חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רצח

דמהני הוי רק משום שיכול להסתלק בלא קנין שלא יהי' שלו כלל ונקיט שפיר הש"ס דו"ד ולשון סילוק דזה עיקר הטעם דמהני ולא חשוב תחלתו בפסול ושפיר ממילא מהני גם כשנותן מתנה ומקנה בקנין כנ"ל

בענין תחלתו בפסול הביא רמב"ן דעת הראשונים משום דלגבי עצמו אין עליו שם עד ולא מיקרי תחלתו בפסול דמשעה שנעשה עד שנסתלק הי' מיד כשר ע"ש. ולכאורה א"כ כשהי' קרוב או רשע ג"כ קודם שנסתלק מנגיעתו ונתרחק ונסתלק מנגיעה ג"כ יהי' כשר דמשעה שנסתלק ונקרא עד הי' כשר. ואין זה סבר כלל שיהי' עדיף במה שהי' נוגע ממה שלא הי' נוגע. ועוד למה כ' הרמב"ן נ"מ בין טעם שלו דלגבי זה שמעיד הי' כשר גם אז היכא דנסתלק קרובו מהממון שהי' נוגע לו ע"ש ולא כ' הנ"מ כנ"ל. ולכך נראה דגם הם סוברים טעם הרמב"ן דלגבי זה שמעיד עכשיו גם אז הי' כשר ולא מיקרי תחלתו בפסול נגד זה כלל. רק דקשה הא כיון דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה א"כ אז בשעת ראי' שהי' נוגע לו וגם להשותף, א"כ הי' בטל עדותו גם נגד השותף מצד עדות שבטלה מקצתה כמו כשרים לזה וקרובים לזה שכ' הרי"ף פ"ק דמכות דבטל גם לזה ע"ש וא"כ נגד השותף שהי' עליו שם עד ואעפ"כ הי' בטל קודם הסילוק מצד בטלה מקצתה בטל כולו ושוב גם אחר הסילוק בטל נגדו משום תחלתו בפסול דהא הי' עדותו בטל גם נגד זה שמעיד עכשיו ועכשיו יהי' נעשה כשר והוי תחלה בפסול ולא שייך טעם הרמב"ן כנ"ל. ולכך ע"ז כ' שפיר דלא הי' תחלתו בפסול דלא הי' נקרא לגבי עצמו שם עד ולא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. וחילוק זה אמר בש"ס להדיא דפלגינן דיבורי' גבי רבעני לרצוני משום דלא חשוב עד לגבי עצמו שיהי' שייך עדות שבטלה מקצתה ע"ש פ"ק דסנהדרין. וא"כ לא נתבטל כלל לגבי זה השותף מטעם בטלה כנ"ל.. רק דלא הי' אפשר למיפלג דיבורי' ולא הי' מועיל גם נגד השותף משום שגם העדות לגבי השותף נוגע גם לו. ושוב מהני כשנסתלק עכשיו מטעם דלגבי זה הי' כשר גם מתחלה כמ"ש רמב"ן ז"ל ולא הי' בטל מעולם מה שנוגע נגד השותף הב' והי' בטל רק נגד עצמו רק שגם נגד השותף הי' לעצמו אבל נגדו הי' כשר דלא הי' בטל מצד עדות שבטלה מקצתה דהא לא חשוב עד נגד עצמו שיהי' שייך בטלה מקצתה כנ"ל. וא"כ כשהי' קרוב ג"כ קודם הסילוק שפיר בטל משום תחלתו בפסול דהא גם נגד זה שכשר עכשיו הי' פסול כנ"ל ונגד זה הי' שפיר עד ואעפ"כ הי' פסול מטעם קרוב או רשע כנ"ל. והרמב"ן סבר דמטעם עדות שבטלה מקצתה לא מיקרי תחלתו בפסול דלא הי' שם פסול עליו רק דלא מהני וממילא כשר אחר סילוק דנגד זה הי' כשר לעולם וכ' שפיר הנ"מ בין הטעמים כשהי' העדות נוגע לקרובו ונסתלק הקרוב כנ"ל. דלטעם הא' בטל דהא נגד קרובו הי' שם עד והי' בטל משום עדות שבטלה מקצתה כו' גם לגבי הכשר כמ"ש הרי"ף מכות בכשרים לזה וקרובים לזה דבטל כנ"ל. ושפיר הוי תחלתו בפסול גם נגד זה. אבל לטעם ב' מהני דנגד זה הי' כשר ומה שבטל הי' מטעם עדות שבטלה מקצתה לא מיקרי תחלתו בפסול כלל כנ"ל

