסים יגבה הכל ממנו. ואם אין לו נכסים הא לא הוי נוגע לדעת המחבר לעיל סי' ל"ז דלא הוי נוגע שמא יתעשר ע"ש. וכתב בתומים שלא הבין דבריהם ז"ל שהרי מבואר שם דהוי נוגע כי היכי דלא ליהוי לוה רשע וכו' וגם כאן יהי' לוה רשע כו' אם לא יעיד גם על חבירו כיון שאין לו נכסים ע"ש. ובפשיטות נראה שדבריה' מכוונין לפי מאי שהקשו שם. דהא איסור עדות שקר