חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב לא

מקודם לא לויתי ושייך טעם הנ"ל דכיון דיהי' נאמן בשבועה שוב א"צ למיגו רק מצ"ע בתורת חזרה. אבל כשחוזר ואומר מחלת לי או יש לי בידך כנגדו שאינו נאמן רק במיגו בזה לכאורה לכ"ע חייב דהו"ל משאיל"מ שאם הי' עומד בטענת לא לוה הי' שבועה נגד העד והוי כדידי חטפי גם לפי' ריב"ם. אך שוב נאמן בשבועה מיגו דפרעתי דאז לא הי' מכחיש לעד והי' נאמן בשבועה מצד חזרה לחוד כנ"ל. ושפיר לרשב"ם בכל הטענות שחוזר בין פרעתי ובין יש לי בידך כו' נאמן בשבועה. וזהו שכ' רמ"א אבל כשיש לו מיגו היינו לפי' הנ"ל ל"א דהוי משאיל"מ רק דנאמן בשבועה כנ"ל. עכ"פ הדין נראה אמת לרשב"א כנ"ל ודברי סמ"ע אין מובנים. גם מ"ש ש"ך ונאמן בהיסת ג"כ אינו מובן דלא הי' לרמ"א לומר לא אמרינן הוי משאיל"מ מאחר שאין שבועה רק היסת. עוד י"ל בטענו בס' ע"פ עד ואמר לא לויתי ואח"כ חוזר ואומר פרעתי י"ל דמודה המחבר דנאמן מיגו שהי' נשאר בטענת להד"ם כיון שנגד העד כבר העיז. ובטענת פרעתי מעיז נגד מלוה שאומר שיודע שלא פרע ובשבועה. ושוב גם יש לי כנגדו נאמן כנ"ל

(כה) טענו כו' וע"א מעיד כו'. לפי' ריב"ם כ' ש"ך ג"כ בדל"ל מיגו דוקא ע"ש. והנה תי' ריב"ם אינו מובן דבשלמא לענין שיהא נאמן נגד העד לפטור משבועה שפיר כיון דע"א קם לשבועה כמו ב' לממון ל"א מיגו כמו במקום עדים וצריך לישבע. אבל לענין ק' תוס' שיהי' נאמן דידי חטפי בשבועה מיגו דלא חטף כמו החזרתי מיגו דנאנסה ע"ז אינו מיושב התירוץ כלל מה בכך שהוא כב' לשבועה הא גם אם היו ב' והי' לו מיגו הי' נאמן א"כ עכשיו נאמן ג"כ במיגו דידי חטפי בשבועה דהא אית לי' מיגו. ואם הי' אמרינן דעל דידי חטפי אין להאמינו במיגו דחזקה מה שיש ביד אדם שלו אלים כמ"ש ש"ך סי' ס"ב (סק"י) וסי' נ"ו דלא מהני מיגו לומר של אחרים ע"ש. וא"כ ע"כ מה דנאמן דידי חטפי משום שהמיגו בעיקר החזקה שא"י שהי' ת"י זה רק על לפיו. וא"כ סברת ריב"ם שפיר כיון דכל שלא נשבע נגד העד הוי כב' א"כ חשוב ידוע שחטף וכמו מיגו דהחזרתי וכה"ג ואינו נאמן במיגו שהי' יכול לישבע לא חטף ולא הי' חזקה כיון דא"י לישבע והוי כב' כנ"ל. והי' מיושב לשון הגמ' כיון כו' הו"ל כגזלן שנדחקו מאד בפירושו ע"ש. ולמ"ש א"ש דכיון דמודה ואינו נשבע הו"ל ע"י העד כגזלן ע"פ ב' והוי כידוע שהי' ת"י הנגזל דחזקה כל מה שת"י שלו ולא מהני מיגו כנ"ל. אולם להרבה פו' מהני מיגו דהחזרתי וכן שם של אחרים נאמן במיגו להרבה פ'. וכן לקמן סי' צ"ט ב' דיעות אי מהני מיגו ע"ש. אך י"ל. כמ"ש תוס' פ"ק דב"ב דא"נ פרעתי ת"ז במיגו דפרעתי היום וכ' שם משום דהוי מיגו דהעזה וגם במקום חזקה ל"א דעכ"פ לגד החזקה צריך מיגו טובה שהוא ודאי משא"כ מיגו דהעזה שאינו ודאי דאפשר א"י להעיז כן נראה הפי'. וממילא י"ל דמצרף ריב"ם גם תי' א' דתוס' שהוא העזה לישבע שקר מה שהעד יודע ומיגו כזו לא מהני נגד החזקה דמה שת"י שלו כו' רק כשהוא בעיקר החזקה. ושוב אמרינן משאיל"מ דהוי העד כב' ולא חשוב בעיקר החזקה כנ"ל