עוד נראה לישב קושית תוספ' דבנגיעה לא שייך תחלתו בפסול. דלכאורה אינו מובן הטעם דלא מהני בתחלתו בפסול. דע"כ הא בממון אף בלא עדים אם המעשה אמת שלוה חייב לשלם וע"כ אף בקרובים דהפסול מגזה"כ היינו דגזה"כ שלא להאמין לקרובים ואנו מחזיקין שאינו אמת ולא לוה כלל אבל הא כשרים האמינה תורה שאינם משקרים. וא"כ מה בכך דתחלתו בפסול כיון דבשעת הגדה כשרין א"כ אם לא ראו ע"כ עדים כשרים משקרין עכשיו ולכשרים האמינה תורה. ואי באמת ראו שלוה והיו פסולין אז שוב חייב זה לשלם אף בלא עדים כיון שלוה וכיון דא"א לפסלן רק כשראו יהי' חייב כנ"ל וע"כ צ"ל דהא דאמרה התורה ע"פ ב' עדים יקום כו' הוא דוקא דכשהוא אמת הם כשרין משא"כ היכא דכשאומרין אמת אין עליהם שם עדים כלל לא מהני. או דכיון דאמרה תורה לא יומתו כו' בעדות בנים וכאן אם נאמין לעדותם אנו מחייבין ע"פ ראיית הקרובים והוי בכלל לא יומתו כו'. אמנם כשנוגע דאין גזה"כ כלל לפסלו רק כמ"ש הש"ך דמחשש שקר פסלינן לי' שמעיד שקר בשביל הנאתו. אבל אם אמת אינו פסול כלל דלכך לחוב נאמן וא"כ כיון שנסתלק איך נפסול משום תחלתו בפסול, בשעת ראיה. הא אם אמת אינו פסול כלל. ואם שקר א"כ עד כשר שאינו נוגע משקר דעכשיו בשעת הגדה אינו נוגע ועד כשר שפיר נאמן. ולא שייך כלל כנ"ל דתחלתו בפסול רק באותן דפסלתן התורה אף שאמת דאפילו ברשע ג"כ גזה"כ לפסלו רק דחשש שקר ג"כ. ותוספ' ורמב"ן דלא ניחא להו כנ"ל. משום דמ"מ כיון דילפינן מוהוא עד או ראה כו' שצריך להיות ראוי להגיד מיד בשעת ראיה ואז לא הי' ראוי משום נוגע ועד כזה פסלתו תורה כנ"ל ואינו מוכרח. ובמוכר י"ל דבשעה שקנאה לא הי' נוגע כלל על עדות זה עצמו שקונה אותו ואינו גזלה דבזביני מיצעא דלא חשוב הנאה גבי מודר הנאה גם נוגע י"ל דלא הוי דיכול למצוא לקנות במעותיו וכמ"ש רשב"ם לקמן גבי אריס דהרבה ימצא כו'. וא"כ נהי דעכשיו שכבר נתן המעות וא"י לגבות מהמוכר הוי נוגע קודם הסילוק מ"מ בשעה שקנאה לא הי' נוגע כלל דאם לא יקנה ישאר המעות אצלו וזביני מיצעא אינה נגיעה וא"כ בשעת קני' הי' כשר על גוף הקנין רק מיד אח"כ נעשה נוגע ושוב כשחזר ומכרה ונסתלק הוי תחלתו וסופו בכשרות ובאמצע פסול דקי"ל דכשר. ומיושב מ"ש לעיל דקשה במוכר שלא באחריות למה מעיד הא תחלה פסול דלא שייך שבידו להסתלק כיון דאין כאן עדות אחרת רק שקנאה כנ"ל ולמ"ש א"ש דבל"ז לא הי' כלל תחלתו בפסול בעדות זה שקונה אותו ולא גזלה דלא הי' זכותו כלל בשעת קנין. אך במתנה קשה עדיין או בזביני חריפא כנ"ל

דקביל עליו אחריות דנפשי' כו'. וב"כ וב"כ יהי' לוה רשע כו' ומעיד כו'. וקשה למ"ש תוס' ב"מ י"ד בא לגבות פירות כו' וקרן ממשועבדים כו' ע"ש. וגם כאן עדיין שייך שמעמידה בפני ב"ח דשמא יש לו בע"ח שלא כ' לו דאקנה ויש לו נכסים שקנאם אחר כך וקנאם קודם קבלת אחריות של זה הלוקח ואחר כך מכרם. וא"כ רוצה להעמידה ביד לוקח זה שיגבה ממנו בע"ח שלו שא"י לגבות מלוקח השני שהוא דאקני. ואחר שיגבה יוכל גם לוקח זה באחריות לגבות מהקרקע שמכר אח"כ שנגדו הוי קנה ויגבה שפיר שניהם ולא יהי' לוה רשע כלל דשמא לוקח הב' הוי שלא באחריות משא"כ אם יקח הנגזל יהי' לוה רשע נגד הבע"ח ומה מהני קביל אחריות. ואפשר דמיירי שקביל אחריות רק לגבות מבנ"ח ולא ממשועבדים ולא יוכל זה לגבות מהלוקח. ודוחק. דמשמע סתם אחריות כבכל דוכתי. או דמיירי בלקח ומכר לאלתר דלא שייך שמכר בינתיים כנ"ל. וגם זה דוחק. ועוד דעדיין קשה אש"ס דפריך לקמן אשמואל דאמר מוכר שלא באחריות אינו מעיד ג"כ מפני שמעמידה כו' ופריך אהא דמכר לו פרה וטלית כו' וניחוש שמא דאקנה כתב לבע"ח וניחוש אף בלקח ומכר לאלתר ומאי קושיא דלמא