עוד נראה לע"ד עיקר דהא תמוה מה דמדמי הש"ס נסכא דר"א לשאר משאיל"מ או לא חשוב מיגו אינו דמיון לשאר. ותוס' הקשו זה ובכמה דוכתי הניחו בקושיא. ונראה דהא תוס' לא הקשו מסברא שיהי' נאמן בשבועה דידי חטפי מיגו דל"ח דכיון שנשבע שקר הי' יכול לישבע שקר לא חטיף רק הוצרכו לראי' מהחזרתי והיינו די"ל דעיקר הפלוגתא אי אמרינן משאיל"מ אמרה תורה במ"מ וע"א וכה"ג שיש עליו חיוב תשלומין רק כשנשבע נתבע עי"ז נפטר אבל כל שלא נשבע חייב ולכך אומר א"י שאינו יכול לישבע ג"כ חייב. ולרו"ש דלא ס"ל מתוך הוא להיפוך דאין חיוב ממון כלל רק צריך לישבע ויתברר עי"ז ואם אין רוצה לישבע מורה דמשקר וחייב משא"כ א"י פטור כנ"ל. וא"כ באומר דידי חטפי תלי' ג"כ בהנ"ל דא"א להאמינו מיגו דלא חטיף דגם אז הי' עליו חיוב ממון כל שלא נשבע והא מודה דחטיף וא"י לישבע ואיך נפטור אותו במיגו כיון שגם בטענת לא חטפי הי' חייב לשלם. רק דנימא שישבע גם עכשיו ויהי' לו מיגו. למה לנו לומר כן כיון שאין עליו חיוב שבועה בטענת דידי חטיף כלל ויש עליו חיוב ממון ממילא למה נשביעו כדי שיחשב מיגו ושפיר חייב. דומה לזה מודה סומכוס היכא דאיכא ש"ד כדאמר פ' השואל ולא אמרינן בכ"ה נחייבו שבועה ויהי' בירור ולא יהי' הדין יחלוקו דלא עדיף כ"ה מן מ"מ כיון שהלה רוצה לישבע כדי שיפטר מהחצי ע"ש דמוכח דלא מהני כיון שאין חיוב שבועה מה"ת והדין דחייב מחצ' אין לחייב מעצמנו שבועה כדי שיפטר. וכן ממש בהנ"ל כיון שיש חיוב ממון כמו שהדין דאין עתה חיוב שבועה בטענת דידי חטיף כנ"ל. אבל לרו"ש דלא ס"ל משאיל"מ א"כ אין חיוב ממון עליו כלל גם כשיטעון לא חטפתי רק חיוב שבועה וממילא הדין עכשיו שטוען דידי חטיף דג"כ נאמן לפטור במיגו כנ"ל. רק דא"א שיהי' נאמן בלא שבועה דיהי' שייך אערומי קמערים כדאמר גמ' ריש ב"מ ונותנין לו גם עתה שבועה כמו התם כנ"ל ושפיר תליא דין נסכא דר"א בפלוגתא דמשאיל"מ. רק ק' תוס' הוא דהא חזינן דנאמן בשטר החזרתי בשבועה מיגו דנאנסה גם למאן דס"ל מתוך כו'. ע"כ דלא אמרי' סברא הנ"ל דגם שם נימא דהא עתה אין מיגו דגם בטענת נאנסה חיוב ממון כל שלא נשבע כנ"ל. וע"כ דמ"מ לא חשוב חיוב ממין כיון דיכול לפטור בשבועה וכמו בקנס דחשוב רק גורם אף דאכתי לא אודי ע"ש (פרק שה"ע) דמדמי שבועה לשם. וממילא גם בטענה דעכשיו ג"כ רק חיוב שיכול לפטור בשבועה והוי מיגו ולכך הקשו מהתם. וע"ז תי' ריב"ם לחלק בין הך דהחזרתי דגם בטענה נאנסה אינו ודאי חיוב רק חיוב דאפשר ליפטר משא"כ ע"א דהוי כב' כל שלא נשבע שפיר חשוב חיוב ממון כיון שלא נשבע ועוד כמ"ש ש"ך סי' פ"ב סוף כללי מיגו דלא עדיף מטענת המיגו וחשוב גם עתה רק חזקה ע"ש (אות י') שכ' ואין לעקש כו'. וא"כ י"ל כאן בשאר מיגו כמו החזרתי כו' דגם בטענת נאנסה אם הי' לו מיגו הי' נאמן בלא שבועה להפ' דאמרינן מיגו לפמ"ש. ממילא גם עתה טענת החזרתי נאמן ג"כ במיגו בשבועה דלא שייך כנ"ל שכל שלא נשבע נאנסה הי' חיוב ממון דמ"מ לא הי' רק חיוב שכשיש לו מיגו מהני לפטור מחיובו וגם עכשיו כן משא"כ מיגו דלא חטפי דאז הי' חיוב עליו כל שלא נשבע מה שאינו מועיל מיגו לפטור מחיובו נגד העד א"כ גם עתה יש חיוב ממון עליו מה דלא מהני מיגו כסברת ש"ך ז"ל הנ"ל דלא עדיף מטענת המיגו כנ"ל

שוב ראיתי בסמ"ע סי' שס"ד ס"ק ב' שכ' וא"י דליהימן דידי חטפי במיגו שלא נטל כו' לישבע או החזרתי דמיחשב כמיגו במקום חזקה כו' כה"ג משל בעה"ב נוטל וגם הוי מיגו דהעזה נגד העד עכ"ל. א"כ מבואר דמפרש כמ"ש לעיל וכולל ב' תי' תוס' ומפרש כוונת ריב"ם דאם ב' היו מעידים שחטף לא הי' מהני מיגו רק באין עדים ואינו מוחזק של אחרים רק על פיו מהני מיגו וכמ"ש תוס' ריש ב"מ דמיגו דא"ב שתיק מהני גם להוציא כיון שבלא דבורו לא הי' להוציא כנ"ל. וא"כ בע"א כ' ריב"ם שפיר. דהוי כב' דהא א"י לישבע והוי שוב להוציא מחזקת הנ"ל